## Steinsaltz on Bava Kamma Daf 47b

###### Steinsaltz on Bava Kamma 47b:1
[Steinsaltz on Bava Kamma 47b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/47b:1)

**ברשות, ונגחו שורו של בעל הבית, או שנשכו כלבו של בעל הבית** — **פטור** בעל הבית. **נגח הוא,** שורו, את **שורו של בעל הבית** — **חייב. נפל** השור שהוכנס שלא ברשות **לבורו** של בעל הבית, **והבאיש** (קלקל, הסריח) את **מימיו** של הבור — **חייב** בעל השור לשלם על קלקול המים. **היה אביו או בנו** של בעל הבית **לתוכו** (בתוך הבור) וכשנפל השור עליו הרגו — הרי זה **משלם את הכופר. ואם הכניס** את השור **ברשות** — **בעל החצר חייב** בנזקים.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 47b:2
[Steinsaltz on Bava Kamma 47b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/47b:2)

**רבי אומר: בכולן,** בכל המקרים שנזכרו במשנה: בקדירות, בפירות ובשור — **אינו חייב** בעל החצר, ואף אם נתן לאותו אדם רשות להכניס, **עד שיקבל עליו** בעל הבית במפורש **לשמור** את הדברים שהרשה להכניס לחצירו.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 47b:3
[Steinsaltz on Bava Kamma 47b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/47b:3)

א גמרא ומבררים את שיטת משנתנו. בתחילת המשנה נאמר שהקדר שהכניס קדירות לחצר בעל הבית שלא ברשות חייב בנזקים שנגרמו לבעל הבית על ידי הקדירות, ואפשר לדייק מכאן: **טעמא** [הטעם, דווקא] שהכניס **שלא ברשות** — חייב בעל הקדירות, **הא** [הרי] אם הכניס **ברשות** — **לא מיחייב** [מתחייב] **בעל קדירות בנזקי בהמתו** של **בעל** ה**חצר, ולא אמרינן** [אומרים אנו] כי **קבולי קביל** [קיבל על עצמו] **בעל** ה**קדירות נטירותא** [שמירה] של **בהמתו של בעל** ה**חצר** שלא תוזק בקדירותיו.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 47b:4
[Steinsaltz on Bava Kamma 47b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/47b:4)

**מני** [כשיטת מי היא] — כשיטת **רבי היא,** ש**אמר** בסוף המשנה: **כל** נתינת רשות להכניס דבר לרשותו **בסתמא** [בסתם] וללא התנאה מפורשת לשמירה — **לא קביל עליה נטירותא** [קיבל עליו בכך בעל הבית שמירה]. והוא הדין למי שקיבל רשות להכניס דבר לחצר חבירו, שלא קיבל על עצמו יחד עם זה את שמירת הדבר שלא יוזק.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 47b:5
[Steinsaltz on Bava Kamma 47b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/47b:5)

**אימא סיפא** [אמור את הסוף] של אותה הלכה, ושם נאמר: **אם הכניס ברשות** — **בעל** ה**חצר חייב, אתאן לרבנן** [באנו איפוא לשיטת חכמים] החולקים על רבי, **דאמרי** [שהם אומרים]: **בסתמא נמי קבולי קביל עליה נטירותא** [בסתם גם כן קיבל על עצמו שמירה], שהרי נתן לו רק רשות להכניס, ולא פירש שהוא שומר על הקדירות מפני בהמתו, ובכל זאת הריהו מתחייב בנזקים.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 47b:6
[Steinsaltz on Bava Kamma 47b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/47b:6)

**ותו** [ועוד] נאמר בסוף המשנה: **רבי אומר בכולן אינו חייב עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור,** ואם כן נמצא שמשנה זו **רישא וסיפא** [ראשה וסופה] כשיטת **רבי, ומציעתא** [ואמצעיתה] **רבנן** [כדעת חכמים!


