## Steinsaltz on Bekhorot Daf 26b

###### Steinsaltz on Bekhorot 26b:1
[Steinsaltz on Bekhorot 26b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/26b:1)

**דעיקר לאו לכפרה אתי** [שעיקרה לא לכפרה היא באה] — **משהי לה** [משהה אותה], **או דלמא** [שמא]: **כיון** שעל כל פנים, **עולה נמי מכפרא** [גם כן מכפרת] על ביטול מצות **עשה** — **לא משהי לה** [אין משהה אותה]?


###### Steinsaltz on Bekhorot 26b:2
[Steinsaltz on Bekhorot 26b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/26b:2)

ומציעים: **תא שמע** [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו בברייתא: **התולש צמר מבכור תם, אף על פי** שתלש אחר **שנולד בו מום,** ו**שחטו** — **אסור.** ונדייק: **טעמא** [הטעם, דווקא] במקרה ש**תולש** בכוונה הריהו אסור גם לאחר שחיטה, **הא** [אבל] אם **נתלש** מעצמו — **שרי** [מותר]. שאין חוששים שמא יבוא להשהות את הבכור, כדי לשמור את הצמר שייתלש ממנו. **וכל שכן עולה,** שיש בה כפרה, שצמרה מותר, **דלא משהי לה** [שאין לחשוש שמשהה אותה]!


###### Steinsaltz on Bekhorot 26b:3
[Steinsaltz on Bekhorot 26b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/26b:3)

ודוחים: **הוא הדין אפילו נתלש נמי** [גם כן] **אסור, והאי דקתני** [וזה שהוא שונה] בלשון **"תולש"** — הרי זה כדי **להודיעך כחו** של **עקביא,** עד כמה הוא מתיר, ש**ב**דינו של **בעל מום,** השנוי מיד אחר כך — **אפילו בתולש** במתכוון **נמי שרי** [גם כן הוא מתיר].


###### Steinsaltz on Bekhorot 26b:4
[Steinsaltz on Bekhorot 26b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/26b:4)

ומקשים: **והאנן** [והרי אנו] **"נשר" תנן** [שנינו] במשנתנו, במחלוקת עקביא וחכמים לגבי בעל מום, ולא בתולש! ומשיבים: **תנא** [שנה] במשנתנו **"נשר",** כדי **להודיעך כחן דרבנן** [של חכמים], שהם אוסרים את הצמר אפילו במקרה זה, ואילו בברייתא **תנא** [שנה] **"תולש",** כדי **להודיעך כחו** של **עקביא,** כמה הוא מתיר.


###### Steinsaltz on Bekhorot 26b:5
[Steinsaltz on Bekhorot 26b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/26b:5)

א שנינו במשנה: **צמר המדולדל** בבכור (שנתלש אבל לא נשר ממנו), את שהוא נראה עם הגיזה — מותר לאחר שחיטתו, יחד עם שאר הגיזה. ואת שאינו נראה עם הגיזה — אסור, כדין צמר שנשר מחיים (לדעת חכמים במשנה). ושואלים: **היכי דמי** [כיצד הוא בדיוק] **"אינו נראה עם הגיזה"? אמר ר' אלעזר אמר ריש לקיש: כל שעיקרו** של הצמר התלוש, חלקו התחתון, **הפוך כלפי ראשו,** כלפי מעלה. **רב נתן בר אושעיא אמר: כל שאינו מתמעך עם הגיזה,** שבולט מחוץ לשאר הצמר כשמועכים את הגיזה.


###### Steinsaltz on Bekhorot 26b:6
[Steinsaltz on Bekhorot 26b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/26b:6)

ושואלים: **וריש לקיש,** שהוצרך לפרש שנתהפך השיער, **מאי טעמא** [מה טעם] **לא אמר כרב נתן בר אושעיא?** והרי זו היא משמעותו הפשוטה של "אינו נראה מן הגיזה"! **אמר ר' אילעא, קסבר** [סבור] **ריש לקיש:** בוודאי לא אסרו חכמים צמר זה, **לפי שאי אפשר לגיזה בלא** שיהיו בה **נימין** (שערות) **המדולדלות,** ואם חוששים לכך — לא ניתן להשתמש לעולם בגיזת הבכור שמת. ולכן בעל כרחנו יש לומר שמדובר במקרה אחר, והוא שנתהפך השיער.


