## Steinsaltz on Bava Metzia Daf 116a

###### Steinsaltz on Bava Metzia 116a:1
[Steinsaltz on Bava Metzia 116a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/116a:1)

**יתירא הוא** [יתר הוא] ובא להוסיף הלכות חדשות לגבי שאר מכשירים, **כיון דיתירא** [שמיותר] **הוא** — **שדייה** [הטל אותו] **הוא** על


###### Steinsaltz on Bava Metzia 116a:2
[Steinsaltz on Bava Metzia 116a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/116a:2)

**ריחים ורכב. אבל הכא** [כאן] בענין הפסח, הביטוי **"כי אם צלי אש"** (שמות יב ט) **לאו יתירא הוא** [לא מיותר] **הוא,** **דמבעי ליה לכדתניא** [שנחוץ הוא ללמוד לכפי ששנינו בברייתא]: **בשעה שישנו** הציווי **בקום אכול צלי,** כלומר, בשעת הלילה כשחלה מצות אכילת הפסח — באותה שעה **ישנו** גם **ב**איסור **"בל תאכל נא",** אבל **בשעה שאינו בקום אכול צלי,** כגון קודם לכן — **אינו ב"בל תאכל נא",** ואם אכלו אז — אינו לוקה.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 116a:3
[Steinsaltz on Bava Metzia 116a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/116a:3)

א לגופה של המחלוקת בריחים ורכב מעירים: **תניא כוותיה** [שנויה ברייתא כשיטתו] של **רב יהודה:** אם **חבל זוג** (מספריים) **של ספרים,** או **צמד של פרות** — **חייב שתים.** לקח **זה בעצמו וזה בעצמו,** להב אחד של מספריים או פרה אחת — **אינו חייב אלא אחת.** הרי שאינו לוקה אלא אחת ואינו לוקה על הלאו הכולל.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 116a:4
[Steinsaltz on Bava Metzia 116a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/116a:4)

**ותניא אידך** [ושנויה ברייתא אחרת] : **חבל זוג של ספרים וצמד של פרות, יכול לא יהא חייב אלא אחת** — **תלמוד לומר "לא יחבל ריחים ורכב"** (דברים כד, י), ונלמד: **מה ריחים ורכב שהן מיוחדין,** שהם אמנם **שני כלים** כל אחד לעצמו **ועושין** יחד **מלאכה אחת** — ובכל מקום **חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו, אף כל דברים שהן שני כלים מיוחדים,** כמו זוג של ספרים או צמד של פרות **ועושין מלאכה אחת** — **חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.**


###### Steinsaltz on Bava Metzia 116a:5
[Steinsaltz on Bava Metzia 116a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/116a:5)

ב מסופר: **ההוא גברא** [אדם אחד] ש**חבל סכינא דאשכבתא מחבריה** [סכין של שחיטה אצל חבירו]. **אתא לקמיה** [בא לפני] **אביי** לשאול בענין זה, **אמר ליה** [לו] אביי: **זיל אהדריה** [לך החזר אותו], **דהוי ליה** [הרי הוא] **כלי שעושים בו אוכל נפש** וכאמור — אסור לך לקחתו כמשכון, **ותא קום בדינא עלה** [ולך עמוד בדין עליה]. **רבא אמר** שהוא **לא צריך למקם בדינא עלה** [לעמוד בדין עליה], שמאחר והסכין נמצאה כבר בידו **ויכול לטעון עד כדי דמיהן,** יכול הוא לטעון שההוא חייב לו כדי שיעור זה.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 116a:6
[Steinsaltz on Bava Metzia 116a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/116a:6)

ושואלים: **ו**כי **אביי לית ליה ההיא סברא** [אין לו, אינו מקבל אותה סברה] שמי שתפס חפץ של בעל חוב, שיכול לטעון בחוב עד כדי דמיו? **מאי שנא** [במה שונה הדבר] **מ**אותו מעשה שהיה ב**הנהו עיזי דאכלי חושלא** [אותן עיזים שאכלו שעורים קלופות] **בנהרדעא, ואתא מרא דחושלא** [ובא בעל השעורים] **ותפס להו** [אותם, את העיזים], **וקא טעין טובא** [וטען שחייב לו אותו אדם הרבה]. **ואמר אבוה** [אביו] של **שמואל** שהיה דיין שם ש**יכול לטעון עד כדי דמיהן!**


###### Steinsaltz on Bava Metzia 116a:7
[Steinsaltz on Bava Metzia 116a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/116a:7)

ומסבירים שיש הבדל: **התם לאו מידי דעבדא לאושולי ולאוגורי** [שם העיזים אינו דבר שעשוי להשאיל ולהשכיר] **הוא,** ולכן אם הוא מחזיק בהן יש לו זכות לכאורה עליהן, ויכול להסתמך על חזקה זו. ואילו **הכא מידי דעביד לאושולי ולאוגורי** [כאן השכיר דבר שעשוי להשאיל ולהשכיר] **הוא,** ובדבר כגון זה אינו נאמן אם מחזיק בו בלא ראיה. שכן **שלח רב הונא בר אבין** הלכה זו: **דברים העשויין להשאיל ולהשכיר, ואמר** אדם המחזיק בהן: **לקוחין הן בידי** (קניתי אותן) **אינו נאמן** בטענה זו בלבד, וצריך להביא ראיות אחרות, כי אולי באו לידו בשאלה או בשכירות.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 116a:8
[Steinsaltz on Bava Metzia 116a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/116a:8)

ושואלים: **ו**כי **רבא לית ליה האי סברא** [אין לו, אינו מקבל סברה זו]? **והא** [והרי] **רבא** עצמו **אפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי** [הוציא מספריים של צמר וספר אגדה מיתומים] שהחזיקו בהם מפני שהם **דברים העשויין להשאיל ולהשכיר!** ומשיבים: **אמר** [יכול היה לומ] **לך רבא:** **האי נמי** [זו גם כן], סכין שחיטה, **כיון דמיפגמא** [שהיא נפגמת] — **קפדי אינשי ולא מושלי**