## Steinsaltz on Arakhin Daf 23b

###### Steinsaltz on Arakhin 23b:1
[Steinsaltz on Arakhin 23b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Arakhin/r/23b:1)

ומשיבים: לא סתם ערב, אלא ערב **קבלן הוה** [היה], שקיבל על עצמו את תשלום החוב, והוא אכן משתעבד. ושואלים: **הניחא למאן דאמר** [זה נוח לדעת מי שאומר]: ערב **קבלן, אף על גב דלית ליה** [אף על פי שאין לו] **נכסים ללוה** בשעת ההלוואה — בכל זאת **משתעבד, אלא למאן דאמר** [לדעת מי שאומר]: **אית ליה** [אם יש לו] נכסים ללווה — **משתעבד** ערב זה, **לית ליה** [אם אין לו] נכסים — **לא** גומר הערב בלבו ו**משתעבד, מאי איכא למימר** [מה יש לומר]? כיצד ניתן היה לגבות ממשה בר עצרי? והרי לא היו כלל נכסים לרב הונא בנו!


###### Steinsaltz on Arakhin 23b:2
[Steinsaltz on Arakhin 23b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Arakhin/r/23b:2)

ומתרצים, **איבעית אימא** [אם תרצה אמור]: **רב הונא הוה ליה ואישתדוף** [היו לו נכסים בשעה שקיבל אביו את הערבות על עצמו, והשתדפו] ופחת ערכם. **ואיבעית אימא** [ואם תרצה אמור]: **אבא לגביה בריה שעבדה משעבד נפשיה** [האב לגבי בנו משעבד עצמו], למרות שאין לבנו נכסים.


###### Steinsaltz on Arakhin 23b:3
[Steinsaltz on Arakhin 23b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Arakhin/r/23b:3)

**דאיתמר** [שנאמר] בענין זה: מי שהוא **ערב** ל**כתובה** — **דברי הכל לא** גומר בלבו להיות **משתעבד,** מי שהוא ערב **קבלן** ל**בעל חוב** — **דברי הכל משתעבד,** אבל במי שהוא **ערב** סתם ל**בעל חוב, ו**כן במי שהוא ערב **קבלן** ל**כתובה** — **פליגי** [נחלקו] חכמים, **איכא למאן דאמר** [יש מי שאומר]: **אית ליה נכסי** [אם יש לו נכסים] **ללוה** או לבעל — **משתעבד, לית ליה** [אם אין לו] נכסים ללווה או לבעל — **לא משתעבד; ואיכא למאן דאמר** [ויש מי שאומר]: **אף על גב דלית ליה** [אף על פי שאין לו] נכסים ללווה או לבעל — **משתעבד** הערב.


###### Steinsaltz on Arakhin 23b:4
[Steinsaltz on Arakhin 23b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Arakhin/r/23b:4)

ומסכמים: **והלכתא בכולהו** [והלכה היא בכולם, בכל המקרים]: **אף על גב דלית ליה** [אף על פי שאין לו] למתחייב נכסים משל עצמו — **נמי** [גם כן] **משתעבד** הערב, **לבר** [חוץ] **מערב** סתם ל**כתובה, דאף על גב דאית ליה** [שאף על פי שיש לו] לבעל באותה שעה נכסים — **לא** גומר הערב בלבו להיות **משתעבד, מאי טעמא** [ומה טעם הדבר]? **מצוה קעביד** [הוא עושה] שעזר לה להחליט להינשא, ולכך נתכוון, ולא להשתעבד. **ו**כן **לא מידי חסריה** [לא חיסר דבר] מהאשה שישתעבד בגללו, שהרי לא הלוותה כסף לבעל על סמך הערבות.


