## Steinsaltz on Bava Batra Daf 105b

###### Steinsaltz on Bava Batra 105b:1
[Steinsaltz on Bava Batra 105b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/105b:1)

**אלא לעולם** תפרש שמה ששמואל אמר **"זו"** כוונתו: **ו**הוא עצמו **לא סבירא ליה** [סבור] כן, ש"תפוס לשון אחרון", ולדעתו כאשר יש שני לשונות סותרים ספק הוא, כחכמים. **והתם** [ושם בענין חודש השכירות הנוסף] **טעמא מאי** [מהו הטעם] למה שאמר שאם בתחילת החודש — כולו למשכיר, בסופו — כולו לשוכר? **משום דתפיס** [שהוא תופס], ומספק משאירים את הדבר בידי המוחזק בו.


###### Steinsaltz on Bava Batra 105b:2
[Steinsaltz on Bava Batra 105b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/105b:2)

**הכא** **נמי** [כאן גם כן] בענין מכירת התבואה, כשאמר "כור בשלושים, סאה בסלע" **הא תפיס** [הריהו תופס], שמה שכבר נכנס בקופתו של הקונה — הריהו כשלו ואין המוכר יכול לחזור בו, ולפיכך ראשון ראשון קנה, ולא משום "תפוס לשון אחרון".


###### Steinsaltz on Bava Batra 105b:3
[Steinsaltz on Bava Batra 105b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/105b:3)

באותו נושא **אמר רב הונא, אמרי בי** [היו אומרים החכמים בבית] **רב:** אם אמר אדם **"איסתרא מאה מעי** [מעות] **",** ואיסתרא הוא מטבע ששוויו תשעים ושש מעות, אנו אומרים שהתכוון ל**מאה מעי** [מעות]. אם אמר הפוך: **"מאה מעי איסתרא"** — אנו אומרים שהתכוון ל**איסתרא.**


###### Steinsaltz on Bava Batra 105b:4
[Steinsaltz on Bava Batra 105b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/105b:4)

ושואלים: **מאי קא משמע לן** [מה השמיע לנו רב בכך], האם את הכלל ש**תפוס לשון אחרון? הא** [הרי כבר] **אמרה רב חדא זימנא** [פעם אחת], ש**אמר רב:** **אי הואי התם** [אם הייתי שם] בבית המדרש, כשנדונה הבעיה לגבי תשלום שכירות המרחץ בחודש העיבור, **הוה יהיבנא כוליה** [הייתי נותן את הכל] את דמי שכירות כל החודש **למשכיר,** משום שבסוף דבריו אמר "דינר זהב לחודש"!


###### Steinsaltz on Bava Batra 105b:5
[Steinsaltz on Bava Batra 105b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/105b:5)

ומשיבים: בכל זאת צריכים שני הדינים להיאמר, ואין ללמוד זה מזה, שכן **אי איתמר הא** [אם היתה נאמרת הלכה זו] ב"איסתרא מאה מעי" בלבד, **ולא איתמר הא** [נאמרה זו במרחץ], **הוה אמינא מיהדר קא הדר ביה** [הייתי אומר שהוא חוזר בו] מדיבורו הראשון ("איסתרא") בדיבורו השני ("מאה מעי"), שהרי הדברים סותרים זה את זה, ומשום כך הולכים אחר לשון אחרון. **אבל הכא** [כאן] בענין חודש העיבור **מהו דתימא** [שתאמר] כי רק **פרושי קא מפרש** [מפרש הוא] בדבריו האחרונים למה התכוון מתחילה, ואין כאן הוכחה שהולכים בכלל אחר לשון אחרון, על כן **קא משמע לן** [השמיע לנו] רב, שככלל הולכים אחר לשון אחרון.