###### Steinsaltz on Bava Kamma 47b:7
[Steinsaltz on Bava Kamma 47b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/47b:7)

**אמר ר' זירא: תברא** [שבורה חלוקה] היא תחילת המשנה, שאינה לפי שיטה אחת ו**מי ששנה זו לא שנה זו** ויש כאן שתי שיטות. **רבא אמר:** אפשר לפרש שתחילת המשנה **כולה** כדעת **רבנן** [חכמים] **היא, ו**כשהכניס **ברשות** הרי **שמירת קדירות קבל עליו בעל החצר ואפילו נשברו** הקדירות **ברוח,** ולא רק על ידי בהמתו, ואילו הנכנס לא קיבל עליו שמירה כל עיקר.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 47b:8
[Steinsaltz on Bava Kamma 47b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/47b:8)

ב שנינו במשנה שאם **הכניס פירותיו לחצר בעל הבית** שלא ברשות והוזקה בהמתו של בעל הבית בפירות — חייב בעל הפירות. על כך **אמר רב: לא שנו** כן **אלא** בזמן **שהוחלקה בהן** הבהמה ונפלה, **אבל** אם **אכלה** מן הפירות וניזוקה מחמת כך — **פטור, מאי טעמא** [מה טעם הדבר] — **הוה** [היה] **לה** **שלא תאכל,** שדבר זה לא בעל הפירות עשה, אלא הבהמה מעצמה עשתה.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 47b:9
[Steinsaltz on Bava Kamma 47b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/47b:9)

**אמר רב ששת: אמינא** [אומר אני] **כי ניים ושכיב** [כאשר נמנם ושכב] **רב אמר להא שמעתא** [את ההלכה הזו] כלומר, אין ההלכה מדוייקת כל צרכה. **דתניא** [שהרי שנינו בברייתא]: **הנותן סם המות לפני בהמת חבירו** — **פטור** על כך **מדיני אדם, וחייב בדיני שמים.** ונדייק: **סם המות הוא** שפטור אם נתן לפניה — משום ש**לא עבידא דאכלה** [עשויה כרגיל לאכול] ולכן אינו חייב בדיני אדם, **אבל** אם נתן לפניה **פירות דעבידא דאכלה** [שעשויה לאכול] ומתה מאכילתם — **בדיני אדם נמי מיחייב** [גם כן יהיה חייב], **ואמאי** [ומדוע]? והלא לשיטת רב נאמר גם כאן: **הויא** [היה] **לה שלא תאכל,** ואם כן, הרי זו קושיה לשיטת רב!


###### Steinsaltz on Bava Kamma 47b:10
[Steinsaltz on Bava Kamma 47b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/47b:10)

**אמרי** [אומרים] ומיישבים את דברי רב: **הוא הדין אפילו** ניזוקה באכילת **פירות נמי** [גם כן] **פטור מדיני אדם, והא קא משמע לן** [ודבר זה השמיע לנו] בברייתא, ש**אפילו סם המות נמי** [גם כן] ש**לא עבידא דאכלה** [עשויה לאכול] — בכל זאת **חייב** על כך **בדיני שמים.**


###### Steinsaltz on Bava Kamma 47b:11
[Steinsaltz on Bava Kamma 47b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/47b:11)

**ואיבעית אימא** [ואם תרצה אמור ותרץ באופן אחר]: **סם המות** שחייב עליו אם נותנו לפני בהמת חבירו **נמי** [גם כן] מדובר **באפרזתא** (מין עשב, הנראה כמאכל בהמה ואולם הוא רעל), **דהיינו פירי** [שזהו כשאר פירות] שאף עליהם פטור מדיני אדם אם אכלתם הבהמה ומתה, וכשיטת רב שהיה לה שלא תאכל.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 47b:12
[Steinsaltz on Bava Kamma 47b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/47b:12)

**מיתיבי** [מקשים] על דברי רב, ממה ששנינו בברייתא: **האשה שנכנסה לטחון חטים אצל בעל הבית שלא ברשות, ואכלתן** את אותן חיטים **בהמתו של בעל הבית** — **פטור** בעל הבית. **אם הוזקה** בהמתו של בעל הבית בחיטים הללו — **חייבת** האשה. **ו**לשיטת רב **אמאי** [ומדוע]? **נימא** [נאמר]: **הוה** [היה] **לה** לבהמה **שלא תאכל!**


###### Steinsaltz on Bava Kamma 47b:13
[Steinsaltz on Bava Kamma 47b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/47b:13)

**אמרי** [אומרים] בתירוץ הדברים: מה הקושיה בכך? **ומי עדיפא ממתניתין** [והאם ברייתא זו עדיפה ממשנתנו] **דאוקימנא** [שהעמדנו, פירשנו אותה] **שהוחלקה בהן?** אף בברייתא מדובר שניזוקה הבהמה בהחלקה על הפירות ולא באכילתם.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 47b:14
[Steinsaltz on Bava Kamma 47b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/47b:14)

