## Steinsaltz on Bava Kamma Daf 23a

###### Steinsaltz on Bava Kamma 23a:1
[Steinsaltz on Bava Kamma 23a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/23a:1)

**בנזקי ממונו,** שהרי נאמר "כי תצא אש" משמע שאחריותו על האש כמו על שאר דברים שהם ממונו שיוצאים ומזיקים, **וסיים בנזקי גופו** שהרי הוא קורא לו "מבעיר", **לומר לך:** חייב על **אשו משום חציו.**


###### Steinsaltz on Bava Kamma 23a:2
[Steinsaltz on Bava Kamma 23a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/23a:2)

**אמר רבא: קשיא ליה** [היה קשה לו] **לאביי: למאן דאמר** [לדעת מי שאומר] **אשו משום חציו,** דין **טמון באש** שדבר שהיה טמון ומכוסה בתוך דבר אחר, ונשרף באש **דפטר רחמנא** [שפוטרת התורה] מלשלם, **היכי משכחת לה** [כיצד אתה מוצא אותה], שהרי הפוגע בחץ חייב בין בגלוי בין בטמון!


###### Steinsaltz on Bava Kamma 23a:3
[Steinsaltz on Bava Kamma 23a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/23a:3)

**וניחא ליה** [ונוח לו] כלומר, תירץ אביי את הדבר באופן זה: פטור זה של טמון באש נמצא במקרה **כגון שנפלה דליקה לאותו חצר** בחצר שלו, **ו**בינתיים **נפלה גדר** שהיתה בין חצר זו לחצר אחרת **שלא מחמת דליקה, והלכה** האש **והדליקה והזיקה בחצר אחרת. דהתם** [ששם] במקרה זה **כלו ליה** [לו] **חציו,** שאש זו שהדליק בראשונה היתה מוגבלת רק לחצר האחת, וכוחו אינו אלא באותה חצר, והאש שיצאה לחצר האחרת אינה יכולה להיחשב כחיציו של אותו אדם, ומשום כך פטור על מה שהיה טמון ונשרף באש בחצר האחרת.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 23a:4
[Steinsaltz on Bava Kamma 23a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/23a:4)

ומקשים: **אי הכי** [אם כך] לא רק לענין דבר טמון הוא פטור, אלא גם **לענין** דבר ה**גלוי** באש **נמי** [גם כן] ייפטר, שכן **כלו ליה** [לו] **חציו,** ולא יהיה חייב כלל על הנזק שנגרם כתוצאה מהאש בחצר השניה!


###### Steinsaltz on Bava Kamma 23a:5
[Steinsaltz on Bava Kamma 23a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/23a:5)

**אלא** יש לומר **למאן דאית ליה** [לדעת מי שיש לו, שסבור] שטעם חיוב האש הוא **משום חציו** — **אית ליה נמי** [יש לו גם כן] הטעם שחייב עליה **משום ממונו.** ולפיכך יתכן מקרה שפטור בטמון ולמרות זאת חייב בגלוי, **וכגון שהיה לו** פנאי **לגודרה,** את הגדר שנפלה מחמת דבר אחר, **ולא גדרה,** שלדרך זו יש לו אחריות ממונית על האש, **דהתם** [ששם] הרי זה כאילו **שורו הוא ולא טפח באפיה** [היכה בפניו] שלא ייצא מן הרפת, שחייב על נזקיו. ומצד שני, אש זו אינה נחשבת לחיציו, שהרי לא מחמתה נפלה הגדר, ומשום כך פטור על הטמון.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 23a:6
[Steinsaltz on Bava Kamma 23a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/23a:6)

ושואלים: לפי מסקנה זו, **וכי מאחר דמאן דאית ליה** [שמי שיש לו, שמחזיק] בשיטה שאישו **משום חציו אית ליה נמי** [יש לו, סבור גם כן] שחייב עליו **משום ממונו,** אם כן **מאי בינייהו** [מה ההבדל ביניהם] בין ר' יוחנן וריש לקיש הלכה למעשה?


###### Steinsaltz on Bava Kamma 23a:7
[Steinsaltz on Bava Kamma 23a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/23a:7)

ומשיבים: **איכא בינייהו** [יש ביניהם הבדל] לענין **לחייבו בארבעה דברים,** שאם הזיקה האש אדם, הרי נוסף לתשלום הנזק שגרם, חייב לדעת ר' יוחנן לשלם שאר דברים (צער, ריפוי, שבת ובושת) כשאר נזקים שחייב אדם לשלם אם הוא עצמו גורם נזק לאדם אחר, כיון שלדעת ר' יוחנן בנזק אש הרי זה כאילו הוא עצמו ירה בו חץ והזיקו.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 23a:8
[Steinsaltz on Bava Kamma 23a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/23a:8)

א נאמר במשנה ש**על החררה** שאכל הכלב **משלם** נזק שלם ועל הגדיש שנשרף משלם חצי נזק. ומסבירים: **מאן** [מי] הוא זה ש**חייב** לשלם — **בעל** ה**כלב.** ושואלים: **וליחייב נמי** [ושיתחייב גם כן] **בעל** ה**גחלת,** שהרי גם לו חלק באשמה, כיון שלא שמר על גחלתו וגרם על ידה לתקלה! ומשיבים: כאן מדובר **בששימר גחלתו** שמירה ראויה.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 23a:9
[Steinsaltz on Bava Kamma 23a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/23a:9)

ומקשים: **אי** [אם] אכן מדובר כאן **כששימר גחלתו** — **מאי בעי** [מה רוצה, מה עושה] ה**כלב התם** [שם]? ואם הכלב הגיע לשם ודאי לא שימר בעל הגחלת את גחלתו כראוי! ומשיבים: מדובר כאן **בשחתר** (חפר) הכלב תחת הגדר ונכנס ולקח את החררה והגחלת. **אמר ר' מרי בריה** [בנו] של **רב כהנא: זאת אומרת סתם דלתות חתורות הן אצל כלב,** שאם היינו אומרים שחתירת הכלב היא דבר בלתי מצוי — לא היה חייב עליו בעליו נזק שלם. אלא בהכרח יש לומר שכלב עשוי לחתור תחת הדלתות, ומוטל היה על בעליו לקושרו.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 23a:10
[Steinsaltz on Bava Kamma 23a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/23a:10)

ושואלים: ש**אכלה** את החררה **היכא** [היכן]? **אילימא** [אם תאמר] ש**אכלה בגדיש דעלמא** [סתם] השייך לאדם אחר שאינו בעל החררה. אם כן גם משום שן לא יהיה חייב, **הא בעינן** [הרי צריכים אנו] כדי לחייבו בנזקי שן שיתקיים הכתוב **"ובער בשדה אחר"** (שמות כב, ד) שיהא נזק השן נעשה בחצר הניזק, **וליכא** [ואין] הדבר כך במקרה זה! ומשיבים: **לא צריכא** [נצרכה] אלא במקרה ש**אכלה בגדיש** של **בעל** ה**חררה** עצמו, ולכן חייב עליה משום שאכלה ברשות הניזק.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 23a:11
[Steinsaltz on Bava Kamma 23a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/23a:11)

ומציעים: **תפשוט** [תפתור] מכאן ותוכיח ש**פי פרה**