## Steinsaltz on Berakhot Daf 47a

###### Steinsaltz on Berakhot 47a:1
[Steinsaltz on Berakhot 47a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/47a:1)

**ולא בידים מזוהמות,** כלומר, בנטילת ידים בסוף הסעודה.


###### Steinsaltz on Berakhot 47a:2
[Steinsaltz on Berakhot 47a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/47a:2)

מסופר: **רבין ואביי הוו קא אזלי באורחא** [היו מהלכים בדרך] כשהם רכובים על חמוריהם, **קדמיה חמריה** [קדמו חמורו] של **רבין ל**חמורו של **אביי ולא אמר ליה** [לו] רבין לאביי **"ניזיל מר"** [ילך אדוני בראש]. **אמר** אביי בלבו: **מדסליק האי מרבנן ממערבא, גס ליה דעתיה** [מכיון שעלה חכם זה רבין מארץ ישראל, גסה רוחו]. **כי מטא לפיתחא דבי כנישתא** [כאשר הגיע לפתח בית הכנסת] **אמר ליה** [לו] רבין לאביי: **ניעל מר** [יכנס אדוני בראש]. **אמר ליה** [לו] אביי: **ועד השתא לאו "מר" אנא** [עכשיו אין אני "אדון"]? כלומר, משום מה מתחיל אתה לכבד אותי רק עכשיו, ולא בכל הדרך? **אמר ליה** [לו] רבין: **הכי** [כך] **אמר ר' יוחנן: אין מכבדין אלא בפתח שיש בה מזוזה,** ששם ראוי להקדים את הגדול.


###### Steinsaltz on Berakhot 47a:3
[Steinsaltz on Berakhot 47a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/47a:3)

על כך הקשו: אם כך נאמר, שכל פתח **דאית** [שיש] **בה מזוזה** — **אין** כן] מכבדים בו, וכל פתח **דלית** [שאין] **בה מזוזה** — **לא** מכבדים בו, **אלא מעתה,** בפתחי **בית הכנסת ובית המדרש, דלית בהו** [שהרי אין בהם] **מזוזה, הכי נמי** [האם כך נאמר גם כן] ש**אין מכבדין** בכניסה אליהם? **אלא אימא** [אמור] כך את הכלל: אין מכבדים בכניסה אלא **בפתח** חשוב **הראוי למזוזה,** אבל לא בדרך או בגשר.


###### Steinsaltz on Berakhot 47a:4
[Steinsaltz on Berakhot 47a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/47a:4)

א ועוד בענייני כיבוד בסעודה. **אמר רב יהודה בריה** [בנו] של **רב שמואל בר שילת משמיה** [משמו] של **רב: אין המסבין רשאין לאכול כלום** (משהו) **עד שיטעום הבוצע. יתיב** [ישב] **רב ספרא וקאמר** [ואמר]: **"לטעום" איתמר** [נאמר], כלומר, לשון רב היתה: אין המסובים רשאים לטעום עד שיטעם הבוצע. על כך שואלים בגמרא.


###### Steinsaltz on Berakhot 47a:5
[Steinsaltz on Berakhot 47a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/47a:5)

**למאי נפקא מינה** [ומה יוצא ממנה, מן התיקון הזה]? שהרי אין הבדל משמעות בין הגירסות. ומסבירים שאכן אין הבדל, ורב ספרא מדייק בכך **שחייב אדם לומר בלשון רבו,** שחייב אדם לומר בלשון רבו, ולא לשנות ממנה אף בפרט קטן.


###### Steinsaltz on Berakhot 47a:6
[Steinsaltz on Berakhot 47a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/47a:6)

ועוד בענייני כיבוד בסעודה, **תנו רבנן** [שנו חכמים]: **שנים** האוכלים יחד **ממתינין** (מחכים) **זה לזה ב**זמן שהם אוכלים מ**קערה** אחת, אבל אם היו **שלשה** — **אין ממתינין,** וכל אחד אוכל כרצונו. ובדרך כלל: **הבוצע** על הפת הוא **פושט ידו תחלה** לקחת את הלחם, **ו**אולם **אם בא** הבוצע **לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול הימנו** — **הרשות** נתונה **בידו** לעשות כן.


