## Steinsaltz on Bava Metzia Daf 23a

###### Steinsaltz on Bava Metzia 23a:1
[Steinsaltz on Bava Metzia 23a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/23a:1)

**דמדרסא** [שנדרסת], ולכן גם אם היה בה סימן הרי הוא נופל, ואילו **ברשות היחיד נוטל ומכריז** כיון **דלא מדרסא** [שאינה נדרסת], שאין הרבים מצויים שם ולכן אפשר להכריז עליה לפי הסימן. **והאלומות, בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים** — **נוטל ומכריז, כיון דגביהן** [שהן גבוהות] **לא מדרסא** [אינה נדרסת], והסימן נשאר במקומו.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 23a:2
[Steinsaltz on Bava Metzia 23a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/23a:2)

**ורבא מתרץ לטעמיה** [לטעמו, לשיטתו] **במקום: כריכות ברשות הרבים הרי אלו שלו** — **דמינשתפא** [שהכריכה מתגלגלת] על ידי העוברים והשבים, ולכן אין טעם להכריז אף על המקום, שהרי נתגלגלו ממקומן. **ברשות היחיד חייב להכריז** — **דלא מינשתפא** [שאינה מתגלגלת], **והאלומות, בין ברשות הרבים בין ברשות היחיד נוטל ומכריז** — **כיון דיקירי לא מינשתפא** [כיון שהן כבדות אינן מתגלגלות].


###### Steinsaltz on Bava Metzia 23a:3
[Steinsaltz on Bava Metzia 23a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/23a:3)

ומציעים: **תא שמע** [בוא ושמע] ראיות לדבר, ששנינו במשנתנו: **ככרות של נחתום** — **הרי אלו שלו.** ונדייק: **הא** [הרי] אם היו כיכרות **של בעל הבית** שאנשים עושים לעצמם, שלא כמעשה חרושת — **חייב להכריז. של בעל הבית מאי טעמא** [מה טעם] צריך להכריז? **כיון דאית בהו** [שיש בהם] **סימן, דמידע ידיע רפתא דאיניש איניש הוא** [שידוע שלחמו של אדם של אותו אדם הוא], שכל אחד מעצב את הלחם בצורה שונה במקצת. אבל **לא שנא** [אינו שונה] הדין אם היה זה ב**רשות הרבים,** **ולא שנא** [ואינו שונה] ב**רשות היחיד** — ש**נוטל ומכריז, אלמא** [מכאן כי] **סימן העשוי לידרס הוי** [הריהו] **סימן,** ואם כן **תיובתא** [קושיה חמורה] היא ל**רבה!**


###### Steinsaltz on Bava Metzia 23a:4
[Steinsaltz on Bava Metzia 23a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/23a:4)

ומשיבים: **אמר** [יכול היה לומר] **לך** **רבה: התם היינו טעמא** [שם זהו הטעם] — **משום** ש**אין מעבירין על האוכלין,** שהלכה היא שלא יעברו אנשים וידרסו דבר מאכל, אלא מגביהים אותו משום כבוד המאכלים. ושואלים: **והא איכא** [והרי יש] **גוים** שאינם חוששים לכך, והם עשויים לדרוס! ומשיבים: **גוים חיישי** [חוששים] **לכשפים,** שהיו מאמינים שהונחו המאכלים שם לצורך כישוף, ולכן נזהרים מלדרוך עליהם. ומקשים: **והאיכא** [והרי יש] **בהמה וכלבים** הדורסים את הכיכרות! ומשיבים: מדובר כאן **באתרא דלא שכיחי** [במקום שאין מצויים] **בהמה וכלבים.**


###### Steinsaltz on Bava Metzia 23a:5
[Steinsaltz on Bava Metzia 23a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/23a:5)

א ומנסים להציע: **לימא** [האם לומר] כי מחלוקת רבה ורבא **כתנאי** [כמחלוקת תנאים] קדומה היא בנושא זה עצמו, שכן שנינו במשנתנו: **ר' יהודה אומר: כל דבר שיש בו שינוי** — **חייב להכריז, כיצד? מצא עיגול** דבילה **ובתוכו חרס, ככר** לחם **ובתוכו מעות.** ונדייק: **מכלל** הדברים נלמד שה**תנא קמא סבר** [הראשון סבור] שגם אם מצא דבר כזה **הרי אלו שלו.**


