## Steinsaltz on Bava Kamma Daf 22a

###### Steinsaltz on Bava Kamma 22a:1
[Steinsaltz on Bava Kamma 22a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/22a:1)

ושואלים: **והתניא** [והרי שנינו בברייתא] האומרת להיפך: **הכלב והגדי שדילגו, בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה** — **פטורין! תרגמא** [הסביר] **רב פפא:** מדובר באופן **דאפיך מיפך** [שהפכו] את דרך קפיצתם. כיצד? — **כלבא בזקירא** [כלב בקפיצה אחת] **וגדיא בסריכא** [והגדי בטיפוס], שדבר זה אינו כדרכם, ומשונה היא. ושואלים: **אי הכי, אמאי** [אם כך, מדוע] **פטורים?** שמכל מקום גרמו לנזק! ומשיבים: אין הכוונה פטורים לגמרי, אלא **פטור מנזק שלם, וחייבין בחצי נזק,** כדינו של כל נזק משונה, שנדון כנזק קרן.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 22a:2
[Steinsaltz on Bava Kamma 22a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/22a:2)

א נאמר במשנה ש**הכלב שנטל** חררה וגחלים עמה ואכל את החררה והדליק על ידי כך את הגדיש — משלם בעליו עבור החררה שאכל נזק שלם, ועבור נזקי הדליקה בגדיש חצי נזק.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 22a:3
[Steinsaltz on Bava Kamma 22a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/22a:3)

ובענין זה של חיוב על נזקי אש מביאים: **אתמר** [נאמר] שנחלקו אמוראים, **ר' יוחנן אמר: אשו,** כלומר, חיובו של אדם לשלם עבור נזקים שגרמה אש שלו, הוא **משום חציו,** שנחשב כאילו היה יורה חץ אל מקום אחר, וכן הוא הנזק שנגרם במקום אחר על ידי האש שהבעיר במקומו. **וריש לקיש אמר:** אדם חייב על נזקי **אשו משום ממונו,** כעל שאר דברים שהם ממונו שחייב אם גרמו נזק.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 22a:4
[Steinsaltz on Bava Kamma 22a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/22a:4)

ומבררים את שיטותיהם, ושואלים: **וריש לקיש מאי טעמא** [מה טעם] **לא אמר כר' יוחנן?** ומשיבים: **אמר** [יכול היה לומר] **לך**: אינה דומה אש לחציו, שכן **חציו מכחו קאזלי** [הולכים], שהרי החץ נורה מפני כוחו של היורה. **האי** [זו] האש **לא מכחו קאזיל** [הולכת], אלא הרוח היא המוליכה אותה, ומכוחו רק נוצרה האש במקומה. ושואלים מן הצד האחר: **ור' יוחנן מאי טעמא** [מה טעם] **לא אמר כריש לקיש?** ומשיבים: **אמר** [יכול היה לומר] **לך:** אינה דומה אשו לממונו, שכן **ממונא אית ביה ממשא** [ממון שהזיק יש בו ממש] ואילו **הא לית ביה ממשא** [זו, האש, אין בה ממש] ואין לומר שהאש שייכת לו כשאר דברים שהם רכושו.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 22a:5
[Steinsaltz on Bava Kamma 22a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/22a:5)

ומנסים להביא ראיה ממה ששנינו במשנתנו, **תנן** [שנינו]: **הכלב שנטל חררה וכו'** משלם על הגדיש חצי נזק. **בשלמא למאן דאמר** [נניח לשיטת מי שאומר] ש**אשו משום חציו** אם כן האש הזו **חציו** (כוחו) של ה**כלב הוא** —


###### Steinsaltz on Bava Kamma 22a:6
[Steinsaltz on Bava Kamma 22a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/22a:6)

ולכן חייב הבעלים לשלם על מה שגרם הכלב, ומשלם חצי נזק כדין צרורות, שאף הם כוחו. **אלא למאן דאמר** [לדעת מי שאומר] **אשו משום ממונו** הלא **האי** [זאת] ה**אש** **לאו** [לא] **ממונו** של **בעל** ה**כלב הוא** אלא של בעל החררה, ומשום מה יהיה חייב בעל הכלב?