ותוהים: ובאמת, **ודקארי לה מאי קארי לה** [וזה שהקשה אותה קושיה מה הקשה אותה]? הרי ברור שאפשר לתרץ כך! ומשיבים, **אמר** [יכול היה לומר] **לך** המקשה: **בשלמא מתניתין קתני** [נניח משנתנו ששנה בה] **"אם הוזקה בהן"** אפשר לפרש **שהוחלקה בהן הוא, אבל הכא** [כאן בברייתא] לאחר שנאמר "ואכלתן בהמתו של בעל הבית" **קתני** [שנה] "ו **אם הוזקה", ולא קתני** [שנינו] **"בהן",** הואיל ו**אכילה הוא דקתני** [ששנה] מקודם מסתבר לומר שהנזק של הבהמה היה באופן זה של אכילה שהוזכר מקודם.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 47b:15
[Steinsaltz on Bava Kamma 47b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/47b:15)

ומעירים: **ואידך, אמר** [והאחר, המתרץ יכול לומר] **לך:** **לא שנא** [שונה] אם אמר "הוזקה" או "הוזקה בהן", בשניהם אפשר לומר שהוזקה בהחלקה ולא באכילה.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 47b:16
[Steinsaltz on Bava Kamma 47b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/47b:16)

ומציעים: **תא שמע** [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו בברייתא במקום אחר: **הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות ואכל** השור **חטין** של בעל הבית **ו**כתוצאה מכך **התריז** (שילשל) **ומת** — **פטור** בעל הבית, **ואם הכניס ברשות** — **בעל החצר חייב. ואמאי** [ומדוע] חייב בעל הבית בנזק השור? נאמר כשיטת רב: **הוה ליה** [היה לו] לשור **שלא יאכל,** ואם אכל הוא הזיק את עצמו!


###### Steinsaltz on Bava Kamma 47b:17
[Steinsaltz on Bava Kamma 47b:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/47b:17)

**אמר רבא: ברשות** על **שלא ברשות קרמית** [אתה מקשה]? אין זו סתירה, שאם הכניסו **ברשות** — **שמירת שורו** של המכניס **קבל עליו, ואפילו חנק** השור **את עצמו** הרי הוא חייב באחריות.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 47b:18
[Steinsaltz on Bava Kamma 47b:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/47b:18)

ג **איבעיא להו** [נשאלה להם ללומדים] שאלה זו: **היכא דקביל עליה נטירותא** [במקום שקיבל עליו בעל החצר שמירה] של הדברים הנכנסים ברשותו **מהו?** האם רק שמירה **דנפשיה** [של נזקי עצמו] ובהמותיו **הוא דקביל עליה** [שקיבל עליו], **או דלמא** [שמא] **אפילו נטירותא דעלמא קביל עליה** [שמירה בכלל של נזקים מבחוץ קיבל עליו]?


###### Steinsaltz on Bava Kamma 47b:19
[Steinsaltz on Bava Kamma 47b:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/47b:19)

ומציעים, **תא שמע** [בוא ושמע] פתרון ממה **דתני** [ששנה] **רב יהודה בר סימון** ששנו **ב**מסכת **נזקין דבי** [בבית] מדרשו של החכם **קרנא,** וכך שנה: **הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות, ובא שור ממקום אחר ואכלן** — **פטור, ואם הכניס ברשות** — **חייב.** ונברר: **מאן** [מי הוא] ה**פטור ומאן** [ומי הוא] ה**חייב** כאן? **לאו** [האם לא] נפרש **פטור** — **בעל** ה**חצר, [וחייב** — **בעל** ה**חצר]?** משמע שאם קיבל עליו שמירה (לדעת חכמים, שהרי הכניס ברשות) — חייב אפילו אם הזיק שור זר.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 47b:20
[Steinsaltz on Bava Kamma 47b:20](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/47b:20)

**אמרי** [אומרים] שאפשר לדחות: **לא, פטור** כוונתו **בעל השור** המזיק, **וחייב** — **בעל השור** המזיק


###### Steinsaltz on Bava Kamma 47b:21
[Steinsaltz on Bava Kamma 47b:21](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/47b:21)

**.** ומקשים: **ואי** [ואם] מדובר ב**בעל השור**,