## Steinsaltz on Beitzah Daf 39a

###### Steinsaltz on Beitzah 39a:1
[Steinsaltz on Beitzah 39a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/39a:1)

**ורב אשי אמר** טעם אחר: **משום** שעיסה זו **הוי ליה** [הריהי] **דבר שיש לו מתירין,** שהרי למחר, לאחר החג, יתבטל האיסור, **ו**כלל הוא כי כל **דבר שיש לו מתירין — אפילו באלף לא בטיל** [בטל].


###### Steinsaltz on Beitzah 39a:2
[Steinsaltz on Beitzah 39a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/39a:2)

א שנינו במשנה: **ר' יהודה פוטר במים.** ושואלים: **מים — אין** [כן] בטלים ואילו **מלח לא** בטל? **והא תניא** [והרי שנינו בברייתא]: **ר' יהודה אומר: מים ומלח בטלין בין בעיסה בין בקדרה** (בתבשיל)! ומשיבים: **לא קשיא** [קשה]; **הא** [זו], דברי ר' יהודה במשנתנו — **במלח סדומית** שהוא עבה ואינו בטל, **הא** [זו] דברי ר' יהודה בברייתא — **במלח אסתרוקנית** שמוציאים ממי הים והוא דק ואינו ניכר ולכך הוא בטל.


###### Steinsaltz on Beitzah 39a:3
[Steinsaltz on Beitzah 39a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/39a:3)

ומקשים: **והתניא** [והרי שנינו בברייתא], ש**ר' יהודה אומר: מים ומלח בטלין בעיסה, ואין בטלין בקדרה מפני רוטבה!** ומשיבים: **לא קשיא** [אין זה קשה], **הא** [זו] שאמר ר' יהודה שהמלח בטל בתבשיל — מדובר **ב**תבשיל **עבה,** שאין הרוטב ניכר בו. **הא** [זו] שאמר ר' יהודה שאין המלח בטל בו — מדובר **ב**תבשיל **רכה** שהרוטב ניכר בו, ולכן אין המים והמלח בטלין בו.


###### Steinsaltz on Beitzah 39a:4
[Steinsaltz on Beitzah 39a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/39a:4)

ב משנה **הגחלת** ששואל אדם מחבירו — הריהי **כרגלי הבעלים,** שמותר להוליכה בשבת לכל מקום שמותר לבעליה ללכת אליו, שכיון שיש בה ממש, יש לייחס אותה לבעליה. **ושלהבת,** שמדליק אדם נרו משלהבת של חבירו — נלקחת **בכל מקום** לפי שאין בה ממש. וכהבדל זה הנובע מן ההבדל המהותי שבין הגחלת לשלהבת, מצאנו גם בעניינים אחרים; **גחלת של הקדש** כיון שיש בה ממשות — **מועלין בה,** שכל המשתמש בה לצורך חולין — מועל בה. **ושלהבת** הקדש, כיון שאין בה ממש — **לא נהנין** לכתחילה, **ו**אם עבר ונהנה — **לא מועלין.** ובדומה לזה: **המוציא גחלת לרשות הרבים** בשבת — הרי זה **חייב** משום מלאכת הוצאה, והמוציא **שלהבת** — פטור.


###### Steinsaltz on Beitzah 39a:5
[Steinsaltz on Beitzah 39a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/39a:5)

ג גמרא **תנו רבנן** [שנו חכמים] בתוספתא: **חמשה דברים נאמרו בגחלת** בהבדל הלכה למעשה שבין גחלת לשלהבת: **הגחלת** היא לענין שביתה **כרגלי הבעלים, ו**אילו ה**שלהבת** ניטלת **בכל מקום. גחלת של הקדש** — **מועלין בה, ו**אילו ה**שלהבת** — **לא נהנין ולא מועלין** בה. **גחלת של עבודה זרה** — **אסורה** בהנאה **ו**אילו ה**שלהבת** — **מותרת. המוציא גחלת לרשות הרבים** — הריהו **חייב, ו**אילו המוציא **שלהבת** — **פטור. המודר הנאה מחבירו** (שנדר שלא ליהנות ממנו) — **אסור בגחלתו, ו**אולם **מותר** הוא **בשלהבתו.**


