## Steinsaltz on Beitzah Daf 16a

###### Steinsaltz on Beitzah 16a:1
[Steinsaltz on Beitzah 16a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/16a:1)

**כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים,** שבאותם ימים, כאשר נגזר דינו של אדם, נקבע במדוייק גם כמה ממון ירויח לכל הוצאותיו באותה שנה, ואם יוציא לדבר אחד יותר ממה שנקבע לו — יחסר לו מדבר אחר, **חוץ מהוצאת שבתות, והוצאת יום טוב, והוצאת** (שכר לימוד) **בניו לתלמוד תורה** שבאלה לא נקבע סכום מסויים מתחילת השנה, אלא **שאם פחת** — **פוחתין לו, ואם הוסיף** — **מוסיפין לו** כדי שיוכל להשלים. ולכן יכול אדם ללוות ולהוסיף, משום שמובטח לו שיהיה לו כדי סיפוקו.


###### Steinsaltz on Beitzah 16a:2
[Steinsaltz on Beitzah 16a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/16a:2)

**אמר ר' אבהו: מאי קראה** [מהו הכתוב] המלמד על כך שמזונותיו של אדם נקצבים לו מראש השנה — שנאמר: **"תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו"** (תהלים פא, ד) — **איזהו חג שהחדש** (הירח החדש) **מתכסה בו** ואינו נראה — **הוי אומר זה ראש השנה,** החל בראשית החודש. שהרי בשאר החגים החלים כרגיל באמצע החודש, הירח נראה. **וכתיב** [ונאמר] שם: **"כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב"** (תהלים פא, ה).


###### Steinsaltz on Beitzah 16a:3
[Steinsaltz on Beitzah 16a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/16a:3)

ומסבירים: **מאי משמע** [מה המשמעות, מהיכן נובע] **דהאי "חק" לישנא דמזוני** [ש"חק" זה לשון מזונות] **הוא — דכתיב** [שנאמר]: **"ואכלו את חקם אשר נתן להם פרעה"** (בראשית מז, כב). **מר זוטרא אמר: מהכא** [מכאן] למדים ש"חק" הוא מזון, שנאמר: **"הטריפני לחם חקי"** (משלי ל, ח).


###### Steinsaltz on Beitzah 16a:4
[Steinsaltz on Beitzah 16a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/16a:4)

**תניא** [שנויה ברייתא]: **אמרו עליו על שמאי הזקן,** ש**כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת.** כיצד? **מצא בהמה נאה, אומר:** הרי **זו לשבת. מצא** לאחר מכן **אחרת נאה הימנה** — **מניח את השניה ואוכל את הראשונה.** נמצא שסיבת אכלו את הראשונה היתה, כדי שתהא השניה שהיא יפה ממנה נאכלת בשבת, הרי שכל מאכלו היה לכבוד השבת.


###### Steinsaltz on Beitzah 16a:5
[Steinsaltz on Beitzah 16a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/16a:5)

**אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו, שכל מעשיו** אפילו בימות החול **לשם שמים, שנאמר: "ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה"** (תהלים סח, כ), שלכל יום נותן הקדוש ברוך הוא ברכה לעצמו. **תניא נמי הכי** [שנויה ברייתא גם כן כך] בדרך כללית יותר ש**בית שמאי אומרים: מחד שביך לשבתיך** [מאחד בשבת, מיום ראשון, הכן כבר לשבתך] **ובית הלל אומרים: "ברוך ה' יום יום".**


###### Steinsaltz on Beitzah 16a:6
[Steinsaltz on Beitzah 16a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/16a:6)

א אגב הדברים שאמרו בכבוד השבת, מביאים מאמר אחר הקשור בנושא זה. **אמר ר' חמא בר' חנינא: הנותן מתנה לחברו אין צריך להודיעו** שנתן לו, ואינו צריך לחשוש שמא לא יידע המקבל ממי קיבלה. **שנאמר: "ומשה לא ידע כי קרן עור פניו"** (שמות לד, כט), הרי שניתנה לו מתנה מבלי שידע על כך.


###### Steinsaltz on Beitzah 16a:7
[Steinsaltz on Beitzah 16a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/16a:7)

**מיתיבי** [מקשים על כך]: הלא נאמר: "אך את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם **לדעת כי אני ה' מקדשכם"** (שמות לא, יג), ודרשו חכמים: **אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה! מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש** (רוצה) **ליתנה לישראל, לך והודיע אותם** על כוונתי זו. **ומכאן אמר רבן שמעון בן גמליאל: הנותן פת** במתנה **לתינוק, צריך להודיע לאמו** שנתן לו מתנה זו, כדי שידעו הוריו על חיבתו להם ובכך ירבה חיבה ורעות בישראל, והרי זה היפך דברי ר' חמא!


