## Steinsaltz on Bava Metzia Daf 26b

###### Steinsaltz on Bava Metzia 26b:1
[Steinsaltz on Bava Metzia 26b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/26b:1)

**שנפל משנים** — **חייב להחזיר. מאי טעמא** [מה טעם הדבר]? — האדם **ההוא** ש**נ** **פל מיניה** [ממנו] הכסף **לא מיאש** [מתייאש], שכן **מימר אמר** [אומר הוא] בליבו: **מכדי איניש אחרינא** [הרי אדם אחר] **לא הוה בהדאי** [היה איתי] **אלא האי** [זה], **נקיטנא ליה ואמינא ליה** [אחזיק בו ואומר לו]: **אנת** [אתה] **הוא דשקלתיה** [שלקחתו], את הכסף, ואף שלבסוף יתברר שלא הוא לקח, מכל מקום המאבד איננו מתייאש, ומשום כך חייב המוצא להחזיר.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 26b:2
[Steinsaltz on Bava Metzia 26b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/26b:2)

ואולם אם נפל הכסף מאחד **משלשה אינו חייב להחזיר. מאי טעמא** [מה טעם הדבר]? — **ההוא דנפל מיניה ודאי מיאש** [זה שנפל הכסף ממנו ודאי מתייאש], **מימר אמר** [אומר הוא] בליבו: **מכדי תרי הוו בהדאי** [הרי שניים היו איתי], **אי נקיטנא להאי אמר** [אם אתפוס את זה, יאמר]: **"לא שקלתיה** [לקחתיו] **", ואי נקיטנא להאי אמר** [ואם אתפוס את זה, יאמר]: **"לא שקלתיה** [לקחתיו]


###### Steinsaltz on Bava Metzia 26b:3
[Steinsaltz on Bava Metzia 26b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/26b:3)

**",** וכיון שאינו יכול לתבוע בחוזקה ודאי מתייאש מיד. **אמר רבא: האי דאמרת** [זה שאתה אומר] כי **בשלשה אינו חייב להחזיר** — **לא אמרן** [אמרנו] הלכה זו **אלא** באופן **דלית ביה** [שאין בה] באבידה **שוה פרוטה לכל חד וחד** [אחד ואחד], **אבל** אם **אית** [יש] **ביה שוה פרוטה לכל חד וחד** [אחד ואחד] — **חייב להחזיר. מאי טעמא** [מה טעם הדבר]? — **אימור שותפי נינהו ולא מיאשו** [אמור שמא שותפים הם אלה ואינם מתייאשים] והם אינם חושדים זה בזה. אבל אם היתה האבידה פחות משווה שלוש פרוטות, שוב אין כאן שווה פרוטה לכל אדם, ואין כאן סכום הראוי להשבה כי המטבע שייכת לכולם.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 26b:4
[Steinsaltz on Bava Metzia 26b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/26b:4)

**איכא דאמרי** [יש שאומרים] שכך **אמר רבא: אף על גב דלית ביה** [אף על פי שאין בו] במטבע שאבד **אלא שוה שתי פרוטות** — **חייב להחזיר, מאי טעמא** [מה טעם הדבר]? — **אימור שותפי נינהו** [אמור שמא שלושתם שותפים הם] **וחד מנייהו אחולי אחליה למנתיה גבי חבריה** [ואחד מהם מחל, ויתר על חלקו לגבי חבירו], ונמצא שיש לשניים מהם כדי שווה פרוטה לכל אחד, וכיון ששותפים הם לא התייאשו.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 26b:5
[Steinsaltz on Bava Metzia 26b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/26b:5)

א כסיכום של הבעיה בענין מציאת מטבע, **אמר רבא: ראה סלע** (מטבע) **שנפלה,** אם **נטלה לפני יאוש** הבעלים **על מנת לגוזלה,** שלא התכוון כלל להחזירה — **עובר בכולן,** בכל האיסורים הבאים: עובר **משום "**ו**לא תגזול"** (ויקרא יט, יג) **ו**עובר **משום** מצות עשה של **"השב תשיבם"** (דברים כב, ב) **ו**עובר **משום** מצות לא תעשה של **"לא תוכל להתעלם"** (דברים כב, ג). **ו**יתר על כן, **אף על גב דחזרה** [ואף על פי שהחזיר את המטבע הזו לבעליה] **לאחר יאוש,** לא תיקן בכך את העבירה, כי מבחינת ההלכה **מתנה הוא דיהיב ליה** [שנתן לו], שהרי כבר התייאשו הבעלים וכאילו הפקירו את החפץ, **ואיסורא דעבד** [ואיסור שעשה] — **עבד** [עשה] ועבר משום כל עבירות אלה.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 26b:6
[Steinsaltz on Bava Metzia 26b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/26b:6)

אם **נטלה** המוצא **לפני יאוש על מנת להחזירה,** שבשעת הימצאה התכוון להחזיר, ונמצא שלא עבר לא משום איסור גזילה ולא משום איסור התעלמות מאבידה, אולם עבר זמן וכבר נתייאשו הבעלים **ולאחר יאוש נתכוין לגוזלה** שאינו מחזיר את החפץ שבידו, אז **עובר** הוא רק **משום "השב תשיבם"** שהרי לא עשה מעשה כדי להשיב את האבידה לבעליה.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 26b:7
[Steinsaltz on Bava Metzia 26b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/26b:7)

