## Steinsaltz on Bava Kamma Daf 91a

###### Steinsaltz on Bava Kamma 91a:1
[Steinsaltz on Bava Kamma 91a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/91a:1)

**אלמא בעינן אומדנא דבי דינא** [מכאן שמצריכים אנו אומדן של בית הדין עצמו] כדי לחייבו, **והא** [וזה] שור שהרג **כיון דגמר דינא לקטלא** [שנגמר דינו למות], **לא משהינן ליה לאומדנא דבי דינא** [אין אנו משהים אותו את אומדן בית הדין] **ולא מענינן לדיניה** [ואין אנו מענים את דינו] להשהותו זמן רב עד שייגמר, ולכן אי אפשר לדון אותו שוב.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 91a:2
[Steinsaltz on Bava Kamma 91a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/91a:2)

**ואמינא להו אנא** [ואמרתי להם אני]: **אפילו תימא** [תאמר] שהוא כשיטת **ר' עקיבא** באותה ברייתא, שאינו מצריך אומדן של בית דין, יש לפרש כי **הכא במאי עסקינן** [כאן במה אנו עוסקים]? — **כגון שברח** בעל השור ולא ניתן עתה לדונו שלא בפניו, ולחייבו על הנזק שהזיק שורו.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 91a:3
[Steinsaltz on Bava Kamma 91a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/91a:3)

ושואלים: **אי** [אם] מדובר בברייתא זו במקרה ש**ברח** בעל השור, אם כן, במקרה האחר, **כי** [כאשר] עדיין **לא דנוהו דיני נפשות, היכי דיינינא ליה** [איך דנים אותו] **דיני ממונות בלא בעלים?** שהרי גם בדיני ממונות צריכים הבעלים להיות נוכחים. ומשיבים: מדובר במקרה **דקביל סהדי** [שקיבל את עדות העדים] בפני בעל השור ונתחייב לשלם **וברח.**


###### Steinsaltz on Bava Kamma 91a:4
[Steinsaltz on Bava Kamma 91a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/91a:4)

ושואלים: **סוף סוף מהיכא** [מהיכן] **משתלם** (נפרע) הנזק במקרה זה — **מרידיא** [מחרישה]. שלוקחים את השור הזה ומשכירים אותו לחרישה, ומדמיו משלמים את המחיר, ואחר כך מעמידים אותו לדיני נפשות. **אי הכי** [אם כך], שור **תם** גם כן **נדייניה** [נדון אותו] **דיני ממונות ברישא** [בתחילה] **ונשתלם מרידיא** [וישתלם הנזק מחרישה], **והדר נדייניה** [ואחר כך נדון אותו] **דיני נפשות!** ומדוע שנינו בברייתא שאין דנים אותו כלל דיני ממונות?


###### Steinsaltz on Bava Kamma 91a:5
[Steinsaltz on Bava Kamma 91a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/91a:5)

בעקבות שאלה זו **אמר רב מרי בריה** [בנו] של **רב כהנא, זאת אומרת:** כסף **רידייא** [חרישה] — כ**עלייה דמרה** [של הבעלים] **הוא** נחשב, כלומר, כאילו היה משלם מנכסיו ולא כגבייה מגוף השור עצמו, והואיל ושור תם אינו משלם אלא מגופו נמצא שלא ניתן לגבות נזקי שור תם מדמי החרישה.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 91a:6
[Steinsaltz on Bava Kamma 91a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/91a:6)

א אגב דברי הברייתא המצריכה לאמוד האם ראוי היה ההרוג בידי חבירו למות במכה שהיכהו, מביאים כי **איבעיא להו** [נשאלה להם ללומדים] שאלה זו: **יש** דין **אומד לנזקין,** האם אומדים אם היה מעשה זה שעשה המזיק ראוי לגרום נזק שכזה, **או אין אומד לנזקין?**


###### Steinsaltz on Bava Kamma 91a:7
[Steinsaltz on Bava Kamma 91a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/91a:7)

