## Steinsaltz on Berakhot Daf 38a

###### Steinsaltz on Berakhot 38a:1
[Steinsaltz on Berakhot 38a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/38a:1)

**כעבין** (ככרות עבים הנראים כלחמים ממש) — **חייבין** בחלה, ואם **כלמודין** (כלונסאות) — **פטורים,** שבוודאי ישמשו רק לצורך הכותח. **אמר ליה** [לו] **אביי לרב יוסף: האי כובא דארעא מאי מברכין עלויה** [אותו בצק דליל הנאפה בכירה מה מברכים עליו]? **אמר ליה** [לו] רב יוסף: **מי סברת נהמא** [האם סבור אתה שלחם] **הוא?! גובלא בעלמא** [גיבול בצק בלבד] **הוא ומברכין עלויה** [ומברכים עליו] כעל שאר תבשילי דגן **"בורא מיני מזונות".**


###### Steinsaltz on Berakhot 38a:2
[Steinsaltz on Berakhot 38a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/38a:2)

ומסופר ש**מר זוטרא קבע סעודתיה עלויה** [סעודתו עליו], על בליל זה, **וברך עלויה** [עליו] לפני אכילתו **"המוציא לחם מן הארץ", ו**לאחר אכילתו **שלש ברכות,** שמאחר שקבע עליו את ארוחתו הריהו מחשיבו בכך כלחם ממש.


###### Steinsaltz on Berakhot 38a:3
[Steinsaltz on Berakhot 38a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/38a:3)

והוסיף ו**אמר מר בר רב אשי: ואדם יוצא בהן** במיני לחם אלה **ידי חובתו בפסח** כמצה, **מאי טעמא** [מה טעם הדבר] — **"לחם עוני" קרינן ביה** [קוראים אנו בו, לו], ללחם זה, ובכלל מצה הוא.


###### Steinsaltz on Berakhot 38a:4
[Steinsaltz on Berakhot 38a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/38a:4)

א **ו**בענין ברכות **אמר מר בר רב אשי: האי דובשא דתמרי** [דבש תמרים זה] **מברכין עלויה** [עליו] **"שהכל נהיה בדברו".** ו**מאי טעמא** [מה טעם] אין מברכים עליו "פרי העץ" כעל פרי התמר עצמו? — כי אותו דבש אינו מעיקר הפרי אלא **זיעה בעלמא** [בלבד] **הוא,** הנוטף מן הפרי הבשל.


###### Steinsaltz on Berakhot 38a:5
[Steinsaltz on Berakhot 38a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/38a:5)

**כמאן** [כדעת מי] עשה במנהגו זה? — **כי האי** [כדעת זה] ה**תנא, דתנן** [שכן שנינו במשנה] **דבש תמרים, ויין תפוחים וחומץ ספוניות** (ענבים הצומחים בסוף העונה ואינם מתבשלים אלא עושים מהם חומץ), **ו**כן **שאר** מיני **מי פירות** שהיו כולם **של תרומה,** אם אכל מהם זר, **ר' אליעזר מחייב** לשלם בכגון זה **קרן וחומש,** כלומר, את גוף הנזק ועוד תוספת חומש, כקנס שמשלם המועל בקדשים. **ור' יהושע פוטר** בכגון זה, שלדעתו הדברים שהוזכרו הינם רק מוצרי לוואי ואינם עיקר הפרי, וכשיטת ר' יהושע בתרומה פסק מר בר רב אשי לענין ברכה.


###### Steinsaltz on Berakhot 38a:6
[Steinsaltz on Berakhot 38a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/38a:6)

**אמר ליה ההוא מרבנן** [לו אחד החכמים] **לרבא: טרימא מהו** דינו לענין ברכה? **לא הוה אדעתיה** [היה בדעתו] של **רבא,** לא הבין, **מאי קאמר ליה** [מה הוא אומר לו], ששכח מה הוא טרימא. **יתיב** [ישב] **רבינא קמיה** [לפני] **רבא, אמר ליה** [לו] רבינא לאותו תלמיד השואל: האם לטרימא **דשומשמי קאמרת** של שומשומין אתה אומר, מתכוין], **או דקורטמי קאמרת** [של כרכום אתה אומר], **או דפורצני קאמרת** [של חרצני ענבים אתה אומר]? **אדהכי**


###### Steinsaltz on Berakhot 38a:7
[Steinsaltz on Berakhot 38a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/38a:7)

