## Steinsaltz on Bekhorot Daf 33a

###### Steinsaltz on Bekhorot 33a:1
[Steinsaltz on Bekhorot 33a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/33a:1)

**ובית הלל** טוענים כנגד זה: **הני מילי** [דברים אלה אמורים] דווקא בבכור **תם,** שקרב במקדש, **אבל** בבכור **בעל מום** — הרי **כתיב** [נאמר]: "בשעריך תאכלנו **הטמא והטהור יחדיו יאכלנו"** (דברים טו, כב). **ו**קל וחומר הוא: **מה** אם כהן **טמא שאינו אוכל ב**בשר **קדשים קלים** — **אוכל ב**בשר **בכור** בעל מום, **זר שאוכל בקדשים קלים,** כגון שלמים, הנאכלים לכל אדם — **אינו דין שיאכל בבכור?**


###### Steinsaltz on Bekhorot 33a:2
[Steinsaltz on Bekhorot 33a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/33a:2)

ומקשים: **איכא למיפרך** [יש מקום לשבור] את הקל וחומר, ולומר: **מה ל**כהן **טמא** שהותר לאכול בכור בעל מום — **שכן** איסור הטמא בקדשים **הותר מכללו בעבודת צבור,** שהרי אם אין כהנים טהורים — מקריבים את קרבנות הציבור בכהנים טמאים. אבל זר — אסור לעולם להקריב!


###### Steinsaltz on Bekhorot 33a:3
[Steinsaltz on Bekhorot 33a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/33a:3)

**ובית הלל** משיבים על כך: **אטו** [וכי] **בעבודה** של הקרבנות **קאמר** [הוא אומר] קל וחומר? **באכילה קאמרינן** [אנו אומרים], ולענין אכילת קדשים, **אכילת זר עדיף** על אכילה של טמא, שטמא אינו אוכל קדשים קלים ואילו זר אוכל, ולכן לענין אכילת בכור בעל מום נלמד הזר בקל וחומר מן הטמא.


###### Steinsaltz on Bekhorot 33a:4
[Steinsaltz on Bekhorot 33a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/33a:4)

ועוד שנינו בברייתא: **ור' עקיבא מתיר** לכל להימנות על בשר בכור בעל מום, **ואפילו גוי.** ומסבירים: **מאי טעמא** [מה הטעם] של **ר' עקיבא?** נאמר **"כצבי וכאיל"** (דברים טו, כב), **מה צבי ואיל מותר** באכילה **לגוי, אף פסולין,** בכור שנפל בו מום ונפסל, **מותר לגוי.**


###### Steinsaltz on Bekhorot 33a:5
[Steinsaltz on Bekhorot 33a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/33a:5)

ושואלים: **ואידך** [והתנא האחר] בשם בית הלל, שאינו מתיר להאכיל לגוי מן הבכור, מדוע אינו למד כן? ומשיבים: **תלתא** [שלוש] פעמים **"צבי ואיל" כתיבי** [נאמרו] בפסולי המוקדשים, זה שבבכור (דברים טו, כב), ועוד שנים (דברים יב, טו. דברים טו, כב), **חד** [אחד] נצרך **לכ** מו שאמר **ר' יצחק, וחד** [ואחד] **לכ** מו שאמר **ר' אושעיא, וחד** [ואחד] בא ללמד **לכ** מו שאמר **ר' אלעזר הקפר.**


###### Steinsaltz on Bekhorot 33a:6
[Steinsaltz on Bekhorot 33a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/33a:6)

**ואידך** [והכתוב האחר] ללמד: **מה צבי ואיל פטורים מן הבכורה, אף פסולי המוקדשין,** למרות שאינם קרבים על המזבח, מכל מקום **פטורין מן הבכורה.**


###### Steinsaltz on Bekhorot 33a:7
[Steinsaltz on Bekhorot 33a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/33a:7)

א **תנו רבנן** [שנו חכמים]: **בכור** בעל מום, **אין מאכילין אותו לנדות,** אלו **דברי בית שמאי. ובית הלל אומרים: מאכילין אותו לנדות.** ואומרים: **מאי טעמא** [מה הטעם] של **בית שמאי? דכתיב** [שנאמר] בבכור: **"ובשרם יהיה לך** כחזה התנופה וכשוק התרומה" (במדבר יח, יח), הניתנים לכהן מכל זבח שלמים, **מה התם** [שם] **נדות לא** אוכלות מן הבשר, שהרי קדשים הם ואסור לטמא לאוכלם — **אף הכא** [כאן], בבכור בעל מום, **נדות לא.**


###### Steinsaltz on Bekhorot 33a:8
[Steinsaltz on Bekhorot 33a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/33a:8)

**ובית הלל** אומרים: **הני מילי** [דברים אלה אמורים] בבשר בכור **תם,** שהוקש לחזה ושוק **אבל** בכור **בעל מום** — הלא נאמר בו במפורש ש**הטמא והטהור אכלה** (דברים טו, כב).


###### Steinsaltz on Bekhorot 33a:9
[Steinsaltz on Bekhorot 33a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/33a:9)

**ובית שמאי** טוענים: **הני מילי** [דברים אלה] שהטמא יכול לאכול אותו, אמורים **היכא** [במקום] ש**אין טומאה יוצאה עליו מגופו,** כגון שנטמא במת או בשרץ. **אבל היכא** [במקום] ש**טומאה יוצאה עליו מגופו,** כגון זב או נידה — **לא.** ומניין לחלק בין זה לזה?


