## Steinsaltz on Bekhorot Daf 14b

###### Steinsaltz on Bekhorot 14b:1
[Steinsaltz on Bekhorot 14b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/14b:1)

ושואלים: האם הולדות הללו, שנולדו לפני פדיונם, **נפדין** כשהם **תמימים, או אין נפדין תמימין,** וצריך להמתין להם שייפול בהם מום, ואז ייפדו, כדין קדשי מזבח?


###### Steinsaltz on Bekhorot 14b:2
[Steinsaltz on Bekhorot 14b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/14b:2)

ומציעים, **תא שמע** [בוא ושמע] פתרון לדבר, ממה ששנינו בברייתא: **המתפיס** (המקדיש) **בעלי מומין קבועין לגבי** (לשם) ה**מזבח וילדו** — **ימכרו** הולדות, **ואין צריכין** להמתין שיפול בהם **מום** כדי להיפדות, מפני **שאין קדושה** (קדושת הגוף) **חלה עליהן.** וטעם הדבר — **שלא** ייתכן ש**יהא** ה**טפל,** הולד, **חמור מן העיקר,** האם, שאינה קדושה בקדושת הגוף.


###### Steinsaltz on Bekhorot 14b:3
[Steinsaltz on Bekhorot 14b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/14b:3)

ומעירים, מברייתא זו יש לדייק: **טעמא** [הטעם, דווקא] משום **שלא יהא טפל חמור מן העיקר,** ולכן אין הולד קדוש בקדושת הגוף, למרות שהוא עצמו תמים וראוי להקרבה. **אבל** במקום ששיקול זה אינו קיים, וכגון אם **הקדיש זכר** תמים למזבח, אבל לא להקרבה, אלא **לדמיו,** הואיל והוא ראוי להקרבה — **קדוש** הוא עצמו ב**קדושת הגוף,** וקרב כעולה (ואינו נפדה אלא אם נפל בו מום). ומוסיפים: הרי זה **מסייע ליה** [לו] **ל**דברי **רבא,** ש**אמר רבא: הקדיש זכר** תמים **לדמים,** ולא כדי שיקרב בעצמו — **קדוש קדושת הגוף** למזבח.


###### Steinsaltz on Bekhorot 14b:4
[Steinsaltz on Bekhorot 14b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/14b:4)

א שנינו במשנה לגבי מקדיש בעלי מום למזבח: **והשוחטן בחוץ פטור.** ומעירים: **ר' אלעזר מתני** [היה שונה] כאן **"חייב", ומוקי לה** [מעמיד אותה] במקדיש בעל מום ושוחטו **בבמת יחיד,** כלומר, במזבח שבונה כל אדם לעצמו ומקריב עליו, בזמן שהיו הבמות מותרות, קודם שנבנה המקדש.


###### Steinsaltz on Bekhorot 14b:5
[Steinsaltz on Bekhorot 14b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/14b:5)

ש**אמר ר' אלעזר: מנין לזובח** (שוחט) **בהמה בעלת מום בבמת יחיד בשעת היתר הבמות, שהוא** עובר עליה **ב**איסור **לא תעשה? שנאמר: "לא תזבח לה' אלהיך שור ושה** אשר יהיה בו מום" (דברים יז, א), **אם אינו ענין ל**איסור זביחת בעל מום ב**במה גדולה,** בבמת הציבור, **דכתיב** [שהרי כבר נאמר] הדבר לגבי הקרבה במשכן: **"עורת או שבור וגו'** לא תקריבו אלה לה' " (ויקרא כב, כב) — **תנהו ענין לבמת יחיד,** ללמד שאסור לזבוח בעלי מומים גם שם.


###### Steinsaltz on Bekhorot 14b:6
[Steinsaltz on Bekhorot 14b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/14b:6)

ושואלים: ומדוע אתה דורש כתוב זה לענין במת יחיד? יכול אתה לדורשו באופן כללי לגבי איסור זביחת בעל מום, **אימא** [ואמור כך]: **אם אינו ענין לקדשים** — **תנהו ענין לבכור.** ואף שבכור מכלל הקדשים הוא — הוצרך לכתוב מיוחד, שכן **סלקא דעתך אמינא** [יעלה על דעתך לומר]: **הואיל ו**בכור **קדוש** בבכורה גם **כשהוא בעל מום** — **ליקרב נמי** [שיקרב גם כן] **כשהוא בעל מום, קא משמע לן** [משמיע לנו] ש**לא!**


###### Steinsaltz on Bekhorot 14b:7
[Steinsaltz on Bekhorot 14b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/14b:7)

בתשובה לכך **אמרי** [אומרים]: **בכור בהדיא כתיב ביה** [במפורש כתוב בו]: "וכי יהי בו מום **פסח או עור** כל מום רע **לא תזבחנו"** (דברים טו, כא), ולא הוצרך לכתוב זה.


###### Steinsaltz on Bekhorot 14b:8
[Steinsaltz on Bekhorot 14b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/14b:8)

ועוד שואלים: **ואימא** [ואמור כך]: **אם** כתוב זה **אינו ענין לקדשים** — **תנהו ענין למעשר** בהמה. **דסלקא דעתך אמינא** [שכן יעלה על דעתך לומר]: **הואיל ו**מעשר **קדוש במומו, דכתיב** [שנאמר] בו: **"לא יבקר בין טוב לרע"** (ויקרא כז, לג), כלומר, בין הוא תמים ("טוב") ובין אם הוא בעל מום ("רע") הריהו קדוש — **נקרב נמי במומיה** [שיקרב גם כן במומו], **קא משמע לן** [משמיע לנו] ש**לא!**


###### Steinsaltz on Bekhorot 14b:9
[Steinsaltz on Bekhorot 14b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/14b:9)

בתשובה לכך **אמרי** [אומרים]: **מעשר נמי** [גם כן] **גמר** [למד] דין זה בגזירה שווה **העברה העברה מבכור,** שבבכור נאמר: "והעברת" (שמות יג, יב), ובמעשר נאמר: "כל אשר יעבור" (ויקרא כז, לב). ואף הוא לא הוצרך לכתוב זה.


###### Steinsaltz on Bekhorot 14b:10
[Steinsaltz on Bekhorot 14b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/14b:10)

ושואלים עוד, **אימא** [אמור]: אם כתוב זה אינו ענין לקדשים, **תנהו ענין לתמורת קדשים** כשאומר על בהמת חולין שתהא תמורת בהמת קרבן, ללמד שאין מקריבים אותה כשהיא בעלת מום. **דסלקא דעתך אמינא** [שיעלה על דעתך לומר]: **הואיל ו**תמורה **קדושה** גם **כשהיא בעלת מום, דכתיב** [שנאמר]: **"לא יחליפנו ולא ימיר אתו** טוב ברע או רע בטוב, ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קודש" (ויקרא כו,לב) — **קריבה נמי** [גם כן] **כשהיא בעלת מום,** על כן **קא משמע לן** [משמיע לנו] ש**לא!**


###### Steinsaltz on Bekhorot 14b:11
[Steinsaltz on Bekhorot 14b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/14b:11)

ומשיבים: גם לשם כך אין צורך בכתוב מיוחד, שהרי כבר **אמר קרא** [הכתוב]: **"והיה הוא ותמורתו** יהיה קודש" (ויקרא כו,לב), ובכך **מקיש** (משווה) הכתוב **תמורתו** של קרבן **לו,** לקרבן עצמו: **מה הוא** עצמו, כשהוא **בעל מום לא** יקרב, **אף תמורתו** — **בעל מום לא.** ונמצא הכתוב "לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום" מיותר איפוא, לדרוש ממנו איסור זביחת בעל מום בבמת יחיד, כפי שדרש ר' אלעזר.


###### Steinsaltz on Bekhorot 14b:12
[Steinsaltz on Bekhorot 14b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/14b:12)

**מתקיף לה** [מקשה על כך] **ר' זירא, אימא** [אמור כך]: אם כתוב זה אינו ענין לקדשים — **תנהו ענין לולדות קדשים,** שנולדו כשהם בעלי מומים, ללמד שאסור להקריבם. **דסלקא דעתך אמינא** [שכן יעלה על דעתך לומר]: **הואיל וקדושין כשהן** נולדים **בעלי מומין אגב** קדושת **אמן,** אם כן **כשהן בעלי מומין נמי קרבי** [גם כן קרבים], **קא משמע לן** [משמיע לנו] ש


###### Steinsaltz on Bekhorot 14b:13
[Steinsaltz on Bekhorot 14b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/14b:13)

**לא! אמר רבא:** גם לשם הלכה זו לא הוצרכנו לכתוב זה, שכן **כבר פסקה** [פסק אותה] ה**תנא דבי** [מבית מדרשו של] **ר' ישמעאל** מכתוב אחר. **דתנא דבי** [שכך שנה התנא מבית מדרשו של] **ר' ישמעאל** על הפסוק: **"רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך** תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ה' "(דברים יב, כו), **"רק קדשיך"** — **אלו התמורות, "אשר יהיו לך"** — **אלו הוולדות,** שגם אלו קרבים על המזבח, **"ונדריך"** — **הקישן** (השוה אותם) **הכתוב** את התמורות והולדות **לנדר, מה נדר בעל מום לא** יקריב, **אף הני נמי** [אלה גם כן] — **בעל מום לא** יקרבו.


###### Steinsaltz on Bekhorot 14b:14
[Steinsaltz on Bekhorot 14b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/14b:14)

ב שנינו במשנה לגבי בהמות שהוקדשו כשהן בעלות מום: **ואין עושין תמורה,** שאם אמר על בהמת חולין שתהא תמורתה — אין בהמת החולין קדושה. ומסבירים: **מאי טעמא** [מהו הטעם, המקור] לדין זה? ש**אמר קרא** [הכתוב] בדין התמורה: **"לא יחליפנו ולא ימיר אתו** טוב ברע או רע בטוב" (ויקרא כז, י), ויש לשאול: מדוע הוצרך להזכיר "טוב ברע"? **השתא** [עכשיו, הרי] **רע בטוב,** בהמת קדשים בעלת מום בבהמת חולין תמימה, **אמרת** [אומר אתה] ש**לא** ימיר, ואם המיר — עושה תמורה, למרות שהיא עצמה אינה ראויה להקרבה; כשממיר **טוב ברע,** בהמת קדשים תמימה, שראויה להקרבה, בבהמת חולין בעלת מום, **מיבעיא** [צריך לומר] שהוא עושה תמורה? **אלא** "טוב ברע" בא ללמדנו דין אחר: דווקא בעל מום שהוא **טוב מעיקרו,** בשעה שהוקדש — **עושה תמורה,** אבל **רע מעיקרו,** שהוקדש כשכבר היה בעל מום — **אין עושה תמורה.**


###### Steinsaltz on Bekhorot 14b:15
[Steinsaltz on Bekhorot 14b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/14b:15)

ג שנינו במשנה לגבי מקדיש בעלי מום למזבח: **אם מתו** — **יפדו. אמר רב יהודה אמר רב: זו,** ששנינו שייפדו — **דברי ר' שמעון** היא, ש**אמר:** דווקא **קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה,** שכשרוצים לפדותם צריך להעמידם לפני הכהן כדי שיעריך אותם. ולכן, כשמתו, ולא ניתן להעמידם — לא ניתן לפדותם, אלא ייקברו. אבל **קדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה,** ולכן אם מתו ייפדו, וכפי


###### Steinsaltz on Bekhorot 14b:16
[Steinsaltz on Bekhorot 14b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/14b:16)

**דתנן** [ששנינו במשנה], **ר' שמעון אומר: קדשי בדק הבית, אם מתו** — **יפדו. ומכל מקום,** למרות שלדעת ר' שמעון קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה, **מודה ר' שמעון בבעל מום מעיקרו,** שהקדישו למזבח כשהוא בעל מום, ומת — **ש**הוא **נפדה. מאי טעמא** [מה הטעם]? מהו המקור לכך בכתוב? ש**אמר קרא** [הכתוב]: "והעמיד את הבהמה והעריך הכהן אותה" (ויקרא כז, יא—יב), ולמדים: **"אותה"** — **למעוטי** [למעט] **בעל מום מעיקרא** [מתחילתו], שאינו בכלל העמדה והערכה.


###### Steinsaltz on Bekhorot 14b:17
[Steinsaltz on Bekhorot 14b:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/14b:17)

**אבל חכמים אומרים:** קדשי מזבח, גם אם הקדישם כשהם בעלי מום — צריכים העמדה והערכה, ולכן **אם מתו** — **יקברו.** ואומרים: **מאן** [מי הם] **חכמים** אלו — **תנא דבי** [התנא של בית מדרשו של] **לוי הוא,** ששנה כך בברייתות שבידו. **דתנא דבי** [שכך שנה התנא של בית מדרשו של] **לוי: הכל,** כל הבהמות שהוקדשו למזבח, **היו בכלל העמדה והערכה** שהצריך הכתוב כדי לפדותם, **ואפילו** היה **בעל מום מעיקרו** כשהוקדש למזבח.


###### Steinsaltz on Bekhorot 14b:18
[Steinsaltz on Bekhorot 14b:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/14b:18)

**וכן תנא דבי** [שנה התנא של בית מדרשו של] **לוי במתניתיה** [במשנתו]: **אפילו חיה אפילו עוף,** שאינם עומדים להקרבה, צריכים העמדה והערכה כדי לפדותם. ומקשים: כיצד הוא אומר שהכל היו בכלל העמדה והערכה? **והכתיב** [והרי כתוב] "והעריך **אתה",** ומלה זו באה למעט! ומשיבים: אכן, **"אתה" לתנא דבי** [לתנא של בית מדרשו של] **לוי קשיא** [קשה].


###### Steinsaltz on Bekhorot 14b:19
[Steinsaltz on Bekhorot 14b:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/14b:19)

ומתקשים: מתוך שהוצרכנו לומר, כי דעת "חכמים" הרי זו דעת תנא דבי לוי, משמע כי דווקא תנא דבי לוי חלוק על ר' שמעון, **אבל רבנן דפליגי עליה** [חכמים שחולקים עליו] על **ר' שמעון** במשנה במסכת תמורה, וסבורים כי קדשי מזבח אינם טעונים העמדה והערכה, **מאי** [מה דעתם]? **הכי נמי** [כך גם כן], סבורים הם כר' שמעון, שבעלי מום מעיקרם, **אם מתו** — **יפדו? אי הכי** [אם כן],