###### Steinsaltz on Beitzah 39a:6
[Steinsaltz on Beitzah 39a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/39a:6)

על פרטי הדינים המובאים בברייתא זו שואלים: **מאי שנא** [במה שונה] **שלהבת** של **עבודה זרה דשריא** [שהיא מותרת] לגמרי מלכתחילה, שהרי נקטה הברייתא ביחס אליה את הלשון "מותרת", **ומאי שנא** [ובמה שונה] גחלת של **הקדש דאסירא** [שהיא אסורה] להשתמש בה לכתחילה? שהרי נקטה הברייתא לגביה לשון "לא נהנין ולא מועלין"! ומסבירים: **עבודה זרה דמאיסה ובדילי אינשי מינה** [שהיא מאוסה ליהודים ובדלים אנשים ממנה] — **לא גזרו בה רבנן** [חכמים] גזירות נוספות, ולכן התירו שלהבת, שהרי אין בה ממש. אולם **הקדש, דלא מאיס** [שאינו מאוס] **ולא בדילי אינשי מיניה** [ואין אנשים בדלים ממנו] **— גזרו ביה רבנן** [בו חכמים] כדי להרחיק מלהשתמש בו.


###### Steinsaltz on Beitzah 39a:7
[Steinsaltz on Beitzah 39a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/39a:7)

ד שנינו בברייתא כי **המוציא גחלת לרשות הרבים** בשבת — **חייב,** ו המוציא **שלהבת** — **פטור.** ושואלים: **והא תניא** [והרי שנינו בברייתא] **המוציא שלהבת** בשיעור **כלשהו** בשבת — **חייב! אמר רב ששת:** שם מדובר **כגון שהוציאו** את השלהבת **בקיסם,** ויש בכך משום הוצאה חשובה.


###### Steinsaltz on Beitzah 39a:8
[Steinsaltz on Beitzah 39a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/39a:8)

ומקשים: אם כן **ותיפוק ליה** [ותצא לו] שאותה הלכה שחייב על ההוצאה, לא בשל השלהבת אלא **משום** ה**קיסם** שהוציא! ומשיבים: שם מדובר **בדלית ליה שיעורא** [שאין בו בקיסם עצמו שיעור] כדי הוצאה, **דתנן** [שכן שנינו במשנה]: **המוציא עצים** בשבת — שיעורם כדי לחייבו מדין הוצאה, הוא שיש בהם **כדי לבשל** בהם **ביצה** שהיא ה**קלה** ביותר לבישול — ביצת תרנגולת. ונמצא שהמוציא קיסם, כיון ששיעורו קטן מאד ואין אפשרות לבשל בו כלום, מתחייב רק בשל השלהבת לבדה.


###### Steinsaltz on Beitzah 39a:9
[Steinsaltz on Beitzah 39a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/39a:9)

**אביי אמר** אופן אחר: **כגון דשייפיה מנא משחא** [כגון שמרח כלי בשמן] **ואתלי ביה נורא** [והדליק בו אש] והוא השלהבת שמוציא. ושואלים: **ותיפוק ליה** [ותצא לו], כלומר, ייאסר הדבר **משום** הוצאת **מנא** [**ה**כלי עצמו]! ומשיבים: כאן מדובר **בחספא** [בחרס בלבד] שהוא שבר כלי.


###### Steinsaltz on Beitzah 39a:10
[Steinsaltz on Beitzah 39a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/39a:10)

ומקשים: **ותיפוק ליה** [ותצא לו] הלכה זו **משום חספא** [החרס עצמו]! ומשיבים: **בדלית ליה שעורא** [שאין בו שיעור]. **דתנן** [שכן שנינו במשנה אחרת]: **חרס** שיעורו לענין הוצאה — **כדי ליתן בין פצים לחבירו,** שמניחים לעיתים חרס קטן בתוך מסגרת (פצים) החלון בשעת בנייתו. אלו **דברי ר' יהודה.**


###### Steinsaltz on Beitzah 39a:11
[Steinsaltz on Beitzah 39a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/39a:11)

ושואלים: **אלא הא דתנן** [זו ששנינו במשנתנו] **המוציא שלהבת פטור,** אם כן **היכי משכחת לה** [כיצד מוצא אתה אותה]? שהרי אמרנו שאם מוציאים את השלהבת על גבי חפץ כלשהו חייבים על כך! ומשיבים: **כגון דאדייה אדויי** [שהשליכה] **לרשות הרבים** בלא שתאחז בחפץ מסויים.


