## Steinsaltz on Bekhorot Daf 31b

###### Steinsaltz on Bekhorot 31b:1
[Steinsaltz on Bekhorot 31b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31b:1)

א גמרא שנינו במשנה: **כל פסולי המוקדשין הנאתן,** הרווח ממכירתם, **להקדש,** ולכן הם נמכרים באיטליז ונשחטים באיטליז ונשקלים בליטרא. ושואלים: **אימת** [מתי] מדובר שמוכרים ושוחטים אותם? **אילימא** [אם תאמר] **לאחר פדיונו,** אחרי שפדו אותם הבעלים מיד ההקדש — האם אז **הנאתן להקדש?** הלא לאחר שנפדו רכוש הבעלים הם, ולפיכך **הנאתן** של ה**בעלים הוא!**


###### Steinsaltz on Bekhorot 31b:2
[Steinsaltz on Bekhorot 31b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31b:2)

**אלא** תאמר שמדובר כאן **לפני פדיונו,** ודמי מכירתם (פדיונם) ניתנים להקדש. ואולם בשלב זה האם הם **נשחטין? הא בעי** [הרי צריכים הם] **העמדה** לפני הכהן **והערכה** של מחירם כדי לפדותם, ובהמה שחוטה אינה יכולה לעמוד לפני הכהן!


###### Steinsaltz on Bekhorot 31b:3
[Steinsaltz on Bekhorot 31b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31b:3)

ומוסיפים: **הניחא למאן דאמר** [זה, אמנם, נוח לדעת האומר] ש**קדשי מזבח** שנפל בהם מום **לא היו בכלל** דין **העמדה והערכה,** אלא דווקא קדשי בדק הבית, וניתן איפוא לשוחטם קודם פדיון. **אלא למאן דאמר** [לדעת מי שאומר] שאף הם **היו בכלל העמדה והערכה, מאי איכא למימר** [מה יש לומר]?


###### Steinsaltz on Bekhorot 31b:4
[Steinsaltz on Bekhorot 31b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31b:4)

**אלא לעולם** יש לומר שמדובר שנמכרים ונשחטים באטליז **לאחר פדיון, ומאי** [ומה] שנאמר **הנאתן להקדש** — לא על ההנאה מדמי המכירה מדובר, אלא **אדמעיקרא** [על פדיונם מתחילה].


###### Steinsaltz on Bekhorot 31b:5
[Steinsaltz on Bekhorot 31b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31b:5)

**דכיון דשרי להו מר** [שכיון שמתיר אותם החכם במשנתנו] שיהיו **נמכרין באיטליז ונשחטין באיטליז ונשקלין בליטרא** לאחר הפדיון — **טפי ופריק מעיקרא** [מוסיף ופודה אותם מתחילה] מיד ההקדש במחיר גבוה יותר, שהרי יכול למוכרו לאחר הפדיון ביוקר.


###### Steinsaltz on Bekhorot 31b:6
[Steinsaltz on Bekhorot 31b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31b:6)

ב שנינו במשנה: **חוץ מן הבכור ומן המעשר שהנייתן לבעלים,** ולכן גם כאשר נפל בהם מום, ומותר לשוחטם — אינם נמכרים באיטליז. ושואלים: **בשלמא** [נניח] **בכור** — **באיטליז הוא דלא מיזדבן** [שלא נמכר], **הא בביתיה מיזדבן** [אבל בביתו, שלא בפרהסיא, נמכר]. **אלא מעשר,** אפילו **בביתיה** [בביתו] **מי מיזדבן** [האם נמכר]?


###### Steinsaltz on Bekhorot 31b:7
[Steinsaltz on Bekhorot 31b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31b:7)

**והתניא** [והרי שנויה ברייתא]: **בבכור נאמר** רק: **"לא תפדה"** (במדבר יח, יז), שלא ניתן לפדותו ולהוציאו לחולין, **ו**אולם משעה שהגיע ליד הכהן, שהוא נחשב בעליו של הבכור — הריהו **נמכר** כשהוא **חי.** ואילו **במעשר** בהמה **נאמר: "לא יגאל"** (ויקרא כז, לג), **ו**לכן, לא רק שאין פודים אותו, אלא גם **אינו נמכר לא חי ולא שחוט, לא תם ולא בעל מום!**