###### Steinsaltz on Bava Metzia 23a:6
[Steinsaltz on Bava Metzia 23a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/23a:6)

וכדי להבהיר את הקשר לענייננו מסבירים: **סברוה** [סברו, הניחו] החכמים בבית המדרש הנחות יסודיות אלה: **דכולי עלמא** [לדעת הכל] **סימן הבא מאיליו,** כלומר, סימן שעלול להיות בחפץ לאו דווקא מפני שנתנוהו שם, אלא אף עלול ליפול שם במקרה, בכל זאת **הוי** [הריהו] **סימן.** וכן סברו: מותר להיות **מעבירין על האוכלין** בלא להרים אותם. ומעתה **מאי לאו** [האם לא] נבין כי התנאים במשנה **בסימן העשוי לידרס קא מיפלגי** [חלוקים הם]. **מר סבר** [חכם זה, תנא קמא, סבור]: **לא הוי** [אינו נחשב] **סימן, ומר סבר** [וחכם זה, ר' יהודה, סבור]: **הוי** [הריהו] **סימן!**


###### Steinsaltz on Bava Metzia 23a:7
[Steinsaltz on Bava Metzia 23a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/23a:7)

**אמר רב זביד משמיה** [משמו] של **רבא: אי סלקא דעתך דקא סבר תנא קמא** [אם עולה על דעתך שסובר התנא הראשון] כי **סימן העשוי לידרס לא הוי** [אינו נחשב] **סימן, ומעבירין על האוכלין,** אם כן על **ככרות של בעל הבית** שנמצאו **ברשות הרבים אמאי** [מדוע] **מכריז?** הלא נדרסות הכיכרות ובטל הסימן שבהן! ולכן ברור שההנחה היסודית לא היתה נכונה.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 23a:8
[Steinsaltz on Bava Metzia 23a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/23a:8)

**אלא,** יש להסביר באופן אחר, **אמר רב זביד משמיה** [משמו] של **רבא: דכולי עלמא סברי** [הכל סבורים] כי **סימן העשוי לידרס** — **הוי** [הריהו נחשב] **סימן,** אף כי אפשר לומר כי **מעבירין על האוכלין. ו**אולם **הכא** [כאן] **ב**בעיה של **סימן הבא מאיליו קא מיפלגי** [חלוקים הם], שה**תנא קמא סבר** [הראשון סבור]: **סימן הבא מאליו לא הוי** [אינו נחשב] **סימן,** כיון שיתכן שנפל בחפץ במקרה, ואף בעליו של החפץ אינו יודע של כך. **ו**אילו **ר' יהודה סבר: הוי** [הריהו נחשב] **סימן. ו**אילו


###### Steinsaltz on Bava Metzia 23a:9
[Steinsaltz on Bava Metzia 23a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/23a:9)

**רבה אמר** יכול היה לומר **לך** ולהסביר את המחלוקת כך: **דכולי עלמא** [לדעת הכל] **סימן העשוי לידרס** — **לא הוי** [אינו נחשב] **סימן** אם **אין מעבירין על האוכלין. והכא** [וכאן] **בסימן הבא מאיליו קא מיפלגי** [חלוקים הם]; ה**תנא קמא סבר** [הראשון סבור]: **לא הוי** [אינו נחשב] **סימן, ור' יהודה סבר: הוי** [הריהו נחשב] **סימן.**


###### Steinsaltz on Bava Metzia 23a:10
[Steinsaltz on Bava Metzia 23a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/23a:10)

**איכא דאמרי** [יש אומרים] וגורסים סוגיה זו בנוסח שונה: **סברוה** [סברו] החכמים מתחילה **דכולי עלמא** [לדעת הכל] **סימן הבא מאליו** — **הוי** [הריהו] **סימן, וסימן העשוי לידרס** — **לא הוי** [אינו נחשב] **סימן.** על כן הסיקו: **מאי לאו** [האם לא] **ב**שאלה האם **מעבירין על האוכלין קא מיפלגי** [חלוקים הם], **דמר** **סבר** [שחכם זה, ר' מאיר סבור]: **מעבירין** על האוכלים, ולכן נדרס הסימן. **ומר סבר** [וחכם זה, ר' יהודה סבור]: **אין מעבירין** על האוכלים וכיון שנשאר הסימן — יש מקום להכריז!


