## Steinsaltz on Bava Batra Daf 145a

###### Steinsaltz on Bava Batra 145a:1
[Steinsaltz on Bava Batra 145a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/145a:1)

**"תנו לי בעלי ואשמח עמו",** כלומר, אני מוכנה להשלים את התנאי מצידי, ואין העיכוב תלוי בי, **הכא נמי נימא** [כאן גם כן שיאמר]: **"תנו לי שושביני ואשמח עמו"!**


###### Steinsaltz on Bava Batra 145a:2
[Steinsaltz on Bava Batra 145a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/145a:2)

**אמר רב יוסף: הכא במאי עסקינן** [כאן במה אנו עוסקים] — **כגון ש**האח שמת **שמח עמו שבעה ימי משתה, ולא הספיק לפורעו עד שמת.** ונמצא שאינו יכול לטעון דבר, שהרי שמח עם שושבינו. ומכל מקום, כאמור, אין היבם (הבא במקומו) זכאי לקבל את השושבינות לעצמו בלבד, והיא חוזרת לאמצע.


###### Steinsaltz on Bava Batra 145a:3
[Steinsaltz on Bava Batra 145a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/145a:3)

א ומבררים: **לימא** [האם לומר] כי הנימוק הזה של **"תנו לי בעלי ואשמח עמו" תנאי** [מחלוקת תנאים] **היא?** ומהי אותה מחלוקת? — **דתניא** [שכן שנינו בברייתא]: **המארס את האשה** ובטלו האירוסין, אם היתה **בתולה** — **גובה מאתים** דינרים בכתובתה, **ואלמנה** — גובה **מנה** (מאה דינרים). **מקום שנהגו להחזיר קדושין** — **מחזירין, מקום שנהגו שלא להחזיר קדושין** — **אין מחזירין,** אלו **דברי ר' נתן. ר' יהודה הנשיא אומר, באמת אמרו: מקום שנהגו להחזיר** — **מחזירין, מקום שנהגו שלא להחזיר** — **אין מחזירין.**


###### Steinsaltz on Bava Batra 145a:4
[Steinsaltz on Bava Batra 145a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/145a:4)

ותחילה תוהים: שיטת **ר' יהודה הנשיא היינו** [הרי זו] בדיוק שיטת ה**תנא קמא** [הראשון, ר' נתן] ומה מוסיף הוא בדבריו?! **אלא לאו** [האם לא] בנימוק של **"תנו לי בעלי ואשמח עמו" איכא בינייהו** [יש ביניהם] הבדל,


###### Steinsaltz on Bava Batra 145a:5
[Steinsaltz on Bava Batra 145a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/145a:5)

**וחסורי מחסרא והכי קתני** [וחסרה הברייתא וכך יש לשנותה]: **המארס את האשה,** אם היתה **בתולה** — **גובה מאתים, ואלמנה** — **מנה. במה דברים אמורים** — **דהדר ביה איהו** [שחזר בו הוא]. **אבל** אם **מתה** האשה, **מקום שנהגו להחזיר** — **מחזירין, מקום שנהגו שלא להחזיר** — **אין מחזירין. ודוקא שמתה היא, אבל מת הוא** — **אין מחזירין, מאי טעמא** [מה טעם הדבר]? **יכולה היא שתאמר: "תנו לי בעלי ואשמח עמו",** אלו דברי ר' נתן.


###### Steinsaltz on Bava Batra 145a:6
[Steinsaltz on Bava Batra 145a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/145a:6)

**ואתא** [ובא] **ר' יהודה הנשיא למימר** [לומר], **באמת אמרו: בין מת הוא ובין מתה היא, מקום שנהגו להחזיר** — **מחזירין, מקום שנהגו שלא להחזיר** — **אין מחזירין, ולא מציא אמרה** [יכולה לומר]: **"תנו לי בעלי ואשמח עמו"!**


###### Steinsaltz on Bava Batra 145a:7
[Steinsaltz on Bava Batra 145a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/145a:7)

