## Steinsaltz on Bava Metzia Daf 22b

###### Steinsaltz on Bava Metzia 22b:1
[Steinsaltz on Bava Metzia 22b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/22b:1)

**אינן ב**גדר של **"כי יתן",** ואינן מקבלות טומאה.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 22b:2
[Steinsaltz on Bava Metzia 22b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/22b:2)

ומעתה נברר: **טעמא מאי** [מהו הטעם] של הלכה זו? **לאו** [האם לא] **משום דלא אמרינן** [שאין אנו אומרים] **כיון דאיגלאי מילתא דהשתא ניחא ליה** [שנתגלה הדבר שעכשיו נוח לו], **מעיקרא נמי ניחא ליה** [מתחילה גם כן נוח לו], שהרי אין הסכמתו והנאתו מועילות לאחר מעשה לענין פירות שנרטבו ויבשו, ולכאורה כן יהא גם בענין יאוש שלא מדעת, וקשה לרבא! ודוחים: **שאני התם** [שונה שם] בהלכות הכשרה לטומאה, **דכתיב** [שכתוב] בתורה לא "כי יותן" בכתיב מלא, אלא בכתיב חסר **"כי יתן",** ללמדנו שאין טומאה חלה **עד שיתן** האדם את המים על הפירות.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 22b:3
[Steinsaltz on Bava Metzia 22b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/22b:3)

ומקשים: **אי הכי** [אם כך] אתה אומר, **רישא נמי** [בתחילה גם כן] לא יחשב הדבר כהכשר לטומאה שהרי לא נתן את הטל בעצמו! ומסבירים: **התם** [שם] יש להבין את כל הנושא **כ**דברי **רב פפא.** ש**רב פפא רמי** [השליך, הראה סתירה]: **כתיב** [כתוב] בתורה **"כי יתן"** ומשמעו שהאדם עצמו יתן בידים, **וקרינן** [ואנו קוראים] את הפסוק לפי הניקוד המקובל **"כי יתן",** משמע: יותן מעצמו, ללא מעשה ידי אדם! **הא** [הרי] **כיצד** מיישבים אנו את הקרי והכתיב?


###### Steinsaltz on Bava Metzia 22b:4
[Steinsaltz on Bava Metzia 22b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/22b:4)

— אנו יוצרים כעין פשרה, **בעינן** [צריכים אנו] ש**"כי יתן"** יהא **דומיא** [בדומה] ל**"כי יתן". מה "יתן"** פירושו נתינה **לדעת, אף "כי יתן" נמי** [גם כן] **לדעת** הבעלים. ומשום כך מסקנת ההלכה היא שמים שנפלו מעצמם על הזרעים מכשירים לטומאה רק אם היו הבעלים בשעת נפילת המים, והיה הדבר לרצון הבעלים. ואם כן, מכאן אין להוכיח לענייננו.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 22b:5
[Steinsaltz on Bava Metzia 22b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/22b:5)

א ומציעים עוד: **תא שמע** [בוא ושמע] ש**אמר ר' יוחנן משום** (בשם) **ר' ישמעאל בן יהוצדק: מנין לאבידה ששטפה נהר שהיא מותרת** לכל מוצא? — **דכתיב** [שנאמר] בתורה: **"וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה"** (דברים כב, ג), ומכאן למדו: **מי שאבודה הימנו** (ממנו) **ומצויה אצל כל אדם,** ואבידה כזו נחשבת להפקר, ולכן כל המוצא זכה בה. **יצאתה זו שאבודה ממנו ואינה מצויה אצל כל אדם.**


###### Steinsaltz on Bava Metzia 22b:6
[Steinsaltz on Bava Metzia 22b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/22b:6)