###### Steinsaltz on Bekhorot 31b:8
[Steinsaltz on Bekhorot 31b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31b:8)

ומספרים: **הא מילתא איקשיא ליה** [דבר זה היה קשה לו] **לרב ששת באורתא** [בלילה], **ושנייה בקדמותא** [ותירץ אותה בבוקר] **מברייתא,** ש**במעשר בהמה של יתומים** קטנים **עסקינן** [עוסקים אנו], שנפל בו מום ונשחט, שהתירו חכמים למוכרו. **ומשום השבת אבידה נגעו בה,** שאין היתומים יכולים לאכול את כל בשרו, וכדי שלא יפסידו התירו חכמים למכור אותו לאחרים.


###### Steinsaltz on Bekhorot 31b:9
[Steinsaltz on Bekhorot 31b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31b:9)

מסופר, **ר' אידי סרסיה** [שמשו] של **רב ששת הוה שמעה מיניה** [היה שומע אותה, שמועה זו, ממנו] מפי רב ששת, **אזל אמרה בי מדרשא ולא אמרה משמיה** [הלך ואמר אותה בבית המדרש ולא אמרה משמו] של רב ששת, **שמע רב ששת איקפד** [הקפיד עליו] על שלא אמרה משמו, **אמר: מאן דעקיץ** — **ליעקציה עקרבא** [מי שעוקץ אותי, פוגע בי — שיעקוץ אותו עקרב]! ושואלים: **ורב ששת מאי נפקא ליה מינה** [מה יוצא לו מזה] אם אומרים בשמו או אין אומרים בשמו, שהקפיד כל כך? ומשיבים: כפי ש**אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב** [מהו שנאמר] שביקש דוד **"אגורה באהלך עולמים"** (תהלים סא, ה)? **וכי איפשר לאדם לגור** באותה שעה **בשני עולמים,** בעולם הזה ובעולם הבא?


###### Steinsaltz on Bekhorot 31b:10
[Steinsaltz on Bekhorot 31b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31b:10)

**אלא** כך **אמר דוד: רבונו של עולם,** עשה ש**יאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה,** גם לאחר שאמות, ובכך אזכה לחיות באותה שעה גם בעולם הזה. שכך **אמר ר' יוחנן משום** (משמו) של **ר' שמעון בן יוחי: כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה** — **שפתותיו דובבות** (רוחשות ולוחשות) באותה שעה **בקבר.**


###### Steinsaltz on Bekhorot 31b:11
[Steinsaltz on Bekhorot 31b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31b:11)

**ואמר ר' יצחק בר זעירי:** **מאי קראה** [מהו הפסוק המלמד על כך] — **"וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים"** (שיר השירים ז, י), שדברי התורה (שבחיכה של כנסת ישראל) הרי הם **ככומר** (ערימה) **של ענבים,** שמניחים אותם יחד כדי שיתחממו ויתססו, מה כומר של ענבים כיון ש**אדם נוגע בו** — **דובב,** נע, ומשמיע קול לחישה — **אף תלמידי חכמים, כיון שאדם אומר דבר שמועה מפיו** של תלמיד חכם — דובבות שפתיו בקבר.


###### Steinsaltz on Bekhorot 31b:12
[Steinsaltz on Bekhorot 31b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31b:12)

ושבים לגופו של הענין, **מאי** [מהי] אותה **ברייתא** שעליה סמך רב ששת? **דתניא** [ששנויה ברייתא]: **מעשר בהמה של יתומים** — **מוכרין אותו. ומעשר בהמה ששחטו,** ואסור למכור את בשרו — **מבליעו,** את מחיר הבשר, **ב**מחיר **עורו, בחלבו ובגידו ובקרניו** של המעשר, שהם מותרים במכירה. שמוכרם ביוקר, ונותן לו את הבשר במתנה.