###### Steinsaltz on Bekhorot 26b:8
[Steinsaltz on Bekhorot 26b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/26b:8)

א משנה **עד כמה ישראל חייבין ליטפל בבכור** בהמה טהורה, לגדלו, קודם שימסרנו לכהן? **ב**בהמה **דקה** (כבשים ועזים) — **שלשים יום, ובגסה** (בקר) — **חמשים יום. רבי יוסי אומר: בדקה** — **שלשה חדשים. אמר לו הכהן בתוך הזמן** הזה: **"תנהו לי"** — **הרי זה לא יתננו לו. ואם** בכור זה **בעל מום הוא, ואמר לו** הכהן: **"תנהו לי שאוכלנו"** — **מותר** ליתן לו. **ובשעת המקדש, אם היה תמים,** ו**אמר לו: "תן** לי **ואקרבנו"** — **מותר.**


###### Steinsaltz on Bekhorot 26b:9
[Steinsaltz on Bekhorot 26b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/26b:9)

**הבכור נאכל שנה בשנה,** כלומר, בתוך שנתו הראשונה, **בין** שהוא **תם בין** שהוא **בעל מום, שנאמר: "לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה"** (דברים טו, כ). **נולד לו מום בתוך שנתו** — **רשאי לקיימו כל שנים עשר חדש. לאחר שנים עשר חדש** — **אינו רשאי לקיימו אלא שלשים יום.**


###### Steinsaltz on Bekhorot 26b:10
[Steinsaltz on Bekhorot 26b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/26b:10)

ב גמרא שנינו במשנה כי ישראל חייב לגדל את הבכור, קודם שיתננו לכהן, בבהמה הדקה שלושים יום, ובגסה חמישים יום. ושואלים: **מנהני מילי** [מנין הדברים הללו]? **אמר רב כהנא: דאמר קרא** [שאמר הכתוב] "מלאתך ודמעך לא תאחר, בכור בניך תתן לי. כן תעשה לשורך לצאנך" (שמות כב, כח — כט). וכך דורשים את הכתוב: **"בכור בניך תתן לי"** — **"כן תעשה לצאנך",** כלומר, כדין בכור האדם, שצריך לתת לכהן חמשה סלעים בפדיונו לאחר שלושים יום (במדבר יח, טז) — כן דין בכור מן הצאן, שניתן לכהן לאחר שלושים יום.


###### Steinsaltz on Bekhorot 26b:11
[Steinsaltz on Bekhorot 26b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/26b:11)

**"מלאתך ודמעך לא תאחר"** — **"כן תעשה לשרך",** כלומר, כדין הביכורים מן התבואה ("מלאתך"), שמביאים ביכורים בחג השבועות, חמישים יום לאחר שהחלה התבואה להבשיל — כן דין בכור השור, שניתן לכהן לאחר חמשים יום.


###### Steinsaltz on Bekhorot 26b:12
[Steinsaltz on Bekhorot 26b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/26b:12)

ומקשים: אם מכאן למדים, **איפוך אנא** [אהפוך אני], ואומר: דין בכור השור כדין בכור האדם, ודין בכור הצאן כדין ביכורי התבואה! ומשיבים: **מסתברא** [מסתבר] שמקישים **דמקדם למקדם** [את המוקדם בפסוק השני למוקדם בפסוק הראשון], **דמאחר לדמאחר** [ואת שמאוחר בפסוק השני למאוחר שבפסוק הראשון]. ודוחים: **אדרבה,** מקישים **דסמיך ליה לדסמיך ליה** [את שסמוך לו למה שסמוך לו], כלומר, את בכור השור לבכור אדם!


###### Steinsaltz on Bekhorot 26b:13
[Steinsaltz on Bekhorot 26b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/26b:13)

**אלא אמר רבא:
 $1בכודרות** גם בכור צאן וגם בכור שור הוקשו בפסוק זה לבכור אדם, שצריך ליתנם לכהן לאחר שלשים יום, ואולם **אמר קרא** [הכתוב] "כן **תעשה** לשורך", **הוסיף לך הכתוב עשייה אחרת בשורך,** יתר על עשייה שבבכור אדם.


###### Steinsaltz on Bekhorot 26b:14
[Steinsaltz on Bekhorot 26b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/26b:14)

ומקשים: לפי זה, **ואימא** [ואמור]: **שיתין** [שישים יום], פי שניים מבכור אדם, ולא רק חמישים! ומשיבים: הואיל ולא נתפרש הדבר בכתוב, **לא מסרך הכתוב אלא לחכמים** שיקבעו בדבר, והם קבעו חמישים יום.


