## Steinsaltz on Berakhot Daf 4b

###### Steinsaltz on Berakhot 4b:1
[Steinsaltz on Berakhot 4b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/4b:1)

**ואי** [אם] **כ**שיטת **רבן גמליאל סבירא להו** [סבורים הם] ש"ובשכבך" פירושו כל אותו זמן בו אנשים ישנים, ובכלל זה כל הלילה — **לימרו** [שיאמרו] אם כן **כרבן גמליאל,** ויפסקו כמוהו שעד עלות השחר מותר לקרות קריאת שמע של ערב.


###### Steinsaltz on Berakhot 4b:2
[Steinsaltz on Berakhot 4b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/4b:2)

ומשיבים: מבחינת הבנת המקראות **לעולם כרבן גמליאל סבירא להו** [סבורים הם] **ו**אולם **הא דקא אמרי** [זה שאומרים הם] **"עד חצות",** הריהו רק סייג לדבר **כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כדתניא** [כפי ששנינו בברייתא] בביאור ענין זה, שבענין קריאת שמע **חכמים עשו סייג לדבריהם, כדי שלא** יווצר מצב ש**יהא אדם בא מן השדה בערב** והוא עייף מעבודת היום, ומשום שהוא יודע שזמן קריאת שמע הוא עד עלות השחר, **ואומר** בלבו: **"אלך לביתי ואוכל קימעא** (מעט) **ואשתה קימעא, ואישן קימעא, ואחר כך אקרא קריאת שמע ואתפלל** תפילת ערבית **", ו**בינתיים **חוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה. אבל** מאחר שאדם חושש שאם ירדם אולי לא יתעורר לפני חצות ולא יקרא קריאת שמע בזמנה, לכן מעתה כאשר **אדם בא מן השדה בערב** הריהו **נכנס לבית הכנסת** ובבית הכנסת עד שמגיעים לתפילה עוסק הוא בדברי תורה, ש**אם** הוא **רגיל לקרות** במקרא בלבד — **קורא. ואם רגיל לשנות** משניות, שהיא דרגה גבוהה יותר בלימוד — **שונה, וקורא קריאת שמע ומתפלל** כיאות, **ו**כשהוא הולך לביתו הריהו **אוכל** את **פתו** במנוחת הדעת **ומברך** עליה.


###### Steinsaltz on Berakhot 4b:3
[Steinsaltz on Berakhot 4b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/4b:3)

ומסיימת הברייתא באזהרה: **וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה.**


###### Steinsaltz on Berakhot 4b:4
[Steinsaltz on Berakhot 4b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/4b:4)

סיום זה מעורר פליאה, **מאי שנא** [מה שונה] **בכל דוכתא** [מקום] אחר ש**לא קתני** [שנה בו] **"חייב מיתה", ומאי שנא הכא דקתני** [ומה שונה כאן ששנה בו] **"חייב מיתה"?** שלכאורה אין חומרה מיוחדת בסייג קריאת שמע. על כך משיבים שתי תשובות, ועיקרן, שלא משום חומרת העבירה נאמר כאן "חייב מיתה", אלא משום החשש שלא יוכלו לעמוד בדבר או שיזלזלו במיוחד בסייג זה.


###### Steinsaltz on Berakhot 4b:5
[Steinsaltz on Berakhot 4b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/4b:5)

**איבעית אימא** [אם תרצה אמור] **משום אונס שינה,** שאדם הבא מעבודתו רוצה מאד לישון, וצריך להזהירו במיוחד על כך. **ואיבעית אימא** [ואם תרצה אמור] הסבר אחר: **לאפוקי ממאן דאמר** [להוציא מדעת מי שאומר] **"תפלת ערבית רשות"** ואינה חובה כשאר התפילות, על כן **קא משמע לן** [השמיע לנו] שתפילת ערבית היא **חובה,** והעובר על דברי חכמים אף בפרט זה — חייב מיתה.