וצדדי השאלה: **מי אמרינן** [האם אנו אומרים]: דווקא **לקטלא** [לענין מיתה] **הוא דאמדינן** [שאנו אומדים]: **בהכי נפקא** [בכך יוצאת] **נשמה, בהכי** [בכך] **לא נפקא** [יוצאת] **נשמה,** ואם היה הדבר שהרג פחות מן השיעור אומרים שלא מחמתו אירע הדבר, אלא מקרה היה, וכמבואר בברייתא, **אבל לנזקין** ב**כל** שיעור **דהו** [שהוא], כיון שהזיק — חייב, **או דלמא** [שמא] **לא שנא** [שונה] וגם בנזקים עושים אומד, אם ראוי היה הדבר להזיק נזק זה, ואם לא היה ראוי — פטור.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 91a:8
[Steinsaltz on Bava Kamma 91a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/91a:8)

ומציעים: **תא שמע** [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו במשנה: **מה בור** שחייבה התורה על נזקיו — **שיש בו כדי להמית** שהוא **עשרה טפחים, אף כל** צורה אחרת של חפירה בקרקע, כגון מערה — **שיש בו כדי להמית** דהיינו **עשרה טפחים. היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת** — **פטור,** אם **הוזק בו** — **חייב.**


###### Steinsaltz on Bava Kamma 91a:9
[Steinsaltz on Bava Kamma 91a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/91a:9)

**מאי לאו** [האם לא] **ממטה למעלה קא חשיב** [הוא מונה], **והכי קאמר** [וכך הוא אומר]: **מטפח ועד עשרה** — דין **מיתה ליכא** [אין], אבל **נזקין איכא** [יש], **אלמא** [מכאן יוצא] ש**לנזקין** ב**כל** שיעור **דהו** [שהוא] יהא חייב, **שמע מינה** [למד מכאן] ש**אין אומדין לנזקין.**


###### Steinsaltz on Bava Kamma 91a:10
[Steinsaltz on Bava Kamma 91a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/91a:10)

ודוחים: **לא,** כאן בברייתא זו **ממעלה למטה קא חשיב** [מונה], **והכי קאמר** [וכך הוא אומר]: כשיש **עשרה** טפחים — דין **מיתה איכא** [יש], **פחות מעשרה פורתא** [מעט] — דין **נזקין איתא** [יש], דין **מיתה ליכא** [אין], **ולעולם אימא** [אומר] **לך** ש**יש אומד לנזקין, וכל מידי ומידי כי היכי דמיתזקה ביה בעינן** [דבר ודבר שיעור כדי שתינזק בו צריכים אנו] ולכן אם היה המקום שטוח ביותר, אין אנו אומרים שזה שגרם לנזק.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 91a:11
[Steinsaltz on Bava Kamma 91a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/91a:11)

ומציעים עוד: **תא שמע** [בוא ושמע] ממה ששנינו בברייתא: **הכהו על עינו וסימאו** (עשה אותו עיוור), **על אזנו וחירשו** — **עבד יוצא בהן לחירות** על ידי מכות אלה. אבל אם היכה **כנגד עינו,** שלא פגע בגופו, **ואינו רואה,** או היכה **כנגד אזנו** וגרם לרעש גדול, **ואינו שומע** — **אין עבד יוצא בהן לחירות; מאי טעמא** [מה טעם הדבר] שפטור? **לאו** [האם לא] **משום דבעינן אומדנא** [שאנו צריכים אומדן] ואנו אומדים שבכגון זה אינו יכול להזיק? **ושמע מינה** [ולמד מכאן] ש**יש אומדנא לנזקין.**


###### Steinsaltz on Bava Kamma 91a:12
[Steinsaltz on Bava Kamma 91a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/91a:12)

ודוחים: **לא, משום דאמרינן** [שאנו אומרים]: **הוא דאבעית נפשיה** [שהבהיל את עצמו], כלומר, לא המכה עצמה גרמה לעיוורון או לחירשות, אלא הוא גרם לעצמו על ידי הפחד. **כדתניא** [כפי ששנינו בברייתא]: **המבעית** [המפחיד] **את חבירו** וגרם לו בכך לאיזה שהוא נזק — **פטור מדיני אדם ו**אולם **חייב בדיני שמים, כיצד?** אם **תקע** בקול **באזנו וחירשו** — **פטור,** אבל אם עשה מעשה, ש**אחזו ותקע באזנו וחירשו** — **חייב.**


###### Steinsaltz on Bava Kamma 91a:13
[Steinsaltz on Bava Kamma 91a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/91a:13)