###### Steinsaltz on Arakhin 23b:5
[Steinsaltz on Arakhin 23b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Arakhin/r/23b:5)

א ושבים לעיקר דין משנתנו, שהבא לגרש את אשתו, אם הקדיש נכסיו, או שהיה אדם אחר ערב לכתובתה, והיא באה לגבות כתובתה מן ההקדש או מן הערב לכתובה — צריך לידור הנאה ממנה, מחשש לקינוניא. מסופר: **ההוא גברא דזבנינהו לנכסיה וקא גרשה לדביתהו** [מעשה באיש אחד שמכר את נכסיו ואחר כך גירש את אשתו], ולא היה לבעל במה לפרוע את כתובתה, ובאה האשה לגבות את כתובתה מן הלקוחות, שקנו נכסים מן הבעל לאחר שנשאה. **שלחה** [שלח שאלה זו] **רב יוסף בריה** [בנו] של **רבא לקמיה** [לפני] **רב פפא:** כשהכתובה עומדת לגבייה מן ה**ערב תנן** [שנינו במשנה] שהבעל נודר הנאה מגרושתו, כדי למנוע אפשרות לקינוניא, וכן כשהיא עומדת לגבייה מן ה**הקדש תנן** [שנינו] שכך הדין, אבל כשהכתובה עומדת להיגבות מ**לוקח מהו** הדין? **אמר ליה** [לו]: **תנא כי רוכלא ניחשיב וניזיל** [וכי התנא כרוכל המציע את מרכולתו ילך וימנה] את כל האפשרויות? בוודאי שגם בגבייה מלקוחות צריך הבעל לידור הנאה מאשתו, מחשש לקינוניא.


###### Steinsaltz on Arakhin 23b:6
[Steinsaltz on Arakhin 23b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Arakhin/r/23b:6)

**נהרדעי אמרי** [חכמי נהרדעא אומרים]: **דתנן תנן** [מה ששנינו במשנה שנינו], **דלא תנן לא תנן** [מה שלא שנינו לא שנינו], ולדעתם, כשהכתובה נגבית מלקוחות אין הבעל צריך לידור הנאה. **אמר רב משרשיא: מאי טעמא דנהרדעי** [מה טעמם של חכמי נהרדעא]? **בשלמא** [נניח] **הקדש** — **משום ריוח** של **הקדש** הצריכו לידור הנאה, וכן לגבי **ערב** לכתובה **נמי** [גם כן] הצריכו לידור הנאה — מפני ש**מצוה הוא דעבד** [שעשה], שסייע בידם להחליט להינשא, **ולאו מידי חסריה** [ולא קיבל ממנה דבר], ולמרות זאת השתעבד (באותם מקרים שאמרו חכמים שהוא משתעבד), ויש מקום להדיר את הבעל, כדי שלא יימנעו אנשים מלעשות מצוה.


###### Steinsaltz on Arakhin 23b:7
[Steinsaltz on Arakhin 23b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Arakhin/r/23b:7)

**אלא לוקח** (קונה) השדה מן הבעל, **מכדי מידע ידע דכל חד וחד איכא עליה כתובה** [הואיל וידוע הדבר שכל אחד ואחד שנשוי יש עליו כתובה], **אמאי ניזיל וניזבון** [מדוע שילך ויקנה] שדה כשיש עליה חשש של שיעבוד לכתובה? **איהו הוא דאפסיד אנפשיה** [הוא שהפסיד לעצמו], ואין מקום לגזור על הבעל שלא יוכל להחזיר את אשתו לעולם רק משום חשש טובת הלוקח.


###### Steinsaltz on Arakhin 23b:8
[Steinsaltz on Arakhin 23b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Arakhin/r/23b:8)

**המקדיש** כל **נכסיו ו**כבר **היתה עליו** התחייבות לפרעון **כתובת אשתו ו**ל**בעל חוב.** ואין לו ממה לפורעם, והם רוצים להוציא את הנכסים המשועבדים להם מיד ההקדש — **אין האשה יכולה לגבות כתובתה** ישירות **מן** הנכסים שביד **ההקדש, ולא בעל חוב את חובו, אלא** צריך לפדות תחילה את הנכסים מיד ההקדש, ו**הפודה** כלומר, הבעל או הלווה, **פודה** אותם בזול, במחיר שאדם מוכן לפדות נכסים על מנת **ליתן** אותם **לאשה בכתובתה** **ולבעל חוב את חובו.** ואם **הקדיש תשעים מנה,** שכך היה שווי נכסיו, **והיה חובו מאה מנה,** ונמצא שאין לו במה לפדות — **מוסיף** המלוה ללווה **עוד דינר, ו**הלה **פודה את הנכסים האלו** בזול, **על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב את חובו.**


###### Steinsaltz on Arakhin 23b:9
[Steinsaltz on Arakhin 23b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Arakhin/r/23b:9)

ג גמרא ושואלים, **למה לי למימר** [לומר]: **"הפודה פודה"?** כלומר, מדוע לא יתנוהו ישירות לבעל החוב? ומשיבים: **משום** הסברו של **ר' אבהו,** ש**אמר ר' אבהו:** כדי **שלא יאמרו** אנשים: **הקדש יוצא** לחולין **בלא פדיון.**


###### Steinsaltz on Arakhin 23b:10
[Steinsaltz on Arakhin 23b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Arakhin/r/23b:10)

על מה ששנינו: היה חובו מאה מנה והקדיש תשעים מנה — מוסיף עוד דינר ופודה וכו', מעירים: **מתניתין** [משנתנו] ש**לא כ**שיטת **רבן שמעון בן גמליאל** היא, **דתניא** [ששנויה ברייתא], **רבן שמעון בן גמליאל אומר: אם היה חובו** **כנגד הקדשו** — **פודה** הלווה באופן זה, שנותן סכום קטן בפדיון הנכסים, והמלוה (או האשה) מקבל את שלו,


###### Steinsaltz on Arakhin 23b:11
[Steinsaltz on Arakhin 23b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Arakhin/r/23b:11)

**ואם לאו** [לא], שאין בנכסים שביד ההקדש כדי לכסות החוב — **אינו פודה** את הנכסים אלא בשוויים. ושואלים: **ו*** לדעת **רבנן** [חכמים] **עד כמה** ניתן לפדות באופן זה? **אמר רב הונא בר יהודה אמר רב ששת:** כשהנכסים שביד ההקדש שווים **עד פלגא** [מחצית] מהחוב. אבל אם הם שווים פחות ממחצית החוב — לא יפדה אותם אלא בשוויים.


###### Steinsaltz on Arakhin 23b:12
[Steinsaltz on Arakhin 23b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Arakhin/r/23b:12)

ד משנה **אף על פי שאמרו** במשנה לעיל (כא,א) **חייבי ערכין ממשכנין אותו,** שנכנסים הגזברים לביתו של הנודר ונוטלים מה שיש לו לצורך תשלום הנדר, **נותנין** (משאירים) **לו** מעות כדי **מזון שלשים יום, וכסות** המספיקה ל**שנים עשר חדש,** ו**מטה מוצעת** (עם מצעים) **וסנדליו ותפליו.** ומשאירים **לו, אבל לא לאשתו ולבניו.**


###### Steinsaltz on Arakhin 23b:13
[Steinsaltz on Arakhin 23b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Arakhin/r/23b:13)

**אם היה** החייב **אומן** — **נותן לו** הגזבר גם **שני כלי אומנות מכל מין ומין** של מלאכתו, וכגון **חרש** (נגר) — **נותנין לו שני מצעדין** (מעצדים, מקצועות) **ושני מגירות** (משורים). **ר' אליעזר אומר: אם היה איכר** — **נותן לו צמדו,** צמד הבקר שחורש בו, אם היה **חמר,** מוביל משאות על חמורו — **נותן לו חמורו.**


###### Steinsaltz on Arakhin 23b:14
[Steinsaltz on Arakhin 23b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Arakhin/r/23b:14)

**היה לו מין אחד** של כלי אומנות **מרובה** ממה שהתירו חכמים להשאיר בידו, **ומין אחד מועט,** כגון שלושה מעצדים ומגירה אחת — **אין אומר** לגזבר **למכור את המרובה** (מעצד אחד) **וליקח** (לקנות) **מן המועט** (מגירה אחת), אלא נותנין לו שני מינין מן המרובה וכל שיש לו מן המועט. ומעירים: מה שנאמר שמשאירים לו תפילין, הוא במי שממשכנים אותו, אבל **המקדיש** כל **נכסיו** — **מעלין** (נוטלים) **לו תפיליו**, מפני שהם בכלל כל נכסיו.


###### Steinsaltz on Arakhin 23b:15
[Steinsaltz on Arakhin 23b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Arakhin/r/23b:15)

ה גמרא ושואלים: **מאי טעמא** [מה טעם הדבר], שמשאירים למעריך העני את כל מה שמנינו במשנתנו? ומשיבים, **דאמר קרא** [שאמר הכתוב]: