## Steinsaltz on Bava Kamma Daf 44b

###### Steinsaltz on Bava Kamma 44b:1
[Steinsaltz on Bava Kamma 44b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/44b:1)

ומקשים עוד: **ואכתי** [ועדיין] יש לשאול על שמואל: הלא **צרורות נינהו** [הם] שהמיתו את האדם. שאין זה נזק שגרם השור בגופו, אלא דבר שנגרם על ידי צרורות, אבנים שבאו מכוחו, ואין חייבים בכופר על נזק בלתי ישיר! **אמר רב מרי בריה** [בנו] של **רב כהנא:** מדובר במקרה **דקאזיל** [שהולך] ונדחף הכותל על ידי דחיפת השור **מיניה מיניה** [ממנו ממנו], שבתוך כדי הדחיפה פוגע הכותל באדם.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 44b:2
[Steinsaltz on Bava Kamma 44b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/44b:2)

ומעירים: **תניא כוותיה** [שנוייה ברייתא כשיטתו] של **שמואל ותיובתא** [והיא קושיה חמורה] לשיטתו של **רב,** ששנינו: **יש** ש**חייב במיתה ובכופר, ויש** ש**חייב בכופר ופטור ממיתה, ויש** ש**חייב במיתה ופטור מן הכופר, ויש** ש**פטור מזה ומזה.**


###### Steinsaltz on Bava Kamma 44b:3
[Steinsaltz on Bava Kamma 44b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/44b:3)

ומפרטים: **הא** [הרי] **כיצד?** שור **מועד** שהרג אדם **בכוונה** — **חייב במיתה ובכופר. מועד** שהרג **שלא בכוונה** — **חייב בכופר ופטור ממיתה. תם** שהרג **בכוונה** — **חייב במיתה ופטור מכופר. תם** שהרג **שלא בכוונה** — **פטור מזה ומזה.** הרי שנינו במפורש כדברי שמואל, ששור מועד שהרג אדם שלא בכוונה פטור ממיתה וחייב בכופר, ולא כדברי רב שפטור מזה ומזה.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 44b:4
[Steinsaltz on Bava Kamma 44b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/44b:4)

**ו**מוסיפה הברייתא: על **הנזקין** שגרם שור **שלא בכוונה** בלא להמית את הנפגע, **ר' יהודה מחייב, ור' שמעון פוטר.**


###### Steinsaltz on Bava Kamma 44b:5
[Steinsaltz on Bava Kamma 44b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/44b:5)

ושואלים: **מאי טעמא** [מה הטעם] של **ר' יהודה?** ומשיבים: **יליף** [לומד] הוא דין נזקין של שור **מכופרו** (תשלום כופר שלו), **מה כופרו** של השור אם נגח **שלא בכוונה חייב** — **אף** על **הנזקין נמי** [גם כן] אם נגח **שלא בכוונה חייב.**


###### Steinsaltz on Bava Kamma 44b:6
[Steinsaltz on Bava Kamma 44b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/44b:6)

**ור' שמעון יליף מקטליה** [מעונש הריגתו] של ה**שור; מה** בענין **קטליה** [הריגתו] אם המית **שלא בכוונה** — **פטור** ממיתה, **אף נזקין** אם הזיק **שלא בכוונה** — **פטור.**


###### Steinsaltz on Bava Kamma 44b:7
[Steinsaltz on Bava Kamma 44b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/44b:7)

ושואלים: **ור' יהודה נמי נילף מקטליה** [גם כן שילמד מהריגתו]! ומשיבים: לדעתו **דנין** (למדים) **תשלומין מתשלומין** (נזקים מכופר) **ואין דנין תשלומין ממיתה.**


###### Steinsaltz on Bava Kamma 44b:8
[Steinsaltz on Bava Kamma 44b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/44b:8)

ושואלים: **ור' שמעון נמי נילף** [גם כן שילמד] **מכופרו!** ומשיבים: **דנין חיוביה** [חיובו] של ה**שור מחיוביה** [מחיובו] של ה**שור** כמזיק, **לאפוקי** [להוציא] **כופר דחיוביה** [שחיובו] של ה**בעלים הוא,** משום כפרה, ואין ללמוד ממנו לחיוב שמוטל על השור כמזיק.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 44b:9
[Steinsaltz on Bava Kamma 44b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/44b:9)

א שנינו במשנה שאם **נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם,** וכיוצא בזה נתכוון להרוג מי שאינו חייב מיתה עליו, ובפועל הרג מי שחייב מיתה עליו — הרי זה **פטור.** ונדייק מכאן: **הא** [הרי] אם **נתכוין** השור **להרוג את** אדם **זה** שחייבים על מיתתו **והרג את** אדם **זה** — **חייב.** ואם כן **מתניתין** [משנתנו] ש**לא כ**שיטת **ר' שמעון** היא. **דתניא** [שכן שנינו בברייתא], **ר' שמעון אומר: אפילו נתכוין** השור **להרוג את** אדם **זה והרג את** אדם **זה** — **פטור.**


