## Steinsaltz on Berakhot Daf 42a

###### Steinsaltz on Berakhot 42a:1
[Steinsaltz on Berakhot 42a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/42a:1)

שהוא **גורם ברכה לעצמו** הואיל והוא חשוב כל כך שמצרפים אליו ברכות אחרות, כגון בקידוש, הבדלה וכדומה, לכן אינו בטל לגבי הפת.


###### Steinsaltz on Berakhot 42a:2
[Steinsaltz on Berakhot 42a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/42a:2)

א מתוך שהוזכר אחד ממיני העוגות (פת הבאה בכיסנין) מסופר כי **רב הונא אכל תליסר ריפתי** [שלושה עשר לחמים, עוגות] **בני תלתא תלתא בקבא** [שלושה שלושה בקב] **ולא בריך** [ברך] ברכת המזון, משום שאין זה לחם ממש. **אמר ליה** [לו] **רב נחמן: עדי כפנא** [זהו רעב]! כלומר, אין אדם כרגיל אוכל כמות כזו של עוגות כקינוח סעודה בלבד. **אלא כל שאחרים קובעים עליו סעודה** מפני שהוא מרובה בכמותו עד כדי להשביע, **צריך לברך** עליו ברכת המזון.


###### Steinsaltz on Berakhot 42a:3
[Steinsaltz on Berakhot 42a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/42a:3)

ועוד מסופר: **רב יהודה הוה עסיק ליה לבריה** [היה עוסק לו לבנו] לסייע בהכנות לחתונתו, עם **בי** [בני בית, משפחת] **רב יהודה בר חביבא. אייתו לקמייהו** [הביאו לפניהם] **פת הבאה בכסנין. כי אתא, שמעינהו דקא מברכי** [כאשר בא, שמע אותם שהם מברכים] **"המוציא". אמר להו** [להם]: **מאי** [מהו] קול **"צי" "צי" דקא שמענא** [שאני שומע]? **דילמא** [שמא] **"המוציא לחם מן הארץ" קא מברכיתו** [אתם מברכים]? **אמרי ליה** [אמרו לו]: **אין** [כן], כך אכן עשינו. **דתניא** [שכן שנינו בברייתא], **ר' מונא אמר משום** (בשם) **ר' יהודה: פת הבאה בכסנין מברכין עליה "המוציא". ואמר שמואל: הלכה כר' מונא.**


###### Steinsaltz on Berakhot 42a:4
[Steinsaltz on Berakhot 42a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/42a:4)

**אמר להו** [להם] רב יהודה: טעות היתה בידכם, **אין הלכה כר' מונא אתמר** [נאמר] בשמו של שמואל. **אמרי ליה** [אמרו לו]: **והא מר** [והרי אדוני] **הוא** ש**אמר משמיה** [משמו] של **שמואל** ש**לחמניות מערבין בהן** עירוב חצרות ועירוב תבשילין כמו בלחם, **ו**אף **מברכין עליהן "המוציא",** ובמה עדיפות אותן לחמניות שאף הן מין עוגות מפת הבאה בכיסנין? ענה להם: **שאני התם** [שונה שם] ש**קבע סעודתיה עלייהו** [סעודתו עליהם], **אבל היכא** [היכן] ש**לא קבע סעודתיה עלייהו** [סעודתו עליהם] — **לא** מברך עליהם "המוציא".


###### Steinsaltz on Berakhot 42a:5
[Steinsaltz on Berakhot 42a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/42a:5)

ב מסופר: **רב פפא איקלע לבי** [הזדמן לבית] **רב הונא בריה** [בנו] של **רב נתן. בתר דגמר סעודתייהו אייתו לקמייהו מידי למיכל** [לאחר שגמרו סעודתם הביאו לפניהם דבר לאכול] **שקל** [לקח] **רב פפא וקא אכיל** [ואכל] ולא ברך לפני תוספת זו. **אמרו ליה** [לו]: וכי **לא סבר לה מר** [אין אדוני סבור] כי אם **גמר** סעודתו **אסור** שוב **מלאכול** עוד עד שיברך שנית? **אמר להו** [להם]: **"סלק" אתמר** [נאמר], וכך יש לגרוס. ומשמעות גירסה זו, שאם סילק את המזון הנותר לאחר האכילה מעל שולחנו — רק אז אסור לו להמשיך בארוחה.