###### Steinsaltz on Beitzah 16a:8
[Steinsaltz on Beitzah 16a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/16a:8)

ומשיבים: **לא קשיא** [אין זה קשה]; **הא** [זה] שאינו צריך להודיע הוא **במתנה דעבידא לאגלויי** [שעשויה להתגלות], כגון קירון עור פני משה שהכל מספרים לו על כך, **הא** [זו] שצריך להודיע הוא **במתנה דלא עבידא לאגלויי** [שאינה עשויה להתגלות] מעצמה. ומקשים: **שבת נמי** [גם כן] הלא **מתנה דעבידא לאגלויי** [שעשויה להתגלות] היא, שהרי סוף סוף יודיע להם מתי השבת ומה עניינה! ומשיבים: מכל מקום **מתן שכרה לא עבידא לאגלויי** [אינו עשוי להתגלות], ולכן אמר ה' למשה להודיע שה' נותן להם את השבת, ופירט מה שכרה של שבת.


###### Steinsaltz on Beitzah 16a:9
[Steinsaltz on Beitzah 16a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/16a:9)

**אמר מר** [החכם], **מכאן אמר רבן שמעון בן גמליאל: הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו.** ושואלים: **מאי עביד ליה** [מה עושה הוא לו], כלומר כיצד מודיע לאמו? **שייף ליה משחא** [מורח עליו שמן] **ומלי ליה כוחלא** [וצובע עיניו בכחול] וכשמגיע הביתה שואלת אמו מי משח אותו כך, ומספר שאדם פלוני משח זאת, ואף נתן לו פת. ומעירים: **והאידנא דחיישינן** [ועכשיו שחוששים אנו] **לכשפים** ויש לחשוש שמא התכווין הנותן בצביעת עיני הקטן בכחול למעשה כשפים, **מאי** [מה עושים]? **אמר רב פפא: שייף ליה** [מושח עליו] מעט **מאותו המין** שנותן לו, (כגון חמאה או גבינה) ועל ידי כך מבחינה האם שקיבל התינוק מתנה.


###### Steinsaltz on Beitzah 16a:10
[Steinsaltz on Beitzah 16a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/16a:10)

ועוד בענין נתינת השבת לישראל, **אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי: כל מצוה שנתן להם הקדוש ברוך הוא לישראל** — **נתן להם בפרהסיא** (בגילוי ובפרסום) **חוץ משבת שנתן** אותה **להם בצנעא. שנאמר: "ביני ובין בני ישראל אות היא לעלם"** (שמות לא, יז), כלומר הריהו כעין סוד בין ה' וישראל.


###### Steinsaltz on Beitzah 16a:11
[Steinsaltz on Beitzah 16a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/16a:11)

ומקשים: **אי הכי** [אם כך] שנתנה בצינעה ולא ידעו הכל על כך, ש**לא לענשו** [יענשו] **גויים עלה** [עליה], על שלא רצו לקבל מצוה זו כשם שעשויים הם להיענש על שלא רצו לקבל את שאר מצוות התורה? ומשיבים: עצם ענין ה**שבת אודועי אודעינהו** [הודיע להם] הקדוש ברוך הוא, אולם **מתן שכרה** של קיום מצוה זו **לא אודעינהו** [הודיעם]. **ואי בעית אימא** [ואם תרצה אמור]: **מתן שכרה נמי אודעינהו** [גם כן הודיע להם] לגויים, אולם את דבר ה**נשמה** ה**יתירה** שבאה לו לאדם בשבת — דבר זה **לא אודעינהו** [הודיעם].


###### Steinsaltz on Beitzah 16a:12
[Steinsaltz on Beitzah 16a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/16a:12)

ש**אמר ר' שמעון בן לקיש: נשמה יתירה נותן הקדוש ברוך הוא באדם בערב שבת, ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו, שנאמר: "שבת וינפש"** (שמות לא, יז), ודרש: **כיון ששבת** ועברה השבת **ווי אבדה נפש** ("וי־נפש"), אותה נשמה יתירה שניטלת ממנו.