ודוחים: **לא, דכולי עלמא** [לדעת הכל] **יכולה** האשה **שתאמר: "תנו לי בעלי ואשמח עמו". ודמית** [וכאשר מת] **הוא כולי עלמא** **לא פליגי** [והכל אינם חולקים] שאין מחזירים את הקידושין. **כי פליגי** [כאשר נחלקו] הוא במקרה **שמתה היא, והכא** [וכאן] **ב**שאלה של **קדושין לטיבועין ניתנו קא מיפלגי** [חלוקים הם], כלומר, האם הקידושין ניתנו לצמיתות, כאילו לטבוע בידי האשה, אף על פי שלא התקיימו הנישואין, או שמא הם מוחזרים, ש**ר' נתן סבר** [סבור]: **קדושין לאו** [לא] **לטיבועין ניתנו,** ולכן הדברים תלויים במנהג, ואם נהגו להחזיר — מחזירים, **ור' יהודה הנשיא סבר** [סבור]: **קדושין לטיבועין ניתנו.** ותוהים: כיצד יכול אתה לפרש כך?


###### Steinsaltz on Bava Batra 145a:8
[Steinsaltz on Bava Batra 145a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/145a:8)

**והא** [והרי] **"מקום שנהגו להחזיר מחזירין" קתני** [שנה] בדברי ר' יהודה הנשיא! ומשיבים: דברים אלו אינם אמורים בקידושין, שאלו אינם חוזרים בכל מקרה, אלא **הכי קאמר** [כך אמר]: **וסבלונות,** מתנות שנתן החתן לכלה אחר האירוסין, **ודאי מקום שנהגו להחזיר** — **מחזירין.**


###### Steinsaltz on Bava Batra 145a:9
[Steinsaltz on Bava Batra 145a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/145a:9)

ומעירים: **והני תנאי כהני תנאי** [ותנאים אלה שלהלן נחלקו כתנאים אלה הקודמים], **דתניא** [שכן שנינו בברייתא]: **קדשה** את האשה **בככר** של כסף, שהוא סכום גדול (ששת אלפי דינרים) — **בתולה גובה** בכתובתה **מאתים** בנוסף לכסף קידושיה זה, **ואלמנה מנה,** אלו **דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: בתולה גובה מאתים, ואלמנה מנה, ומחזרת לו את השאר,** את כסף הקידושין. **ר' יוסי אומר:** אם **קדשה בעשרים** — **נותן לה שלשים חצאין,** אם **קדשה בשלשים** — **נותן** **לה עשרים חצאין,** כמבואר להלן.


###### Steinsaltz on Bava Batra 145a:10
[Steinsaltz on Bava Batra 145a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/145a:10)

ונברר: **במאי עסקינן** [במה אנו עוסקים]? **אילימא** [אם תאמר] שעוסקים במקרה **שמתה** האשה, **מי אית** [האם יש] **לה כתובה? ואלא,** יש לפרש שמדובר **שמת הוא,** ואם כן, יש לשאול: **אמאי** [מדוע] לדעת ר' יהודה **מחזרת לו את השאר,** כלומר, את כסף הקידושין? **ונימא** [ונאמר] שיכולה היא לטעון: **"תנו לי בעלי ואשמח עמו"! ואלא** יש לפרש שמדובר כאן **באשת ישראל שזינתה,** שאינה יכולה לטעון כך משום שהיא אסרה עצמה עליו. ונברר: **ובמאי** [ואולם יש לשאול במה דברים אמורים], באיזה מקרה מדובר? **אי** [אם] **ברצון** זינתה, **מי אית** [האם יש] **לה כתובה** כלל? **ואלא** תאמר שזינתה **באונס,** והלא **מישרא שריא ליה** [מותרת היא לו] ומדוע תחזיר לו את דמי הקידושין?


###### Steinsaltz on Bava Batra 145a:11
[Steinsaltz on Bava Batra 145a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/145a:11)

**ואלא,** צריכים לומר שמדובר כאן **באשת כהן שנאנסה** שהיא אסורה עליו, שמצד אחד זכאית היא לכתובתה, אבל מצד אחר, לגבי כסף הקידושין אינה יכולה לטעון "תנו לי בעלי ואשמח עמו", שהרי היא עצמה נאסרה. **ו**אם כן בשאלה האם **בקדושין לטיבועין ניתנו קמיפלגי** [חלוקים הם], **ר' מאיר סבר** [סבור]: **קדושין לטיבועין ניתנו** וכסף הקידושין לעולם אינו חוזר, **ור' יהודה סבר** [סבור]: קידושין **לאו** [לא] **לטיבועין ניתנו,** ולפיכך היא מחזירה את דמי הקידושין. **ור' יוסי מספקא ליה** [מסופק היה לו] **אי** [אם] **לטיבועין ניתנו אי** [או] **לא,**


###### Steinsaltz on Bava Batra 145a:12
[Steinsaltz on Bava Batra 145a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/145a:12)

**והלכך** [ועל כן] מפני הספק, היא מחזירה לו מחצית מכסף הקידושין. ולכן אם **קדשה בעשרים** סלעים (שהם שמונים דינרים) היא חייבת לו ארבעים דינרים. אלא שמצד אחר, אם היתה זו אלמנה, הריהי זכאית לכתובתה בסך מאה דינרים, ולכן הוא **נותן לה שלשים חצאין** (חצאי סלעים) שהם ששים דינרים, ונמצא כל שבידה מאה. אם **קדשה בשלשים** סלעים (שהם מאה ועשרים דינר) והיא מחזירה מחציתם, דהיינו שישים, ומצד אחר היא זכאית למאה דינרים בכתובתה — **נותן לה עשרים חצאין** שהם ארבעים דינר.


###### Steinsaltz on Bava Batra 145a:13
[Steinsaltz on Bava Batra 145a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/145a:13)

**אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: בכל מקום שנהגו להחזיר** את כסף הקידושין — **מחזירין. ותרגומא** [ותרגומו, פירושו של הדבר]: שמדובר במנהג ב**נהרדעא.** ושואלים: **שאר בבל מאי** [מה דינה]? **רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו** [שאמרו שניהם]: **מוהרי הדרי, קדושי לא הדרי** [המוהר חוזר, הקידושין אינם חוזרים]. **אמר רב פפא, הלכתא** [הלכה פסוקה] היא כך : **בין שמת הוא, בין שמתה היא,** אם **הדר ביה** [חזר בו] **הוא** — **מוהרי הדרי, קדושי לא הדרי** [המוהר חוזר, הקידושין אינם חוזרים]; **הדרא בה איהי** [חזרה בה היא] — **אפילו קדושי נמי הדרי** [הקידושין גם כן חוזרים].


###### Steinsaltz on Bava Batra 145a:14
[Steinsaltz on Bava Batra 145a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/145a:14)

**אמימר אמר: קדושי לא הדרי** [הקידושין אינם חוזרים], **גזירה שמא יאמרו קדושין תופסין באחותה,** שיחשבו אנשים שהקידושין הללו בטלו מעיקרם, וכאילו לא קידשה, ואותו אדם רשאי אחר כך לקדש את אחותה. ולא היא, שכיון שכבר קידש את האחות האחת — אינו יכול לקדש את השניה. **רב אשי אמר: גיטה מוכיח עליה** שהיא גרושה, ולכן יודעים הכל שאינו רשאי לשאת את אחותה. ומעירים: **והא** [וזו] של **רב אשי בדותא היא** [דבר שאינו נכון הוא], שאי אפשר לסמוך על מה שנתנו לה גט, **דאיכא** [שיש] ש**שמע בהא** [בזו, בהחזרת הקידושין] **ולא שמע בהא** [בזו, בגט], ויבואו לטעות.


###### Steinsaltz on Bava Batra 145a:15
[Steinsaltz on Bava Batra 145a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/145a:15)

ב שנינו במשנה: **שהשושבינות נגבית בבית דין. תנו רבנן** [שנו חכמים], **חמשה דברים נאמרו בשושבינות: נגבית בבית דין** שהיא כחוב גמור. **וחוזרת בעונתה,** כלומר, אין מחזירים אותה, אלא דווקא בזמן נישואין. **ואין בה משום רבית** אם כשמחזיר הוא מוסיף יותר על מה שקיבל.