###### Steinsaltz on Berakhot 42a:6
[Steinsaltz on Berakhot 42a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/42a:6)

ומעין זה מסופר: **רבא ור' זירא איקלעו לבי ריש גלותא** [הזדמנו לבית ראש הגולה]. **לבתר דסליקו תכא מקמייהו שדרו להו ריסתנא מבי ריש גלותא** [לאחר שסלקו את השולחן מלפניהם, בגמר סעודתם, שלחו להם מנה מבית ראש הגולה]. **רבא אכיל** [אכל] **ור' זירא לא אכיל** [אכל]. **אמר ליה** [לו] ר' זירא לרבא: וכי **לא סבר לה מר** [אין אדוני סבור] כפי ששנינו שאם כבר **סלק** שולחנו **אסור מלאכול** עד שיברך בשנית? **אמר ליה** [לו] רבא: **אנן אתכא דריש גלותא סמכינן** [אנחנו על שולחנו של ראש הגולה אנו סמוכים], וכל עוד לא גמר הוא את סעודתו, הרי אף אורחיו נחשבים כממשיכים עוד בסעודתם.


###### Steinsaltz on Berakhot 42a:7
[Steinsaltz on Berakhot 42a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/42a:7)

ג **אמר רב: הרגיל בשמן** מבושם למשוח ידיו בו לאחר סעודה — **שמן מעכבו,** וכל עוד לא משח ידיו בשמן אין זה נחשב כגמר סעודתו. וכן מסופר ש**אמר רב אשי: כי הוינן בי** [כאשר היינו בבית] **רב כהנא, אמר לן** [לנו]: **כגון אנן דרגילינן במשחא** [אנו שאנו רגילים בשמן] — **משחא מעכבא לן** [שמן מעכב עבורנו]. ואולם מסכמים: **ולית הלכתא** [ואין הלכה] **ככל הני שמעתתא** [האמרות הללו], ואין גמר הסעודה תלוי באותם דברים, **אלא כי הא** [כמו הלכה זו] שקבע **ר' חייא בר אשי** ש**אמר** בשם **רב: שלש תכיפות הן,** כלומר, שלושה דברים הבאים תכופים זה אחרי זה מיד: **תכף לסמיכה** של הידים על הקרבן צריכה להיות ה**שחיטה, תכף ל**ברכת **גאולה** שאחר קריאת שמע צריכה להיות ה**תפלה,** ו**תכף לנטילת ידים** במים אחרונים צריכה להיות **ברכה** (ברכת המזון)


###### Steinsaltz on Berakhot 42a:8
[Steinsaltz on Berakhot 42a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/42a:8)

**אמר אביי:** באותו סגנון **אף אנו נאמר: תכף לתלמידי חכמים ברכה.** שמיד כשתלמיד חכם נמצא בבית — שורה בו הברכה. וראיה לדבר ממה **שנאמר** בדברי לבן ליעקב: **"ויברכני ה' בגללך"** (בראשית ל, כז). **איבעית אימא, מהכא** [אם תרצה אמור ראיה אחרת, מכאן] **שנאמר "**ויהי מאז הפקיד אותו בביתו ועל כל אשר יש לו **ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף"** (בראשית לט, ה).


###### Steinsaltz on Berakhot 42a:9
[Steinsaltz on Berakhot 42a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/42a:9)

ד משנה במשנה זו מבואר באלו מקרים ובאלו נסיבות פוטרות ברכות על מאכלים מסויימים את שאר המאכלים באותה סעודה. **ברך על היין שלפני המזון** (הסעודה) — **פטר** בברכה זו **את היין שלאחר המזון.** וכן אם **ברך על הפרפרת** (מיני לחם מתובלים וכדומה) **שלפני המזון** — **פטר** בברכה זו **את הפרפרת שלאחר המזון. ברך על הפת** (לחם) — **פטר** בברכה זו **את הפרפרת** לפי שהיא נחשבת כטפלה לו. ולעומת זאת אם בירך **על הפרפרת** — **לא פטר** בכך **את הפת. בית שמאי אומרים: אף לא** פוטר בכך **מעשה קדרה,** התבשילים שבתוך הסעודה.


###### Steinsaltz on Berakhot 42a:10
[Steinsaltz on Berakhot 42a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/42a:10)

ודין נוסף הנדון במשנה: **היו יושבין** כמה אנשים לאכול בלי לקבוע סעודה משותפת — **כל אחד** מהם **מברך לעצמו. הסבו** לאכול על גבי מיטות, שאז נחשבת זו לסעודת קבע משותפת — **אחד מברך לכולן,** עבור כולם.