###### Steinsaltz on Beitzah 16a:13
[Steinsaltz on Beitzah 16a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/16a:13)

ב שנינו במשנה ש**עושה אדם תבשיל מערב יום טוב** וסומך עליו לשבת לעירוב תבשילין. **אמר אביי: לא שנו** שיש בעירוב תבשילין כדי להועיל לענין בישול מיום טוב לשבת, **אלא** כשעושה אותו מ**תבשיל, אבל פת** — **לא.**


###### Steinsaltz on Beitzah 16a:14
[Steinsaltz on Beitzah 16a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/16a:14)

ושואלים: **מאי שנא** [במה שונה] **פת דלא** [שאיננה] ראויה לכך? **אילימא** [אם תאמר] כי **מידי** [לדבר] שהוא **מלפת,** כלומר שהוא נותן טעם, **בעינן** [צריכים אנו] **ו**ה**פת** עצמה **לא מלפתא** [איננה מלפתת, אינה נותנת טעם] **— והא** [והרי] **דייסא נמי לא מלפתא** [גם כן אינה מלפתת, אינה נותנת טעם], שהרי כבר **אמר ר' זירא: הני בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא** [אותם הבבליים הטפשים שאוכלים לחם בלחם], כלומר שנוהגים היו לאכול לחם עם דייסא, משמע שדייסא אינה עדיפה מלחם בענין זה. ובכל זאת **אמר רב נחומי בר זכריה משמיה** [משמו] של **אביי: מערבין בדייסא! אלא** כך יש לומר: **מידי דלא שכיח** [דבר שאינו מצוי] **בעינן** [צריכים אנו], שיהיה ברור שמניח אותו לצורך העירוב, **ופת שכיחא** [מצויה], **ודייסא לא שכיחא** [מצויה].


###### Steinsaltz on Beitzah 16a:15
[Steinsaltz on Beitzah 16a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/16a:15)

**איכא דאמרי** [יש שאומרים] סוגיה זו בגירסה אחרת. **אמר אביי: לא שנו** שמועיל עירוב תבשילין **אלא** כשעושהו מ**תבשיל, אבל פת** — **לא.** ושאלו **מאי טעמא** [מה טעם הדבר]? **אילימא דמידי דלא שכיח בעינן** [אם תאמר שדבר שאינו מצוי צריכים אנו] **ופת שכיחא** [מצויה], **והא** [והרי] ה**דייסא לא שכיחא** [מצויה כל כך] ובכל זאת **אמר רב נחומי בר זכריה משמיה** [משמו] של **אביי: אין מערבין** עירובי תבשילין **בדייסא! אלא** כך יש לומר: **מידי** ש**מלפת,** שהוא נותן טעם **בעינן** [צריכים אנו], **ופת לא מלפתא** [מלפתת] **ו**ה**דייסא נמי** [גם כן] **לא מלפתא** [מלפתת]. ש**אמר ר' זירא: הני בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא** [אותם הבבליים הטפשים שאוכלים לחם בלחם], ומדבריו למדים שהדייסה כמו הלחם עצמו איננה מלפתת.


###### Steinsaltz on Beitzah 16a:16
[Steinsaltz on Beitzah 16a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/16a:16)

ג שנה **ר' חייא: עדשים** שנותרו בערב יום טוב **בשולי קדרה** — **סומך עליהן משום ערובי תבשילין.** שאף על פי שלא הוכנו לשם כך, מכל מקום בכלל תבשיל הם. **והני מילי** [ודברים אלו אמורים] דווקא **דאית בהו** [שיש בהם] בכולם **כזית.** כיוצא בו **אמר רב יצחק בריה** [בנו] של **רב יהודה: שמנונית** בשר וכיוצא בו **שעל גבי הסכין** — **גוררו** (מגרד אותו) מעל גבי הסכין **וסומך עליו משום עירובי תבשילין. והני מילי** [ודברים אלה] אמורים דווקא **דאית בהו** [כשיש בהם, בכל אותה שמנונית] **כזית.**


###### Steinsaltz on Beitzah 16a:17
[Steinsaltz on Beitzah 16a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/16a:17)

**אמר רב אסי אמר רב: דגים קטנים מלוחים אין בהם משום בשולי גויים** לפי שראויים לאכילה במלחם, ובישולם לא עשאם ראויים לאכילה יותר מכפי שהיו ראויים טרם בישולם. **אמר רב יוסף: ואם צלאן** אפילו **גוי** — **סומך עליהם** ישראל **משום ערובי תבשילין,** שהרי אינם בהם משום בישולי גויים וראויים הם איפוא לאכילה. אולם **אי עבדינהו** [אם עשה אותם] ה**גוי כסא דהרסנא** [מטוגנים בשמן ובקמח] **אסור** משום בישולי גויים, שהוא כבר נדון כמאכל חשוב.


###### Steinsaltz on Beitzah 16a:18
[Steinsaltz on Beitzah 16a:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/16a:18)

ומקשים: **פשיטא** [פשוט, מובן מאליו שכך הוא הדבר]! ומשיבים: יש בכך חידוש כי **מהו דתימא** [שתאמר]: