## Steinsaltz on Bava Metzia Daf 89b

###### Steinsaltz on Bava Metzia 89b:1
[Steinsaltz on Bava Metzia 89b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/89b:1)

**לאכשורי גברא** [להכשיר את האיש] לאכילה **לא קמיבעיא לן** [נשאלה לנו] שבוודאי מותר לאדם לעשות כדי להכין עצמו לאכול הרבה, **כי קמיבעיא לן** [כאשר נשאלה לנו] השאלה היה זה בענין **לאכשורי פירא, מאי** [להכשיר את הפרי לאכילה, מהו]. ומציעים עוד: **תא שמע,** [בא ושמע] פתרון לשאלה זו ממה ששנינו בברייתא: **פועלין אוכלין ענבים בראשי אומניות שלהם,** כלומר, בראשי השורות של הגפנים שבכרם ששם הענבים משובחים יותר, **ובלבד שלא יהבהבו** את הענבים **באור!**


###### Steinsaltz on Bava Metzia 89b:2
[Steinsaltz on Bava Metzia 89b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/89b:2)

ודוחים: משם אין ראיה, **התם** [שם] אין האיסור משום ההבהוב באור אלא **משום ביטול מלאכה,** שהוא מבטל מזמן עבודתו עבור בעל הבית. **כי קא מיבעיא לן** [כאשר נשאלה לנו] השאלה הרי זה כשאין במעשה הפועל משום ביטול מלאכה, וכגון **היכא דאיכא** [במקום שיש] **אשתו ובניו** עמו, והם יכולים להבהב עבורו בלא שיתבטל ממלאכתו, ואז **מאי** [מה] הדין?


###### Steinsaltz on Bava Metzia 89b:3
[Steinsaltz on Bava Metzia 89b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/89b:3)

ומציעים עוד: **תא שמע** [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו בברייתא: **לא יהבהב** הפועל בשעת עבודתו כתות של פירות **באור ויאכל, ולא יכמור** (יחמם באדמה) **ויאכל, ולא יפריך** (ישבור פירות) **על גבי הסלע ויאכל, אבל מפריך** הוא **על יד על יד** (מעט מעט) **ואוכל.** ודוחים: משם אין ראיה, **התם** [שם] הטעם הוא **משום ביטול מלאכה.** ומעירים: **הכי נמי מסתברא** [כך גם כן מסתבר לומר]. **דאי סלקא דעתך** [שאם עולה על דעתך] לומר ש**משום מתוקי פירא** [מיתוק הפרי] אסור — בשבירת הפרי על גבי **סלע מאי מתוקי פירא איכא** [מה מיתוק פרי יש בו]? ומשיבים: זו איננה ראיה חותכת, **אי אפשר,** לא יתכן, **ש****לא ממתיק פורתא** [מתמתק בכך הפרי מעט].


###### Steinsaltz on Bava Metzia 89b:4
[Steinsaltz on Bava Metzia 89b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/89b:4)

ומציעים עוד: **תא שמע** [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו: **פועלין שהיו עודרים** (קוטפים) **בתאנים וגודרים** (קוטפים) **בתמרים ובוצרים בענבים ומוסקין בזיתים** — **הרי אלו אוכלים, ופטורים** מן המעשר, **שהתורה זיכתה להם** לאכול. אבל **בפיתם,** כלומר, מעורב בפת **לא יאכלו, אלא אם כן נטלו רשות מבעל הבית. ו**כן **לא יספות** (יטבול) **במלח ויאכל,** ומשמע שמיתוק הפרי אסור!


###### Steinsaltz on Bava Metzia 89b:5
[Steinsaltz on Bava Metzia 89b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/89b:5)

ודוחים: **מלח ודאי כענבים ודבר אחר דמי** [הוא נחשב], שכיון שמוסיף דבר מה — אסור. אבל כשממתיקם באש, שאין בכך תוספת של דבר אחר, שמא מותר. והשאלה ששאלנו מתחילה לא נמצאה לה תשובה.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 89b:6
[Steinsaltz on Bava Metzia 89b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/89b:6)

