## Steinsaltz on Bava Metzia Daf 115a

###### Steinsaltz on Bava Metzia 115a:1
[Steinsaltz on Bava Metzia 115a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/115a:1)

**למה חוזרין וממשכנין,** שהרי חייב הוא להחזיר לו למחר ולמה לו לקחת? ומשיבים: **שלא תהא שביעית משמטתו,** שכל עוד יש משכון על החוב אין השביעית משמטת אותו, אבל חוב בלי משכון השביעית משמטת אותו. וטעם אחר — ש**לא יעשה** אותו משכון כ**מטלטלין אצל בניו** ולא יוכל לקחתו מבניו, כפי שאינו יכול לקחת שאר מטלטלין בחובו של אביהם.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 115a:2
[Steinsaltz on Bava Metzia 115a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/115a:2)

ונדייק מכאן: **טעמא דהדר ומשכניה** [הטעם דווקא שחזר ומשכנו] **הא** [הרי] אם **לא הדר ומשכניה** [חזר ומשכנו] — **לא,** והרי לדברי ר' יוחנן עצם לקיחת המשכון פעם אחת כבר מקנה למלוה זכות גמורה בו!


###### Steinsaltz on Bava Metzia 115a:3
[Steinsaltz on Bava Metzia 115a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/115a:3)

**אמר רב אדא בר מתנא: ולאו תרוצי קא מתרצת לה** [וכי אין אתה מיישב אותה] את הברייתא הזו ומשנה קצת את לשונה? **תריץ הכי** [יישב אותה כך], וכך תגרוס בה: **וכי מאחר שמחזירין למה ממשכנין מעיקרא** [מתחילה] — **שלא תהא שביעית משמטתו ולא יעשה** כ**מטלטלין אצל בניו,** וכדברי ר' יוחנן, שכיון שלקח משכון פעם אחת כבר יכול לקחת מבניו.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 115a:4
[Steinsaltz on Bava Metzia 115a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/115a:4)

א **תנו רבנן** [שנו חכמים]: נאמר: **"**כי תשה ברעך משאת מאומה **לא תבא אל ביתו לעבט עבטו"** (דברים כד, י). ומלשון הכתוב למדים שדווקא **לביתו אי** [אין] **אתה נכנס, אבל אתה נכנס לביתו של** ה**ערב** לחוב זה, ויכול אתה ליטול ממנו משכון. **וכן הוא אומר: "לקח בגדו כי ערב זר"** (משלי כ, טז).


###### Steinsaltz on Bava Metzia 115a:5
[Steinsaltz on Bava Metzia 115a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/115a:5)

ואומר עוד בנושא זה: **"בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך. נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך. עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך"** (שם ו, א–ג).


###### Steinsaltz on Bava Metzia 115a:6
[Steinsaltz on Bava Metzia 115a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/115a:6)

וכך הוא מפורש: ערב שנתחייב לשלם חוב, או מי שציער את חבירו בדברים ("נוקשת באמרי פיך"), **אם ממון יש לו בידך** — "התרפס", ודרשוהו: **התר לו פיסת יד,** כלומר, פתח את ידך ותן לו את הכסף, **ואם לאו** [לא] שאין זה חוב ממון — "רהב רעיך", כלומר, **הרבה עליו רעים,** הבא אליו ידידים ויפייסוהו.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 115a:7
[Steinsaltz on Bava Metzia 115a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/115a:7)

**לצד שני,** כלומר, דבר אחר, מדרש אחר על הכתוב "לא תבא אל ביתו" — **לביתו אי** [אין] **אתה נכנס** לקחת ממנו משכון על הלוואה, **אבל אתה נכנס** ונוטל ממנו חפצים **לשכר כתף** (סבל), **לשכר חמר, לשכר פונדק, לשכר דיוקנאות** (ציורים) שצייר. שאפשר לכפות את השוכר לשלם משכורת ומותר לקחת ממנו משכון. **יכול אפילו זקפן עליו במלוה?** שאחר שנתחייב בשכר, הסכימו שישאר הסכום בתורת מילווה — **תלמוד לומר: "משאת מאומה"** (דברים כד, י), כלומר, שכיון שנעשה הדבר חוב — הרי הוא כשאר הלוואות, ואסור לגבות משכון בעל כורחו.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 115a:8
[Steinsaltz on Bava Metzia 115a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/115a:8)

ב משנה **אלמנה, בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה** — **אין ממשכנין אותה, שנאמר: "ולא תחבל בגד אלמנה (**דברים כד, יז).


