## Steinsaltz on Bava Metzia Daf 53b

###### Steinsaltz on Bava Metzia 53b:1
[Steinsaltz on Bava Metzia 53b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/53b:1)

**אפילו בירושלים** עצמה שאין מעשר טהור נפדה שם — **שנאמר: "כי לא תוכל שאתו...** ונתת בכסף, וצרת הכסף בידך**"** (דברים יד, כד–כה). **ואין** משמעות לשון **"שאת" אלא אכילה, שנאמר: "וישא משאת מאת פניו"** (בראשית מג, לד).


###### Steinsaltz on Bava Metzia 53b:2
[Steinsaltz on Bava Metzia 53b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/53b:2)

**אלא** לא זה ההסבר, ויש לומר ששם מדובר **בלקוח** (קנוי) **בכסף מעשר שני,** שלא היה פרי זה עצמו מעשר, אלא נקנה בכספי מעשר, ושמא אין קדושתו מרובה דייה שתוכל להתחלל שנית. ומקשים: **לקוח בכסף מעשר נמי ליפרקיה** [גם כן שיפדנו], **דתנן** [שהרי שנינו במשנה]: **הלקוח בכסף מעשר שני שנטמא** — **יפדה!** ומשיבים: השיטה בברייתא שלנו היא **כ**שיטת **ר' יהודה** ש**אמר** שהלקוח בכסף מעשר אם נטמא **יקבר,** שאין יכולים לפדותו.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 53b:3
[Steinsaltz on Bava Metzia 53b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/53b:3)

ומקשים: **אי** [אם] כשיטת **ר' יהודה, מאי איריא** [מה שייך, מדוע למד דווקא] ב**"יצא"? אפילו לא יצא נמי** [גם כן] זה דינו, שהרי לדעתו מיד כשנטמא, כבר אין לו תקנה, **אלא, לעולם** יש לומר שהמדובר במעשר שני **טהור, ומאי** [ומה פירוש] **"יצא"** — אין משמעו שיצא ממש, אלא **דנפול** [שנפלו] **מחיצות** העיר שנהרסה בינתיים חומת ירושלים, שהיא המחיצה שבתוכה אפשר לאכול מעשר. ולפיכך דינו כיוצא.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 53b:4
[Steinsaltz on Bava Metzia 53b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/53b:4)

ושואלים: **והאמר** [והרי אמר] **רבא:** דין זה שצריך **מחיצה לאכול** בתוכה הריהו **דאורייתא** [מן התורה], אולם **מחיצות לקלוט** לענין זה שיחשב דבר מסויים כקלוט בתוך התחום, הן רק **דרבנן** [מדברי חכמים], **וכי גזרו רבנן** [וכאשר גזרו חכמים] בענין מחיצות הקולטות את המעשר, לענין יציאה מן התחום, וכשהייה בתוכו הרי זה **כי איתנהו** [כאשר ישנן, מצויות] ה**מחיצות.** אבל **כי ליתנהו** [כאשר אין] **למחיצות** — **לא גזרו רבנן** [חכמים]! ומשיבים: **לא פלוג רבנן** [חלקו חכמים] בדינם, **בין איתנהו** [שיש] **למחיצות, בין ליתנהו** [שאין] **למחיצות,** שכיון שקבעו חכמים דין מחיצה וקליטה — שוב לא חלקו בפרטים, וגזרו בכל מקרה, זו היתה שיטה אחת של הסבר,


###### Steinsaltz on Bava Metzia 53b:5
[Steinsaltz on Bava Metzia 53b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/53b:5)

ואילו **רב הונא בר יהודה אמר רב ששת: חדא קתני** [דבר אחד שנינו] בברייתא, שאין שם שני פרטים נבדלים, אלא הלכה אחת היא, וכך יש להבינה: **מעשר שני שאין בו שוה פרוטה שנכנס לירושלים ויצא** שכיון שהוא פחות משוה פרוטה אין בו דרך פדיון. ושואלים: **אמאי** [מדוע]? **וניהדר ונעייליה וניכליה** [שיחזירנו ויכניסנו ויאכלנו]! ומשיבים: **דנפול** [שנפלו] ה**מחיצות.**


###### Steinsaltz on Bava Metzia 53b:6
[Steinsaltz on Bava Metzia 53b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/53b:6)

ושואלים: **ונפרקיה** [ושיפדהו]? **האמר** [הרי אמר] **רבא: מחיצה לאכול דאורייתא** [מן התורה], **מחיצה לקלוט דרבנן** [מדברי חכמים], **וכי** [וכאשר] **גזרו רבנן** [חכמים] — **כי איתנהו** [כאשר ישנן] **למחיצות; כי ליתנהו** [וכאשר אין] **למחיצות** — **לא גזרו רבנן** [חכמים]. ומשיבים: **לא פלוג רבנן** [חלקו חכמים].


