## Steinsaltz Introductions to Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant

###### Steinsaltz Introductions to Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant 1
[Steinsaltz Introductions to Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant 1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20Introductions%20to%20Mishneh%20Torah/s/Plaintiff%20and%20Defendant/r/1)

הלכות טוען ונטען עוסקות בעיקרן בדרכי בירור והכרעה בסכסוכים ממוניים. פרטי דינים בטענות ממוניות של אדם כלפי חברו, מופיעים לכל אורך ההלכות בספר משפטים וכן בספרים קודמים במשנה תורה, וכאן מרוכזות ההלכות יחד ונידונות כנושא שלם לעצמו.


###### Steinsaltz Introductions to Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant 2
[Steinsaltz Introductions to Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant 2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20Introductions%20to%20Mishneh%20Torah/s/Plaintiff%20and%20Defendant/r/2)

הנושא שנידון בתחילה הוא השבועה שנשבע אדם לחברו כדי להיפטר מלשלם לו, או כדי ליטול ממנו ממון המגיע לו. מן התורה יש שלושה מקרים שבהם משביעים נתבע: המודה במקצת הטענה, מי שעד אחד מעיד כנגדו שהוא חייב ממון, ושומר פיקדון שנשבע שהפיקדון ניזוק באופן שפטור מתשלום. במקרים אחרים תיקנו חכמים להישבע שבועה כעין של תורה כדי ליטול ממון או להיפטר מתביעה, ויש גם מקרים שבהם הנתבע כופר בכל הטענה שחכמי התלמוד תיקנו שיישבע 'שבועת היסת' שחומרתה פחותה משאר השבועות. מלבד אלה, תיקנו הגאונים כי כל צד החושש שנעשה לו עוול, רשאי להטיל קללה בחרם על כל מי שחייבו דבר שלא כדין. חרם זה אמנם אינו שבועה, אך הוא דומה לה בכך שהוא מוסיף ממד של הרתעה מפני טענת שקר.


###### Steinsaltz Introductions to Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant 3
[Steinsaltz Introductions to Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant 3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20Introductions%20to%20Mishneh%20Torah/s/Plaintiff%20and%20Defendant/r/3)

ביחס לחובת השבועה מופיעים כאן כמה דינים. האחד הוא דינו של החשוד על שבועת שקר. דין נוסף שנזכר כאן הוא 'גלגול שבועה' — האפשרות לדרוש מהנתבע להישבע על טענות ממוניות נוספות. כמו כן מתבררים כאן סכומי הטענה וההודאה הנדרשים לחייב שבועה, הצורך בכך שההודאה במקצת תהיה ממין הטענה, והדברים שאין בהם חיוב שבועה מן התורה.


###### Steinsaltz Introductions to Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant 4
[Steinsaltz Introductions to Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant 4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20Introductions%20to%20Mishneh%20Torah/s/Plaintiff%20and%20Defendant/r/4)

אחרי העיסוק בדיני השבועה נידון הנושא הבסיסי של הלכות טוען ונטען — טענות הצדדים צריך שתהיינה ברורות ומפורטות כדי שאפשר יהיה לבדוק את נכונותם. גם במקרה שהנתבע הודה יש לברר את נסיבות ההודאה וצורתה כדי לוודא שהיא נעשתה ברצינות. לעתים האדם מעוניין לחזור בו מהודאתו או לשנות את טענתו, ויש באפשרותו לעשות זאת במגבלות מסוימות.


###### Steinsaltz Introductions to Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant 5
[Steinsaltz Introductions to Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant 5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20Introductions%20to%20Mishneh%20Torah/s/Plaintiff%20and%20Defendant/r/5)

צד אחר של טענות שבין אדם לחברו הוא בתביעות בעלות על רכוש. ההחלטה בדבר הבעלות קשורה בדרך כלל בבירורה של חזקת הבעלות. בנוגע למיטלטלין, על פי רוב עצם ההחזקה בהם היא ראיה לבעלות. אמנם יש חפצים מסוימים, כגון בעלי חיים המהלכים בעצמם ממקום למקום, או נסיבות מסוימות, כגון אומן שקיבל חפצים לשם תיקונם, שגורמות לכך שאין הוכחת ההחזקה נתפסת גם כהוכחה לבעלות, אלא יש צורך בראיות אחרות.


###### Steinsaltz Introductions to Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant 6
[Steinsaltz Introductions to Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant 6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20Introductions%20to%20Mishneh%20Torah/s/Plaintiff%20and%20Defendant/r/6)

בסכסוכים לגבי מקרקעין, אין די בהחזקה בנכס כדי להקנות חזקת בעלות על הנכס, אלא יש צורך שהמחזיק ישתמש בקרקע וייהנה ממנה במשך שלוש שנים רצופות ללא שהבעלים הקודמים מחה בו על כך. בעניין זה יש פרטים רבים בנוגע למחאה של הבעלים הקודמים, אופן השימוש בפירות הקרקע, הזמן הנדרש לחזקה בנכסים מסוגים שונים ועוד.


###### Steinsaltz Introductions to Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant 7
[Steinsaltz Introductions to Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant 7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20Introductions%20to%20Mishneh%20Torah/s/Plaintiff%20and%20Defendant/r/7)

בסוף הלכות טוען ונטען, מובאת הלכה הנלמדת מן הפסוק "מדבר שקר תרחק" (שמות כג,ז), שאסור לאדם לטעון טענת שקר בשום מקרה, אפילו אם עושה זאת כדי לקבל את מה שמגיע לו בצדק. שאף שאין כאן בעיה של גזל ועיוות ממון, צריך האדם להתרחק מן השקר בכל אופן, ושיהיו כל דבריו דברי אמת.