ומציעים עוד, **תא שמע** [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו בברייתא: **חמשה דברים** שמשלם החובל בחבירו **אומדין אותו** את הניזק, כמה זכאי הוא לקבל, **ונותנין לו מיד. ריפוי ושבת** — אומדים כמה יצטרך **עד שיתרפא. אמדוהו** את התשלומים המגיעים לניזק בשיעור מסויים **והיה מתנונה** (מתנוון) **והולך,** כלומר, שנעשה יותר ויותר חלש והרי זה שלא כדמי האומדנא בתחילה — **אין נותנין לו אלא כמו שאמדוהו** ולא יותר, ומן הצד השני אם


###### Steinsaltz on Bava Kamma 91a:14
[Steinsaltz on Bava Kamma 91a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/91a:14)

**אמדוהו** לסכום מסויים והתבססה אומדנא זו על הערכה שיבריא בזמן רב **והבריא** לפני הזמן — **נותנין לו** את **כל** הסכום לפי **מה שאמדוהו. שמע מינה** [למד מכאן]: ש**יש אומד לנזקין!** ומשיבים: אין ראיה מברייתא זו לשאלתנו, שכן **למימד גברא** [לאמוד את האיש] הניזוק **כמה ליקצר מיהא מכה** [יהא חולה ממכה זו], ו**כמה לא מקצר** [יהא חולה] — **לא קא מבעי לן** [נשאלה לנו], ש**ודאי אמדינן** [אנו אומדים] בכגון זה. **כי קא מבעיא לן** [כאשר נשאלה לנו השאלה] היה זה **למימד חפצא** [לאמוד את החפץ] **אי עביד האי נזקא** [אם עושה הוא נזק זה], **או לא,** אם כן **מאי** [מה] הדין?


###### Steinsaltz on Bava Kamma 91a:15
[Steinsaltz on Bava Kamma 91a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/91a:15)

ומציעים: **תא שמע** [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו בברייתא, **שמעון התימני אומר: מה אגרוף מיוחד** (מתאפיין בכך) **ש**הוא **מסור** (נתון לפני כל) **לעדה ולעדים,** כלומר, מסור לעדה שהדיינים עצמם, כמו העדים, יכולים לדעת מה שיעורו וכוחו של האגרוף שחבל, **אף כל** דבר שחבל צריך **ש**יהיה **מיוחד** בכך שיהיה **מסור לעדה ולעדים, שמע מינה** [למד מכאן]: ש**יש אומד לנזקין.** ומסכמים: אכן **שמע מינה** [למד מכאן] שכן הוא.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 91a:16
[Steinsaltz on Bava Kamma 91a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/91a:16)

ודנים עוד במה שנאמר בברייתא שהובאה מקודם, **אמר מר** [החכם] באותה ברייתא: **אמדוהו** שיבריא לזמן מסויים **והבריא** מוקדם ממה שאמדוהו — **נותנין לו** את **כל** הסכום לפי **מה שאמדוהו. מסייע ליה** [לו] הדבר **לרבא,** ש**אמר רבא: האי מאן** [מי] שניזק ש**אמדוהו** שלא יוכל לעבוד **לכולי יומא** [לכל היום], **ואיתפח לפלגא דיומא וקא עביד עבידתא** [והבריא בחצי היום והוא עובד עבודה] — **יהבינן ליה דכולי יומא** [נותנים לו את דמי השבת של כל היום], ומדוע? **מן שמיא** [השמים] **הוא דרחמי עליה** [שריחמו עליו] והבריא מהר יותר, אבל אין זה משנה את חובת התשלומים של המזיק.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 91a:17
[Steinsaltz on Bava Kamma 91a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/91a:17)

ב שנינו במשנה: אם **רקק והגיע בו הרוק,** או ש**העביר** את כסותו — נותן לו ארבע מאות זוז. **אמר רב פפא: לא שנו אלא** שרקק והגיע הרוק **בו** עצמו, **אבל** אם נגע הרוק רק **בבגדו** — **לא.** ושואלים: מדוע ייפטר מבושת אם הרוק נגע בבגדיו, **וניהוי** [ויהא זה] **כי** [כמו] אם **בייש** את חבירו **בדברים?**


###### Steinsaltz on Bava Kamma 91a:18
[Steinsaltz on Bava Kamma 91a:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/91a:18)

