## Steinsaltz on Berakhot Daf 36a

###### Steinsaltz on Berakhot 36a:1
[Steinsaltz on Berakhot 36a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/36a:1)

**דכולהו שלקי** [של כל השלקים, ירקות שלוקים], ובאניגרון מוסיפים כמות ידועה של שמן.


###### Steinsaltz on Berakhot 36a:2
[Steinsaltz on Berakhot 36a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/36a:2)

ואולם גם כאן אפשר להקשות ש**אם כן הוה ליה** [הריהו] ה**אניגרון עיקר ושמן טפל, ותנן** [ושנינו במשנה], **זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפלה, מברך על העיקר** כראוי לו **ופוטר** אף **את הטפלה** באותה ברכה, ויש לברך איפוא רק על האניגרון!


###### Steinsaltz on Berakhot 36a:3
[Steinsaltz on Berakhot 36a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/36a:3)

ומתרצים: **הכא במאי עסקינן** [כאן במה אנו עוסקים] — **בחושש בגרונו,** שהיה לו כאב גרון, והוא שוטף את גרונו בשמן, **דתניא** [שכן שנינו בברייתא] בדומה לכך: **החושש בגרונו לא יערענו** [יגרגר] **בשמן תחלה** (לכתחילה) **בשבת,** שלא יכניסנו לפיו מלכתחילה כדי להשהותו בתוך גרונו לצורך רפואה, משום שאסור להשתמש ברפואות בשבת. **אבל נותן שמן הרבה לתוך אניגרון ובולע אותו** אף לכתחילה. ומאחר שרגילים לשתות שמן לבדו או על ידי טפלה (אניגרון) לשם רפואה, יש לברך על שתיה זו "בורא פרי העץ".


###### Steinsaltz on Berakhot 36a:4
[Steinsaltz on Berakhot 36a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/36a:4)

על כך מקשים מצד אחר: **פשיטא** [פשוט, מובן מאליו] שיש לברך! ומשיבים: **מהו דתימא** [שתאמר]: **כיון** ש**לרפואה קא מכוין** [הוא מתכוון] ש**לא לבריך עליה** [יברך עליו] **כלל,** שהרי אין מברכים לפני שתיית רפואה, על כן **קא משמע לן** [השמיע לנו] שבמקרה זה **כיון דאית ליה** [שיש לו] **הנאה מיניה, בעי ברוכי** [ממנו, צריך לברך עליו].


###### Steinsaltz on Berakhot 36a:5
[Steinsaltz on Berakhot 36a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/36a:5)

א ומבררים: **קמחא דחיטי** [קמח חיטים], אם אכלו כמות שהוא, מה יש לברך עליו? ובכך נחלקו הדעות: **רב יהודה אמר** שמברך **"בורא פרי האדמה", ורב נחמן אמר** שמברך **"שהכל נהיה בדברו".**


###### Steinsaltz on Berakhot 36a:6
[Steinsaltz on Berakhot 36a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/36a:6)

**אמר ליה** [לו] **רבא לרב נחמן: לא תפלוג עליה** [אל תחלוק עליו] על **רב יהודה,** כי **ר' יוחנן ושמואל קיימי כוותיה** [עומדים כמותו, בשיטתו] אף על פי שדברו בנושא אחר. ש**אמר רב יהודה** שכך **אמר שמואל, וכן אמר ר' יצחק** שכך **אמר ר' יוחנן: שמן זית מברכים עליו "בורא פרי העץ". אלמא** [מכאן]: **אף על גב דאשתני** [אף על פי שהשתנה] — **במלתיה קאי** [בדברו, בברכתו הוא עומד, נשאר], שהרי מברכים על השמן כשם שמברכים על הזית עצמו, אף על פי שהשתנה ממה שהיה בתחילה. **והכא נמי אף על גב דאשתני** [וכאן גם כן אף על פי שהשתנה] — **במלתיה קאי** [בדברו, בברכתו הוא עומד, נשאר], וכשם שמברכים על פרי האדמה, כך יש לברך על הקמח שנעשה ממנו.


###### Steinsaltz on Berakhot 36a:7
[Steinsaltz on Berakhot 36a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/36a:7)

על כך השיב: **מי דמי** [האם זה דומה]? **התם** [שם] — **לית ליה עלויא אחרינא** [אין לו עילוי אחר], ואילו **הכא** [כאן] — **אית ליה עלויא אחרינא** [יש לו עילוי אחר], **בפת** לחם, ומאחר שהשמן הוא המוצר המוגמר של הזית — יש לברך עליו כמו על העץ עצמו, ואולם קמח החיטים יש לו עילוי — כשהוא נעשה אחר כך לחם, ואם כן אינו אלא מוצר גולמי שאינו ראוי לא לברכת החיטה, ולא לברכה שעל הלחם כי אם "שהכל" בלבד.