###### Steinsaltz on Bava Metzia 53b:7
[Steinsaltz on Bava Metzia 53b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/53b:7)

ומעירים: **אי הכי** [אם כך] אתה מפרש ענין זה, אם כן **מאי איריא** [מה שייך, מדוע דווקא] מדובר כאשר **אין בו שוה פרוטה? אפילו יש בו נמי** [גם כן] יהיה זה דינו! ומשיבים: בסגנון **"לא מיבעיא** [נצרכה] **" קאמר** [אמר], וכך יש להבין: **לא מיבעיא** [נצרכה] לומר בש **יש בו** שווה פרוטה שדינו **דקלטן ליה** [שקולטות אותו] ה**מחיצות** ואינו ניתן להפדות שנית. **אבל אין בו** שווה פרוטה, **אימא** [אמור] ש**לא קלטו ליה** [יקלטו אותו] ה**מחיצות,** על כן **קא משמע לן** [השמיע לנו] שאף זה המחיצות קלטוהו, ואין לו תקנה.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 53b:8
[Steinsaltz on Bava Metzia 53b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/53b:8)

א **תנו רבנן** [שנו חכמים]: נאמר **"אם גאל יגאל איש ממעשרו** חמישיתו יוסף עליו**"** (ויקרא כז, לא), ודיוק הלשון: **"ממעשרו"** — **ולא כל מעשרו.** שלשון זו באה למעט דברים מסויימים; פרט **למעשר שני שאין בו שוה פרוטה,** שאין לו גאולה (פדיון). **איתמר** [נאמר], שנחלקו אמוראים בפירוש הלכה זו. **רב אמי אמר:** הכוונה היא ש**אין בו,** שהמעשר עצמו אינו **שוה פרוטה.** ואילו **רב אסי אמר: אין בחומשו.** שאף אם המעשר עצמו שווה פרוטה, אם החומש שצריך להוסיף עליו אינו שווה פרוטה, אין בו דין פדיון. וכיוצא בזה נחלקו גם חכמים אחרים בבעיה זו. **ר' יוחנן אמר: אין בו. ר' שמעון בן לקיש אמר: אין בחומשו.**


###### Steinsaltz on Bava Metzia 53b:9
[Steinsaltz on Bava Metzia 53b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/53b:9)

**מיתיבי** [מקשים] על כך ממה ששנינו בברייתא: **מעשר שני שאין בו שוה פרוטה** — **דיו שיאמר "הוא וחומשו מחולל על מעות ראשונות".**


###### Steinsaltz on Bava Metzia 53b:10
[Steinsaltz on Bava Metzia 53b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/53b:10)

**בשלמא למאן דאמר** [נניח לשיטת מי שאומר] **אין בחומשו** — **היינו דקתני** [זהו הטעם ששנה] **"דיו",** ששינה בלשון, ואמר שלמרות הכל דיו בכך, להשמיענו **דאף על גב דבדידיה אית ביה** [שאף על פי שהוא בעצמו יש בו] שווה פרוטה, **כיון דבחומשיה ליכא** [שבחומשו אין] — **שפיר** [יפה, טוב עשה]. ודי לו אם יחללנו בתוך מעות מעשר אחרות, או יבליענו בצורה דומה. **אלא למאן דאמר** [לשיטת מי שאומר] **"אין בו"** עצמו, **מאי** [מה] לשון **"דיו"?** הרי מתחילה אין בו ערך חשוב שיהא צד פדיון כלל! ומעירים: אכן **קשיא** [קשה] הדבר, שאין הלשון מדוקדקת על פי שיטה זו.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 53b:11
[Steinsaltz on Bava Metzia 53b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/53b:11)

ב לגופה של ההלכה בדבר תוספת החומש במעשר ובדינים אחרים, **איבעיא להו** [נשאלה להם] ללומדים שאלה זו: האם **חומשא מלגיו** [החומש מבפנים], שמחשבים ומוסיפים חמישית ערכו של הדבר הנפדה, **או חומשא מלבר** [חומש מבחוץ] שהוא רבע ערכו של הדבר הנפדה, אבל הוא חומש של הסכום הכולל ערך הדבר הנפדה והתוספת יחד? **אמר רבינא: תא שמע** [בוא ושמע], פתרון לדבר ממה ששנינו בברייתא: **הבעלים אומרים בעשרים,** שהם עצמם מוכנים לקנות או לפדות את ההקדש בעשרים דינר **וכל אדם** המוכן לקנות, מוכן גם הוא לקנותו **בעשרים** — **הבעלים קודמין מפני שמוסיפים חומש,** ונמצא שההקדש מקבל מידם יותר משהציע כל אדם אחר. **אמר אחד: הרי עלי** סחורה זו **בעשרים ואחד.**