ומקרה נוסף: ראה שנפל מטבע מאדם, **המתין לה** ולא לקחה **עד שנתיאשו הבעלים, ונטלה.** אם כן, כיון שבשעת נטילה היה זה לאחר יאוש אינו עובר משום גזילה, וכיון שבשעה שלקח כבר לא היתה חובת השבה, אף אינו עובר משום "השב תשיבם", ואם כן **אינו עובר אלא משום "לא תוכל להתעלם" בלבד.** שהרי התעלם מן האבידה ולא דאג להשיבה.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 26b:8
[Steinsaltz on Bava Metzia 26b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/26b:8)

ועוד **אמר רבא: האי מאן דחזי** [מי שרואה] ש**נפל זוזי מחבריה בי חלתא** [מטבע מחבירו בין החולות] **ואשכחיה ושקליה** [ומצא אותו ולקח אותו], **לא מיחייב לאהדורי ליה** [אינו חייב להחזירו לו], **מאי טעמא** [מה טעם הדבר]? — האדם **ההוא** ש**נפל מיניה מיאש** [מתייאש] **הוא** בוודאי, שיודע שבין החולות קשה עד מאוד למצוא מטבע. ויתר על כן, **אף על גב דחזייה דאייתי ארבלא וקא מרבל** [אף על פי שרואה אותו, את המאבד שמביא כברה וכובר בה] את החול, גם אז יש להניח שהמאבד כבר התייאש, אלא **מימר אמר** [אומר הוא בליבו]: **כי היכי דנפול מינאי דידי הכי נפול מאיניש אחרינא ומשכחנא מידי** [כפי שנפלה מטבע ממני בחולות כך ודאי נפלה גם מאדם אחר ואמצא משהו], ומעשיו אינם מוכיחים איפוא שלא נתייאש.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 26b:9
[Steinsaltz on Bava Metzia 26b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/26b:9)

ב משנה **מצא בחנות** דברים שאין בהם סימן — **הרי אלו שלו,** לפי שרבים מצויים שם והמאבד ודאי כבר נתייאש. מצא דבר **בין התיבה** (הדלפק) של החנווני **ולחנוני** — האבידה **של** ה**חנוני,** לפי ששם אין הרבים מצויים אלא החנווני בלבד, ומן הסתם ממנו נפלה. וכן אם מצא דבר **לפני שולחני** (מחליף מטבעות) — **הרי אלו שלו.** מצא **בין הכסא** שיושב על ידו השולחני **ולשולחני** — **הרי אלו של** ה**שולחני.**


###### Steinsaltz on Bava Metzia 26b:10
[Steinsaltz on Bava Metzia 26b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/26b:10)

**הלוקח** (קונה) **פירות מחבירו, או ששילח לו חבירו פירות** במתנה, **ומצא בהן מעות** (כסף) — **הרי אלו שלו** שוודאי נפל הכסף לשם במקרה וכבר נתייאשו ממנו הבעלים. **אם היו** המטבעות **צרורים** — הרי זה **נוטל ומכריז** שהרי יש בהן סימן.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 26b:11
[Steinsaltz on Bava Metzia 26b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/26b:11)

ג גמרא על דברי המשנה "לפני שולחני הרי אלו שלו": **אמר ר'** **אלעזר:** **אפילו** מצאם **מונחין על גבי** ה**שולחן** עצמו.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 26b:12
[Steinsaltz on Bava Metzia 26b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/26b:12)

ומקשים: הלא **תנן** [שנינו במשנה] מצא מטבעות **לפני שולחני** — **הרי אלו שלו,** ונדייק מכאן: **הא** [הרי] אם מצא **על גבי** ה**שולחן** עצמו — שייך הכסף ל**שולחני!** ומשיבים: **אימא סיפא** [אמור את סופה] של המשנה וראה להיכן מוביל הדיוק שם: **בין הכסא ולשולחני** — **של שולחני,** ואם נדייק בלשון: **הא** [הרי] אם היה זה **על גבי** ה**שולחן** — הרי אלו **שלו, אלא** יש להסיק כי **מהא ליכא למשמע מינה** [מזו אי אפשר לשמוע ממנה] הלכה, שאין להוציא מסקנה הלכתית בנושא זה ממשנתנו בדרך הדיוק.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 26b:13
[Steinsaltz on Bava Metzia 26b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/26b:13)

ושואלים: אם כן, **ור'** **אלעזר, הא מנא ליה** [הלכה זו מנין לו] אם איננו יכול למצוא את מקורה במשנה? **אמר רבא: מתניתין קשיתיה** [משנתנו היתה קשה לו] ומתוך פתרון הקושי הגיע למסקנה זו. כי **מאי אריא** [מה שייך, מדוע דווקא] **דתני** [ששנה] בה **"בין הכסא לשולחני** — **של שולחני"? ליתני** [שישנה] בנוסח: **"על** ה**שולחן". אי נמי** [או גם כן] בנוסח: **"מצא בשולחנות", כדקתני רישא** [כמו ששנה בתחילה] **"מצא בחנות** — **שלו". אלא שמע מינה** [למד מכאן] מדיוק הלשון ש**אפילו** היו הכספים **מונחין על גבי שולחן** — **הרי אלו שלו,** של המוצא, שאין השולחני מניח מעותיו אלא במגירה ולא על גבי השולחן, ומעות שעל השולחן — מאחד הלקוחות הם.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 26b:14
[Steinsaltz on Bava Metzia 26b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/26b:14)

ד שנינו במשנה ש**הלוקח פירות מחבירו** ומצא בהם מעות — הרי אלו של המוצא. **אמר ריש לקיש משום** (בשם) **ר' ינאי: לא שנו** הלכה זו **אלא**