###### Steinsaltz on Berakhot 36a:8
[Steinsaltz on Berakhot 36a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/36a:8)

על כך שואלים: **וכי אית ליה עלויא אחרינא לא מברכינן עליה** [וכאשר יש לו עילוי אחר אין מברכים עליו] **"בורא פרי האדמה" אלא "שהכל"? והאמר** [והרי אמר] **ר' זירא אמר רב מתנא אמר שמואל** ש**אקרא חייא וקמחא דשערי מברכינן עלייהו** [על דלעת חיה, לא מבושלת, וקמח שעורים מברכים עליהם] **"שהכל נהיה בדברו". מאי לאו דחיטי** [האם לא נסיק מכאן שבשל חיטים] מברכים אנו עליהם **"בורא פרי האדמה",** שאם על קמח שעורים, שאיננו כרגיל מאכל אדם, מברכים "שהכל", קמח חיטים ודאי ראוי לברכת "בורא פרי האדמה"!


###### Steinsaltz on Berakhot 36a:9
[Steinsaltz on Berakhot 36a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/36a:9)

טענה זו דוחים: **לא, דחיטי נמי** [קמח של חיטים גם כן] מברכים עליו **"שהכל נהיה בדברו".**


###### Steinsaltz on Berakhot 36a:10
[Steinsaltz on Berakhot 36a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/36a:10)

על כך שואלים: **ולשמעינן דחיטי** [ושישמיענו דין קמח חיטים] **וכל שכן** שנדע מכאן לגבי הברכה **דשערי** [של קמח שעורים]!


###### Steinsaltz on Berakhot 36a:11
[Steinsaltz on Berakhot 36a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/36a:11)

על כך משיבים: **אי אשמעינן דחיטי הוה אמינא** [אם היה משמיע לנו בקמח חיטים הייתי אומר] כי **הני מילי דחיטי** [דברים אלו אמורים דווקא בקמח של חיטים], **אבל דשערי** [בשל שעורים] **לא לבריך עליה** [יברך עליו] **כלל, קא משמע לן** [השמיע לנו], ועל כן היה צורך ללמדנו שצריך לברך אף לפני אכילת קמח זה.


###### Steinsaltz on Berakhot 36a:12
[Steinsaltz on Berakhot 36a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/36a:12)

על הסבר זה מקשים: **ומי גרע** [והאם גרוע] הוא **ממלח וזמית, דתנן** [שכן שנינו במשנה] ש**על המלח ועל הזמית אומר** האוכל **"שהכל נהיה בדברו",** וכל שכן קמח שעורים. קושיה זו נדחית: אף על פי כן **אצטריך** [צריך] לומר את ההלכה בענין קמח שעורים, כי **סלקא דעתך אמינא** [היה עולה על דעתך לומר] כי **מלח וזמית עביד אינש דשדי לפומיה** [עשוי אדם שישליך לפיו] לעיתים, **אבל קמחא דשערי** [קמח שעורים] **הואיל וקשה לקוקיאני** [תולעי מעיים], שהוא עשוי להזיק ולגרום להתפתחות אותם תולעים, ולכך הייתי אומר כי לומר את ההלכה בענין קמח שעורים ראוי היה ש**לא לבריך עליה** [יברך עליו] **כלל,** על כן **קא משמע לן** [השמיע לנו] כי **כיון דאית ליה** [שיש לו] לאוכל **הנאה מיניה** [ממנו] על כן **בעי ברוכי** [צריך לברך].


###### Steinsaltz on Berakhot 36a:13
[Steinsaltz on Berakhot 36a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/36a:13)

ב שאלה אחרת בדבר ברכה נשאלה ביחס ל**קורא,** שהוא הקרום הדק המצפה את ענפיו הצעירים של הדקל שנהגו לעתים לפושטו מן הענף ולאכלו. ובכך נחלקו. **רב יהודה אמר** כי יש לברך עליו **"בורא פרי האדמה", ו**אילו **שמואל** רבו של רב יהודה **אמר** שיש לברך עליו **"שהכל נהיה בדברו".**


###### Steinsaltz on Berakhot 36a:14
[Steinsaltz on Berakhot 36a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/36a:14)

ומסבירים את שיטותיהם: **רב יהודה אמר** כי יש לברך עליו **"בורא פרי האדמה",** שכן הריהו **פירא** [פרי], וצריך לברך עליו אם כן כעל כל פרי אחר. **ו**אילו **שמואל אמר** שיש לברך עליו **"שהכל נהיה בדברו", הואיל וסופו להקשות** (להתקשות) ויש לראותו אם כן כחלק מן העץ ולא כפרי.


