## Steinsaltz Introductions to Mishneh Torah, Substitution

###### Steinsaltz Introductions to Mishneh Torah, Substitution 1
[Steinsaltz Introductions to Mishneh Torah, Substitution 1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20Introductions%20to%20Mishneh%20Torah/s/Substitution/r/1)

הלכות תמורה, המצויות ברובן במסכת תמורה שבמשנה ובתלמוד, עוסקות בסוג מיוחד וחריג של דרך הקדשת בהמה לקרבן. תחילתה בפעולה אסורה שאדם עושה — בניסיון שלו להמיר בהמה שהוקדשה לקרבן ולהעביר את קדושתה לבהמה אחרת. מעשה ההמרה אסור מן התורה ואף לוקים עליו, ותוצאת הפעולה היא שבהמת הקרבן נשארת בקדושתה הראשונה, והבהמה החדשה אף היא קדושה כעין קדושת הראשונה, ונקראת 'תמורה' לה. מקומן של הלכות תמורה בספר הקרבנות משום שאין קדושת התמורה חלה בקרבנות הציבור (אף שהאיסור להמיר קיים גם בהם), ולפיכך היא מופיעה עם שאר דיני קרבנות היחיד.


###### Steinsaltz Introductions to Mishneh Torah, Substitution 2
[Steinsaltz Introductions to Mishneh Torah, Substitution 2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20Introductions%20to%20Mishneh%20Torah/s/Substitution/r/2)

חלות הקדושה על בהמת התמורה חריגה מאופן שהקדושה חלה בדרך כלל בהקדשת בהמה לקרבן. כלל בסיסי בדיני הקדשה הוא שההקדש חל בתנאי שהאדם מעוניין בהקדשה זו, אבל אם ההקדשה נעשתה בטעות או שהייתה תלויה בתנאי אשר לא התקיים אין ההקדשה חלה. לעומת זאת, בתמורה הבהמה החדשה נעשית קדושה אף שהממיר לא התכוון לכך שתהיינה שתי הבהמות קדושות. זאת ועוד, כאשר האדם התכוון להמיר את הבהמה בקרבן מסוים והוא טעה בלשונו והמיר בקרבן אחר, חלה הקדושה כפי מה שאמר ולא כפי מה שהתכוון, מה שאין כן בהקדש רגיל.


###### Steinsaltz Introductions to Mishneh Torah, Substitution 3
[Steinsaltz Introductions to Mishneh Torah, Substitution 3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20Introductions%20to%20Mishneh%20Torah/s/Substitution/r/3)

חריגה נוספת שיש בדין התמורה היא שקדושת המזבח חלה על בהמת התמורה גם אם אינה ראויה למזבח בשל מום שיש בה או שאינה ראויה לאותו הקרבן שלשמו הומרה בשל גיל הבהמה, סוגה (פר או כבש וכדומה) או מינה (זכר או נקבה). כך למשל הממיר יכול להחיל קדושת קרבן עולה על בהמה שהיא נקבה, אף שמלכתחילה לא ייתכן להקדישה לעולה.


###### Steinsaltz Introductions to Mishneh Torah, Substitution 4
[Steinsaltz Introductions to Mishneh Torah, Substitution 4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20Introductions%20to%20Mishneh%20Torah/s/Substitution/r/4)

באופן עקרוני בהמת התמורה קרבה כדין הבהמה הראשונה. אמנם מפני שיש מקרים שהיא אינה ראויה לקרבן זה יש צורך בפירוט כיצד לנהוג למעשה באותה התמורה: במקרים מסוימים אכן ניתן להקריבה כעין הבהמה המקורית, יש מקרים שממתינים עד שייפול בה מום ומוכרים אותה לצורך קניית קרבנות, ויש גם פעמים שאין תקנה לאותה הבהמה אלא שתמות. נושא נוסף הנידון בהלכות תמורה בהקשר לכך הוא כיצד יש לנהוג בוולדות הקדשים שהם נעשים קדושים מחמת אמם אך לא תמיד ראויים להיות קרבים כקרבן שלשמו היא הוקדשה. הצד המשותף בין תמורה וולדות הקדשים הוא שהם לא הוקדשו באופן ישיר אלא קדושתם נובעת מכוח בהמה אחרת, ונראה שעובדה זו מסבירה את מרבית ההבדלים בין הקדש רגיל ובין התמורה – שכדי להחיל קדושה על בהמת חולין מכוח קדושה שכבר קיימת, אין צורך בכל הגדרים והתנאים הקיימים בהחלת קדושה מן ההתחלה.


###### Steinsaltz Introductions to Mishneh Torah, Substitution 5
[Steinsaltz Introductions to Mishneh Torah, Substitution 5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20Introductions%20to%20Mishneh%20Torah/s/Substitution/r/5)

מסתבר שעניין התמורה אינו מצוי במיוחד, מכיוון שכל אדם המכיר את דין התורה ויודע שאין אפשרות להפקיע קדושה מבהמת קדשים על ידי המרתה, לא יעשה זאת. ואף על פי שיכול לקרות שאנשים יעשו תמורה מחמת בורותם, מכל מקום בוודאי היה זה דבר נדיר. אבל מכיוון שהתורה נגעה בנושא, יש בו לפיכך הרבה פרטי דינים שיכולים להיווצר מחמת הזרויות שבני אדם יכולים לעשות. נדמה כי העיסוק בהלכה זו הוא בעיקר בגדר של "דרוש וקבל שכר", שהוא דיון בדברים שאינם תמיד מעשיים, אבל יש בהם מקום לבירור ולעיון בפרטי פרטיהם.