## Steinsaltz on Bava Metzia Daf 27b

###### Steinsaltz on Bava Metzia 27b:1
[Steinsaltz on Bava Metzia 27b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/27b:1)

ומשיבים: ההבדל למעשה הוא לענין **לאהדורי** [להחזיר] **גט אשה** על פי **סימנים. אי אמרת** [אם אומר אתה] שהשבת אבידה על פי סימנים זה **דאורייתא** [מן התורה] — **מהדרינן** [מחזירים], שהרי התורה אמרה שסימן מועיל, ואולם **אי אמרת** [אם אומר אתה] שהשבת אבידה על פי סימנים זה רק **דרבנן** [מתקנת חכמים] **כי עבוד רבנן תקנתא** [כאשר עשו חכמים תקנה] עשו זאת **בממונא** [בעניני ממונות], **אבל באיסורא** [בדיני איסורים] **לא עבוד רבנן תקנתא** [עשו חכמים תקנה], שאינם יכולים לתקן ולהפקיע חשש איסור מן התורה.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 27b:2
[Steinsaltz on Bava Metzia 27b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/27b:2)

ומציעים: **תא שמע** [בוא ושמע] פתרון לבעיה ממה ששנינו במשנתנו: **אף השמלה היתה בכלל כל אלו, ולמה יצאת** (יצאה) מן הכלל להיאמר בכתוב במפורש? — **להקיש** (להשוות) **אליה** דברים אחרים, **ולומר לך: מה שמלה מיוחדת שיש לה סימנין ויש לה תובעין חייב להכריז, אף כל דבר שיש לו סימנין ויש לו תובעין חייב להכריז.** הרי שסימנים מן התורה! ודוחים: ה**תנא** עיקר דבריו וחידושו לענין **תובעין אצטריכא ליה** [הוצרך לו לומר], ואילו **סימנין כדי נסבא** [רק הביא], שאת הסימנים הזכיר רק בדרך אגב, מאחר שמדברי חכמים מחזירים בסימנים. אבל הלימוד מן התורה הוא לגבי תובעים בלבד.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 27b:3
[Steinsaltz on Bava Metzia 27b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/27b:3)

ומציעים עוד: **תא שמע** [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו בהמשך שמחזירים **חמור בסימני אוכף.** הרי שסימנים מן התורה! ושוב דוחים: **אימא** [אמור] ותקן בלשון: לא "בסימני אוכף" אלא **"בעדי אוכף",** כלומר, שמביא עדים שהאוכף שייך לו.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 27b:4
[Steinsaltz on Bava Metzia 27b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/27b:4)

**תא שמע** [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו בברייתא: נאמר בתורה **"והיה עמך עד דרש אחיך אתו"** (דברים כב, ב) ואמרו חכמים: **וכי תעלה על דעתך שיתננו לו קודם שידרשנו,** הרי איננו יודע מיהו! **אלא** הכוונה שאתה צריך לדרוש ולחקור אותו, כלומר, **דרשהו אם רמאי הוא או אינו רמאי.**


###### Steinsaltz on Bava Metzia 27b:5
[Steinsaltz on Bava Metzia 27b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/27b:5)

ומדייקים: **מאי לאו** [האם לא] הכוונה שיבדוק אותו **בסימנים** שהוא נותן אם הם סימנים ראויים! ודוחים: **לא,** הכוונה היא בעדים, שיבדוק אם העדים אינם משקרים.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 27b:6
[Steinsaltz on Bava Metzia 27b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/27b:6)

**תא שמע** [בוא ושמע] ראיה אחרת: **אין מעידין** על אדם שמת כדי להתיר לאשתו להינשא, **אלא על פרצוף הפנים עם החוטם** שראו העדים והכירוהו, **אף על פי שיש סימנין** אחרים **בגופו ובכליו** (בגדיו) אין סומכים עליהם.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 27b:7
[Steinsaltz on Bava Metzia 27b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/27b:7)

**שמע מינה** [למד מכאן] כי **סימנין לאו דאורייתא** [אינם מן התורה] שהרי אין סומכים עליהם בענין זה של איסור! **אמרי** [אומרים] ודוחים: משם אין ראיה, שכן שם מדובר כשהסימנים הם בלתי מובהקים שאין לסמוך עליהם, סימנים שב**גופו** כגון שהוא **ארוך** או שהוא **גוץ.** ולענין סימנים של **כליו** אין סומכים עליהם משום **דחיישינן** [שאנו חוששים] **לשאלה,** שמא המת שאל אותם מבעליהם, ואינם שלו.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 27b:8
[Steinsaltz on Bava Metzia 27b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/27b:8)

ומקשים: **אי חיישינן** [אם חוששים אנו] **לשאלה,** אם כן **חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן** [איך אנו מחזירים]? **אמרי** [אומרים]: **אוכף, לא שאולי אינשי אוכפא** [אין משאילים אנשים אוכף] **משום דמסקב ליה לחמרא** [שפוצע את החמור] כי האוכף צריך להיות בדיוק לפי מידתו.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 27b:9
[Steinsaltz on Bava Metzia 27b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/27b:9)

**איבעית אימא** [אם תרצה אמור] ותדחה באופן אחר: **כליו** שנתנו בהם רק סימנים כלליים, כלומר **בחיורי ובסומקי** [בלבנים ובאדומים].


