## Steinsaltz on Bava Batra Daf 149b

###### Steinsaltz on Bava Batra 149b:1
[Steinsaltz on Bava Batra 149b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/149b:1)

א שנינו במשנה שאם **שייר** השכיב מרע **קרקע כל שהוא** — **מתנתו קיימת** גם אם עמד מחוליו. ושואלים: **וכמה** הוא שיעור של **"כל שהוא"? אמר רב יהודה אמר רב: קרקע כדי פרנסתו,** שאז מוכח שרצה לתת את הנכסים בכל מקרה, גם אם יחיה, שהרי השאיר לעצמו לצורך חייו. **ורב ירמיה בר אבא אמר:** אפילו שייר **מטלטלין כדי פרנסתו** גם כן מתנתו קיימת.


###### Steinsaltz on Bava Batra 149b:2
[Steinsaltz on Bava Batra 149b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/149b:2)

**אמר רבי זירא: כמה מכוונן** [מכוונות] מתאימות זו לזו ונאות **שמעתתא דסבי** [ההלכות של הזקנים], רב יהודה ורב ירמיה בר אבא. שכן שייר **קרקע טעמא מאי** [מה הטעם] צריך שיהיה בה כדי פרנסתו? **דאי קאי סמיך עליה** [שאם הוא עומד מחוליו הריהו סומך עליה], **מטלטלי נמי אי קאי סמיך עילויהו** [מיטלטלים גם כן, אם הוא יעמוד מחוליו הריהו סומך עליהם].


###### Steinsaltz on Bava Batra 149b:3
[Steinsaltz on Bava Batra 149b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/149b:3)

**מתקיף לה** [מקשה על כך] **רב יוסף: ומאי כוונתא** [ומה מכוון בהן] באותן שמועות? הלא **מאן דאמר** [מי שאומר] שייר **מטלטלין,** יש להקשות עליו: הרי **"קרקע" תנן** [שנינו במשנה]! **מאן דאמר** [מי שאומר]: קרקע **כדי פרנסתו,** הלא **"כל שהוא" תנן** [שנינו במשנה]!


###### Steinsaltz on Bava Batra 149b:4
[Steinsaltz on Bava Batra 149b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/149b:4)

**אמר ליה** [לו] **אביי** לרב יוסף: **וכל היכא דתני** [מקום ששונה] **"קרקע",** כוונת הדברים היא **קרקע דוקא? והא תנן** [והרי שנינו במשנה]: **הכותב כל נכסיו** כמתנה **לעבדו** הכנעני — **יצא** העבד **בן חורין,** שהרי הוא בכלל הנכסים. אבל אם **שייר קרקע כל שהוא** מנכסיו, שלא כתב לו — **לא יצא** העבד **בן חורין,** משום שאנו אומרים שהשיור בקרקע כולל שיור גם בעבד עצמו. **ר' שמעון אומר: לעולם** בכל מקרה **הוא בן חורין, עד שיאמר "כל נכסי נתונין לפלוני עבדי חוץ מאחר מרבוא שבהן".** שכיוון שלא פירש מה משייר — שמא כוונתו לעבד, שאת העבד עצמו לא שיחרר, ונמצא שאין כאן נתינה כלל.