## Steinsaltz on Bava Batra Daf 146b

###### Steinsaltz on Bava Batra 146b:1
[Steinsaltz on Bava Batra 146b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/146b:1)

**אמרה ליה** [לו] בצחוק: **מן יהיב לן** [מי יתן לנו] **מכותבות** (תמרים) של **יריחו ואכלנא ביה** [ואוכל אותם], שרמזה בכך שהיא מריחה ריח התמר שהיה עימו. **נפל עלה** [עליה] ה**חורבה ומתה. אמרו חכמים: הואיל ולא נכנס אחריה אלא לבודקה** ולא לשם יחוד וביאה, אם **מתה** — **אינו יורשה,** שלא נגמרו הנישואין, ואין אדם יורש את ארוסתו.


###### Steinsaltz on Bava Batra 146b:2
[Steinsaltz on Bava Batra 146b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/146b:2)

א שנינו במשנה ש**סבלונות מועטין שתשתמש בהן בבית אביה** — אינם חוזרים. **יתיב** [ישב] **רבין סבא** [הזקן] **קמיה** [לפני] **רב פפא ויתיב וקאמר** [ויושב היה ואומר]: **בין שמתה היא ובין שמת הוא,** ובין אם **הדר** [חזר] **הוא** בו מן הקידושין — **סבלונות** (מתנות) שנתן — **הדרי** [חוזרים], **מאכל ומשתה** שנתן — **לא הדר** [חזר]. אם **הדרא** [חזרה] **בה איהי** [היא] — **הדרא** [מחזירה] **אפילו כישא דירקא** [אגודת ירק] שנתן למשפחה. **אמר רב הונא בריה** [בנו] של **רב יהושע: ו**במקרה שמחזירים, **שמין להן** למשפחת הכלה **דמי בשר בזול,** ולא כמחיר שהוא שילם. ושואלים: **עד כמה,** מה נקרא דמי בשר **בזול?** ומשיבים: **עד תילתא** [שליש] פחות מהמחיר ששילם עבורו.


###### Steinsaltz on Bava Batra 146b:3
[Steinsaltz on Bava Batra 146b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/146b:3)

ב משנה **שכיב מרע שכתב** בצוואתו **כל נכסיו** כמתנה **לאחרים, ושייר קרקע כל שהוא** לעצמו — **מתנתו קיימת** גם אם אחר כך הבריא. שכיון שהשאיר קרקע לעצמו לפרנסתו הרי זה מורה שנתן את שאר הדברים כמתנה גמורה בחייו. אבל אם **לא שייר** לעצמו **קרקע כל שהוא** והבריא — **אין מתנתו קיימת** שברור מכאן שדעתו היתה שהוא מת, ואילו היה יודע שיקום מחוליו לא היה נותן כלום.


###### Steinsaltz on Bava Batra 146b:4
[Steinsaltz on Bava Batra 146b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/146b:4)

ג גמרא ושואלים: **מאן** [מיהו] ה**תנא** הסבור **דאזלינן בתר אומדנא** [שאנו הולכים אחר הערכה] של דעתו של אדם, אף על פי שלא פירש את הדברים? **אמר רב נחמן:** שיטת **ר' שמעון בן מנסיא היא. דתניא** [שכן שנינו בברייתא]: **הרי שהלך בנו למדינת הים, ושמע שמת בנו, ועמד וכתב כל נכסיו לאחר, ואחר כך בא בנו** — **מתנתו** מכל מקום הריהי **מתנה,** שהרי מדעת שלימה נתן. **ר' שמעון בן מנסיא אומר: אין מתנתו מתנה, שאלמלא** (אילו) **היה יודע שבנו קיים** — **לא היה כותבן,** משמע שר' שמעון בן מנסיא הולך אחר אומדן דעתו של אדם.


###### Steinsaltz on Bava Batra 146b:5
[Steinsaltz on Bava Batra 146b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/146b:5)

**רב ששת אמר:** משנתנו, שיטת **ר' שמעון שזורי היא** שהולך אחר אומדנא, כיצד? **דתניא** [שכן שנינו בברייתא], **בראשונה היו** חכמים **אומרים: היוצא בקולר** (שרשרת שהיו מוציאים בה את היוצאים להיהרג) **ואמר "כתבו גט לאשתי"** — אין מדקדקים בדבריו שלא אמר במפורש שגם יתנו לה את הגט (שאילו סתם אדם שאומר "כתבו גט לאשתי" — כותבים אך אין נותנים), אלא **הרי אלו יכתבו ויתנו,** לפי שדעתו היתה שיפטרו אותה מחובת היבום והחליצה. **חזרו** חכמים **לומר** לאחר מכן: **אף המפרש** היוצא לים, **והיוצא בשיירא,** שאמרו "כתבו" — כותבים ונותנים עבורם. **ר' שמעון שזורי אומר: אף המסוכן,** כלומר, חולה מסוכן שאמר "כתבו", מניחים שחשב שהוא עומד למות, ונתכוון לגרשה, אלא שלא סיים את דבריו כראוי.


###### Steinsaltz on Bava Batra 146b:6
[Steinsaltz on Bava Batra 146b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/146b:6)

ושואלים: **ורב נחמן מאי טעמא לא מוקים לה** [מה טעם אינו מעמיד אותה, את משנתנו] **כר' שמעון שזורי?** ומשיבים: **שאני התם** [שונה שם], ש**אמר "כתבו",** שמכל מקום פירש מקצת דבריו. ואילו במשנתנו, כשלא שייר קרקע — לא אמר דבר על הכוונה המיוחסת לו. ושואלים מצד שני: **ורב ששת מאי טעמא** [מה טעם] **לא מוקים לה** [מעמיד אותה את המשנה] **כר' שמעון בן מנסיא?** ומשיבים: **אומדנא דמוכח שאני** [הערכה מוכחת כגון זו שדיבר עליה היא שונה], אבל במקום שאין הדברים מוכחים כל כך — שמא אין הולכים אחר הערכה.


###### Steinsaltz on Bava Batra 146b:7
[Steinsaltz on Bava Batra 146b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/146b:7)

ושואלים: **מאן תנא להא דתנו רבנן** [מי שנה את זו ששנו חכמים]: **הרי שהיה חולה ומוטל במטה, ואמרו לו: נכסיך למי? ואמר להן** החולה: