## Steinsaltz on Bava Metzia Daf 37b

###### Steinsaltz on Bava Metzia 37b:1
[Steinsaltz on Bava Metzia 37b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/37b:1)

**צווח** ואומר לכל אחד אני אינני מכירך ואיני מוצא מקום לטענתך. ומעירים: **מאן דאמר** [לדעת מי שאומר] **הלה צווח, אבל** אם היתה כאן **שתיקה,** אילו היה שותק, או אומר "אולי אתה צודק" הרי היא **כהודאה. ומאן דאמר** [ולדעת מי שאומר] ש**הלה שותק,** לדעתו **שתיקה דהכא לאו** [של כאן לא] **כהודאה הוא,** שכן **מצי אמר ליה** [יכול הוא לומר לו]: **האי דשתיקי** [זה ששתקתי] **לכל חד וחד** [אחד ואחד], הרי זה משום **דאמינא דלמא האי** [שאמרתי **שמא זה]** **הוא,** אבל אני אינני מודה שאני חייב יותר מאחד.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 37b:2
[Steinsaltz on Bava Metzia 37b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/37b:2)

**אמר מר** [החכם]: **מניח גזילה ביניהם ומסתלק.** ושואלים: **ושקלי לה כולהו ואזלי** [ולוקחים אותה כולם והולכים] ונמצא שהנגזל האמיתי מפסיד את חלקו? **והאמר** [והרי אמר] **ר' אבא בר זבדא אמר רב: כל ספק הינוח,** כלומר, דבר שלא ברור למוצא אם הניחוהו בעליו שם או איבדוהו, **לכתחילה** — **לא יטול, ואם נטל** — **לא יחזיר,** בסימנים בלבד, עד שתהא לו הוכחה בעדים שהתובע הוא אכן בעל האבידה, שהניחה שם. ואם כן, גם כאן צריך היה הגזלן לעכב בידו את הסכום עד שתובא לו ראיה! **אמר רב ספרא:** הכוונה היא: **ויניח** בבית דין. כלומר, לא שיניח בפועל את סכום הכסף, אלא כיון שלא נתברר למי הוא, יפקיד את הגזילה בידי בית דין, ויאמר: הרי החזרתי את הגזילה, ומי שיוכיח שהיא שלו יקבלנה.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 37b:3
[Steinsaltz on Bava Metzia 37b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/37b:3)

א **אמר ליה** [לו] **אביי לרבא: מי** [האם] **אמר ר' עקיבא: לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל חד וחד** [אחד ואחד], **אלמא** [מכאן כי] **מספיקא מפקינן ממונא** [מספק מוציאים אנו ממון] **ולא אמרינן "אוקים ממונא בחזקת מריה"** [ואין אנו אומרים "העמד את הכסף בחזקת בעליו"].


###### Steinsaltz on Bava Metzia 37b:4
[Steinsaltz on Bava Metzia 37b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/37b:4)

**ורמינהי** [אנו משליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו: אדם אשר **נפל הבית עליו ועל אמו** ולא ברור מי מהם מת קודם, **יורשי הבן אומרים: האם מתה ראשונה,** וכיון שכן ירש אותה בנה, ורק אחר כך מת, ולכן יורשים הם הכל. ואילו **יורשי האם אומרים: הבן מת ראשון,** ולכן מגיעה להם את ירושת האם. במקרה זה **אלו ואלו** גם בית שמאי ובית הלל שנחלקו במקרים דומים **מודים שיחלוקו** הצדדים בנכסים המסופקים. **ואמר ר' עקיבא:** אינו כן, אלא **מודה** אף **אני בזו שהנכסים בחזקתן,** כלומר, בחזקת מי שהם מגיעים לו לפי הדין, ואין חולקים ביניהם. ואם כן רואים שלשיטת ר' עקיבא עצמו אין מוציאים ממון מן המחזיק בו מחמת הספק!