###### Steinsaltz on Bava Kamma 44b:10
[Steinsaltz on Bava Kamma 44b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/44b:10)

ושואלים: **מאי טעמא** [מה הטעם] של **ר' שמעון?** ומסבירים: ש**אמר קרא** [הכתוב]: **"השור יסקל וגם בעליו יומת"** (שמות כא, כט) וההיקש מלמדנו: **כמיתת בעלים,** כלומר, כדרך שאדם שהרג אדם חייב מיתה — **כך מיתת השור** שהרג אדם, **מה בעלים** אינו חייב מיתה **עד דמיכוין ליה** [שיתכוון אליו] לזה שהרגו, **אף שור נמי** [גם כן] אינו נהרג **עד דמיכוין ליה** [שיתכוון אליו].


###### Steinsaltz on Bava Kamma 44b:11
[Steinsaltz on Bava Kamma 44b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/44b:11)

ושואלים: **ובעלים גופייהו מנלן** [עצמם מניין לנו] שאין מתחייב אלא אם כן הרג את זה שהתכוון אליו? ומשיבים: ש**אמר קרא** [הכתוב] **"וארב לו וקם עליו** והכהו נפש ומת**"** (דברים יט, יא) וממה שנאמר "לו" הוא למד: **עד שיתכוין לו** לאותו אדם שאכן הרגו.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 44b:12
[Steinsaltz on Bava Kamma 44b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/44b:12)

ושואלים: **ורבנן** [וחכמים] החולקים על ר' שמעון ומחייבים בכגון זה, **האי** [כתוב זה] **"וארב לו" מאי עבדי ליה** [מה הם עושים בו, לומדים ממנו]? ומשיבים: **אמרי דבי** [אומרים חכמי בית מדרשו של] **ר' ינאי:** הכוונה היא **פרט לזורק אבן לגו** [לתוך] מקום שמצויים בו בני אדם, ולא על כולם חייב מיתה, והרגה האבן אחד מהם.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 44b:13
[Steinsaltz on Bava Kamma 44b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/44b:13)

ושואלים: **היכי דמי** [כיצד בדיוק היה הדבר]? **אילימא דאיכא** [אם תאמר שיש] באותו מקום **תשעה גוים ואחד ישראל ביניהם** — **תיפוק ליה** [תצא לו] מסקנה זו להלכה לא מטעם זה, אלא מטעם אחר, כיון **דרובא** [שהרוב] **גוים נינהו** [הם] ואינו חייב על הריגתם. **אי נמי פלגא ופלגא** [או גם כן אם היו מחצה ומחצה] ישראל וגוים, מכל מקום הרי ספק נפשות הוא לגבי הריגתו של הרוצח ביד בית הדין, וכלל הוא: **ספק נפשות להקל!**


###### Steinsaltz on Bava Kamma 44b:14
[Steinsaltz on Bava Kamma 44b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/44b:14)

ומשיבים: **לא צריכא** [נצרכה] אלא במקרה **דאיכא** [שיש] במקום **תשעה ישראלים ואחד גוי, דאף על גב דרובא** [שאף עך פי שהרוב] **ישראלים נינהו** [הם], ואם כן יש להחשיב את זריקת האבן כמכוונת להמית אחד מן הרוב, ולדעת חכמים חייב במקרה כזה — מכל מקום **כיון דאיכא חדא גוי בינייהו** [שיש גוי אחד ביניהם] **הוי ליה** [הרי הוא] כ**קבוע,** **ו**כלל הוא: **כל קבוע כמחצה על מחצה דמי** [נחשב], **וספק נפשות להקל,** ודבר זה למדו חכמים ממה שנאמר: "וארב לו".


###### Steinsaltz on Bava Kamma 44b:15
[Steinsaltz on Bava Kamma 44b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/44b:15)

ב משנה **שור** של **האשה, ו**כן **שור** של **היתומים, שור האפוטרופוס** (של היתומים), **שור המדבר** שהוא הפקר, **שור** שברשות **ההקדש,** או **שור הגר שמת ואין לו יורשין** ולכן אין לו בעלים — **הרי אלו חייבין מיתה** אם הרגו אדם. **ר' יהודה אומר: שור המדבר, שור ההקדש, שור הגר שמת** — **פטורין מן המיתה, לפי שאין להם בעלים.**


###### Steinsaltz on Bava Kamma 44b:16
[Steinsaltz on Bava Kamma 44b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/44b:16)