ומהלכה זו נמשיך ונדייק: לענין עיקר ההלכה **ואיסורא דומיא דהיתירא** [ואיסור דומה להיתר], **מה היתירא** [אבידת היתר] כלומר, במציאה המותרת לכל, שמדין התורה מותר לקחתה, קיים דין זה ו**בין דאית** [שיש] **בה סימן בין דלית** [שאין] **בה סימן** — **שרא** [מותרת], **אף איסורא** [אבידה אסורה], כלומר, אותה שאסור לכל אדם לקחתה לעצמה אין לחלק בה ו**בין דאית** [שיש] **בה סימן בין דלית** [שאין] **בה סימן** — **אסורה,** עד שיוכח שאכן התייאשו הבעלים. ומכאן **תיובתא** [הרי זו קושיה חמורה] לדברי **רבא!** ומסכמים: אכן, **תיובתא** [קושיה חמורה היא] והושבו ונדחו דבריו, ואין הלכה כמותו.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 22b:7
[Steinsaltz on Bava Metzia 22b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/22b:7)

**והלכתא כוותיה** [והלכה כשיטתו] של **אביי ב**שש הלכות אלה שסימנן הוא **יע"ל קג"ם** (**י**אוש, **ע**ד זומם, **ל**חי העומד מאליו, **ק**דושין שלא נמסרו לביאה, **ג**לוי דעת בגט, **מ**ומר להכעיס).


###### Steinsaltz on Bava Metzia 22b:8
[Steinsaltz on Bava Metzia 22b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/22b:8)

ב **אמר ליה** [לו] **רב אחא בריה** [בנו] של **רבא לרב אשי: וכי מאחר דאיתותב** [שהושבו ונדחו] דברי **רבא,** ויאוש שלא מדעת — אסור, אם כן **הני תמרי דזיקא היכי אכלינן להו** [אותם תמרים שמשירה הרוח מן הדקל איך אוכלים אנו אותם] מיד, ואין חוששים שמא בעל התמרים לא התייאש מהם? **אמר ליה** [לו]: **כיון** שהכל יודעים **דאיכא** [שיש] **שקצים ורמשים דקא אכלי להו** [שאוכלים אותם], **מעיקרא יאושי מיאש מנייהו** [מתחילה מתייאש מהם] בעל התמרים, ולכן כל המוצא זוכה.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 22b:9
[Steinsaltz on Bava Metzia 22b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/22b:9)

ושואלים: ואם היה זה דקל של **יתמי דלאו** [יתומים שלא] **בני מחילה נינהו** [הם], **מאי** [מהו] הדין? שהרי יתומים קטנים שאין בהם דעת אינם יכולים למחול על המגיע להם, ולכן אין לומר שהתייאשו מתחילה, וכיצד יכולים אנו לאכול מן הפירות? **אמר ליה** [לו]: **באגא בארעא דיתמי לא מחזקינן** [בקעה, מישור שלם, אין אנו מניחים] שהוא בחזקת אדמת יתומים, ואין צורך לחשוש לכך.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 22b:10
[Steinsaltz on Bava Metzia 22b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/22b:10)

שאל אותו עוד: ואם היה השדה **מוחזק ועומד** שהוא של יתומים, **מאי** [מה] יהא הדין? וכן **כרכתא** [גדרות] אם היו מסביב לדקלים שאין השקצים והרמשים יכולים להכנס בהם, **מאי** [מה] יהא הדין? **אמר ליה** [לו] רב אשי: אכן, במקרים כאלה **אסירן** [אסורים] התמרים שנשרו.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 22b:11
[Steinsaltz on Bava Metzia 22b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/22b:11)

ג שנינו במשנה שאם מצא **כריכות** (עומרים, אלומות) **ברשות הרבים** — **הרי אלו שלו. אמר רבה: ואפילו בדבר שיש בו סימן,** שגם אם היו העומרים קשורים באופן מיוחד, או בדבר שיש בו סימן הרי אלו של המוצא. ומעירים: **אלמא קסבר** [מכאן שסבור] **רבה** כי **סימן העשוי לידרס** — **לא הוי** [אינו נחשב] **סימן,** כלומר, המאבד יודע כי סימן זה ידרס ברגלים ויישחת, ולכן איננו סומך עליו ומתייאש מן האבידה. **רבא אמר: לא שנו אלא בדבר שאין בו סימן, אבל בדבר שיש בו סימן** — **חייב להכריז.** ומעירים: **אלמא קסבר** [מכאן שסבר] **רבא** **סימן העשוי לידרס** — **הוי** [הריהו] **סימן.**


