## Steinsaltz on Bekhorot Daf 32b

###### Steinsaltz on Bekhorot 32b:1
[Steinsaltz on Bekhorot 32b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/32b:1)

**יגאל" דכתב רחמנא** [שכתבה התורה] **למה לי?** ולכן צריך לומר: **אם אינו ענין לחרמים תנהו ענין למעשר,** שאסור למוכרו, בנוסף למה שנאמר בו "לא יגאל", שאסור לפדותו. ומקשים: **אימא** [אמור]: **תנהו ענין לבכור** שאסור למוכרו! ומשיבים: **מעשר** — נאמרה בו לשון **גאולה כמותו** (כמו בחרם).


###### Steinsaltz on Bekhorot 32b:2
[Steinsaltz on Bekhorot 32b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/32b:2)

**רב אשי אמר:** אין צורך ללמוד איסור מכירה של מעשר ממה שנאמר בחרמים, אלא **"לא יגאל"** האמור ב**מעשר** — **לא ימכר הוא. אמר רב אשי: מנא אמינא לה** [מנין אני אומר אותה]? **דכתיב** [שנאמר] לגבי מעשר: **"והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל"** (ויקרא כז, לג), ויש ללמוד מדין התמורה על דין הגאולה:


###### Steinsaltz on Bekhorot 32b:3
[Steinsaltz on Bekhorot 32b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/32b:3)

**אימתי** מעשר **עושה תמורה** — **מחיים,** שאם המיר בהמת קדשים מתה בבהמת חולין — אינה מתקדשת בכך. ולפיכך צריך לומר גם כן: **אימתי אינו נגאל,** אין בעליו רשאי לפדותו — **מחיים,** ומכאן יש לדייק: **הא** [אבל] **לאחר שחיטה** — **נגאל.** ואולם, כיצד אפשר לפדות מעשר לאחר שנשחט? **הא בעי** [הרי צריך] **העמדה והערכה** לפני הכהן, כדי שיוכל לפדותו, כדין שאר קדשי מזבח, ומשנשחט שוב אי אפשר להעמידו!


###### Steinsaltz on Bekhorot 32b:4
[Steinsaltz on Bekhorot 32b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/32b:4)

**אלא שמע מינה** [למד מכאן] שמה שנאמר **"לא יגאל"** — **לא ימכר הוא,** וקודם שנשחט המעשר אינו יכול למוכרו לאדם אחר, אבל לאחר שנשחט — מותר הדבר.


###### Steinsaltz on Bekhorot 32b:5
[Steinsaltz on Bekhorot 32b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/32b:5)

ומקשים: **הניחא למאן דאמר** [זה נוח לשיטת מי שאומר] ש**קדשי מזבח** אף הם **היו בכלל העמדה והערכה. אלא למאן דאמר** [לשיטת מי שאומר] **קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה,** אלא רק קדשי בדק הבית, ואם כן ניתן לפדות מעשר לאחר שחיטה, **מאי איכא למימר** [מה יש לומר]? מדוע לא נפרש כפשוטו, ש"לא יגאל" משמעו — לא ייפדה?


###### Steinsaltz on Bekhorot 32b:6
[Steinsaltz on Bekhorot 32b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/32b:6)

ומשיבים: **אנן הכי קאמרינן** [אנו, כך אנו אומרים]: הואיל ו"לא יגאל" האמור אינו אלא מחיים, כדין תמורה, אבל לאחר שחיטה מותר הדבר — לא ניתן לפרש זאת כאיסור פדייה, שכן **מי איכא** [האם יש, ייתכן, דבר] ש**מחיים לא מיפריק** [אינו נפדה], **ולאחר שחיטה מיפריק** [נפדה]? אלא מכאן שאין מדובר באיסור פדייה, אלא באיסור מכירה. ודוחים: **אלמה** [מדוע] **לא** נאמר שניתן לפדותו רק לאחר שחיטה? והרי יש טעם לחלוקה כזו: **מחיים דאלימא קדושתיה** [שתקיפה, חזקה, קדושתו] — **לא מיפריק** [אינו נפדה], ודווקא **לאחר שחיטה דאקיל ליה קדושתיה** [שהוקלה לו קדושתו] — **מיפריק** [נפדה]!