ג גמרא בהלכות אלו שנשנו במשנה **תנו רבנן** [שנו חכמים]: נאמר בפרשת שור הנוגח אדם (שמות כא, כח–לב) **"שור" "שור" שבעה** פעמים, והרי זה בא **להביא** (להוסיף) על המקרה הרגיל של שור שנגח והמית אדם עוד ששה חיובים נוספים והם: **שור האשה, שור היתומים, שור האפוטרופוס, שור המדבר, שור ההקדש, שור הגר שמת ואין לו יורשין. ר' יהודה אומר: שור המדבר, שור ההקדש, שור הגר שמת ואין לו יורשין** — כל אלה **פטורין מן המיתה, לפי שאין להם בעלים.**


###### Steinsaltz on Bava Kamma 44b:17
[Steinsaltz on Bava Kamma 44b:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/44b:17)

**אמר רב הונא: פוטר היה ר' יהודה אפילו** במקרה ש**נגח** השור והרג **ולבסוף הקדיש** אותו בעליו, או ש**נגח ולבסוף הפקיר** אותו בעליו, שבשעת העמדה בבית דין אין לו בעלים.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 44b:18
[Steinsaltz on Bava Kamma 44b:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/44b:18)

ושואלים: **ממאי** [ממה] מסיק רב הונא שכך היא דעת ר' יהודה? **מדקתני** [ממה ששנה] ר' יהודה במשנה **תרתי** [שני] דברים, **שור המדבר, ושור הגר שמת ואין לו יורשין.** ונברר: **שור הגר שמת מאי ניהו** [מה הוא] מבחינת מעמדו החוקי? שהלא **כיון** ש**אין לו יורשין הוה ליה** [הרי הוא] **שור הפקר,** ואם כן, **היינו** [זהו] **שור המדבר היינו** [זהו] **שור הגר שמת ואין לו יורשין,** ולא היה לו לר' יהודה להשמיע את שניהם? **אלא לאו** [האם לא] **הא קמשמע לן** [דבר זה השמיע לנו] ש**אפילו** ב**נגח ולבסוף הקדיש,** או **נגח ולבסוף הפקיר** שהוא פטור, כשור של הגר, שלאחר שנגח מת בעליו ונעשה הפקר. ומסכמים: אכן, **שמע מינה** [למד מכאן] שכן הוא דעת ר' יהודה.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 44b:19
[Steinsaltz on Bava Kamma 44b:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/44b:19)

ומעירים: **תניא נמי הכי** [שנויה ברייתא גם כן כך] במפורש: **יתר על כן אמר ר' יהודה, אפילו נגח ולבסוף הקדיש, נגח ולבסוף הפקיר** — **פטור, שנאמר: "והועד בבעליו... והמית...** השור יסקל**"** (שמות כא, כט), לומר: **עד שתהא מיתה והעמדה** של השור **בדין שוין** כולם **כאחד,** שיש לשור בעלים.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 44b:20
[Steinsaltz on Bava Kamma 44b:20](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/44b:20)

ושואלים: וכי **גמר דין לא בעינן** [אין אנו צריכים] שיהא בבעלים? **והא** [והרי] **"השור יסקל" גמר דין הוא! אלא אימא** [אמור ותקן כך]: **עד שתהא מיתה והעמדה בדין וגמר דין שוין** כולם **כאחד.**


###### Steinsaltz on Bava Kamma 44b:21
[Steinsaltz on Bava Kamma 44b:21](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/44b:21)

ד משנה **שור** שהרג **ש**לאחר שדנוהו בבית הדין **הוא יוצא** (עומד) **ליסקל, והקדישו בעליו** — **אינו מוקדש,** ששור זה אסור בהנאה ואין לו דמים, ואם **שחטו** — **בשרו אסור** באכילה והנאה. **ואם עד שלא** (לפני ש) **נגמר דינו הקדישו בעליו** — הרי זה **מוקדש, ואם שחטו** לפני שנגמר דינו — **בשרו מותר.**


###### Steinsaltz on Bava Kamma 44b:22
[Steinsaltz on Bava Kamma 44b:22](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/44b:22)

ועוד בנוגע לבעלות על השור המזיק: **מסרו** הבעלים את השור **לשומר חנם ו**כן **לשואל** או **לנושא שכר** (שומר שכר) **ולשוכר** והזיק השור כשהיה ברשותם — **נכנסו** אלה **תחת הבעלים** לגבי אחריותם לשור. כיצד? **מועד** — **משלם נזק שלם, ותם** — **משלם חצי נזק.**


###### Steinsaltz on Bava Kamma 44b:23
[Steinsaltz on Bava Kamma 44b:23](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/44b:23)

ה גמרא ועוד בענין זה שנדון בתחילת המשנה, **תנו רבנן** [שנו חכמים]: **שור שהמית,** אם **עד שלא נגמר דינו, מכרו** —