**והכי אסקיה** [בין כה וכה העלה] **רבא לדעתיה** [בדעתו], נזכר ו**אמר ליה** [לו] לאותו תלמיד: **חשילתא** [לדברים מעוכים] **ודאי קא אמרת** [אתה אומר, מתכוין], **ואדכרתן מלתא הא** [והזכרתני דבר הלכה זה] ש**אמר רב אסי: האי תמרי** [אותם תמרים] **של תרומה מותר לעשות מהן טרימא, ו**אולם **אסור לעשות מהן שכר.** שכאשר עושה מהתמרים טרימא הריהם נשארים בעינם, ואולם כאשר הוא עושה מהם שיכר הריהם מתקלקלים, ואסור לקלקל מאכל תרומה. ומסכמים: **והלכתא** [והלכה] היא ש**תמרי ועבדינהו** [תמרים ועשאם] **טרימא** — **מברכין עלוייהו** [עליהם] **"בורא פרי העץ". מאי טעמא** [מה טעם] הדבר? — משום ש**במלתייהו קיימי כדמעיקרא** [שבדברם בטבעם, הם עומדים כמתחילה].


###### Steinsaltz on Berakhot 38a:8
[Steinsaltz on Berakhot 38a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/38a:8)

ב שאלה אחרת נשאלה לגבי **שתיתא** (מאכל העשוי מקמח שבלים קלויות שהוסיפו עליהן דבש או חומץ וכדומה), מה היא הברכה שמברכים עליו. **רב אמר** שמברכים **"שהכל נהיה בדברו", ושמואל אמר** שמברכים עליו **"בורא מיני מזונות".**


###### Steinsaltz on Berakhot 38a:9
[Steinsaltz on Berakhot 38a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/38a:9)

על כך העיר ו**אמר רב חסדא: ולא פליגי** [ואינם חלוקים], כי כל אחד מהם התכון למקרה אחר, **הא** [זה] שאמר שמואל שברכתו "בורא מיני מזונות" הרי זה **ב**אופן שבלילתו **עבה, הא** [זה] שאמר רב שברכתו "שהכל" הרי זה **ב**אופן שבלילתו **רכה.** שכן **עבה ל**צורך **אכילה עבדי לה** [עושים אותה] ולכן ברכתה כדין שאר מזון העשוי מחמשת מיני דגן, ואילו **רכה ל**צורך **רפואה קא עבדי לה** [עושים אותה], ולכך אין לברך עליה אלא "שהכל".


###### Steinsaltz on Berakhot 38a:10
[Steinsaltz on Berakhot 38a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/38a:10)

על ההנחה שהשתיתא היא בעיקרה לצורך רפואה **מתיב** [מקשה] **רב יוסף,** והרי שנינו בדיני שבת: **ושוין,** כלומר, הכל מסכימים **שבוחשין** לכתחילה **את השתות** (שתיתא) **בשבת ו**כן **שותין זיתום המצרי** (סוג של תבלין חריף בקמח). **ואי סלקא דעתך** [ואם עולה על דעתך לומר] כי באכילת השתיתא **לרפואה קא מכוין** [הוא מתכוין], **רפואה בשבת מי שרי** [האם מותרת]?!


###### Steinsaltz on Berakhot 38a:11
[Steinsaltz on Berakhot 38a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/38a:11)

**אמר ליה** [לו] **אביי** לרב יוסף: **ואת לא תסברא** [ואתה אינך סבור כן]? **והא תנן** [והרי שנינו במשנה]: **כל האוכלין** הנאכלים כרגיל **אוכל אדם** המתכוין **לרפואה בשבת, וכל המשקין** שאינם מיוחדים לרפואה **שותה** אדם. **אלא מה אית** [יש] **לך למימר** [לומר] כדי להתיר אופן ריפוי זה בשבת — **גברא** [האיש] **לאכילה קא מכוין** [הוא מתכוין], **הכי נמי** [כאן גם כן] **לאכילה קא מכוין** [הוא מתכוין] ובוחש את השתות לצורך זה.


###### Steinsaltz on Berakhot 38a:12
[Steinsaltz on Berakhot 38a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/38a:12)

**לישנא אחרינא** [לשון אחרת], נוסחה אחרת של הדברים נאמרה כך: **אלא מה אית** [יש] **לך למימר** [לומר] בענין המאכלים המרפאים — כי **גברא** [האיש] **לאכילה קא מכוין** [הוא מתכוין], **ורפואה ממילא קא הויא** [נהיית, נעשית], **הכי נמי** [כאן גם כן] האיש **לאכילה קא מכוין** [הוא מתכוין], **ורפואה ממילא קא הויא** [נהיית, נעשית], לכאורה, לאחר שהוכחנו שמותר לשתות את השתות בשבת, הרי שהיא ודאי מין אוכל וצריך לברך עליו, ואם כן תמוה הדבר לשם מה הוצרכו רב ושמואל לצין שצריך לברך עליהם?


