## Steinsaltz on Bekhorot Daf 31a

###### Steinsaltz on Bekhorot 31a:1
[Steinsaltz on Bekhorot 31a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31a:1)

א ובענין עמי הארץ שקיבלו על עצמם דברי חבירות, **תנו רבנן** [שנו חכמים]: **וכולן שחזרו בהן** ממה שקיבלו על עצמם — **אין מקבלין אותן** עוד **עולמית,** אלו **דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר:** אם **חזרו** בהם **במטמוניות** (בסתר), אבל בפרהסיא המשיכו לנהוג כחברים — **אין מקבלין אותן,** שהם חשודים בגניבת דעת. אבל אם חזרו בהם מחבירותם **בפרהסיא** — **מקבלין אותן,** שאין לחשוד שהם מרמים.


###### Steinsaltz on Bekhorot 31a:2
[Steinsaltz on Bekhorot 31a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31a:2)

**איכא דאמרי** [יש שאומרים]: **אם** כשקיבלו עליהם מתחילה דברי חבירות, **עשו דבריהן** (דברי חבירות) גם **במטמוניות,** הרי למרות שחזרו בהם וקלקלו — **מקבלין אותן** עכשיו, אבל אם מתחילה עשו דברי חבירות רק **בפרהסיא,** הרי אם חזרו וקלקלו — **אין** חוזרים ו**מקבלין אותן.**


###### Steinsaltz on Bekhorot 31a:3
[Steinsaltz on Bekhorot 31a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31a:3)

**ר' שמעון ור' יהושע בן קרחה אומרים: בין כך ובין כך מקבלין אותן, משום שנאמר: "שובו בנים שובבים"** (ירמיהו ג, יד), שאפילו כאשר הם שובבים (חוטאים) יכולים הם לשוב. **אמר ר' יצחק איש כפר עכו אמר ר' יוחנן: הלכה כאותו הזוג,** שלעולם מקבלים אותם.


###### Steinsaltz on Bekhorot 31a:4
[Steinsaltz on Bekhorot 31a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31a:4)

ב **תנו רבנן** [שנו חכמים]: **בראשונה היו אומרים,** מי שהיה **חבר ונעשה גבאי** (גובה מסים) של מלך, שהוא חשוד על הגזל — **דוחין אותו מחבירתו,** וגם אם **פירש** מהגבאות — **אין מקבלין אותו** שוב. **חזרו לומר** לאחר מכן: אם **פירש** — **הרי הוא ככל אדם,** ומקבלים אותו.


###### Steinsaltz on Bekhorot 31a:5
[Steinsaltz on Bekhorot 31a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31a:5)

ובענין זה מסופר, **רב הונא בר חייא איצטריכא ליה שעתא** [הוצרכה לו השעה], שהיו חכמים צריכים אותו, **הוה עייל גביה** [היו נכנסים אצלו] **רבה ורב יוסף וארבע מאה זוגא דרבנן** [וארבע מאות זוגות של חכמים, תלמידים, איתם]. **שמע דאתו** [כאשר היה שומע שהם באים] היה עושה להם כבוד גדול, **קטיר להו ארבע מאה תכתקי** [היה קושר, מתקין, להם ארבע מאות כסאות] לכבודם. **לסוף שמעו** חכמים ש**נעשה גבאי** של המלכות. **שלחו ליה** [לו] החכמים: **זיל לחשיבותיה זיל לקדמותיה** [לך לחשיבותך, שבחרת להתמנות לגבאי, וגם לך לקדמותך], למה שהיית בתחילה, ששוב איננו נצרכים לך. **שלח להו** [להם]: **הדרי בי** [חוזר אני בי] מן הגבאות. **רב יוסף לא אזל** [הלך אליו], **רבה אזל** [הלך].
 
 וכך הסבירו את נימוקיהם,


###### Steinsaltz on Bekhorot 31a:6
[Steinsaltz on Bekhorot 31a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31a:6)

**רב יוסף אמר:** הרי **תנינא** [שנינו], חבר ונעשה גבאי, גם אם **פירש** מגבאותו — **אין מקבלין אותו; רבה אמר:** הרי **תנינא** [שנינו], **חזרו לומר: פירש** — **הרי הוא ככל אדם,** ומקבלים אותו.


###### Steinsaltz on Bekhorot 31a:7
[Steinsaltz on Bekhorot 31a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31a:7)

ג ועוד בענין נאמנות, **תנו רבנן** [שנו חכמים]: **כל הבכורות אדם רואה** אם יש בהם מום ומתירם לשחיטה, **חוץ מ**בכורות **של עצמו,** מפני שהוא נוגע בדבר. **ו**אולם **רואה** אדם **את קדשיו,** שאם הקדיש בהמות — יכול הוא בעצמו לראות אם נפל בהן מום, ולפדותם. **ו**כן רואה אדם **את מעשרותיו** (מעשר בהמה שלו), ויכול להחליט שהם פסולים, ואינו צריך לעלות ולהקריבם במקדש. **ו**כן **נשאל** אדם **על טהרותיו** של עצמו, שאם היתה בהם שאלה של טומאה, יכול הוא לפסוק שטהורים הם, ואינו חשוד לומר על טמא שהוא טהור. ודנים בפרטי ברייתא זו.