###### Steinsaltz on Berakhot 47a:7
[Steinsaltz on Berakhot 47a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/47a:7)

מסופר: **רבה בר בר חנה הוה עסיק ליה לבריה** [היה עוסק לו לבנו] בצרכי נישואיו ב**בי** [בית] **רב שמואל בר רב קטינא, קדים ויתיב וקמתני ליה לבריה** [קדם וישב ושנה לו לבנו] בהלכות סעודה: **אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה "אמן" מפי העונים** על ברכתו. ו**רב חסדא אמר** שיש לחכות רק עד שתכלה "אמן" **מפי רוב העונים.**


###### Steinsaltz on Berakhot 47a:8
[Steinsaltz on Berakhot 47a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/47a:8)

**אמר ליה** [לו] **רמי בר חמא: מאי שנא רובא** [מה שונה, מיוחד, רוב עונים] שאסור לבצוע לפני שיענו "אמן" — משום **דאכתי** [שעדיין] **לא כליא** [כלתה] ה**ברכה, מיעוטא נמי** [מיעוט עונים גם כן] עדיין **לא כליא** [כלתה] ה**ברכה,** ומדוע אינו מחכה להם?


###### Steinsaltz on Berakhot 47a:9
[Steinsaltz on Berakhot 47a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/47a:9)

**אמר ליה** [לו] רב חסדא: **שאני אומר, כל העונה "אמן" יותר מדאי** באריכות — **אינו אלא טועה.**


###### Steinsaltz on Berakhot 47a:10
[Steinsaltz on Berakhot 47a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/47a:10)

ובענין זה של אמירת "אמן" **תנו רבנן** [שנו חכמים]: **אין עונין לא "אמן" חטופה** (קצרה מדי, שאין היא מבוטאת כראוי), **ולא "אמן" קטופה** (שאין סיומה מבוטא כראוי), **ולא "אמן" יתומה** (הנאמרת בלי לדעת על מה היתה הברכה), **ו**כן **לא יזרוק אדם ברכה מפיו** במהירות ובלא עיון.


###### Steinsaltz on Berakhot 47a:11
[Steinsaltz on Berakhot 47a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/47a:11)

ו**בן עזאי אומר: כל העונה "אמן" יתומה** — **יהיו בניו יתומים,** "אמן" **חטופה** — **יתחטפו ימיו** ולא ישלימם, "אמן" **קטופה** — **יתקטפו ימיו. וכל המאריך ב"אמן"** — **מאריכין לו ימיו ושנותיו.** ואולם אין להאריך יותר מדי.


###### Steinsaltz on Berakhot 47a:12
[Steinsaltz on Berakhot 47a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/47a:12)

ב ושוב לענין זימון. מסופר: **רב ושמואל הוו יתבי בסעודתא** [היו יושבים בסעודה]. **אתא** [בא] אחריהם לסעודה זו **רב שימי בר חייא, הוה קמסרהב ואכיל** [היה ממהר ואוכל], **אמר ליה** [לו] **רב: מה דעתך** שאתה ממהר כל כך באכילתך — **לאיצטרופי בהדן** [להצטרף אתנו לזימון], ואולם **אנן אכילנא לן** [אנו אכלנו לנו], שכבר גמרנו את אכילתנו עוד לפני שבאת. **אמר ליה** [לו] **שמואל** לרב: אין לומר שכבר גמרו לאכול, משום ש**אלו מייתו** [היו מביאים] **לי ארדיליא** [פטריות] שהיו חביבות עליו, **וגוזליא** [וגוזלים] **לאבא** (רב), מי [האם] **לא אכלינן** [היינו אוכלים]? ואם כן הריהם נחשבים כעודם בתוך הסעודה, ויכול רב שימי בר חייא להצטרף אליהם לזימון.