###### Steinsaltz on Beitzah 39a:12
[Steinsaltz on Beitzah 39a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/39a:12)

ה משנה **בור** מים **של** ה**יחיד** — הרי המים שבו **כרגלי היחיד** בעל הבור, שמותר לטלטלם רק עד מקום שהוא עצמו מותר ללכת אליו. **ו**בור **של אנשי אותה העיר** — הרי דין מימיו לענין זה **כרגלי אנשי אותה העיר.** בור **של עולי בבל,** כלומר של הציבור — הריהו **כרגלי הממלא,** שיכול אדם לשאוב מן המים, ואין להם תחום מוגבל לעצמם.


###### Steinsaltz on Beitzah 39a:13
[Steinsaltz on Beitzah 39a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/39a:13)

ו גמרא **רמי ליה** [השליך לו, הראה סתירה] **רבא לרב נחמן:** מצד אחד **תנן** [שנינו במשנתנו]: **בור של יחיד** — דינו **כרגלי היחיד, ורמינהו** [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו: **נהרות המושכין** שנובעים מים, או **מעינות הנובעין** — ואפילו הם שייכים ליחיד — **הרי הם כרגלי כל אדם! אמר רבא: הכא במאי עסקינן** [כאן במה אנו עוסקים] בבורות שיש בהם מים **המכונסין** שאינם נובעים וזורמים והם שייכים רק לבעליהם. **ואתמר נמי** [ונאמר גם כן] כעין זה ש**אמר ר' חייא בר אבין אמר שמואל** שדין זה הוא דווקא **ב**מים **מכונסין.**


###### Steinsaltz on Beitzah 39a:14
[Steinsaltz on Beitzah 39a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/39a:14)

ז שנינו במשנה כי בור **של עולי בבל** מימיו **כרגלי הממלא. אתמר** [נאמר], שנחלקו בשאלה זו: **מילא** אדם מים מבור הציבור **ונתן** אותם **לחבירו, רב נחמן אמר:** מים אלה דינם **כרגלי מי שנתמלאו לו** (עבורו), **רב ששת אמר: כרגלי הממלא** עצמו.


###### Steinsaltz on Beitzah 39a:15
[Steinsaltz on Beitzah 39a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/39a:15)

ושואלים: **במאי קא מפלגי** [במה הם חלוקים], באיזה עיקרון נחלקו? ומסבירים: **מר** [חכם זה, רב ששת] **סבר: בירא** [בור] ציבורי זה **דהפקירא** [של הפקר] **הוא,** והנוטל ממנו מים — זכה בהם. ולכן, גם אם נתנם לאחר נחשבים המים כברשותו של הזוכה הראשון בהם, ולכך כרגליו הם. **ומר** [וחכם זה, רב נחמן] **סבר:** כי **בירא** [בור] זה **דשותפי** [של שותפים] **הוא, שכל ישראל שותפים בו, ולכן אם מילא אחד עבור חבירו** — הרי חבירו שותף בו כמוהו ולכן הוא כרגליו.


###### Steinsaltz on Beitzah 39a:16
[Steinsaltz on Beitzah 39a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Beitzah/r/39a:16)

**איתיביה** [הקשה לו] **רבא לרב נחמן,** ממה ששנינו, האומר לחבירו: **הריני עליך חרם** — **המודר אסור,** כלומר, אותו אדם אסור לו ליהנות מרכושו של הנודר, שהרי אמר שרכושו עבור המודר כחרם עבור ההקדש.