###### Steinsaltz on Bava Kamma 22a:7
[Steinsaltz on Bava Kamma 22a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/22a:7)

ומשיבים: **אמר** [יכול היה לומר] **לך** **ריש לקיש: הכא במאי עסקינן** [כאן במה אנו עוסקים] לא שנטל את החררה והניחה כמות שהיא, אלא **דאדייה אדויי** [שטלטלה ממקום למקום] וכך יש להבין את דין המשנה: **על חררה** שאכל — **משלם נזק שלם, ועל** הנזק שנגרם ב**מקום** המסויים בו השליך הכלב את ה**גחלת** — **משלם חצי נזק** כמו על צרורות, **ו**אולם **על** ה**גדיש כולה פטור** שהרי חיוב אש הוא משום ממונו, ואש זו אינה ממונו של בעל הכלב.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 22a:8
[Steinsaltz on Bava Kamma 22a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/22a:8)

**ור' יוחנן** אינו צריך לפרש דווקא באופן זה, אלא במקרה רגיל: **דאנחה אנוחי** [שהניחה] את החררה בגדיש על מנת לאוכלה, ולכן **על חררה ועל מקום גחלת משלם נזק שלם,** שכן נזק זה הוא בכלל נזקי אכילה של הכלב, **ועל הגדיש משלם חצי נזק,** שלדעתו עיקר חיוב האש הוא משום שהיא נחשבת ככוחו, והרי זה כדין צרורות.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 22a:9
[Steinsaltz on Bava Kamma 22a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/22a:9)

ומציעים: **תא שמע** [בוא ושמע] פתרון לשאלה זו ממה ששנינו במשנה: **גמל** שהיה **טעון פשתן ועבר ברשות הרבים, נכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקו** (נדלקה) **בנרו של חנווני והדליק את הבירה** (הבית) על ידי הפשתן — **בעל** ה**גמל חייב.** ואולם אם **הניח חנווני נרו מבחוץ** — **חנווני חייב. ר' יהודה אומר: בנר חנוכה** שמצוה להניחו בחוץ — **פטור** החנווני.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 22a:10
[Steinsaltz on Bava Kamma 22a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/22a:10)

ומעתה, בהלכה הראשונה, שחייב בעל הגמל בנזקי האש, יש לשאול: **בשלמא למאן דאמר** [נניח לשיטת מי שאומר] **אשו משום חציו** יכול אתה לומר כי אש זו **חציו** של ה**גמל הוא,** ולכן חייב בעליו. **אלא למאן דאמר** [לשיטת מי שאומר] אשו **משום ממונו** — **האי** [זו] ה**אש לאו** [לא] **ממונא** [הממון] של **בעל** ה**גמל הוא!** ומשיבים: **אמר** [יכול היה לומר] **לך ריש לקיש: הכא במאי עסקינן** [כאן במה אנו עוסקים] **במסכסכת כל הבירה כולה,** לא שנגעה האש במקום אחר ומשם התפשטה הלאה, אלא שהגמל העביר את הפשתן הבוער ממקום למקום והדליק, והרי זה כמו הכלב שהניח את הגחלת בכל מקום ומקום.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 22a:11
[Steinsaltz on Bava Kamma 22a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/22a:11)

ומקשים: **אי הכי** [אם כך] **אימא סיפא** [אמור את סופה] של משנה זו: **אם הניח חנווני נרו מבחוץ** — **חנווני חייב. ואי** [ואם] **במסכסכת** מדובר — **אמאי** [מדוע] **חייב** החנווני? הרי האש שלו היתה רק במקום אחד, והגמל הוא שהעבירה ממקום למקום! ומשיבים: כאן מדובר **בשעמדה** וסכסכה, שעמד הגמל במקומו ולא הלך ממקום למקום, והפשתן שעל גביו היה מרובה מאד, כך שהצית באופן ישיר את הבירה כולה.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 22a:12
[Steinsaltz on Bava Kamma 22a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/22a:12)

ושואלים: אם **עמדה וסכסכה,** שלא הלך הגמל ממקום למקום, אלא החבילה היא זו שהדליקה את כל הבירה כולה, **כל שכן** שה**חנווני פטור ובעל גמל חייב,** שמוטל עליו להוציא את גמלו מן המקום! **אמר רב הונא בר מנוח משמיה** [משמו] של **רב איקא: הכא במאי עסקינן** [כאן במה אנו עוסקים] — **כגון שעמדה** הבהמה **להטיל מימיה** ותוך כדי כך הציתה את האש בכל הבירה, ובעליה אנוס בענין זה, שאינו יכול להזיזה ממקומה.