## Steinsaltz on Berakhot Daf 45b

###### Steinsaltz on Berakhot 45b:1
[Steinsaltz on Berakhot 45b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/45b:1)

**דניחא להו דמקבע להו** [שנוח להם שיקבע להם] הדבר כ**חובה מעיקרא** [מתחילה], ולא רשות בלבד, כשהם שנים.


###### Steinsaltz on Berakhot 45b:2
[Steinsaltz on Berakhot 45b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/45b:2)

ומביאים ראיה אחרת לדבר, **תא שמע** [בא ושמע] מה ששנינו: **נשים מזמנות לעצמן, ועבדים מזמנים לעצמן,** ואולם **נשים ועבדים וקטנים אם רצו לזמן** — **אין מזמנין. והא** [והרי] **מאה נשי** [נשים] הריהן **כתרי גברי דמיין** [כשני גברים הן נחשבות], שאין מספרן מצרפן להיות חלק ממנין בתפילה, **ו**בכל זאת **קתני** [שנינו] ש**נשים מזמנות לעצמן ועבדים מזמנין לעצמן**, ואם כן אפשר להסיק שגם שני גברים יוכלו לזמן לעצמם!


###### Steinsaltz on Berakhot 45b:3
[Steinsaltz on Berakhot 45b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/45b:3)

ודוחים: **שאני התם דאיכא** [שונה שם שיש] **דעות,** כלומר, אף שאין הנשים מצטרפות למנין של תפילה, בכל זאת מאחר שיש כאן שלוש דעות, כלומר, שלוש אישויות נפרדות לכן נחשבות כאן שלוש נשים יותר משני גברים.


###### Steinsaltz on Berakhot 45b:4
[Steinsaltz on Berakhot 45b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/45b:4)

על כך מקשים: **אי הכי, אימא סיפא** [אם כן, אמור את הסוף] ששנינו בו: **נשים ועבדים אם רצו לזמן** — **אין מזמנין,** ויש לשאול: **אמאי** [מדוע] **לא** יזמנו, **והא איכא** [והרי יש] **דעות!** שהרי גם שם יש לפחות שלושה אישויות נפרדות.


###### Steinsaltz on Berakhot 45b:5
[Steinsaltz on Berakhot 45b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/45b:5)

ומשיבים, כי מטעם זה אכן לא היה מקום לאסור זימון נשים ועבדים, **ושאני התם** [ושונה שם] שנאסר הדבר **משום פריצותא** [פריצות], שחששו לצרף הנשים ועבדים.


###### Steinsaltz on Berakhot 45b:6
[Steinsaltz on Berakhot 45b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/45b:6)

א במחלוקת זו לא היה ברור מיהו החכם שאמר כל אחת מן הדעות, ומנסים לברר זאת ולומר: **תסתיים** [תוברר, יוגדר שם האומר], ש**רב** הוא זה ש**אמר** ש**אם** שנים **רצו לזמן** — **אין** הם **מזמנין.** שכן **אמר רב דימי בר יוסף** שכך **אמר רב: שלשה שאכלו כאחת ויצא אחד מהם לשוק** — **קוראין לו ומזמנין עליו. טעמא** [טעם, הדבר דווקא] ש**קוראין לו, הא** [הרי ] מכאן שאם **לא קוראין לו** — **לא** מזמנים! ומכאן ששנים אינם יכולים לזמן.


###### Steinsaltz on Berakhot 45b:7
[Steinsaltz on Berakhot 45b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/45b:7)

הוכחה זו נדחית: **שאני התם דאיקבעו להו** [שונה שם שנקבעו להם] כבר **בחובה מעיקרא** [מתחילה], ולכן אם קראו לו, מזמנים עליו. אבל אם לא קראו לו, אין מזמנים עליו כלל, שכן זימון בשנים אינו אלא רשות.


###### Steinsaltz on Berakhot 45b:8
[Steinsaltz on Berakhot 45b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/45b:8)

ומעתה מנסים להוכיח להיפך, **אלא תסתיים** [תוברר, יוגדר שם האומר], ש**ר' יוחנן הוא** זה ש**אמר אם רצו לזמן** — **אין מזמנין,** שכן **אמר רבה בר בר חנה** שכך **אמר ר' יוחנן: שנים שאכלו כאחת** — **אחד מהן יוצא בברכת חבירו. ו**על כך


###### Steinsaltz on Berakhot 45b:9
[Steinsaltz on Berakhot 45b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/45b:9)

**הווינן** [עסקנו] **בה,** בררנו את ההלכה הזו: **מאי קא משמע לן** [מה משמיע לנו] בכך, והרי **תנינא** [שנינו כבר] הלכה זו במפורש: **שמע** ברכה **ו**אף ש**לא ענה** — **יצא** ידי חובה! **ואמר ר' זירא** בהסבירו את דברי ר' יוחנן שפסקו בא **לומר שאין ברכת הזימון ביניהם.** ואם כן **תסתיים** [תוגדר] שר' יוחנן הוא שסבר כי שנים אינם מזמנים.