###### Steinsaltz on Bekhorot 32b:7
[Steinsaltz on Bekhorot 32b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/32b:7)

ודוחים: **ולא כל** ש**כן הוא,** שנאמר היפך דבר זה: **ומה מחיים, דאלים למיתפס** [שהמעשר תקיף, חזק, כדי לתפוס] את **פדיונו** בקדושתו, שהרי הוא עושה תמורה — **לא מיפריק** [אינו נפדה], **לאחר שחיטה, דלא אלים למיתפס** [שאינו חזק לתפוס] **פדיונו,** שהרי השחוטה אינה עושה תמורה — האם **מיפריק** [נפדה]? **אלא שמע מינה** [למד מכאן]: **"לא יגאל"** — **לא ימכר הוא.**


###### Steinsaltz on Bekhorot 32b:8
[Steinsaltz on Bekhorot 32b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/32b:8)

ואומרים: אם כן, **ולכתוב רחמנא** [ושתכתוב התורה] במפורש **"לא ימכר"!** ומשיבים: **אי כתב רחמנא** [אילו כתבה התורה] **"לא ימכר", הוה אמינא** [הייתי אומר]: **איזדבוני הוא דלא מזדבן** [להימכר הוא שאינו נמכר], מפני **דקא עביד עובדין דחול** [שהוא עושה בו מעשים של חול], שהוא נוהג בו כבהמת חולין רגילה, ודמיו נעשים חולין, **אבל איפרוקי** — **מיפריק** [להיפדות — הוא נפדה], **דהא עיילי** [שהרי נכנסים] **דמיו להקדש, להכי כתב רחמנא** [לכך כתבה התורה]: **"לא יגאל",** שאסור לפדותו,
 
 ומכאן אתה למד **דלא איזדבוני מיזדבן** [שאינו נמכר] ולא איפרוקי מיפריק [ואינו נפדה]. א משנה **בית**


###### Steinsaltz on Bekhorot 32b:9
[Steinsaltz on Bekhorot 32b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/32b:9)

**שמאי אומרים: לא ימנה ישראל עם הכהן ל**אכילת **בכור** בעל מום. **ובית הלל מתירין** שישראל יאכל מן הבכור הזה, **ואפילו** מתירים ל**גוי** לאכול ממנו.


###### Steinsaltz on Bekhorot 32b:10
[Steinsaltz on Bekhorot 32b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/32b:10)

ב גמרא שנינו במשנתנו, כי לדעת בית הלל מותר אפילו לגוי לאכול מן הבכור. ואומרים: **מתניתין מני** [משנתנו כשיטת מי היא]? כשיטת **רבי עקיבא היא, דתניא** [ששנויה ברייתא]: **בכור** בעל מום, **אין נמנין עליו אלא חבורה שכולה כהנים,** אלו **דברי בית שמאי. ובית הלל אומרים: אפילו זרים. ר' עקיבא מתיר** להאכילו **אפילו** ל**גוי.** ומה שמתירים בית הלל במשנתנו להאכיל לגוי, הריהו איפוא כפי שפוסק ר' עקיבא לפי שיטתם.


###### Steinsaltz on Bekhorot 32b:11
[Steinsaltz on Bekhorot 32b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/32b:11)

ומסבירים את הנימוקים: **מאי טעמא** [מה הטעם] של **בית שמאי? דכתיב** [שנאמר] לאהרן ובניו לגבי הבכורות: "אך בכור שה או בכור כשב... **ובשרם יהיה לך** כחזה התנופה וכשוק הימין" (במדבר יח, יח), כלומר, דינם כדין חזה ושוק שמקבלים הכהנים מכל זבח שלמים: **מה התם** [שם], בחזה ושוק, **כהנים** — **אין** [כן] אוכלים בו, **ישראל** — **לא,** שהרי נאמר לגביהם: "תאכלו במקום טהור אתה ובניך ובנותיך אתך" (ויקרא י, יד), **אף הכא** [כאן], באכילת בכור, **כהנים** — **אין** [כן] אוכלים ממנו, **ישראל** — **לא.**