###### Steinsaltz on Bekhorot 31b:13
[Steinsaltz on Bekhorot 31b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31b:13)

ושואלים: **מאי קאמר** [מה הוא אומר] התנא? שהרי מתחילה משמע שמעשר בהמה של יתומים נמכר כדרכו, ואחר כך נאמר שאין מוכרים בשר מעשר אלא בהבלעה! **אמר אביי,** אין בברייתא אלא דין אחד, והתנא **הכי קאמר** [כך הוא אומר]: **מעשר בהמה של יתומים מוכרין אותו,** וכיצד מוכרים אותו — **בהבלעה.**


###### Steinsaltz on Bekhorot 31b:14
[Steinsaltz on Bekhorot 31b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31b:14)

ואומרים: **מכלל** הדברים אתה למד שמעשר של **גדול,** שאינו יתום, אפילו **בהבלעה לא** ימכרנו. ושואלים: **מאי שנא מהא דתניא** [מה שונה דין זה מזו ששנויה]: **הלוקח** (הקונה) **לולב מחבירו בשביעית** (בשנת השמיטה) — **נותן לו** המוכר גם **אתרוג במתנה, לפי שאינו רשאי ללוקחו** (לקנותו) את האתרוג **בשביעית,** שאסור לסחור בפירות שביעית.


###### Steinsaltz on Bekhorot 31b:15
[Steinsaltz on Bekhorot 31b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31b:15)

**והוינן בה** [והיינו עוסקים בכך]: אם **לא רצה** המוכר **ליתן לו במתנה מאי** [מה יעשה]? **ואמר רב הונא: מבליע לו** את **דמי** ה**אתרוג בלולב,** שמוסיף במחירו של הלולב עד שנכללים בו גם דמי האתרוג!


###### Steinsaltz on Bekhorot 31b:16
[Steinsaltz on Bekhorot 31b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31b:16)

ומשיבים: **התם לא מוכחא מילתא** [שם לא מוכח הדבר], שאין מחיר האתרוג יקר כל כך, ואין התוספת במחיר הלולב ניכרת כל כך. אבל **הכא מוכחא מילתא** [כאן מוכח הדבר], שמשלם לו עבור הבשר, שכן מחירו גבוה בהרבה ממחיר העור והגידים.


###### Steinsaltz on Bekhorot 31b:17
[Steinsaltz on Bekhorot 31b:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31b:17)

**אמר רבא** לאביי: **אם כן** אתה מפרש, שכל הברייתא אינה עוסקת אלא בדין אחד, במעשר של יתומים, מה שנאמר בברייתא **"מעשר בהמה" תרי זמני** [שתי פעמים] **למה לי? אלא אמר רבא:** שתי הלכות יש בברייתא, והתנא **הכי קאמר** [כך הוא אומר]: **מעשר בהמה של יתומים** ששחטוהו — **מוכרין אותו כדרכו. ומעשר בהמה** של **גדול ששחטו** — **מבליעו** את בשרו **ב**מכירת **עורו בחלבו בגידו ובקרניו.**


###### Steinsaltz on Bekhorot 31b:18
[Steinsaltz on Bekhorot 31b:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31b:18)

**אמר רבא: מנא אמינא לה** [מנין אני אומר אותה] את ההלכה הזו, שניתן למכור בשר מעשר בהבלעה? **דכתיב** [שנאמר] לגבי מעשר: **"והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל"** (ויקרא כז, לג), שאם אמר על בהמת חולין שתהא תמורת המעשר — שניהם קדושים, ואינם נמכרים.


###### Steinsaltz on Bekhorot 31b:19
[Steinsaltz on Bekhorot 31b:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31b:19)

ויש ללמוד מדין התמורה על איסור המכירה ("לא יגאל"): **אימתי** מעשר **עושה תמורה** — **מחיים,** שהרי בהמת קדשים שחוטה אינה עושה תמורה. ואם כן יש לומר גם כי מעשר, **אימתי אינו נגאל** (נמכר) — **מחיים, הא** [אבל] **לאחר שחיטה** — **נגאל.** ומדין תורה מותר, איפוא, למכור את המעשר לאחר שחיטה, **ורבנן** [וחכמים] **ההוא** ש**גזרו** ואסרו למכור את בשרו **לאחר שחיטה, אטו** [משום] חשש שיבואו למוכרו **לפני שחיטה.**


###### Steinsaltz on Bekhorot 31b:20
[Steinsaltz on Bekhorot 31b:20](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/31b:20)

ואולם דוקא לגבי **דבר הנישום מחיים,** בשר הבהמה, שלפי משקלו אומדים את ערכה של הבהמה כשמוכרים אותה בחייה — **גזור רבנן** [גזרו חכמים] שלא למכור **לאחר שחיטה, אטו** [משום] חשש שיבואו למוכרו **לפני שחיטה,**