###### Steinsaltz on Berakhot 36a:15
[Steinsaltz on Berakhot 36a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/36a:15)

**אמר ליה** [לו] **שמואל לרב יהודה: שיננא, כוותך מסתברא** [גדול השיניים (רה"ג), כמותך מסתבר] לומר, **דהא** [שהרי] אף ה**צנון סופו להקשות** אם מניחים אותו באדמה, **ו**בכל זאת **מברכינן עליה** [מברכים אנו עליו] כשהוא רך **"בורא פרי האדמה". ו**מכל מקום, על אף שבח זה, מוכיחים כי **לא היא** (אין הדבר כן), **צנון נטעי אינשי אדעתא דפוגלא** [צנון זורעים אנשים על דעת, מתוך כוונה, לאכול את הצנון הרך], **דקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא** [דקל אין אנשים נוטעים על דעת לאכול את קרומי הענף], וסיב הדקל אינו אלא מאכל מקרי שאינו יכול להחשב פרי הדקל.


###### Steinsaltz on Berakhot 36a:16
[Steinsaltz on Berakhot 36a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/36a:16)

על כך שואלים: **וכל היכא** [מקום] ש**לא נטעי אינשי אדעתא דהכי** [נוטעים אנשים על דעת כן] **לא מברכינן עליה** [מברכים אנו עליו]? **והרי צלף, דנטעי אינשי אדעתא דפרחא** [שנוטעים אנשים מתוך כוונה לאכול את הפרי], **ותנן** [ושנינו במשנה] ש**על מיני נצפה** (שם אחר לצלף), **על העלין ועל התמרות** (הענפים הצעירים) **אומר** האוכל **"בורא פרי האדמה", ו**אילו **על האביונות** (פרי הצלף) **ועל הקפריסין** (ניצני פרי זה) **אומר "בורא פרי העץ".** הרי שאף על העלים והתמרות הטפלים לפרי מברכים בכל זאת "בורא פרי האדמה" ולא "שהכל"!


###### Steinsaltz on Berakhot 36a:17
[Steinsaltz on Berakhot 36a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/36a:17)

על כך **אמר רב נחמן בר יצחק** כי בכל זאת יש הבדל, **צלף נטעי אינשי אדעתא דשותא** [צלף נוטעים אנשים על דעת שיאכלו את העלים], **דקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא** [דקל אין אנשים נוטעים על דעת שיאכלו את הסיב] ואין איפוא הוכחה מן הצלף על הדקל. ומסכמים: **ואף על גב דקלסיה** [ואף על פי ששבחו] **שמואל לרב יהודה,** מכל מקום **הלכתא כוותיה** [הלכה כמו] **שמואל.**


###### Steinsaltz on Berakhot 36a:18
[Steinsaltz on Berakhot 36a:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/36a:18)

ג ואגב הדיון בצלף מביאים הלכה נוספת בצלף. **אמר רב יהודה אמר רב: צלף של ערלה בחוצה לארץ** (שבה דיני הערלה אינם אלא מדברי סופרים) **זורק את האביונות** (שהם עיקר פריו של הצלף) **ואוכל את הקפריסין.** ומעלים השאלה: **למימרא** [האמם נאמר] נסיק מכאן כי ה**אביונות** הם **פירי** [פירות] ממש של הצלף **ו**אילו **קפריסין לאו פירי** [אינם פרי]? **ורמינהו** [ומשליכים על כך, אנו מביאים מקור סותר] ממה ששנינו: **על מיני נצפה על העלים ועל התמרות אומר "בורא פרי האדמה", ועל האביונות ועל הקפריסין אומר "בורא פרי העץ",** והרי שהקפריסין הינם פרי הצלף!


###### Steinsaltz on Berakhot 36a:19
[Steinsaltz on Berakhot 36a:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/36a:19)

ומשיבים: **הוא,** רב, ש**אמר** ופסק **כ**שיטתו של **ר' עקיבא. דתנן** [שכן שנינו במשנה], **ר' אליעזר אומר:** ה**צלף מתעשר** (חייב בהפרשת מעשרות) מכל הגדל עליו, מן ה**תמרות ואביונות וקפריסין,** כי כל אלה נחשבים לפירותיו. ו**ר' עקיבא אומר: אין מתעשר אלא אביונות בלבד, מפני ש**רק **הוא** נחשב **פרי.** ולשיטה זו שרק האביונות הם פרי אסר רב לאכול רק את האביונות בשנות הערלה של הצלף.