###### Steinsaltz on Berakhot 47a:13
[Steinsaltz on Berakhot 47a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/47a:13)

מסופר כי **תלמידי רב הוו יתבי בסעודתא** [היו יושבים בסעודה], **על** [נכנס] לסעודה **רב אחא. אמרי** [אמרו] התלמידים: הנה **אתא גברא רבא דמברך לן** [בא אדם גדול שיברך לנו]. **אמר להו** [להם] רב אחא: **מי סבריתו** [האם אתם סבורים] שה**גדול מברך?** לא כן, אלא ה**עיקר שבסעודה,** כלומר, אלה שהיו בסעודה בתחילתה הוא ה**מברך.** ומסכמים, **והלכתא** [וההלכה] היא שה**גדול מברך, אף על גב דאתא** [אף על פי שבא] **לבסוף.**


###### Steinsaltz on Berakhot 47a:14
[Steinsaltz on Berakhot 47a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/47a:14)

ג שנינו במשנה שאם **אכל** לחם העשוי מתבואת **דמאי** יכול הוא לברך עליו ברכת המזון. ומקשים: **הא לא חזי ליה** [הרי אין זה ראוי לו], שהרי אסור לאכול דמאי! על כך עונים: **כיון דאי בעי, מפקר להו לנכסיה, והוי** [שאם רוצה, מפקיר אותם את נכסיו, והריהו] מעתה **עני, וחזי ליה** [ועתה ראוי לו] לאכול דמאי, **דתנן** [שכן שנינו]: **מאכילין את העניים דמאי, ואת האכסניא** (אנשי צבא שבני העיר צריכים לפרנס אותם על חשבונם) **דמאי. ואמר רב הונא: תנא** [שנה] באופן אחר הלכה זו, **בית שמאי אומרים: אין מאכילין את העניים ואת האכסניא דמאי.**


###### Steinsaltz on Berakhot 47a:15
[Steinsaltz on Berakhot 47a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/47a:15)

ד שנינו במשנה כי מצרפים לזימון גם את האוכל **מעשר ראשון שנטלה תרומתו.** על כך תוהים: **פשיטא** [פשוט, מובן מאליו] הלא זה האופן הראוי, שכבר נתרמה התרומה ואין כל חשש, ומה מקום ללמדנו שהדבר מותר באכילה? ומסבירים: **לא צריכא** [נצרכה] הלכה זו להיאמר **אלא** במקרה זה **ש**הלוי **הקדימו** את הכהן בעוד החיטה **בשבלים, והפריש ממנו** ללוי **תרומת מעשר, ו**עדיין **לא הפריש ממנו** לכהן **תרומה גדולה** כדרך ההפרשה הראוי. ואף שאין לעשות כך לכתחילה, לאחר מעשה — מה שעשה עשוי, והאוכל מעשר ראשון שכזה הריהו מצטרף לזימון. **וכדר' אבהו,** שכן **אמר ר' אבהו** שכך **אמר ריש לקיש: מעשר ראשון שהקדימו** הלוי וקיבל אותו בעוד החיטה עדיין **בשבלים** — **פטור** מעשר זה **מתרומה גדולה** (היא התרומה לכהן), **שנאמר: "והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר"** (במדבר יח, כו), וללמדנו בא הכתוב: **מעשר מן המעשר** ("תרומת מעשר") **אמרתי לך** שחייב הלוי לתת, **ולא תרומה גדולה ו**גם **תרומת מעשר מן המעשר.**


###### Steinsaltz on Berakhot 47a:16
[Steinsaltz on Berakhot 47a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/47a:16)

**אמר ליה** [לו] **רב פפא לאביי: אי הכי** [אם כך], **אפילו הקדימו** הלוי **בכרי** כאשר גרגרי החיטה הוצאו מן השיבלים ונערמו לערימה, **נמי** [גם כן] לא יצטרך הלוי להפריש תרומה גדולה! **אמר ליה** [לו] אביי: **עליך,** כלומר, כנגד טענה כזאת **אמר קרא** [הכתוב]