###### Steinsaltz on Bekhorot 26b:15
[Steinsaltz on Bekhorot 26b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/26b:15)

ומעירים, **תניא נמי הכי** [שנויה ברייתא גם כן כך]: **"בכור בניך תתן לי"** — **"כן תעשה לצאנך",** כלומר, שיינתן לכהן לאחר שלושים יום. **יכול אף לשורך** שלושים יום? **תלמוד לומר: "תעשה"** — **הוסיף לך הכתוב עשייה אחרת בשורך,** והואיל ולא נאמר בכתוב בכמה זמן מדובר, **לא מסרך הכתוב אלא לחכמים** להגדיר את הדבר.


###### Steinsaltz on Bekhorot 26b:16
[Steinsaltz on Bekhorot 26b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/26b:16)

**מכאן אמרו** חכמים: **עד כמה ישראל חייבין להטפל** (לטפל) **בבכור: בבהמה דקה** — **שלשים יום,** **בגסה** — **חמשים יום. ר' יוסי אומר: בדקה** — **שלשה חדשים, מפני שטפולה מרובה,** שצריך לטרוח הרבה בגידולה ובהאכלתה קודם שתהא ראויה לינתן לכהן. ומעירים, **תנא** [שנה החכם] בהסבר דבר זה: **מפני ששיניה דקות,** ועדיין אינה מסוגלת לאכול הכל.


###### Steinsaltz on Bekhorot 26b:17
[Steinsaltz on Bekhorot 26b:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/26b:17)

ג שנינו במשנה: **אם אמר לו הכהן בתוך הזמן "תנהו לי"** — **הרי זה לא יתן לו.** ושואלים: **מאי טעמא** [מה טעם הדבר]? **אמר רב ששת: מפני שנראה ככהן המסייע** לבעלים **בבית הגרנות,** כלומר, בעבודת התבואה בגורן, שאסור ליתן לו את התרומה בשכר עבודתו. שהרי כהן זה, נראה כמציע לבעלים לחסוך את הטרחה וההוצאות הכרוכים בטיפול בבכור, ובתמורה הוא מקבל את הבכור.


###### Steinsaltz on Bekhorot 26b:18
[Steinsaltz on Bekhorot 26b:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/26b:18)

בענין זה **תנו רבנן** [שנו חכמים]: **הכהנים והלוים והעניים המסייעים בבית הרועים,** כלומר, בעבודת הצאן, **ובבית הגרנות,** באיסוף ועימור התבואה, **ובבית המטבחים,** בעבודת השחיטה — **אין נותנין להם תרומה ומעשר בשכרן, ואם עושין כן** — **חיללו** את הקודש. **ועליהן,** על כהנים ולויים העושים כן, **הכתוב אומר: "שחתם ברית הלוי"** (מלאכי ב, ח), **ואומר: "ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו"** (במדבר יח, לב).


###### Steinsaltz on Bekhorot 26b:19
[Steinsaltz on Bekhorot 26b:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/26b:19)

ושואלים: **מאי** [מה הטעם] של התוספת **"ואומר"?** מה הוסיף בכך? ומסבירים: **וכי תימא** [ואם תאמר]: מן הכתוב "שחתם ברית הלוי" יש להבין שחיללו את התרומה והמעשר, אבל בעונש **מיתה לא** ייענשו בעוון זה — לכן **תא שמע** [בוא ושמע] דבר זה מן הכתוב: **"ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו".**


###### Steinsaltz on Bekhorot 26b:20
[Steinsaltz on Bekhorot 26b:20](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/26b:20)

וממשיכה הברייתא: **ובקשו חכמים לקונסן** את הנותנים תרומה ומעשר לכהנים, ללויים ולעניים שעושים כן, **ולהיות** חוזרים ו**מפרישין עליהן תרומה משלם** (שלימה), כדי שלא ירויחו כלל בדבר. **ומפני מה לא קנסום?** **דלמא** [שמא] יטעו לומר שתבואה זו הריהי טבל גמור, ומתוך כך **אתי לאפרושי** [יבואו להפריש] תרומות ומעשרות **מן הפטור על החיוב,** כלומר, מתבואה זו שכבר נפטרה מדין תורה מתרומות ומעשרות, על תבואה אחרת, החייבת מן התורה בתרומות ומעשרות, ואין זה מועיל לפוטרה.


###### Steinsaltz on Bekhorot 26b:21
[Steinsaltz on Bekhorot 26b:21](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/26b:21)

ומוסיפה הברייתא: **ובכולן,** אף שאסור ליתן תרומה ומעשר לכהנים בשכר עבודתם, מכל מקום **יש בהן**