###### Steinsaltz on Berakhot 45b:10
[Steinsaltz on Berakhot 45b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/45b:10)

על כך **אמר ליה** [לו] **רבא בר רב הונא לרב הונא** אביו בשאלה: **והא רבנן דאתו ממערבא אמרי** [הרי חכמים שבאו מארץ ישראל אומרים] שבשנים, **אם רצו לזמן** — **מזמנין, מאי לאו דשמיע להו** [האם לא ששמעו הם] את ההלכה הזו **מר' יוחנן** שמארץ ישראל הוא? על כך ענה לו אביו: **לא,** אין זו ראיה, שיתכן **דשמיע להו** [ששמעו הם] את ההלכה הזו **מרב, מקמי דנחית** [לפני שירד] **לבבל.**


###### Steinsaltz on Berakhot 45b:11
[Steinsaltz on Berakhot 45b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/45b:11)

ב את דברי רב שהוזכרו קודם מבררים עתה ל**גופא** [גוף] עניינם. **אמר רב דימי בר יוסף אמר רב: שלשה שאכלו כאחת, ויצא אחד מהם לשוק** — **קוראין לו** השנים, **ומזמנין עליו** אפילו אם אינו לידם. ועל כך הוסיף ו**אמר אביי: והוא דקרו ליה ועני** [שקוראים לו ועונה], אבל אם היה רחוק מדי — אין לצרפו.


###### Steinsaltz on Berakhot 45b:12
[Steinsaltz on Berakhot 45b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/45b:12)

ו**אמר מר זוטרא: ולא אמרן** [אמרנו] שדי במה שהוא שומע ויכול לענות, **אלא** כשהם **שלשה, אבל** כשהם **עשרה** אין מזמנים **עד דנייתי** [שיבוא] האיש שהלך וישב עמם.


###### Steinsaltz on Berakhot 45b:13
[Steinsaltz on Berakhot 45b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/45b:13)

**מתקיף** [הקשה] **לה רב אשי** על כך: **אדרבא איפכא מסתברא** [ההיפך מסתבר יותר] כי **תשעה נראין כעשרה** וגם אם חסר אחד — המנין אינו נראה פגום, ואילו **שנים אין נראים כשלושה** והיה ראוי שדווקא בשנים יצטרכו לחכות שיבוא השלישי וישלים.


###### Steinsaltz on Berakhot 45b:14
[Steinsaltz on Berakhot 45b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/45b:14)

ומסכמים: **והלכתא** [והלכה] **כמר זוטרא. מאי טעמא** [מה טעם] הדבר? — **כיון דבעי לאדכורי** [שצריך להזכיר] **שם שמים** — **בציר** [פחות] **מעשרה לאו אורח ארעא** [איננו דרך ארץ], ומאחר שמזמנים בעשרה בהזכרת ה' יש לדאוג לכך שכל העשרה יהיו מצויים במקום.


###### Steinsaltz on Berakhot 45b:15
[Steinsaltz on Berakhot 45b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/45b:15)

ג בהלכות זימון **אמר אביי: נקיטינן** [מוחזקים אנו, בכלל זה] **שנים שאכלו כאחת** — **מצוה ליחלק** ושכל אחד מהם יברך לעצמו. ואכן **תניא נמי הכי** [שנויה גם כן כך בברייתא]: **שנים שאכלו כאחת** — **מצוה ליחלק,** ואולם בברייתא מוסיפים: **במה דברים אמורים,** שדין זה הוא דווקא **כששניהם סופרים,** כלומר, יודעים לברך ולהתפלל, **אבל** אם היה **אחד** מהם **סופר ואחד בור** — **סופר מברך, ובור יוצא** ידי חובתו בברכת הסופר.


###### Steinsaltz on Berakhot 45b:16
[Steinsaltz on Berakhot 45b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/45b:16)

**אמר רבא: הא מילתא אמריתא אנא, ואיתמרה משמיה** [דבר זה אמרתיו אני ונאמר משמו] של **ר' זירא כוותי** [כמותי]: **שלשה שאכלו כאחת** ולא סיימו סעודתם בבת אחת, דרך ארץ היא כי **אחד מפסיק** מסעודתו כדי לאפשר **לשנים** לזמן, **ואין** ה**שנים מפסיקין לאחד.**


###### Steinsaltz on Berakhot 45b:17
[Steinsaltz on Berakhot 45b:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/45b:17)

על כך מקשים: **ולא,** וכי אין השנים מפסיקים לאחד? **והא** [והרי] **רב פפא אפסיק ליה** [הפסיק לו] **לאבא מר בריה איהו וחד** [בנו, הוא ועוד אחד]! ועונים: **שאני** [שונה] הוא רב פפא, שדבר זה שעשה, **לפנים משורת הדין הוא דעבד** [שעשה], זאת, ולא כחובה.


