## Steinsaltz on Berakhot Daf 40a

###### Steinsaltz on Berakhot 40a:1
[Steinsaltz on Berakhot 40a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/40a:1)

א ועוד בדיני בציעת הפת **אמר רב:** מי שבצע פרוסת לחם ולפני שאכל ממנה הגיש פרוסה לאחר, ואמר לו **"טול ברוך, טול ברוך"** [קח וברך, קח וברך] — **אינו צריך לברך** שנית, כי הפסקה זו נחשבת לחלק מצורך הברכה; ואולם אם אמר **"הבא מלח"** או **"הבא לפתן"** — **צריך לברך.** שזו כבר נחשבת להפסקה בין הברכה לבציעה. **ור' יוחנן אמר: אפילו** אמר **"הביאו מלח"** או **"הביאו לפתן" נמי** [גם כן] אין זו הפסקה ו**אינו צריך לברך.** ורק אם אמר **"גביל לתורי, גביל לתורי"** [בלול את האוכל עבור השוורים, בלול את האוכל עבור השוורים] הרי זו נחשבת כהפסקה ו**צריך לברך. ורב ששת אמר: אפילו** אם אמר **"גביל לתורי"** [בלול לשוורים] **נמי** [גם כן] **אינו צריך לברך,** שאף דבר זה נחשב כצורך הברכה. ש**אמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו, שנאמר** תחילה בכתוב: **"ונתתי עשב בשדך לבהמתך" והדר** [וחזר] והמשיך הכתוב **"ואכלת ושבעת"** (דברים יא, טו), שקודם דובר במאכל הבהמה ורק אחר כך במאכל האדם, ולכן המכין את אכלם של השוורים הרי זה כחלק מההכנה לאכילה.


###### Steinsaltz on Berakhot 40a:2
[Steinsaltz on Berakhot 40a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/40a:2)

ב ובענין זה **אמר רבא בר שמואל** הלכה **משום** (בשם) **ר' חייא: אין הבוצע** את הפת **רשאי לבצוע עד שיביאו מלח או לפתן לפני כל אחד ואחד** מן המסובים לאותו שולחן. ואולם מסופר כי **רבא בר שמואל עצמו אקלע לבי ריש גלותא** [הזדמן לבית ראש הגולה], **אפיקו ליה ריפתא** [הוציאו, נתנו לו פת], **ובצע להדיא** [מיד] בלי להמתין שיביאו מלח או ליפתן. **אמרו ליה** [לו]: וכי **הדר מר משמעתיה** [חזר אדוני מדבריו]? **אמר להו** [להם]: **לית דין צריך בשש** [אין זה זקוק להמתנה], שיש צורך במלח כדי לתת טעם בלחם מסוג גרוע, אך הפת הנקיה של בית ראש הגולה עריבה כשלעצמה, ואין צורך להטעימה במלח.


###### Steinsaltz on Berakhot 40a:3
[Steinsaltz on Berakhot 40a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/40a:3)

ג **ו**עוד **אמר רבא בר שמואל משום** (בשם) **ר' חייא: אין מי רגלים כלים** מן הגוף **אלא בישיבה,** שהעומד חושש שיזלו מים על בגדיו ואינו מסיים צרכיו כראוי. **אמר רב כהנא: ובעפר תיחוח,** שהעפר סופג את המים ואינו חושש שמא ינתזו, **אפילו בעמידה** כלים המים. **ואי ליכא** [ואם אין] **עפר תיחוח,** יש דרך אחרת להיזהר מלכלוך בגדיו, ש**יעמוד במקום גבוה וישתין למקום מדרון.**


###### Steinsaltz on Berakhot 40a:4
[Steinsaltz on Berakhot 40a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/40a:4)

ד **ו**עוד **אמר רבא בר שמואל משמיה** [משמו] של **ר' חייא** בדרך עצה טובה: **אחר כל אכילתך אכול מלח, ואחר כל שתייתך שתה מים ו**אם תעשה כן **אי** [אין] **אתה נזוק. תניא נמי הכי** [שנויה ברייתא גם כן כך]: **אחר כל אכילתך אכול מלח, ואחר כל שתייתך שתה מים ואי** [ואין] **אתה נזוק. תניא נמי הכי** [שנויה ברייתא גם כן כך] בסגנון קצת שונה: **אכל כל מאכל ולא אכל** אחריו **מלח, שתה כל משקין ולא שתה** אחריהם **מים,** אם היה זה **ביום** — **ידאג מן ריח** רע ב**פה, ובלילה ידאג מפני** מחלת ה**אסכרה.**


###### Steinsaltz on Berakhot 40a:5
[Steinsaltz on Berakhot 40a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/40a:5)