###### Steinsaltz on Bava Metzia 115a:9
[Steinsaltz on Bava Metzia 115a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/115a:9)

ג גמרא **תנו רבנן** [שנו חכמים]: **אלמנה, בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה,** אלו **דברי ר' יהודה.**


###### Steinsaltz on Bava Metzia 115a:10
[Steinsaltz on Bava Metzia 115a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/115a:10)

**ר' שמעון אומר: עשירה ממשכנין אותה, ענייה** — **אין ממשכנין אותה.** כי הטעם שאין ממשכנים רכוש אלמנה עניה הוא משום שאתה **חייב להחזיר לה,** שהרי חייבים להחזיר לעני את משכונו בכל עת הצורך, וכיון שחייב לבוא בכל יום ולהחזיר לה הרי **אתה משיאה שם רע בשכנותיה** שהשכנות רואות שגבר זר בא בכל פעם לביתה, ועלול לצאת עליה שם רע, כאילו שיש לה יחסים שאינם מהוגנים עם אותו אדם. וכיון שבעשירה אין חובת החזרת העבוט — מותר למשכן רכושה.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 115a:11
[Steinsaltz on Bava Metzia 115a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/115a:11)

ושואלים: **למימרא** [האם לומר] על פי ברייתא זו כי **ר'** **יהודה לא דריש טעמא דקרא** [אינו דורש את טעם הכתוב] ופוסק כדברי הכתוב כפי שהוא, ואילו **ר'** **שמעון דריש טעמא דקרא** [דורש טעם הכתוב]? **והא איפכא שמעינן להו** [והרי היפך הדברים שמענו אותם] אומרים במקום אחר,


###### Steinsaltz on Bava Metzia 115a:12
[Steinsaltz on Bava Metzia 115a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/115a:12)

**דתניא** [שכן שנינו בברייתא]: נאמר במצוות המלך **"ולא ירבה לו נשים** ולא יסור לבבו**"** (דברים יז, יז) **ר'** **יהודה אומר: מרבה הוא, ובלבד שלא יהו** נשים כאלה שהן **מסירות את לבו. ר'** **שמעון אומר: אפילו אחת והיא מסירה את לבו** — **הרי זה לא ישאנה,** שהרי צריך שלא יסור לבו. **אם כן מה תלמוד לומר "ולא ירבה לו נשים"** — **אפילו** נשים צדקניות **כאביגיל.** והרי כאן ר' שמעון הוא שאינו דורש את טעם המקראות, ור' יהודה הוא הדורש!


###### Steinsaltz on Bava Metzia 115a:13
[Steinsaltz on Bava Metzia 115a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/115a:13)

ומסבירים: **לעולם** יש לומר כי בדרך כלל **ר'** **יהודה לא דריש טעמא דקרא** [הוא שאינו דורש את טעמי הכתוב], **ושאני הכא** [ושונה כאן] במצוות המלך, **דמפרש קרא** [שמפרש הכתוב] בעצמו את הטעם **"ולא ירבה לו נשים ולא יסור".** שהכתוב עצמו מגביל את ההלכה ואומר: **מאי טעמא** [מה טעם] **לא ירבה לו נשים** — **משום** ש**לא יסור.**


###### Steinsaltz on Bava Metzia 115a:14
[Steinsaltz on Bava Metzia 115a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/115a:14)

**ור'** **שמעון** סבור: **מכדי בעלמא דרשינן טעמא דקרא** [הלא בכלל דורשים אנו את טעמו של הכתוב], ואם כן **לכתוב רחמנא** [שתכתוב התורה] **"לא ירבה", ולא בעינן** [ואין אנו צריכים] שיאמר **"לא יסור" ואנא ידענא** [ואני אדע] בעצמי: **מאי טעמא** [מה טעם] **לא ירבה** — **משום** ש**לא יסור.** ואם כן, **"לא יסור" דכתב רחמנא** [שכתבה התורה] **למה לי?** אלא ודאי בא להוסיף איסור אחר: ש**אפילו אחת ומסירה את לבו** — **הרי זה לא ישאנה.** ולפי זה, יש בכתוב שתי הלכות, הלכה כללית שלא ירבה נשים, והלכה אחרת שלא ישא אשה המסירה את לבו.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 115a:15
[Steinsaltz on Bava Metzia 115a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/115a:15)

ד משנה **החובל את הריחים,** שלוקח ריחים כמשכון — **עובר משום לא תעשה** המפורש בתורה, **וחייב משום שני כלים,** אם לקח את שתי אבני הריחים. **שנאמר: "לא יחבל ריחים ורכב" (**דברים כד, ו). ומוסיפים: **ולא ריחים ורכב בלבד אמרו** שאסור לקחת כמשכון, **אלא כל דבר שעושין בו אוכל נפש** אסור לקחת, **שנאמר: "כי נפש הוא חבל"** (שם).


###### Steinsaltz on Bava Metzia 115a:16
[Steinsaltz on Bava Metzia 115a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/115a:16)

ה גמרא **אמר רב הונא: חבל ריחים** — **לוקה שתים,** שתי פעמים מלקות, **משום ריחים,** שנאמר שלא יחבול ריחים, **ומשום "כי נפש הוא חבל"** שהרי לקח דבר המשמש לצורך האוכל. אם לקח **ריחים ורכב** — **לוקה שלש; משום רחים,** **ו**משום **רכב,** ו**משום "כי נפש הוא חבל".**


###### Steinsaltz on Bava Metzia 115a:17
[Steinsaltz on Bava Metzia 115a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/115a:17)

**ו**אילו **רב יהודה אמר: חבל ריחים** — **לוקה אחת,** חבל **רכב** — **לוקה אחת,** חבל **ריחים ורכב** — **לוקה שתים.** ואילו מה שנאמר **"כי נפש הוא חבל"**