###### Steinsaltz on Berakhot 36a:20
[Steinsaltz on Berakhot 36a:20](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/36a:20)

ושואלים: אם כן הוא, מדוע פסק רב כן בענין ערלה, **ונימא** [ויאמר] בפשטות: **"הלכה כר' עקיבא",** ומתוך זה ניתן להסיק כן הלכה למעשה אף לגבי ערלה! ומשיבים: **אי אמר** [אילו היה רב אומר] **"הלכה כר' עקיבא" הוה אמינא** [הייתי אומר] כי **אפילו בארץ** ישראל הלכה כמותו, ועל כן **קא משמע לן** [השמיע לנו] בנוסח זה, שכלל הוא בדיני ערלה ש**כל המיקל בארץ** — **הלכה כמותו בחוצה לארץ, אבל בארץ** — **לא,** אין הלכה כמותו.


###### Steinsaltz on Berakhot 36a:21
[Steinsaltz on Berakhot 36a:21](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/36a:21)

על כך שואלים: אם כן **ונימא** [ויאמר] רב בפשטות: **"הלכה כר' עקיבא בחוצה לארץ",** ש**כל המיקל בארץ** — **הלכה כמותו בחוצה לארץ** ומשיבים: **אי אמר הכי, הוה אמינא** [אם היה אומר כך, הייתי אומר] כי **הני מילי** [דברים אלו] אמורים דווקא **גבי** [אצל, ביחס] ל**מעשר אילן,** שאפילו **בארץ גופא** [עצמה] אינו אלא **מדרבנן** [מדברי סופרים], **אבל גבי** [אצל, ביחס] ל**ערלה,** ש**בארץ** היא אסורה **מדאורייתא** [מן התורה] **אימא** הייתי אומר] כי **בחוצה לארץ נמי** [גם כן] **נגזור** ונאסור את הפירות, על כן **קא משמע לן** [השמיע לנו] שאף בערלה הלכה כר' עקיבא.


###### Steinsaltz on Berakhot 36a:22
[Steinsaltz on Berakhot 36a:22](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/36a:22)

ד ובענין זה מסופר: **רבינא אשכחיה** [מצא אותו] את **מר בר רב אשי דקא זריק** [שהוא זורק] **אביונות וקאכיל** [ואוכל] **קפריסין** של צלף ערלה. **אמר ליה** [לו] רבינא למר בר רב אשי: **מאי דעתך** [מה דעתך] שאתה אוכל את הקפריסין, האם משום שאתה נוהג **כ**שיטת **ר' עקיבא** שהוא **מיקל, ולעביד מר** [ויעשה, ינהג אדוני] **כ**דעת **בית שמאי דמקילי טפי** [המקילים יותר]! **דתנן** [שכן שנינו במשנה] בענין דין כלאים ב**צלף,** ש**בית שמאי אומרים** שהצלף הוא **כלאים בכרם,** ואיסור זריעת ירקות בכרם כולל את הצלף. **ו**אילו **בית הלל אומרים** ש**אין** הצלף **כלאים בכרם.** ואולם **אלו ואלו מודים ש**הצלף **חייב בערלה.**


###### Steinsaltz on Berakhot 36a:23
[Steinsaltz on Berakhot 36a:23](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/36a:23)

ולפני סיכום הבעיה לענייננו, מעירים בהבהרת המשנה עצמה: **הא גופא קשיא** [משנה זו עצמה קשה] בשל סתירה פנימית בה: מצד אחד **אמרת** בענין **צלף** כי **בית שמאי אומרים** שהוא **כלאים בכרם, אלמא** [מכאן] ש**מין ירק הוא, והדר תני** [וחזר ושנה]: **אלו ואלו מודים שחייב בערלה, אלמא** [מכאן] **מין אילן הוא!**


###### Steinsaltz on Berakhot 36a:24
[Steinsaltz on Berakhot 36a:24](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/36a:24)

ומשיבים: **הא לא קשיא** [זו אינה קשה], שכן **בית שמאי ספוקי מספקא להו, ועבדי הכא לחומרא והכא לחומרא** [מסופקים הם, והם עושים נוהגים כאן להחמיר וכאן להחמיר], שמאחר שלא החליטו בית שמאי אם הצלף הוא אילן או ירק, הריהם פוסקים לגביו לחומרה גם כאילן וגם כירק. **מכל מקום לבית שמאי הוה ליה** [הריהו] הצלף רק **ספק ערלה, ותנן** [ושנינו במשנה] כהלכה מוסכמת: **ספק ערלה** — **בארץ ישראל** הוא **אסור** באכילה, **ובסוריא** הוא **מותר** ואין חוששים לספק. **ובחוצה לארץ יורד** בעל השדה הנכרי