###### Steinsaltz on Bava Metzia 27b:10
[Steinsaltz on Bava Metzia 27b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/27b:10)

ומקשים: **אלא הא דתניא** [זו ששנינו בברייתא]: **מצאו** השליח את הגט שאבד ממנו **קשור בכיס או בארנקי ובטבעת, או שמצאו בין כליו, אפילו לזמן מרובה** לאחר האבידה — **כשר. ואי סלקא דעתך** [ואם עולה על דעתך] לומר כי **חיישינן לשאלה** [חוששים אנו להשאלה], **כי** [כאשר] **מצאו קשור בכיס אמאי** [מדוע] **כשר? ניחוש** [נחשוש] **לשאלה!**


###### Steinsaltz on Bava Metzia 27b:11
[Steinsaltz on Bava Metzia 27b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/27b:11)

**אמרי** [אומרים]: **כיס וארנקי וטבעת לא משאלי אינשי** [משאילים אנשים]. **כיס וארנקי** — הטעם **משום** שרואים בהם ענין של **מסמני** [סימן וניחוש], שהאדם המוסר את כיסו וארנקו לאחר כמי שמסר לו את מזלו. **וטבעת** — **משום** שיש חשש **דמזייף** [לזיוף], שבטבעת היה כרגיל מצוי החותם, ואין אדם משאיל לחבירו את חותמו.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 27b:12
[Steinsaltz on Bava Metzia 27b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/27b:12)

ומציעים: **לימא כתנאי** [האם נאמר שנושא זה שנוי במחלוקת תנאים] שכבר נחלקו בו. שכן שנינו בדיני עדות על המת: **אין מעידין על השומא** (יבלת) שנמצאת בגוף המת שנמצא, שדבר זה אינו מספיק לסמוך עליו להתיר את אשתו. **ואלעזר בן מהבאי אומר: מעידין על השומא. מאי לאו בהא קמיפלגי** [האם לא בנושא זה נחלקו]; שה**תנא קמא סבר** [הראשון סבור]: **סימנין דרבנן** [מדברי חכמים], ולכן אין סומכים על השומא, **ו**אילו **אלעזר בן מהבאי סבר** [סבור]: **סימנין דאורייתא** [מן התורה]!


###### Steinsaltz on Bava Metzia 27b:13
[Steinsaltz on Bava Metzia 27b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/27b:13)

**אמר רבא,** אפשר לדחות ולומר: **דכולי עלמא** [לדעת הכל] **סימנין דאורייתא** [מן התורה], **ו**אולם **הכא** [כאן] **ב**שאלה האם **שומא מצויה בבן גילו קמיפלגי** [חלוקים הם], האם אפשר לחשוש שיש אדם אחר, בן גילו ומזלו של המת, ואף בו מצוי סימן זה או לא. **מר סבר** [חכם זה, תנא קמא, סבור]: **שומא מצויה בבן גילו, ומר סבר** [וחכם זה, אלעזר בן מהבאי, סבור]: **שומא אינה מצויה בבן גילו.**


###### Steinsaltz on Bava Metzia 27b:14
[Steinsaltz on Bava Metzia 27b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/27b:14)

**איבעית אימא** [אם תרצה אמור] אפשרות אחרת לדחות: **דכולי עלמא** [לדעת הכל] **שומא אינה מצויה בבן גילו, והכא** [וכאן] **ב**שאלה אם **סימנין העשוין להשתנות לאחר מיתה קמיפלגי** [חלוקים הם]; **מר סבר** [חכם זה, חכמים, סבור] ש**סימנין עשוים להשתנות לאחר מיתה,** ויתכן שנשתנה גודל או צבע השומא, ולכן אינה יכולה לשמש עוד כסימן. **ומר סבר** [וחכם זה, אלעזר בן מהבאי, סבור]: **סימנין אין עשויים להשתנות לאחר מיתה.**


###### Steinsaltz on Bava Metzia 27b:15
[Steinsaltz on Bava Metzia 27b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/27b:15)

ועוד, **איבעית אימא** [אם תרצה אמור]: **דכולי עלמא** [לדעת הכל] **שומא אינה עשויה להשתנות לאחר מיתה, וסימנין** לדעת הכל הם **דרבנן** [מדברי חכמים], אלא **הכא** [כאן] **ב**שאלה האם **שומא סימן מובהק הוא קמיפלגי** [חלוקים הם], **מר סבר** [חנם זה, אלעזר בן מהבאי, סבור] ש**שומא סימן מובהק הוא,** שאין בו אפשרות לטעות או לכפילות, ולכן אפשר לסמוך עליו בשלימות אפילו אין השימוש בסימנים מפורש בתורה, **ומר סבר** [וחכם זה, חכמים, סבור]: **שומא לאו** [אין] **סימן מובהק הוא.**


###### Steinsaltz on Bava Metzia 27b:16
[Steinsaltz on Bava Metzia 27b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/27b:16)

בהמשך לדיון שהובא כאן **אמר רבא: אם תמצי** [תרצה] **לומר** כי **סימנין לאו דאורייתא** [אינם מן התורה], אם כן **היכי מהדרינן אבידתא** [כיצד מחזירים אבידה] **בסימנין?** שהרי יתכן שאין בסימנים משום הוכחה ומוסרים רכושו של אדם אחר למישהו שאינו זכאי לו! והתשובה היא שיש לראות בכך הסכמה כללית, **דניחא ליה** [שנוח לו] **למוצא אבידה דנהדר** [שיחזיר] **בסימנין,** והוא מוכן לוותר על זכותו במציאה אם יתנו לו סימנים, **כי היכי דכי אבדה לדידה נמי נהדרו ליה** [שכאשר תאבד לו עצמו אבידה גם כן יחזירו לו] **בסימנין.**


###### Steinsaltz on Bava Metzia 27b:17
[Steinsaltz on Bava Metzia 27b:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/27b:17)

**אמר ליה** [לו] **רב ספרא לרבא: וכי אדם עושה טובה לעצמו בממון שאינו שלו?** כלומר, כיצד אתה יכול לתלות את ההיתר בכך שמוצא האבידה מוכן להחזיר על פי סימנים, והלא החפץ איננו שייך לו, וכיצד הוא יכול לעשות לגביו הסכמים?!


###### Steinsaltz on Bava Metzia 27b:18
[Steinsaltz on Bava Metzia 27b:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/27b:18)

**אלא** יש להסביר באופן שונה במקצת: **ניחא ליה** [נוח לו] **לבעל** ה**אבידה** עצמו **למיהב** [לתת] **סימנין ולמשקליה** [ולקחת אותה, את אבידתו] ולא להזדקק להוכחות מושלמות יותר. שכן **מידע ידע** [יודע הוא] ש**עדים לית ליה** [אין לו], **ומימר אמר** [ואומר בעצמו]: **כולי עלמא לא ידעי** [הכל אינם יודעים] **סימנין מובהקים דידה** [שלה], **ואנא יהיבנא** [ואני אתן] **סימנין מובהקים דידה** [שלה] **ושקלנא לה** [ואקח אותה], ונוח לו להסכים לסידור כללי שיבדקו את זהות הבעלים על פי הסימנים, שהרי סבור הוא שבוודאי יודע סימנים יותר מאחרים.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 27b:19
[Steinsaltz on Bava Metzia 27b:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/27b:19)

ושואלים: **אלא הא דתנן** [זו ששנינו במשנה] **רבן שמעון בן גמליאל אומר:** מצא שלושה שטרות והיו אלה שטרות של **אחד הלוה משלשה** — **יחזיר ללוה,** ואם היו שטרות של **שלשה שלוו מן האחד** — **יחזיר למלוה.** ואם ענין זה של השבת אבידה בסימנים תלוי במעין הסכמה כללית, וכי **ניחא ליה** [נוח לו] **ללוה לאהדורי ליה** [להחזיר לו] את השטרות **למלוה?** מוטב לו שלא יסמכו על הסימנים ולא יחזירו!


###### Steinsaltz on Bava Metzia 27b:20
[Steinsaltz on Bava Metzia 27b:20](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/27b:20)

**אמר ליה** [לו]: **התם** [שם] **סברא הוא,** ובגללה אנו מחזירים, ולא משום סימנים בלבד. כי **אחד הלוה משלשה יחזיר ללוה** — **דגבי** [שאצל] ה**לוה שכיחי** [מצויים] שיהיו בידו שלושה שטרות שחייב היה לשלושה אנשים, ואילו **גבי** [אצל] ה**מלוה לא שכיחי** [מצויים] שטרות של אחרים, ולכן **שמע מינה** [למד מכאן] כי ודאי **מלוה נפול** [נפלו]. ולהיפך, **שלשה שלוו מאחד יחזיר למלוה** — **דגבי** [שאצל] ה**מלוה שכיחי** [מצויים] שלושה שטרות של אנשים שונים שלוו ממנו, ואילו **גבי** [אצל] ה**לוה לא שכיחי** [מצויים] שטרות של אחרים, ולכן אין מסתבר ששלו הם.