א שנינו בברייתא ש**לא יספות** [יטבול] **במלח ויאכל. ורמינהו** [ומטילים, מראים סתירה] לדבר ממה ששנינו: **השוכר את הפועל לעדר ולקשקש** (לכסות את שרשי העץ המגולים) **תחת הזיתים** — **הרי זה לא יאכל** מן הזיתים, **שכרו לבצור** ענבים או **שכרו למסוק** זיתים או **שכרו ללקט** פירות אחרים — **הרי זה אוכל ופטור** ממעשר **שהתורה זיכתה להן.** ואם **קצץ** — קבע מראש עם בעל הבית שיאכל גם כשאינו זכאי מן התורה לכך, **אחת ואחת** — **יאכל** בלא הפרשת מעשר, **שתים שתים** — **לא יאכל, וסופת** [וטובל] **במלח ויאכל.**


###### Steinsaltz on Bava Metzia 89b:7
[Steinsaltz on Bava Metzia 89b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/89b:7)

ונברר הלכה זו שסופת במלח ואוכל, **אהייא** [על מה] על איזה חלק של הברייתא נאמר; **אילימא אסיפא** [אם תאמר על סופה] כשהתנה עם בעל הבית — ואולם אז הדבר מיותר, **כיון** ש**קצץ** והתנה שאוכל, אם כן ב**כל היכי דבעי ליכול** [אופן שרוצה — יאכל], **אלא לאו ארישא** [האם לא מדובר על ראשה] של ברייתא, בפועל האוכל מדין תורה. ואם כן, הרי שהפועל סופת במלח בלא הפרשת מעשר!


###### Steinsaltz on Bava Metzia 89b:8
[Steinsaltz on Bava Metzia 89b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/89b:8)

**אמר אביי: לא קשיא** [אינו קשה]: **כאן** שאסור — מדובר **בארץ** ישראל, **כאן** — **בחוצה לארץ.** וזהו טעם ההבדל: **בארץ קבעא ספיתא** [קובעת הטבילה במלח] שנחשב הדבר בכך כאכילת קבע, ומחייבת את הפירות למעשר. **בחוצה לארץ לא קבעא ספיתא** [קובעת הטבילה]. **אמר רבא: מי איכא מידי** [האם יש דבר] ש**בארץ קבעא ספיתא מדאורייתא** [קובעת הטבילה מן התורה] **ובחוצה לארץ לא קבעא ספיתא** [קובעת הטבילה] **ומותר** אפילו **לכתחילה?!** לא יתכן שיהיה הבדל גדול כל כך בין המקומות, שהרי תקנות חכמים נעשו כעין דברי תורה.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 89b:9
[Steinsaltz on Bava Metzia 89b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/89b:9)

**אלא אמר רבא,** יש לדחות את דברי אביי ולתרץ בדרך אחרת: **בין בארץ בין בחוצה לארץ,** אם אוכל **חדא** [אחת] — **לא קבעא ספיתא** [אין הטבילה קובעת] שעדיין זו אכילת ארעי, ואולם **תרתי** [שתים] — **קבעא ספיתא** [קובעת טבילה]. ואם **קצץ** שיאכל, **בין ספת** [טבל] **ובין** אם **לא ספת** [טבל], **אחת אחת** — **אוכל, שתים שתים** — **לא יאכל. לא קצץ ולא ספת** [טבל] — **אוכל שתים שתים,** ואם **ספת** [טבל], אם **אחת אחת** — **אוכל,** ואם **שתים שתים** — **לא יאכל, ואף על גב** [אף על פי] ש**נטל רשות מבעל הבית** לאכול אפילו שתים. והטעם הוא **דאיטביל להו** [שנעשו להם הפירות טבל] **ל**ענין **מעשר, וקבעא ספיתא** [משום שקובעת אותם הטבילה] ואסור לפועל לאכול מהם בלא שהפריש מעשרות.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 89b:10
[Steinsaltz on Bava Metzia 89b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/89b:10)

ושואלים: **ותרתי דקבעא ספיתא מנא לן** [בשתים שקובעת בהם טבילה מנין לנו]? **אמר רב מתנא,** ש**אמר קרא** [הכתוב]: **"כי קבצם כעמיר גרנה"** (מיכה ד, יב), שמכאן למדים שהמקבץ דברים יחד (ומיעוט של קבוצה הוא שנים יחד) הרי זה נחשב כמכניסם לגורן. וכיון שכך, אם גם טובלם במלח הרי זו אכילת קבע וחייבת.


###### Steinsaltz on Bava Metzia 89b:11
[Steinsaltz on Bava Metzia 89b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bava%20Metzia/r/89b:11)

ב **תנו רבנן** [שנו חכמים]: **פרות המרכסות בתבואה,** שדשות בתבואה שכבר נידושה ונגמרה מלאכתה, אלא שדשים אותה שנית כדי להכין ממנה מאכל מיוחד,