## Steinsaltz on Beitzah Daf 38a

###### Steinsaltz on Beitzah 38a:1
[Steinsaltz on Beitzah 38a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/38a:1)

**והוינן בה** [והיינו עוסקים מתקשים בבעיה זו]: **מאי שנא** [במה שונה] באופן שעתידים לבוא שתי חכמים ותנאו הוא **לכאן ולכאן** ש**לא** עלה לו עירובו — משום ש**אין ברירה,** אם כן, במקרה שעתיד לבוא רק חכם אחד ואינו יודע מאיזה צד יבוא ולכך הוא מתנה ל**מזרח** או ל**מערב, נמי** [גם כן] הלא **אין ברירה!**


###### Steinsaltz on Beitzah 38a:2
[Steinsaltz on Beitzah 38a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/38a:2)

**ואמר ר' יוחנן** להסביר את הדברים: מדובר כאן באופן ש**כבר בא** ה**חכם** לפני שהניח את העירוב, אלא שהוא לא ידע להיכן בא, ובעצם נקבע מקום שביתתו עם בוא החכם, אף אינו יודע עד למחרת להיכן בא. הרי משמע שלדעת ר' יוחנן אין ברירה, שהרי אם בא החכם לאחר הנחת העירוב — אין העירוב חל למפרע. **אלמא** [מכאן] משמע כי **לית ליה** [אין לו, אינו מקבל] **ר' יוחנן** עקרון זה של **ברירה!**


###### Steinsaltz on Beitzah 38a:3
[Steinsaltz on Beitzah 38a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/38a:3)

**אלא,** יש לדחות את מה שתירצנו, ולומר כך: **לעולם לא תיפוך** [אל תהפוך] את דברי ר' יוחנן ור' אושעיא במחלוקתם. ור' אושעיא הוא שסובר כי יש ברירה. ומה שהוקשה לך מפתחי בית לענין טומאת מת, יש לומר כך: **וכי לית ליה** [וכאשר אין לו, לא מקבל] **ר' אושעיא** את עקרון ה**ברירה** — הרי זה **בדאורייתא** [בדברים שמן התורה], כמו לענין טומאת המת, **אבל בדרבנן** [בדברים שמדברי סופרים], כגון בענין תחומים — **אית ליה** [יש לו].


###### Steinsaltz on Beitzah 38a:4
[Steinsaltz on Beitzah 38a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/38a:4)

**דרש מר זוטרא** והורה לרבים: **הלכה כר' אושעיא** לענין ברירה.


###### Steinsaltz on Beitzah 38a:5
[Steinsaltz on Beitzah 38a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/38a:5)

**אמר שמואל: שור של פטם** (מי שעבודתו לפטם שוורים כדי למכרם לבשר) — **הרי הוא כרגלי כל אדם,** שהרי מתחילה התכוין שיהא שייך לקונהו. **שור של רועה** שבעליו מגדל אותו לרעייה ולעיתים עשוי הוא למוכרו לשכניו או למכיריו לבשר — **הרי הוא כרגלי אותה העיר** שהרי אין כוונתו למוכרו לכל אדם, אלא לאנשי העיר.


###### Steinsaltz on Beitzah 38a:6
[Steinsaltz on Beitzah 38a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/38a:6)

א נאמר במשנה ש**השואל כלי מחבירו מערב יום טוב** — הרי הוא כרגלי השואל. ושואלים: **פשיטא** [פשוט, מובן מאליו] שכן הוא, שהלא קנה הכלי שביתה אצלו! ומשיבים: **לא צריכא** [נצרכה] אלא **שלא מסרו לו** את הכלי **אלא ביום טוב** עצמו. **מהו דתימא** [שתאמר]: **לאו ברשותיה אוקמיה** [לא ברשותו העמידו] מבעוד יום ולכן נשאר כרגלי המשאיל, על כן **קא משמע לן** [השמיע לנו] שאינו כן וכרגלי השואל הוא.


###### Steinsaltz on Beitzah 38a:7
[Steinsaltz on Beitzah 38a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/38a:7)

ומעירים: דבר זה **מסייע ליה** [לו] **לר' יוחנן.** ש**אמר ר' יוחנן: השואל כלי מחבירו מערב יום טוב, אף על פי שלא נתנו לו אלא ביום טוב** — **הרי הוא כרגלי השואל.**


###### Steinsaltz on Beitzah 38a:8
[Steinsaltz on Beitzah 38a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/38a:8)

ב שנינו במשנה שאם השאילו **ביום טוב** — הרי הוא **כרגלי המשאיל.** ותוהים שוב: **פשיטא** [פשוט, מובן מאליו]! ומשיבים: **לא צריכא** [נצרכה] אלא במקרה שהוא **רגיל ושאיל מיניה** [ושואל ממנו], וכיון שאותו אדם נוהג להשאילו בקביעות אותו חפץ, **מהו דתימא** [שתאמר]: **ברשותיה קא מוקים ליה** [ברשותו הוא מעמיד אותו] מראש, וייחשב כאילו קנה שביתה אצל השואל, על כן **קא משמע לן** [השמיע לנו] שאינו כן; כי **מימר אמר** [אומר] השואל בליבו: **דלמא משכח איניש אחרינא ואזיל ושאיל מיניה** [שמא ימצא איש אחר וילך וישאל ממנו] ואין המשאיל מעמיד את הכלי ברשותו של השואל עד שיקחנו זה, ולכן אין מטלטלים אותו אלא כרגלי המשאיל.


###### Steinsaltz on Beitzah 38a:9
[Steinsaltz on Beitzah 38a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/38a:9)

ג שנינו במשנה: **וכן האשה ששאלה מחברתה** תבלין ומים ומלח לעיסתה — הרי הם כרגלי שתיהן. מסופר: **כי סליק** [כאשר עלה] **ר' אבא** מבבל לארץ ישראל, **אמר: יהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל** [יהי רצון שאומר דבר הלכה שיתקבל] בעיני השומעים בארץ ישראל, ולא אבוש בו. **כי סליק** [כאשר עלה], **אשכחיה** [מצא] את **ר' יוחנן ור' חנינא בר פפי ור' זירא, ואמרי לה** [ויש אומרים] שמצא את **ר' אבהו ור' שמעון בן פזי ור' יצחק נפחא, ויתבי וקאמרי** [וישבו הם ואמרו] בבירור הלכה זו: **אמאי** [מדוע] הדין בעיסה כן? **ולבטיל** [ושיתבטלו] ה**מים ו**ה**מלח לגבי העיסה,** ותדון העיסה רק לפי הבצק שבה ולא לפי המים והמלח, שהרי הם מעטים ובטלים! **אמר להו** [להם] **ר' אבא:**