ובנושא בריאות הגוף הביאו את מה ש**תנו רבנן** [שנו חכמים] בברייתא: **המקפה אכילתו במים,** כלומר, ששותה מים רבים ו"מציף" בתוכם את אכילתו, **אינו בא לידי חולי מעים.** ושואלים: **וכמה** שיעור המים? **אמר רב חסדא: קיתון לפת.**


###### Steinsaltz on Berakhot 40a:6
[Steinsaltz on Berakhot 40a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/40a:6)

**אמר רב מרי אמר ר' יוחנן: הרגיל ב**אכילת **עדשים אחת לשלשים יום מונע אסכרה מתוך ביתו.** ומעירים על כך: **אבל** ב**כל יומא** [יום] — **לא** יאכל עדשים. **מאי טעמא** [מה טעם] הדבר? — **משום** שהדבר **קשה** (יכול לגרום) **לריח הפה.**


###### Steinsaltz on Berakhot 40a:7
[Steinsaltz on Berakhot 40a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/40a:7)

**ו**כן **אמר רב מרי אמר ר' יוחנן: הרגיל ב**אכילת **חרדל אחת לשלשים יום** — **מונע חלאים מתוך ביתו.** ומעירים: **אבל** ב**כל יומא** [יום] — **לא** יאכל חרדל, **מאי טעמא** [מה טעם] הדבר? — **משום** שהדבר **קשה לחולשא דלבא** [לחולשת הלב].


###### Steinsaltz on Berakhot 40a:8
[Steinsaltz on Berakhot 40a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/40a:8)

ועוד עצה בענין בריאות, **אמר ר' חייא בר אשי אמר רב: הרגיל בדגים קטנים** — **אינו בא לידי חולי מעים. ולא עוד, אלא שדגים קטנים מפרין ומרבין ומברין** (מבריאים) את **כל גופו של אדם** האוכלם.


###### Steinsaltz on Berakhot 40a:9
[Steinsaltz on Berakhot 40a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/40a:9)

ו**אמר ר' חמא בר' חנינא: הרגיל ב**אכילת **קצח** — **אינו בא לידי כאב לב,** שהקצח משמש מרפא ללב. **מיתיבי** [מקשים] על כך: והרי שנינו ש**רבן שמעון בן גמליאל אומר:** ה**קצח** — **אחד מששים סמני** (סמי) **המות הוא, ו**לכן **הישן למזרח גרנו,** כלומר, שעושה גורן, ערמה של קצח וישן למזרח הגורן כך שהרוח המערבית מביאה את ריח הקצח אליו — הרי זה **דמו בראשו.** על כך משיבים: **לא קשיא** [אין זה קשה], **הא** [זה] שאמרנו שהקצח מזיק הרי זה **בריחו,** ואילו **הא** [זה] שאמרנו שהוא יפה ללב הרי זה **בטעמו** בלבד. ומסופר: **אימיה** [אמו] של **ר' ירמיה אפיא ליה ריפתא, ומדבקא ליה ומקלפא ליה** [היתה אופה לו לחם, ומדביקה בו קצח להוסיף טעם, ומקלפת אותו] כדי שלא יזיק ריחו.


###### Steinsaltz on Berakhot 40a:10
[Steinsaltz on Berakhot 40a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/40a:10)

ה שנינו במשנה ש**ר' יהודה אומר** שעל ירקות מברכים **"בורא מיני דשאים". אמר ר' זירא, ואיתימא** [ויש אומרים] שאמר זאת **ר' חיננא בר פפא: אין הלכה כר' יהודה.** והוסיף **ואמר ר' זירא ואיתימא** [ויש אומרים] שאמר זאת **ר' חיננא בר פפא: מאי טעמא** [מה הטעם] של **ר' יהודה** — לפי ש**אמר קרא** [הכתוב] **"ברוך ה' יום יום"** (תהלים סה, כ), ויש לתמוה: **וכי ביום מברכין אותו,** את ה', **ובלילה אין מברכין אותו? אלא** בא הכתוב **לומר לך: כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו,** שכל יום יש ליחד ברכה לעצמו, **הכא נמי** [כאן גם כן] בברכות על המזון **כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו,** ברך עליו ברכה מיוחדת לו.


###### Steinsaltz on Berakhot 40a:11
[Steinsaltz on Berakhot 40a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/40a:11)

**ו**עוד **אמר ר' זירא ואיתימא** [ויש אומרים] שאמר זאת **ר' חיננא בר פפא: בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם.** שכן **מדת בשר ודם** — **כלי ריקן מחזיק** את שמניחים בתוכו, ואילו **כלי** מלא **אינו מחזיק, אבל** מידת **הקדוש ברוך הוא אינו כן,** אלא להיפך, שאצלו אדם שהוא בבחינת כלי **מלא** בדעת או במידות טובות **מחזיק** אם מוסיפים בו, ולעומת זאת כלי **ריקן אינו מחזיק.** ורמז לדבר ממה **שנאמר: "ויאמר אם שמוע תשמע** לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה**"** (שמות טו, כו), ודורשו: **אם שמוע** — **תשמע** גם בעתיד, **ואם לאו** [לא] — **לא תשמע. דבר אחר: אם שמוע,** כלומר, שמעת **בישן,** במה שלמדת כבר — **תשמע בחדש. ו**אולם **אם יפנה לבבך** — **שוב לא תשמע.**


###### Steinsaltz on Berakhot 40a:12
[Steinsaltz on Berakhot 40a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/40a:12)

ו משנה משנה זו עיקרה בקביעה כי ברכות כלליות יותר מוציאות ידי חובה בדיעבד ברכות מפורטות יותר. שאם **בירך על פירות האילן "בורא פרי האדמה"** — **יצא** ידי חובה. אם בירך **על פירות הארץ "בורא פרי העץ"** — **לא יצא** ידי חובתו. **ועל כולם,** על כל דבר מאכל **אם אמר "שהכל נהיה בדברו"** — **יצא** ידי חובה.


###### Steinsaltz on Berakhot 40a:13
[Steinsaltz on Berakhot 40a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/40a:13)

ז גמרא בתחילה מבררים: **מאן** [מיהו] ה**תנא** הסבור כי **עיקר אילן ארעא היא** [הוא הארץ], שמפני זה אפשר לברך על פירות האילן "בורא פרי האדמה"?! **אמר רב נחמן בר יצחק:** זו שיטת **ר' יהודה היא, דתנן** [שכן שנינו] במשנה העוסקת בדיני ביכורים: אם לאחר שקטף אדם את פירות הביכורים מאדמתו, **יבש המעין** או **נקצץ האילן** שהצמיח פירות אלו — **מביא** ביכורים, **ו**אולם **אינו קורא** את דברי השבח שנאמרים על הביכורים, משום שהאילן או המעין שהם היו עיקר הפראתה של האדמה, אינם מצויים עוד, ואינו יכול להודות "על הארץ הטובה". **ר' יהודה אומר: מביא וקורא,** כי הארץ היא העיקר, והאילן אינו אלא חלק ממנה, וגם כאשר נקצץ האילן — הארץ שהיא עיקרו לא נשתנתה כלל. וכעין זה ההלכה גם בדיני ברכות שפירות העץ נחשבים כפרי האדמה.


###### Steinsaltz on Berakhot 40a:14
[Steinsaltz on Berakhot 40a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/40a:14)

ח שנינו במשנה אם ברך **על פירות הארץ** "בורא פרי העץ" — לא יצא ידי חובתו. ושואלים: **פשיטא** [פשוט, מובן מאליו] שכן הוא, שהרי אין פירות האדמה בכלל עצים! **אמר רב נחמן בר יצחק: לא נצרכה** פיסקה זו במשנה **אלא ל**שיטת **ר' יהודה** ש**אמר** במקום אחר ש**חטה מין** ממיני ה**אילן היא. דתניא** [שכן שנינו בברייתא]: ה**אילן שאכל ממנו אדם הראשון, ר' מאיר אומר** ש**גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה** וצרות **על האדם** אף כעת **אלא יין,** כפי **שנאמר** בנח: **"וישת מן היין וישכר",** (בראשית ט, כא), ששתה והשתכר. ואילו **ר' נחמיה אומר** ש**תאנה היתה, שבדבר שנתקלקלו** וחטאו **בו נתקנו, שנאמר: "ויתפרו עלה תאנה** ויעשו להם חגורות**"** (בראשית ג, ז), ובוודאי לקחו מן האילן הקרוב ביותר הוא עץ הדעת. ואילו **ר' יהודה אומר** שעץ זה **חטה היתה,** שגם עכשו מוסיפה החיטה דעת, **שאין התינוק יודע לקרות "אבא" ו"אמא" עד שיטעום טעם דגן,** והרי שיש בחיטה מן המוסיף דעת.


###### Steinsaltz on Berakhot 40a:15
[Steinsaltz on Berakhot 40a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/40a:15)

ומדברים אלה **סלקא דעתך אמינא** [יעלה על דעתך לומר] כי **הואיל ואמר ר' יהודה** ש**חטה מין אילן היא,** אם כן **ליברך** [יברך] **עליה "בורא פרי העץ",** על כן **קמשמע לן** [השמיע לנו] שלענין ברכה הכלל שונה ו**היכא מברכינן** [היכן מברכים אנו] **"בורא פרי העץ"** — **היכא דכי שקלת ליה לפירי איתיה לגווזא, והדר מפיק** [במקום שכאשר נוטל אתה את הפרי נשאר הענף, וחוזר ומוציא פירות],