###### Steinsaltz on Bekhorot 31a:8
[Steinsaltz on Bekhorot 31a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31a:8)

**אמר מר** [החכם]: **כל הבכורות אדם רואה חוץ משל עצמו.** ושואלים: **במאי עסקינן** [במה אנו עוסקים]? באיזה מקרה מדובר? **אילימא בחד** [אם תאמר באדם אחד] שרואה את המום — וכי יחיד **מי מהימן** [האם הוא נאמן] להתיר בכורות? והלוא שנינו (להלן לו,ב) שאין מתירים בכור אלא על פי שלושה אנשים! **אלא** ודאי מדובר פה **בתלתא** [בשלושה] שרואים את הבכור, ואחד מן השלושה הוא בעליו. ואולם על כך יש לתמוה: שלושה שדנו יחד **מי חשידי** [האם הם חשודים] כשאחד מהם נוגע בדבר? **והתנן** [והרי שנינו במשנה]: חכם שאשה **מיאנה** בבעלה בפניו, **או שחלצה** ליבם **בפניו** — **ישאנה,** ואין חוששים שהתיר לה למאן או לחלוץ מפני שהוא נוגע בדבר, ורוצה לשאת אותה לאשה. **מפני שהוא** חבר **בית דין,** שהרי יש שם עוד שני דיינים!


###### Steinsaltz on Bekhorot 31a:9
[Steinsaltz on Bekhorot 31a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31a:9)

ומשיבים: **לעולם** מדובר כאן **בחד** [בדיין אחד], **וכדאמר** [וכמו שאמר] **רב חסדא** שכך **אמר ר' יוחנן** בענין אחר, שמדובר **ביחיד מומחה** שרשאי לדון לבדו, **הכא נמי** [כאן גם כן] מדובר **ביחיד מומחה,** שהוא רשאי להתיר בכור לבדו. ומכל מקום אינו נאמן לראות בכורות שלו, משום שהוא נוגע בדבר. וממשיכים לברר את פרטי הדינים בברייתא זו.


###### Steinsaltz on Bekhorot 31a:10
[Steinsaltz on Bekhorot 31a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31a:10)

נאמר לגבי חכם: **ורואה את קדשיו,** ומחליט שיש בהם מום. ומסבירים: מדוע אין חושדים בו? משום **דאי בעי** [שאם היה רוצה] להוציאם לחולין — יכול היה לעשות זאת בהיתר, שהיה **מיתשיל עלייהו** [נשאל עליהם], הולך לחכם ומבקש שיתיר את נדרו, שנדר בהמות אלו להקדש.


###### Steinsaltz on Bekhorot 31a:11
[Steinsaltz on Bekhorot 31a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31a:11)

**ו**מה שאמרו שאדם רואה את **מעשרותיו,** מעשר בהמה שלו, אם יש בהם מום, ואין חושדים בו, הרי זה משום **דאי בעי** [שאם היה רוצה] להיפטר מלהקריבם, יכול היה לעשות זאת בהיתר, **שדי ביה מומא בכוליה עדריה** [שהיה מטיל מום בכל עדרו], מתחילה, כשיש בכולו רק בהמות חולין, ואחר כך מעשרו.


###### Steinsaltz on Bekhorot 31a:12
[Steinsaltz on Bekhorot 31a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31a:12)

**ו**מה שאמרו בברייתא ש**נשאל** אדם **על טהרותיו,** ואינו חשוד לומר על טמא שהוא טהור, טעמו — מפני שאינו מפסיד אם נטמאו, **דהא חזא ליה** [שהרי הדבר הטמא ראוי לו] לאכילה **בימי טומאתו.**


###### Steinsaltz on Bekhorot 31a:14
[Steinsaltz on Bekhorot 31a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31a:14)

א משנה **כל פסולי המוקדשין,** קדשים שנפל בהם מום ונפסלו מהקרבה, והם נפדים — **הנאתן,** הרווח ממכירתם, הריהו **להקדש.** ומשום כך, כדי שההקדש לא יפסיד, הריהם **נמכרין באיטליז** במקום השוק, שם מרובים הקונים, ומחירם גבוה. ואין אומרים שיש בזה זלזול בקדשים. **ו**כן **נשחטין,** פסולי המוקדשים שנפדו, **באיטליז,** בבית המטבחיים שבשוק, **ו**כן כשמוכרים את בשרם הריהם **נשקלין בליטרא,** במשקל, כדרך ששוקלים בשר רגיל.


###### Steinsaltz on Bekhorot 31a:15
[Steinsaltz on Bekhorot 31a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31a:15)

**חוץ מן הבכור והמעשר** (מעשר בהמה), שכשנפל בהם מום והותרו לשחיטה, אינם נמכרים ואינם נשחטים אלא בתוך ביתו, ואינם נשקלים בליטרא אלא באומד, כיון **שהנייתן** אינה אלא **לבעלים** (הבכור — לכהן, והמעשר — לבעליו), ולא להקדש, שהרי אין להם פדייה. והואיל ואין להקדש רווח בכך — אין נוהגים בקדשים מנהג חולין. אבל **פסולי המוקדשין** — **הנייתן להקדש.**


###### Steinsaltz on Bekhorot 31a:16
[Steinsaltz on Bekhorot 31a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31a:16)

ומוסיפים: למרות שבשר בכור אינו נשקל בליטרא, מכל מקום **שוקלין מנה כנגד מנה בבכור,** שאם יש לו בשר חולין במשקל ידוע — מותר לשקול כנגדו חתיכה מן הבכור ולמוכרה כך, לפי שאין זו דרך שקילה של בשר חולין.