**אמרי במערבא** [אומרים בארץ ישראל] **משמיה** [משמו] של **ר' יוסי בר אבין, זאת אומרת: ביישו** חבירו **בדברים** בלבד **פטור מכלום,** שאינו משלם על כך קנס אף על פי שחייב כלפי שמים.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 91a:19
[Steinsaltz on Bava Kamma 91a:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/91a:19)

ג שנינו במשנה: את הסכום לבושת קובעים **הכל לפי כבודו. איבעיא להו** [נשאלה להם ללומדים]: ה**תנא קמא** [הראשון] במשנה, שאמר כך, האם **לקולא קאמר** [להקל אמר], **או לחומרא קאמר** [להחמיר אמר]? ומסבירים את צדדי השאלה: **לקולא קאמר** [להקל אמר] — **דאיכא** [שיש] **עני** ש**לא בעי למשקל כולי האי** [צריך לקבל כל כך הרבה] באותם סכומים הקצובים במשנה, **או דלמא לחומרא קאמר** [שמא להחמיר אמר], **דאיכא** [שיש] **עשיר דבעי למיתב ליה טפי** [שצריך לתת לו יותר]?


###### Steinsaltz on Bava Kamma 91a:20
[Steinsaltz on Bava Kamma 91a:20](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/91a:20)

ומציעים: **תא שמע** [בוא ושמע], **מדקאמר** [ממה שאומר] **ר' עקיבא** שם: **אפילו עניים שבישראל רואין אותן כאילו הן בני חורין שירדו מנכסיהם,** לפי **שהם בני אברהם יצחק ויעקב, שמע מינה** [למד מכאן] כי ה**תנא קמא** [הראשון] **לקולא קאמר** [להקל אומר], כלומר, שהעניים יקבלו סכום יותר נמוך, ועל זה בא ר' עקיבא ואומר שאין מקילים לעניים משום שכולם שווים מפני חשיבות ישראל. ומסכמים: אכן, **שמע מינה** [למד מכאן] שכן הוא.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 91a:21
[Steinsaltz on Bava Kamma 91a:21](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/91a:21)

ד מסופר במשנה: **ומעשה באחד שפרע ראש האשה** בשוק וביקש זמן עד שישלם ונתן לו ר' עקיבא. ושואלים: **ומי יהבינן** [והאם נותנים אנו] **זמן** לפירעון חוב של חבלות? **והאמר** [והרי אמר] **ר' חנינא: אין נותנין זמן לחבלות** אלא משלם מיד!


###### Steinsaltz on Bava Kamma 91a:22
[Steinsaltz on Bava Kamma 91a:22](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/91a:22)

ומשיבים: **כי לא יהבינן ליה** [כאשר אין אנו נותנים לו, לחובל] **זמן** — הרי זה דווקא **לחבלה,** משום **דחסריה ממונא** [שהחסיר אותו, את הנחבל, ממון] בעצם החבלה, **אבל לבושת,** ש**לא חסריה ממונא** [החסיר אותו, את המתבייש, ממון] — **יהבינן** [אנו נותנים] זמן לתשלום.


###### Steinsaltz on Bava Kamma 91a:23
[Steinsaltz on Bava Kamma 91a:23](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/91a:23)

ה באותו מעשה שנינו שאותו אדם שפרע ראש האשה **שמרה עומדת על פתח חצירה וכו'** ואמר לו ר' עקיבא כי החובל בעצמו אף שאינו רשאי לעשות כן — פטור. ומקשים בדבר: **והתניא** [והרי שנינו בברייתא], **אמר לו ר' עקיבא: צללת במים אדירים והעלית חרס בידך,** כלומר, עשית מאמץ גדול ולא הישגת דבר חשוב, שכן **אדם רשאי לחבל בעצמו,** וקשה שהרי אצלנו במשנה נאמר בשם ר' עקיבא שאינו רשאי לחבול בעצמו!


###### Steinsaltz on Bava Kamma 91a:24
[Steinsaltz on Bava Kamma 91a:24](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Kamma/r/91a:24)

**אמר רבא, לא קשיא** [אין זה קשה]: **כאן** (במשנה) ששנינו שאינו רשאי לחבול בעצמו, מדובר **בחבלה** ממש, ואילו **כאן** (בברייתא) ששנינו שרשאי אדם לבייש את עצמו, מדובר **בבושת.** ומקשים: **והא מתניתין** [והרי משנתנו] **בבושת הוא** שמדובר בה,