## Steinsaltz on Beitzah Daf 34b

###### Steinsaltz on Beitzah 34b:1
[Steinsaltz on Beitzah 34b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/34b:1)

**ערב שבת ב**שנת ה**שביעית** שבשנה זו אין מעשרים, ואפשר למחרת ליטול מן הפירות ולאוכלם בלא תיקון נוסף, **ואומר: מכאן** מפירות אלה **אני אוכל למחר. וחכמים אומרים:** לא יאכל **עד שירשום** (יסמן) בתוך ערימת הפירות מבעוד יום **ויאמר** במפורש: **מכאן ועד כאן** אני לוקח.


###### Steinsaltz on Beitzah 34b:2
[Steinsaltz on Beitzah 34b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/34b:2)

א גמרא **תנן התם** [שנינו שם במשנה]: **תינוקות שטמנו תאנים** לעצמם בשדה **מערב שבת** כדי לאכול מהן בשבת, **ושכחו ולא עשרו** — לא יאכלום בשבת, לפי שאכילת שבת נחשבת תמיד כאכילת קבע המחייבת במעשר, ואפילו **למוצאי שבת לא יאכלו, אלא אם כן עשרו. ותנן נמי** [ושנינו במשנה גם כן]: **המעביר תאנים בחצרו** כדי **לקצות** (לעשות אותן קציעות – תאנים מיובשות) — **בניו ובני ביתו אוכלין מהן** בינתיים אכילת **עראי ופטורים** מן המעשר, שכן ראיית הפירות את פני החצר אינה קובעת את הפירות למעשר ואינה כדין בית.


###### Steinsaltz on Beitzah 34b:3
[Steinsaltz on Beitzah 34b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/34b:3)

ועל סמך שני מקורות אלה **בעא מניה** [שאל אותו] **רבא מרב נחמן: שבת, מהו שתקבע מוקצה למעשר בדבר שלא נגמרה מלאכתו?** האם נאמר שעצם העובדה שהמאכל מוכן לשבת עושה אותו כמאכל קבע וכמי שנגמרה מלאכתו, או לא? **מי אמרינן** [האם אומרים אנו]: **כיון דכתיב** [שנאמר]: **"וקראת לשבת ענג"** (ישעיהו נח, יג), לומר שכל אכילה בשבת נחשבת כעונג ואינה כאכילת ארעי, ולכך **קבעה** השבת את הדברים **ואפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו** שייחשב כגמור וראוי לאכילת קבע, **או דלמא** [שמא] **בדבר שנגמרה מלאכתו** — **קבעה** השבת, אולם **בדבר שלא נגמרה מלאכתו** — לא קבעה?


###### Steinsaltz on Beitzah 34b:4
[Steinsaltz on Beitzah 34b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/34b:4)

**אמר ליה** [לו] רב נחמן לרבא: **שבת קובעת, בין בדבר שנגמרה מלאכתו, בין בדבר שלא נגמרה מלאכתו. אמר ליה** [לו] רבא והקשה: **ואימא** [ואמור] שתהא **שבת דומיא** [בדומה] לדין ה**חצר, מה חצר** — **אינה קובעת** שיחשב מאכל הנמצא בה כסעודת קבע לענין מעשר **אלא בדבר שנגמרה מלאכתו, אף שבת** — **לא תקבע** (תחשיב כאכילת קבע) **אלא בדבר שנגמרה מלאכתו! אמר ליה** [לו] רב נחמן: אין אני אומר זאת בגלל סברה שהעלתי אני בדעתי שאתה יכול להציג כנגדה סברה אחרת, אלא **לימוד ערוך הוא בידינו: שהשבת קובעת, בין בדבר שנגמרה מלאכתו, בין בדבר שלא נגמרה מלאכתו.**


###### Steinsaltz on Beitzah 34b:5
[Steinsaltz on Beitzah 34b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/34b:5)

**אמר מר זוטרא בריה** [בנו] של **רב נחמן: אף אנן נמי תנינא** [אנו גם כן שנינו] מעין זה במשנתנו, **ועוד אמר ר' אליעזר: עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית** ואומר מכאן מכאן אני אוכל. **טעמא** [הטעם, דווקא] משום שהוא פרי **שביעית, דלאו בר עשורי הוא** [שאינו בן מעשר], שאין חובה לעשרו באותה שנה, **הא** [אולם] **בשאר שני שבוע** [שנות השמיטה] **— הכי נמי** [כך גם כן תאמר] ש**אסור** לאוכלם בלא לעשר, **מאי טעמא** [מה טעם הדבר] — **לאו** [האם לא] **משום** שה**שבת קבעה** אותם למעשר ואסור לאוכלם בלעדיו?


###### Steinsaltz on Beitzah 34b:6
[Steinsaltz on Beitzah 34b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/34b:6)

ודוחים: **לא** משם אין ראיה, **שאני התם** [שונה שם] **כיון** ש**אמר: "מכאן אני אוכל למחר"** אם כן מיד **קבע ליה** [לו] סעודה **עלויה** [עליהם] והרי בכך גילה דעתו שאינו רוצה לעשות בהם תיקון נוסף. ושואלים: **אי הכי מאי אריא** [אם כך מה שייך] מדוע נאמרה הלכה זו דווקא ב**שבת,** שהרי אז אין יחוד בשבת, **אפילו** אם אמר כך **ב**יום **חול נמי** [גם כן], שהרי מאחר שיחדם לסעודתו — נעשו כגמורים וחייבים במעשר! ומשיבים: **הא קא משמע לן** [דבר זה השמיע לנו]: ש**טבל** אין אומרים עליו שהוא מוקצה במהותו כיון שאסור לתקנו ולאוכלו, אלא **מוכן הוא אצל שבת, ש**כן **אם עבר** על דברי חכמים **ותקנו** — **מתוקן.**