## Steinsaltz on Arakhin Daf 34a

###### Steinsaltz on Arakhin 34a:1
[Steinsaltz on Arakhin 34a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Arakhin/r/34a:1)

**הן,** כלומר, הערים **ומגרשיהן,** כשהן מוקפות חומה. ושואלים: **הן ומגרש,** הרי **למיסתרינהו קיימי** [לסתירה הם עומדים] באותה שעה, וכיצד ניתן לקרוא להן מוקפות חומה! **אמר רב אשי: איצטריך** [הוצרך הדבר להיאמר], שכן **סלקא דעתך אמינא** [יעלה על דעתך לומר]: **אדמסתתרי מסתתרי** [בעת שהחומות סתורות, אכן דינם כסתורות], אבל כל זמן שלא נסתרו החומות **אי מיזדבני** [אם נמכרים בתים שבעיר] ולא נפדים בתוך שנה — **ליחלטו** [שיהיו מוחלטים] לקונה כדין בתי ערי חומה, על כן **קא משמע לן** [משמיעה לנו] הברייתא שבתי ערי הלויים אינם נחלטים לקונה, אלא נגאלים לעולם.


###### Steinsaltz on Arakhin 34a:2
[Steinsaltz on Arakhin 34a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Arakhin/r/34a:2)

א **תנו רבנן** [שנו חכמים בברייתא], מה שנאמר בתורה לגבי שדה שהוקדשה על ידי בעליה ולא נגאלה: "והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה' **כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו"** (ויקרא כז, כא), **מה תלמוד** (רוצה) **לומר?** מה עניינה של השוואה זו לשדה חרם? שכן יש לשאול: **מנין לכהן שהקדיש שדה חרמו,** כלומר, שדה שהחרים ישראל וניתנה לו, והוא מחזיק בה עדיין, והגיעה שנת היובל, מנין **שלא יאמר: הואיל ו**שדה שהוקדשה ולא נגאלה **יוצא לכהנים** ביובל, **והרי** שדה זו שהקדשתי **היא תחת ידי,** לפיכך **תהא שלי,** שהרי אני כהן?


###### Steinsaltz on Arakhin 34a:3
[Steinsaltz on Arakhin 34a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Arakhin/r/34a:3)

**ו**לכאורה **דין,** קל וחומר **הוא,** אם **בשל אחרים,** כלומר, בשדה אחוזה שהקדישה ישראל ולא גאלה, **אני זוכה** בהגיע היובל, **בשל עצמי לא כל שכן? תלמוד לומר: "והיה השדה בצאתו ביבל קדש לה' כשדה החרם",** ויש לשאול:


###### Steinsaltz on Arakhin 34a:4
[Steinsaltz on Arakhin 34a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Arakhin/r/34a:4)

**וכי מה למדנו משדה החרם מעתה,** והרי דין שדה החרם לא התבאר בתורה במקום אחר! אלא **הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מקיש** הכתוב **שדה חרמו** שקיבל הכהן, **לשדה אחוזה של ישראל,** **מה שדה אחוזה של ישראל** שפדה אותה כהן מיד ההקדש, **יוצא מתחת ידו** בהגיע היובל, **ומתחלקת ל**כל ה**כהנים** (כפי ששנינו לעיל כה,א), **אף שדה חרמו** שקיבל הכהן והקדישה — **יוצא מתחת ידו ומתחלקת לאחיו הכהנים.**


###### Steinsaltz on Arakhin 34a:5
[Steinsaltz on Arakhin 34a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Arakhin/r/34a:5)

ומבררים ברייתא זו, **אמר מר** [החכם]: ודין הוא **בשל אחרים אני זוכה** בשל עצמי לא כל שכן? ותוהים: **מי דמי** [האם דומים הדברים] שהוצרך הכתוב ללמד שאין אומרים כן? והלא **התם** [שם], בשדה אחוזה שהוקדשה ויוצאה לכהנים — **זוכה בעלמא** [בלבד] הוא, כאחד מן הכהנים, ואילו **הכא** [כאן] בשדה חרם שהקדישה **קא שקיל ליה** [הריהו רוצה ליטול אותו] לעצמו, ולא הוצרך מקרא כדי לשלול דבר זה!


###### Steinsaltz on Arakhin 34a:6
[Steinsaltz on Arakhin 34a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Arakhin/r/34a:6)

**אמר רמי בר חמא: איצטריך** [הוצרך הכתוב להיאמר], שכן **סלקא דעתך אמינא** [יעלה על דעתך לומר]: **הואיל וכתיב** [ונאמר] **"ואיש את קדשיו לו יהיו"** (במדבר ה, י), ולמדים משם שכהן הבא להקריב את קרבנו — רשאי להקריבו בעצמו, ונוטל ממנו את החלקים הראויים לכהנים, ואינו חייב ליתנו לכל כהני המשמר, יש לומר כי **הא נמי** [זה גם כן] שדה חרמו שהקדיש, והיא עכשיו בידו בשנת היובל — **כי קדשיו דמיא** [כמו מקריב קדשיו היא נחשבת], ויטול אותה לעצמו.


###### Steinsaltz on Arakhin 34a:7
[Steinsaltz on Arakhin 34a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Arakhin/r/34a:7)

ומקשים: **מי דמי** [האם דומים הדברים]? והרי המקריב את **קדשיו לאו** [אינם] **ברשותו,** אלא לשמים הם קרבים, והוא כזוכה משולחן גבוה בשכר עבודתו, ואילו **הכא** [כאן] הוא רוצה שהשדה תישאר **ברשותו,** ומדוע שנטעה לומר כך?


###### Steinsaltz on Arakhin 34a:8
[Steinsaltz on Arakhin 34a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Arakhin/r/34a:8)

**אלא אמר רב נחמן: איצטריך** [הוצרך הכתוב להיאמר], **סלקא דעתך אמינא** [יעלה על דעתך לומר]: **הואיל וכתיב** [ונאמר] בשדות הלויים והכהנים: **"כי אחזת עולם הוא להם"** (ויקרא כה, לד), ולמדים משם שאם הקדיש הכהן שדה אחוזת אבותיו יכול לגואלה לעולם, הייתי טועה לומר כי **הא** [זו], שדה חרם שקיבל, **נמי** [גם כן] **אחזתו היא,** ואם הקדישה יכול לגואלה לעולם, על כן **קא משמע לן** [משמיע לנו] ההיקש של שדה החרם שביד הכהן לשדה אחוזה של ישראל, שאין אומרים כן, וכפי שמדוייק מהמשך הפסוק: "לכהן תהיה **אחזתו", אחוזתו** של הכהן, שנחל מאבותיו — **אין** [כן] היא של הכהן לעולם, ואינה מתחלקת לשאר הכהנים ביובל, אבל שדה **חרמו** — **לא,** והיא מתחלקת לכהני המשמר שפגע בו יובל.