###### Steinsaltz on Bava Metzia 37b:5
[Steinsaltz on Bava Metzia 37b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/37b:5)

**אמר ליה:** אין הדברים דומים, **התם** [שם] כאשר נפל הבית, טענות **שמא ושמא** הן, שהרי שני הצדדים אינם יודעים מה בדיוק אירע, ואינם יכולים לטעון טענת ודאי, אלא כל אחד מהם טוען טענת שמא. אבל במקרה של **גזל אחד מחמשה** — **ברי ושמא** הוא, שאמנם הגזלן אינו יודע, אבל הנגזל טוען שברור לו כי הצדק עמו. ושואלים: **והא מתניתין דהכא** [והרי משנתנו של כאן] ש**אמר לשנים: גזלתי לאחד מכם מנה,** שטענות **שמא ושמא הוא, וקתני** [ושנה] בכל זאת: **נותן לזה מנה ולזה מנה.**


###### Steinsaltz on Bava Metzia 37b:6
[Steinsaltz on Bava Metzia 37b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/37b:6)

ושואלים: **וממאי** [וממה] יודע אתה שכשיטת **ר' עקיבא היא?** ומשיבים: **דקתני עלה דההיא** [ששנויה ברייתא מסבירה עליה]: **מודה ר' טרפון באומר לשנים "גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם** הוא הנגזל **"**שהדין הוא יתן לשניהם, ו**למאן** [למי] **מודה** הוא? **לאו** [האם לא] **לר' עקיבא בר פלוגתיה** [בן מחלוקתו]?


###### Steinsaltz on Bava Metzia 37b:7
[Steinsaltz on Bava Metzia 37b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/37b:7)

ושואלים: **וממאי** [וממה] לומד אתה שבמשנתנו הטענות ב**שמא ושמא?** אולי מדובר כאן שהנגזלים טוענים טענת ודאי! ומשיבים: אין הדבר מסתבר, מכמה סיבות, **חדא** [אחת] ש**לא קתני** [שנה] **תובעין אותו,** משמע שהם עצמם אינם בטוחים. **ועוד, הא תני** [הרי שנה] **ר' חייא** בברייתא מסבירה: **זה אומר "איני יודע" וזה אומר "איני יודע",** הרי שטענת שמא היא.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 37b:8
[Steinsaltz on Bava Metzia 37b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/37b:8)

את הסתירה בשיטת ר' עקיבא מתרצים: **הא אוקימנא לה** [הרי כבר העמדנו הסברנו אותה] את המשנה, שמדובר כאן **בבא לצאת ידי שמים,** ולכן נותן אפילו בטענת שמא, אף שמן הדין אינו חייב לתת.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 37b:9
[Steinsaltz on Bava Metzia 37b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/37b:9)

ב בהמשך לדברים שדנו בהם קודם **אמר ליה** [לו] **רבינא לרב אשי: ומי** [והאם] **אמר רבא** ש**כל** דבר שנמסר **בשתי כריכות** לחוד **הוה ליה למידק** [היה לו לנפקד לדקדק]? **והאמר** [והרי אמר] **רבא, ואי תימא** [ויש אומרים] שאמר זאת **רב פפא: הכל מודים בשנים שהפקידו** בהמות **אצל** ה**רועה,** ואחר כך תובע כל אחד מהם מספר רב יותר של בהמות, **שמניח רועה ביניהן ומסתלק! אמר ליה** [לו]: **התם** [שם] מדובר **כשהפקידו בעדרו של רועה שלא מדעתו,** ובמקרה כזה ודאי שאין עליו כל אחריות לברר מי מהם הפקיד וכמה הפקיד.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 37b:10
[Steinsaltz on Bava Metzia 37b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/37b:10)

ג שנינו במשנה את הדין ביחס למפקידים התובעים מנה או מאתיים, **וכן** בענין **שני כלים אחד יפה מנה ואחד יפה אלף זוז** שהופקדו אצל אחד וכל אחד מן המפקידים טוען ששלו הכלי הגדול. ומעירים: **וצריכא** [ונצרכה] להיאמר בשני המקרים, למרות שהם לכאורה זהים.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 37b:11
[Steinsaltz on Bava Metzia 37b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/37b:11)

**דאי אשמועינן הך קמייתא** [שאילו היה משמיע לנו רק את זו הראשונה] בכספים בלבד, הייתי אומר: **בההיא קאמרי רבנן** [אמרו חכמים], **משום דליכא פסידא** [שאין הפסד בדבר]. **אבל בהא, דאיכא פסידא** [בזו שיש הפסד] של **הכלי ה****גדול** שצריך לשבור או למכור אותו כדי לשלם מתוכו את הקטן **אימא מודו ליה** [אמור שמודים לו] **לר' יוסי.** ולהפך, **ואי אתמר בהא** [ואם היה נאמר בזו], בכלים, היינו אומרים: **בהא קאמר** [בזו בלבד אמר] **ר' יוסי, אבל בהך** [בההיא, בכסף] **אימא מודי להו לרבנן** [אמור שמודה להם לחכמים], על כן **צריכא** [נצרכה] להיאמר בשניהם.