## Steinsaltz on Bava Batra Daf 105a

###### Steinsaltz on Bava Batra 105a:1
[Steinsaltz on Bava Batra 105a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/105a:1)

**בטל** התנאי **"מדה בחבל"** את התנאי **"הן חסר הן יתר",** שבכל מקרה הולכים אחר לשון אחרון שאמר, אלו **דברי בן ננס.**


###### Steinsaltz on Bava Batra 105a:2
[Steinsaltz on Bava Batra 105a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/105a:2)

א גמרא **אמר ר' אבא בר ממל אמר רב: חולקין עליו חביריו על בן ננס** ואינם מסכימים עימו שהולכים אחר הלשון האחרון. ושואלים: **מאי קא משמע לן** [מה השמיע לנו] רב בכך? הלא כבר **תנינא** [שנינו] דבר זה: **מעשה בציפורי, באחד ששכר מרחץ מחבירו** והוסכם ביניהם שיהיה מחיר השכירות **ב**שיעור **שנים עשר זהובים לשנה, דינר זהב לחדש,**


###### Steinsaltz on Bava Batra 105a:3
[Steinsaltz on Bava Batra 105a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/105a:3)

**ובא מעשה** זה **לפני רבן שמעון בן גמליאל ולפני ר' יוסי** לדון לגבי שנה מעוברת, האם חודש העיבור הוא בכלל "שנים עשר זהובים לשנה", או שצריך לשלם תוספת עבורו, שהרי אמר ב"דינר זהב לחודש", **ואמרו: יחלוקו את חדש העיבור** משמע שבמקום כזה שאומר שני לשונות סותרים פסקו חכמים שספק הוא, ויחלוקו!


###### Steinsaltz on Bava Batra 105a:4
[Steinsaltz on Bava Batra 105a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/105a:4)

ומתרצים: **אי מהתם** [אם משם] בלבד לא הייתי יודע שחלוקים חכמים על בן ננס בכל מקרה, שכן **הוה אמינא** [הייתי אומר] כי **התם** [שם] **הוא** שאמרו שיחלוקו, משום **דאיכא למימר מיהדר קא הדר ביה** [שמצד אחד יש מקום לומר שהוא חוזר בו] מדיבור ראשון, וקוצב מחיר של דינר זהב לחודש, **ו**מן הצד האחר **איכא למימר פרושי קא מפרש** [יש מקום לומר שהוא מפרש] את הדברים שאמר תחילה. שאין כוונתו להתייחס כלל לחודש העיבור, אלא רצונו לומר שהתשלום לשנה לא יהא בסוף השנה, אלא דינר זהב בכל חודש, ומכיון שיש ספק במשמעות דבריו — יחלוקו, **אבל הכא** [כאן] במשנתנו שב**ודאי קא הדר ביה** [חזר בו] — **אימא** [אמור] ש**לא** חולקים חכמים בזה, ומודים הם לבן ננס, על כן **קא משמע לן** [השמיע לנו] שחולקים עליו.


###### Steinsaltz on Bava Batra 105a:5
[Steinsaltz on Bava Batra 105a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/105a:5)

ובדומה למה שהובא קודם לכן בשם רב, **אמר רב יהודה אמר שמואל:** משנתנו **זו** היא כ**דברי בן ננס** שהולך אחר לשון אחרון, **אבל חכמים אומרים:** **הלך** (לך) **אחר פחות שבלשונות,** כלומר, יש ללכת תמיד אחר הלשון הכוללת פחות מהאחרת, ולפי הכלל שהמוציא מחבירו עליו הראיה.


###### Steinsaltz on Bava Batra 105a:6
[Steinsaltz on Bava Batra 105a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/105a:6)

ותוהים: מכלל הלשון **"זו** דברי בן ננס **"**שאמר שמואל נראה שזו היא שיטת בן ננס, **ו**אולם שמואל עצמו **לא סבירא ליה** [סבור הוא] כן? **והא** [והרי] **רב ושמואל דאמרי תרוייהו** [שאומרים שניהם], האומר לחבירו: **"כור** (מידה בת שלושים סאים) תבואה, **בשלשים** סלע **אני מוכר לך"** — **יכול לחזור בו** מן המכר **אפילו בסאה האחרונה** שמודד, שהרי התנה למכור כור שלם, וכל זמן שלא מדד כור שלם עדיין לא חלה המכירה.


###### Steinsaltz on Bava Batra 105a:7
[Steinsaltz on Bava Batra 105a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/105a:7)

אבל אם אמר לו **"כור בשלשים,** כל **סאה בסלע אני מוכר לך"** — **ראשון ראשון** מן הסאים שמדד **קנה.** משמע ששמואל סבור שהולכים אחר לשון אחרון, "סאה בסלע", שלפיה מכר כל סאה לעצמה! **אלא** צריך להסביר שמה שאמר שמואל "זו דברי בן ננס", משמעו: **"זו" וסבירא ליה** [וסבור הוא] כשיטה זו, שהולכים אחר לשון אחרון.


###### Steinsaltz on Bava Batra 105a:8
[Steinsaltz on Bava Batra 105a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/105a:8)

ואף על כך שואלים: **ומי סבירא ליה** [והאם סבור הוא כך]? **והאמר** [והרי אמר] **שמואל:** מה שפסקו חכמים בענין המשכיר מרחץ ואמר לשוכר שהוא משכיר אותו בשנים עשר זהובים לשנה, דינר לחודש, שיחלקו ביניהם את חודש העיבור, הרי דווקא **ב**מקרה ש**בא** המשכיר לתבוע את דמי השכירות **באמצע החדש עסקינן** [עוסקים אנו], **אבל** במקרה ש**בא בתחלת החדש** — הרי **כולו למשכיר** שתובע את שכרו, שהרי הוא המוחזק בקרקע. וכן אם בא **בסוף החדש** — **כולו לשוכר,** שהרי הוא מוחזק בכסף. ומכאן משמע שלדעת שמואל אין הולכים אחר לשון אחרון, אלא רואים זאת כספק שקול הנידון לפי הכלל של "המוציא מחבירו עליו הראיה"!