###### Steinsaltz on Bava Metzia 23a:11
[Steinsaltz on Bava Metzia 23a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/23a:11)

**אמר רב זביד משמיה** [משמו] של **רבא: אי סלקא דעתך סבר תנא קמא** [אם עולה על דעתך לומר שסבור התנא הראשון] כי **סימן העשוי לידרס לא הוי** [אינו נחשב] **סימן, ומעבירין על האוכלין** — אם כן **ככרות של בעל הבית ברשות הרבים אמאי** [מדוע] **מכריז?** שהרי לפי הסבר זה ודאי עשוי סימן זה להידרס, ואין עוד סימן היכר, ואין איפוא מקום להכרזה!


###### Steinsaltz on Bava Metzia 23a:12
[Steinsaltz on Bava Metzia 23a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/23a:12)

**אלא** **אמר רב זביד משמיה** [משמו] של **רבא:** יש להבין לפי הנחה יסודית שונה, **דכולי עלמא סברי** [שהכל סבורים] כי **סימן העשוי לידרס** — **הוי** [הריהו] **סימן, ומעבירין על האוכלין. והכא** [וכאן] **ב**ענין **סימן הבא מאיליו קא מיפלגי** [חלוקים הם], שה**תנא קמא סבר** [הראשון סבור]: **סימן הבא מאליו** — **לא הוי** [אינו נחשב] **סימן, ור' יהודה סבר: הוי** [הריהו נחשב] **סימן.** כך הסביר רב זביד על פי שיטתו של רבא.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 23a:13
[Steinsaltz on Bava Metzia 23a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/23a:13)

**ורבה אמר** [יכול היה לומר] **לך** ולהסביר את המחלוקת כך: **דכולי עלמא** [לדעת הכל] **סימן העשוי לידרס** — **לא הוי** [אינו נחשב] **סימן,** כשיטתו, **ואין מעבירין על האוכלין. והכא** [וכאן] **בסימן הבא מאיליו קא מיפלגי** [חלוקים הם], ה**תנא קמא סבר** [הראשון סבור]: **סימן הבא מאיליו** — **לא הוי** [אינו נחשב] **סימן, ור' יהודה סבר: הוי** [הריהו נחשב] **סימן.**


###### Steinsaltz on Bava Metzia 23a:14
[Steinsaltz on Bava Metzia 23a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/23a:14)

ב כיון שהזכרנו את מה ש**אמר רב זביד משמיה** [משמו] של **רבא,** מביאים עוד דברים שאמר בשם רבו לסיכום הדברים הלכה למעשה: **כללא דאבידתא** [כלל בדיני אבידה] **כיון** ש**אמר** המאבד **"ווי לה** (אוי) **לחסרון כיס",** כלומר, חבל על האבידה, המשמעות המעשית של דבר זה להלכה הוא כי **מיאש ליה מינה** [התייאש ממנה, מן האבידה].


###### Steinsaltz on Bava Metzia 23a:15
[Steinsaltz on Bava Metzia 23a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/23a:15)

**ו**עוד **אמר רב זביד משמיה** [משמו] של **רבא: הלכתא** [הלכה היא]: **כריכות** שמצא **ברשות הרבים** — **הרי אלו שלו. ברשות היחיד, אי** [אם] מצא אותם **דרך נפילה,** שלפי האופן בו מונחות נראה שנפלו מן המאבד — **הרי אלו שלו, אי** [אם] ב**דרך הנחה** שנראה שלא נפלו אלא הונחו במקום בכוונה על ידי בעליהן — **נוטל ומכריז. וזה וזה** אמרו **בדבר שאין בו סימן, אבל בדבר שיש בו סימן** — **לא שנא** [אינו שונה] **ברשות הרבים, ולא שנא** [ואינו שונה] **ברשות היחיד, בין** שהיה זה ב**דרך נפילה ובין דרך הנחה** — **חייב להכריז,** שכיון שהמאבד יודע שיש לו סימן בכריכות אינו מתייאש מהן.