###### Steinsaltz on Berakhot 38a:13
[Steinsaltz on Berakhot 38a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/38a:13)

ולכן אומרים: **וצריכא** [ונצרכת] האמרה של **רב ושמואל. דאי מהאי הוה אמינא** [שאם מכאן, מההיתר לשתות שתיתא בשבת, הייתי אומר]: שהמדובר דווקא באופן שהאוכלם **לאכילה קא מכוין** [הוא מתכוין] **ו**דעתו שה**רפואה ממילא קא הויא** [תיעשה, תבוא], **אבל הכא** [כאן], **כיון** ש**לכתחילה לרפואה קא מכוין** [הוא מתכוין] באכילתו את השתיתא ולא לאכילה, ואם כן **לא לבריך עלויה** [יברך עליו] **כלל** כדרך שאין מברכים על רפואות, על כן **קא משמע לן** [השמיע לנו] רב שאף כאן **כיון דאית ליה** [שיש לו] **הנאה מיניה** [ממנו, מאכילתו] על כן **בעי ברוכי** [צריך הוא לברך].


###### Steinsaltz on Berakhot 38a:14
[Steinsaltz on Berakhot 38a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/38a:14)

ג שנינו במשנה **שעל הפת הוא אומר** ברכת **"המוציא** לחם מן הארץ **". תנו רבנן** [שנו חכמים] בברייתא: **מה הוא,** האוכל פת, **אומר** לפני אכילתה? — **"המוציא לחם מן הארץ". ר' נחמיה אומר,** נוסח הברכה הוא: **"מוציא לחם מן הארץ". אמר רבא: ב**לשון **"מוציא" כולי עלמא לא פליגי דאפיק** [הכל אינם חלוקים שהוציא] לשון עבר **משמע, דכתיב** [שכן נאמר]: **"אל מוציאם ממצרים** כתועפות ראם לו**"** (במדבר כג, כב). **כי פליגי** [כאשר הם חלוקים] הרי זה **ב**לשון **"המוציא",** ש**רבנן סברי** [חכמים סבורים] ש**"המוציא"** לשון **דאפיק** [שהוציא] בעבר **משמע, דכתיב** [שכן נאמר]: **"המוציא לך מים מצור החלמיש"** (דברים ח, טו), שהוא תיאור מה שהיה בעבר. **ו**אילו **ר' נחמיה סבר** [סבור] כי לשון **"המוציא" דמפיק** [המוציא] עכשיו, לשון הווה **משמע.** וכפי **שנאמר** בנבואת משה לישראל במצרים **"**וידעתם כי אני ה' אלהיכם **המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים"** (שמות ו, ז), ומכיון ש"המוציא" שימושו בלשון הווה (או אפילו עתיד), אין ראוי להשתמש במלה זו כברכה על העבר.


###### Steinsaltz on Berakhot 38a:15
[Steinsaltz on Berakhot 38a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/38a:15)

**ורבנן** [וחכמים] מה משיבים הם על משמעות זו? — לדעתם משמעות הכתוב **ההוא** היא כי **הכי קאמר להו קודשא בריך הוא** [כך אמר להם הקדוש ברוך הוא] **לישראל: כד מפיקנא לכו** [כאשר אוציא אתכם], **עבידנא לכו מלתא** [אעשה לכם דבר] **כי היכי דידעיתו דאנא** [כדי שתדעו שאני] **הוא דאפיקית יתכון** [שהוצאתי אתכם] **ממצרים, דכתיב** [שנאמר]: **"וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא",** ולכן גם בפסוק זה "המוציא" היא לשון עבר.


###### Steinsaltz on Berakhot 38a:16
[Steinsaltz on Berakhot 38a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/38a:16)

ומענין זה מסופר: היו **משתבחין ליה רבנן** [בו חכמים] בפני **ר' זירא** את **בר** [בן] **רב זביד אחוה** [אחיו] של **ר' שמעון בר** [בן] **רב זביד** ש**אדם גדול הוא ובקי בברכות הוא. אמר להם** ר' זירא לחכמים: **לכשיבא לידכם הביאוהו לידי,** כדי שאוכל להכירו. **זמנא חדא איקלע לגביה אפיקו ליה ריפתא** [יום אחד נקלע אצלו הוציאו לו לחם] לאורח, **פתח ואמר "מוציא** לחם מן הארץ **".** התרעם ר' זירא ו**אמר: זה הוא שאומרים עליו** ש**אדם גדול הוא ובקי בברכות הוא?! בשלמא אי אמר** [נניח אם היה אומר] בלשון **"המוציא"**