###### Steinsaltz on Bava Metzia 22b:12
[Steinsaltz on Bava Metzia 22b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/22b:12)

ומעירים: **ואיכא דמתני להא שמעתא באנפי נפשה** [ויש ששונים הלכה זו בפני עצמה], לא כמחלוקת בפירוש המשנה אלא כמחלוקת לעצמה: **סימן העשוי לידרס, רבה אמר: לא הוי** [אינו נחשב] **סימן, ורבא אמר: הוי** [הריהו] **סימן.**


###### Steinsaltz on Bava Metzia 22b:13
[Steinsaltz on Bava Metzia 22b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/22b:13)

**תנן** [שנינו במשנתנו]: שאם מצא **כריכות ברשות הרבים** — **הרי אלו שלו,** מצא אותו **ברשות היחיד** — **נוטל ומכריז.** ומעתה נברר: **היכי דמי** [כיצד בדיוק היה הדבר]? **אי דלית בהו** [אם בכריכות שאין בהן] **סימן,** אם כן **ברשות היחיד מאי** [על מה] הוא **מכריז?** הלא המאבד לא יוכל לתת בהם סימן! **אלא לאו** [האם לא] מדובר **דאית בהו** [שיש בהן] **סימן, וקתני** [ושנה]: **ברשות הרבים** — **הרי אלו שלו. אלמא** [מכאן] כי **סימן העשוי לידרס לא הוי** [אינו נחשב] **סימן,** והרי זו **תיובתא** [קושיה חמורה] ל**רבא!**


###### Steinsaltz on Bava Metzia 22b:14
[Steinsaltz on Bava Metzia 22b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/22b:14)

ומשיבים: **אמר** [יכול היה לומר] **לך רבא: לעולם** תפרש **דלית בהו** [שאין בהן] **סימן, ודקא אמרת** [ושאמרת] **ברשות היחיד מאי** [מה] **מכריז?** אין זה קושי כי **מכריז מקום,** שמכריז שמצא אבידה במקום מסויים, אבל אינו אומר מה מצא, ואם הכריכות אכן הונחו שם מדעת, יאמר המאבד: כריכות היו לי באותו מקום. ומעירים: **ורבה אמר** בכלל: **מקום לא הוי** [איננו] **סימן.** שאם אמר אדם שבמקום מסויים איבד דבר מה אין זה סימן מספיק להשיב לו את החפץ. **דאיתמר** [שנאמר] שבנושא זה עצמן נחלקו אותם אמוראים. **מקום, רבה אמר: לא הוי** [אינו נחשב] **סימן, ורבא אמר: הוי** [הריהו] **סימן.** ונמצא ששיטות רבה ורבא בשתי המחלוקות קשורות זו בזו.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 22b:15
[Steinsaltz on Bava Metzia 22b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/22b:15)

ומציעים: **תא שמע** [בוא ושמע] ממה ששנינו בברייתא: מצא **כריכות ברשות הרבים** — **הרי אלו שלו, ברשות היחיד** — **נוטל ומכריז. והאלומות,** שהן עומרים גדולים, **בין ברשות הרבים בין ברשות היחיד** — **נוטל ומכריז.** ושואלים: **רבה היכי מתרץ לה** [איך הוא מיישב אותה] את הברייתא הזו לשיטתו, **ורבא היכי מתרץ לה** [איך הוא מיישב אותה]? ומסבירים: **רבה מתרץ לטעמיה** [לטעמו, לשיטתו] שמדובר **ב**כריכות ואלומות שיש בהן **סימן, ורבא מתרץ לטעמיה** [לטעמו, לשיטתו] שהסימן הוא **במקום** המציאה עצמו.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 22b:16
[Steinsaltz on Bava Metzia 22b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/22b:16)

ומפרטים: **רבה מתרץ לטעמיה** [לטעמו, לשיטתו] **בסימן,** וכך הוא מפרש: **כריכות ברשות הרבים** — **הרי אלו שלו, משום**