## Steinsaltz on Bava Batra Daf 87b

###### Steinsaltz on Bava Batra 87b:1
[Steinsaltz on Bava Batra 87b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/87b:1)

**והתנן** [והרי שנינו במשנה] שמי שמערה שמן או יין של תרומה מכלי אחד לכלי שני, **הרכינה ומיצה** — **הרי זו תרומה** הניתנת לכהן! משמע שאף הדברים שמתמצים בשולי החבית שייכים למקבל. ומפני מה אין אומרים כן גם במשנתנו, שיהא המיצוי של הקונה?


###### Steinsaltz on Bava Batra 87b:2
[Steinsaltz on Bava Batra 87b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/87b:2)

**אמר ליה** [לו]: **הא איתמר עלה** [הרי כבר נאמר עליה] על משנתנו מהו טעמה, שכן **אמר ר' אבהו:** זה ששנינו שמה שנתמצה שייך למוכר **משום יאוש בעלים נגעו בה,** שהקונים מתייאשים ומוותרים על כמות קטנה זו. אבל בתרומה, כיון שהיא דבר של איסור אין שייך בזה יאוש בעלים, וכל מה שהערה תרומה הוא.


###### Steinsaltz on Bava Batra 87b:3
[Steinsaltz on Bava Batra 87b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/87b:3)

שנינו במשנה ש**החנווני אינו חייב להטיף** שלוש טיפין, ור' יהודה אומר: ערב שבת עם חשיכה — פטור. **איבעיא להו** [נשאלה להם ללומדים]: **ר' יהודה ארישא קאי ולקולא** [על ראשה של המשנה הוא עומד, מתייחס, ולהקל בא], שכנגד האמור במשנה שכל אדם חייב להטיף שלוש טיפות, הוא מוסיף שבערב שבת פטור. **או דלמא** [שמא] **אסיפא קאי ולחומרא** [על סופה הוא עומד, מתייחס, ולהחמיר בא], שאמרו שחנווני פטור, ובא ר' יהודה לומר שרק בערב שבת הוא פטור?


###### Steinsaltz on Bava Batra 87b:4
[Steinsaltz on Bava Batra 87b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/87b:4)

ומשיבים: **תא שמע** [בוא ושמע] פתרון לשאלה זו, **דתניא** [שכן שנינו בברייתא], **ר' יהודה אומר: ערב שבת עם חשכה** — **חנווני פטור, מפני שחנווני טרוד,** משמע שהוא מתייחס לסופה של המשנה, והוא פוטר את החנווני רק במקרה זה.


###### Steinsaltz on Bava Batra 87b:5
[Steinsaltz on Bava Batra 87b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/87b:5)

א משנה **השולח את בנו אצל חנווני ופונדיון** (מטבע ששוויו שני איסרים) **בידו, ומדד לו באיסר** אחד **שמן, ונתן לו את האיסר** השני כעודף, אם **שבר** הילד **את הצלוחית ו**כן אם **אבד את האיסר** — **חנווני חייב,** שהרי נתן אותה למי שאינו בן דעת. **ר' יהודה פוטר,** שהוא אומר **שעל מנת כן שלחו** אביו, וקיבל על עצמו האב את הסיכון של שבירה ואבידה. **ומודים חכמים לר' יהודה, בזמן שהצלוחית ביד התינוק ומדד** ה**חנווני לתוכה** — **שחנווני פטור** אם נשברה הצלוחית ביד התינוק.


###### Steinsaltz on Bava Batra 87b:6
[Steinsaltz on Bava Batra 87b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/87b:6)

ב גמרא ומבררים את דין משנתנו: **בשלמא** [נניח] **באיסר ושמן** — אפשר לומר כי **בהא פליגי** [בענין זה חלוקים הם], **דרבנן סברי** [שהחכמים סבורים] כי כדי **לאודועי שדריה** [להודיע לו לחנווני שלחו] אבי התינוק את בנו, להודיע שהוא זקוק לשמן, אבל הוא לא התכוון בכך שיתן את השמן בידו, ולכן אם נתן לו — נתחייב החנווני באחריות. **ור' יהודה סבר** [סבור] כי כדי **לשדורי ליה שדריה** [לשלוח לו שלחו] שימסור החנווני את השמן לתינוק, ולכן פטור החנווני. **אלא** אם **שבר** התינוק את ה**צלוחית** מדוע יתחייב בה החנווני לדעת חכמים? והלא **אבדה מדעת היא** מצד האב, שהרי הוא זה שמסר בתחילה את הצלוחית ביד התינוק, שאינו יודע לשמור כראוי מה שבידו!


###### Steinsaltz on Bava Batra 87b:7
[Steinsaltz on Bava Batra 87b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/87b:7)

**אמר רב הושעיא: הכא** [כאן] **בבעל הבית מוכר צלוחיות עסקינן** [עוסקים אנו], ששולח את בנו לחנווני ובידו צלוחית זו, שמא ירצה החנווני לקנותה, **וכגון שנטלה חנווני** את הצלוחית מיד התינוק **על מנת לבקרה** (לבודקה אם טובה היא), **וכ**מו שאמר **שמואל,** ש**אמר** **שמואל: הנוטל כלי מן האומן** (בעל מלאכה) **על מנת לבקרו** (לבודקו), שאם ייראה לו טוב — יקננו מיד, **ונאנס** נשבר הכלי באונס כשהוא **בידו** — **חייב** לשלם לאומן מחיר הכלי, משום שאחריותו עליו, כדין שואל.


###### Steinsaltz on Bava Batra 87b:8
[Steinsaltz on Bava Batra 87b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/87b:8)

על הסבר זה מקשים: ואם כן, **לימא** [האם לומר], כי הלכה זו של **שמואל תנאי** [מחלוקת תנאים] **היא?** שהרי ר' יהודה פוטר, ומשמע לפיכך שאינו סבור כשמואל! **אלא** יש לחזור מתירוץ זה ולפרש כך: **רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו** [שאמרו שניהם]: **הכא** [כאן] **בחנווני מוכר צלוחיות עסקינן** [עוסקים אנו], שהאב שלח את בנו לקנות מהחנווני צלוחית ובה שמן. **ואזדא** [והולך] **ר' יהודה לטעמיה** [לטעמו] כפי שהוסברו הדברים מתחילה, שלדעתו נשלח התינוק אל החנווני על מנת שישלח בידו, **ו**כן **רבנן** [חכמים] הולכים לפי מה שהוסבר **לטעמייהו** [לטעמם] שהאב שלח את בנו להודיעו, ואינו רשאי ליתן בידו דבר.


###### Steinsaltz on Bava Batra 87b:9
[Steinsaltz on Bava Batra 87b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Batra/r/87b:9)

ושואלים: **אי הכי, אימא סיפא** [אם כך, אמור את סופה של המשנה], ששנינו: **מודים חכמים לר' יהודה, בזמן שהצלוחית ביד התינוק ומדד חנווני לתוכה** — **שחנווני פטור;** ומדוע יודו חכמים בכך? **והא** [והרי] **אמרת** כי **לאודועי שדריה** [להודיע לו שלחו], ולא נתכוון שיתן החנווני דבר ביד התינוק! **אלא** יש לחזור אף מתירוץ זה ולפרש כך: **אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין דאמרי תרוייהו** [שאמרו שניהם]: **הכא במאי עסקינן** [כאן במה אנו עוסקים] —