###### Steinsaltz on Berakhot 45b:18
[Steinsaltz on Berakhot 45b:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/45b:18)

ד מסופר כי שלושת החכמים, **יהודה בר מרימר ומר בר רב אשי ורב אחא מדיפתי כרכי ריפתא בהדי הדדי** [אכלו לחם יחד], **לא הוה בהו חד דהוה** [היה בהם אחד שהיה] **מופלג מחבריה** [מחבריו] בחכמה או בזקנה **לברוכי להו** [לברך להם]. **יתבי וקא מיבעיא להו** [ישבו לדון בדבר, והיתה קשה להם שאלה זו] : **הא דתנן** [זה ששנינו במשנתנו] כי **שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן,** האם **הני מילי** [דברים אלו] אמורים דווקא **היכא** [היכן, כאשר] **דאיכא** [שיש] שם **אדם גדול** ביניהם, **אבל היכא דכי הדדי נינהו** [היכן ששווים הם] — **חלוק ברכות** שכל אחד מברך לעצמו **עדיף.**


###### Steinsaltz on Berakhot 45b:19
[Steinsaltz on Berakhot 45b:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/45b:19)

ואכן כך נהגו, **בריך איניש לנפשיה** [ברך כל אדם לעצמו]. אחר כך כאשר **אתו לקמיה** [באו לפני] **מרימר** לשאול אם יפה עשו. **אמר להו** [להם]: אמנם **ידי ברכה** על המזון **יצאתם,** אך **ידי זימון לא יצאתם. וכי תימרו: נהדר ונזמן** [ואם תאמרו: נחזור ונזמן], הרי **אין זימון למפרע** שאין לזמן על סעודה שכבר ברכו עליה.


###### Steinsaltz on Berakhot 45b:20
[Steinsaltz on Berakhot 45b:20](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/45b:20)

ה דנים בבעיה אחרת מה אומר אדם ש**בא ומצאן** לחבורת אנשים **כשהן מברכים, מהו אומר אחריהם? רב זביד אמר:** אומר **"ברוך ומבורך". רב פפא אמר: עונה "אמן".**


###### Steinsaltz on Berakhot 45b:21
[Steinsaltz on Berakhot 45b:21](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/45b:21)

ומסבירים את השיטות: **ולא פליגי** [חולקים] הם בדבר, כי, **הא** [זה] — **דאשכחינהו דקא אמרי** [שמצאם שהם אומרים] **"נברך", והא** [וזה] — **דאשכחינהו דקא אמרי** [שמצאם שהם אומרים] **"ברוך".** ומפרטים: **אשכחינהו דקא אמרי** [מצאם שהם אומרים] **"נברך"** — **אומר "ברוך ומבורך", אשכחינהו דקא אמרי** [מצאם שהם אומרים] **"ברוך"** — **עונה "אמן".**


###### Steinsaltz on Berakhot 45b:22
[Steinsaltz on Berakhot 45b:22](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/45b:22)

ומעין דרך הסבר זו מביאים בנושא קרוב, **תני חדא** [שנויה בברייתא אחת]: **העונה "אמן" אחר ברכותיו** שהוא עצמו אומר — **הרי זה משובח. ותניא אידך** [ושנויה ברייתא אחרת]: **הרי זה מגונה.**


###### Steinsaltz on Berakhot 45b:23
[Steinsaltz on Berakhot 45b:23](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/45b:23)

ומתרצים: **לא קשיא** [קשה], **הא** [זה] — **ב"בונה ירושלים"** שנאה לו לומר "אמן" אחר ברכה זו. ו**הא** [זה] שאמרו שמגונה הדבר — **בשאר ברכות.**


###### Steinsaltz on Berakhot 45b:24
[Steinsaltz on Berakhot 45b:24](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/45b:24)

מסופר כי **אביי עני ליה בקלא, כי היכי דלישמעו** [היה עונה אותו, את ה"אמן" אחר "בונה ירושלים", בקול, כדי שישמעו] ה**פועלים וליקומו** [ויעמדו] לעבודתם, שכן ברכת **"הטוב והמטיב"** שבאה אחר כך **לאו דאורייתא** [אינה מן התורה], והפועלים העובדים אצל בעל הבית יכולים לוותר עליה. ואילו **רב אשי עני ליה בלחישא, כי היכי** [היה עונה אותו בלחישה, כדי] ש**לא נזלזלו** [יזלזלו] **ב**ברכת **"הטוב והמטיב".**