###### Steinsaltz on Bekhorot 33a:10
[Steinsaltz on Bekhorot 33a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/33a:10)

**דאשכחן דפליג רחמנא** [שהרי אנו מוצאים שחילקה התורה] לענין אכילת קדשים **בין טומאה יוצאה עליו מגופו, לבין שאין טומאה יוצאה עליו מגופו. דתנן** [ששנינו במשנה]: קרבן **הפסח שבא בטומאה,** שהיה רוב הציבור טמא בטומאת מת, ובמקרה זה הריהו נאכל על ידי הטמאים, בכל זאת **לא יאכלו ממנו זבים ומצורעין וזבות ונדות ויולדות,** שטומאה יוצאת עליהם מגופם.


###### Steinsaltz on Bekhorot 33a:11
[Steinsaltz on Bekhorot 33a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/33a:11)

**ובית הלל** משיבים: **התם הוא דגלי רחמנא** [שם, בפסח, הוא שגילתה התורה] ואמרה: **"טמא** ל**נפש"** (במדבר ט, י), כלומר, טמא מת, ולא טמא בטומאה אחרת. **אבל הכא** [כאן], כשהתירה התורה לאכול בכור בעל מום — **"טמא" סתמא כתיב** [סתם כתוב], "הטמא והטהור יחדיו יאכלוהו" (במדבר יח, יח), **לא שנא** [אין הבדל] אם הוא טמא לנפש או טמא אחר.


###### Steinsaltz on Bekhorot 33a:12
[Steinsaltz on Bekhorot 33a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/33a:12)

ב **תנו רבנן** [שנו חכמים]: אף ששוחטים בהמה ביום טוב ומפשיטים את עורה — **אין מרגילין ביום טוב,** כלומר, אין מפשיטים את עור הבהמה דרך הרגליים, כדי שיישאר שלם, על מנת להשתמש בו כחמת. **כיוצא בו אין מרגילין** כלל (גם ביום חול) **בבכור,** אפילו בעל מום, **ולא בפסולי המוקדשין** שנפדו ונשחטו, מפני שיש בכך בזיון לבהמת קדשים.


###### Steinsaltz on Bekhorot 33a:13
[Steinsaltz on Bekhorot 33a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/33a:13)

ושואלים: **בשלמא** [נניח] ב**יום טוב** אין מרגילין, משום **דקא טרח טירחא דלא חזי ליה** [שהוא טורח טירחה שאינה ראויה לו], שאינה לצורך יום טוב. **אלא בכור,** שאין מרגילים בו, **מאן תנא** [מיהו התנא] הסבור כן? **אמר רב חסדא:** שיטת **בית שמאי היא,** ש**אמר: אין מאכילין אותו,** את הבכור בעל המום, **לנדות.** שלדעתם דין בכור בעל מום כדין בכור תם, שקרב על המזבח, ואסור לטמאים. ולכן גם אין מרגילים בו, כדין בכור תם, שאין נוהגים כן בקדשים.


###### Steinsaltz on Bekhorot 33a:14
[Steinsaltz on Bekhorot 33a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/33a:14)

ועל מה ששנינו עוד: **ולא** מרגילים **בפסולי המוקדשין,** שואלים: **מאן תנא** [מיהו התנא] הסבור כן? **אמר רב חסדא: ר' אלעזר בר' שמעון היא, דתנן** [ששנינו בברייתא]: **היו לפניו שתי חטאות** שהקדיש לשם כפרת חטאו, שאם תמות או תאבד אחת יתכפר בשניה, **אחת** מהן **תמימה, ואחת בעלת מום** (שלאחר שהקדישה נפל בה מום), הרי **תמימה** — **תקרב,** ואילו **בעלת מום** — **תיפדה.**


###### Steinsaltz on Bekhorot 33a:15
[Steinsaltz on Bekhorot 33a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/33a:15)

**נשחטה בעלת מום** לאחר פדיונה, **אם** נשחטה **עד שלא נזרק דמה של** ה**תמימה** על המזבח לכפרה — הרי היא **מותרת.** אבל **אם** נשחטה רק **משנזרק דמה של תמימה** על המזבח, ונמצא שהיתה בחיים כשנתכפרו הבעלים — הריהי **אסורה** בהנאה, כדין חטאת שנתכפרו בעליה באחרת, שדינה למיתה.


###### Steinsaltz on Bekhorot 33a:16
[Steinsaltz on Bekhorot 33a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/33a:16)

**ר' אלעזר בר' שמעון אומר: אפילו** נשחטה בעלת המום, וה**בשר** מונח כבר **בקדירה, ונזרק דמה של תמימה** — **אסורה** בעלת המום, מפני שעדיין שם חטאת עליה. הרי שהוא סבור שפסולי המוקדשים, נשארה בהם קדושה ראשונה, אפילו לאחר שחיטה, ומשום כך הוא אוסר גם להרגיל בהם.


###### Steinsaltz on Bekhorot 33a:17
[Steinsaltz on Bekhorot 33a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Bekhorot/r/33a:17)

ושואלים: **ורב חסדא, לוקמה** [שיעמיד] ברייתא זו **כולה כבית שמאי,** וכדין בכור בעל מום שנשחט — כך דין שאר פסולי המוקדשים! ומשיבים: **דלמא** [שמא] יש לחלק ולומר כי **עד כאן לא** שמענו כי **קאמרי** [אומרים] **בית שמאי** כך **אלא בבכור,** משום ש**קדושתו מרחם,** משעה שנולד, ולכן אין הקדושה פוקעת ממנו, ואסור לנהוג בו כבחולין, **אבל פסולי המוקדשין** האחרים, ש**אין קדושתו מרחם** — **לא,** אלא משעה שהותרו בשחיטה — שוב אין בהם קדושה, ויעשה בהם כרצונו.