###### Steinsaltz on Berakhot 4b:6
[Steinsaltz on Berakhot 4b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/4b:6)

א בברייתא זו **אמר מר** [החכם] שהחוזר מעיסוקיו בערב, נכנס לבית הכנסת, **קורא קריאת שמע ומתפלל.** הרי שבערב, כביום, קוראים תחילה קריאת שמע ואחר כך מתפללים. והרי זה **מסייע ליה** [לו] **לר' יוחנן.** ש**אמר ר' יוחנן: איזהו בן העולם הבא** — **זה הסומך גאולה** (הברכה על הגאולה, שהיא הברכה שלאחר קריאת שמע) **לתפלה של ערבית. ר' יהושע בן לוי אומר: תפלות באמצע תקנום,** בין שתי קריאות שמע, של בוקר ושל ערב. ולכן, יש להתפלל קודם תפילת ערבית, ואחר כך לקרוא קריאת שמע של שעת שכיבה.


###### Steinsaltz on Berakhot 4b:7
[Steinsaltz on Berakhot 4b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/4b:7)

ההבדל למעשה בין שתי הדעות ברור הוא, אלא שמבררים עוד: **במאי קא מפלגי** [במה הם חלוקים], כלומר, מה הוא הבסיס למחלוקתם?


###### Steinsaltz on Berakhot 4b:8
[Steinsaltz on Berakhot 4b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/4b:8)

ומשיבים: **אי בעית אימא** [אם תרצה אמור] שחלוקים הם בפירוש משמעות **קרא** [המקרא הכתוב], ו**אי בעית אימא** [אם תרצה אמור] שחלוקים הם ב**סברא.**


###### Steinsaltz on Berakhot 4b:9
[Steinsaltz on Berakhot 4b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/4b:9)

ומפרטים: **אי בעית אימא** [אם תרצה אמור] שחלוקים הם ב**סברא,** שהם חלוקים בענין ברכת הגאולה הנאמרת לאחר קריאת שמע ואשר היא מבוססת על הזכרת גאולת מצרים, שהיא הגאולה הראשונה. והשאלה היא אם אמנם גאולה זו החלה כבר בלילה, ולכן ראו לסמוך אף את גאולת מצרים הנזכרת בלילה לתפילת ישראל, בבקשה שתהא הגאולה קרובה, או שמא לא החלה אלא ביום.


###### Steinsaltz on Berakhot 4b:10
[Steinsaltz on Berakhot 4b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/4b:10)

ש**ר' יוחנן סבר** [סבור] שה**גאולה מאורתא נמי הוי** [גם כן מן הערב היתה], **אלא** שה**גאולה מעלייתא** [המעולה, השלמה] **לא הויא** [היתה] אמנם **אלא עד צפרא** [הבוקר], אך מאחר שהחלה גאולת ישראל מבערב, ראוי לצרף את ברכת הגאולה אף לתפילת ערבית בכל יום. ואילו **ר' יהושע בן לוי סבר** [סבור] כי **כיון** ש**לא הויא** [היתה] הגאולה **אלא מצפרא** [מהבוקר] — **לא הויא** [היתה] גאולת הערב **גאולה מעלייתא** [מעולה], ולכך אין חובה לסמוך את התפילה להזכרת הגאולה של ערבית, שאינה גאולה שלימה.


###### Steinsaltz on Berakhot 4b:11
[Steinsaltz on Berakhot 4b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/4b:11)

**ואיבעית אימא** [ואם תרצה אמור] שאפשר להבין את מחלוקת ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי, לא על בסיס הבדלי סברות כי אם על סמך **קרא** [מקרא], הבדלי פירוש המקרא, **ושניהם מקרא אחד דרשו,** והוא **"**ו**בשכבך ובקומך",** ששניהם מבינים שיש בו השוואה של קריאת שמע של ערב לקריאת שמע של בוקר.


###### Steinsaltz on Berakhot 4b:12
[Steinsaltz on Berakhot 4b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/4b:12)

ואולם, **ר' יוחנן סבר** [סבור]: **מקיש** [משווה המקרא] **שכיבה לקימה, מה** בשעת **קימה** — **קריאת שמע ואחר כך תפלה,** שבשעות הבוקר הכל מודים שיש לסמוך גאולה לתפילה, **אף שכיבה נמי** [גם כן] — **קריאת שמע ואחר כך תפלה.** ואילו **ר' יהושע בן לוי סבר** [סבור]: **מקיש שכיבה לקימה,** והוא מוצא צד אחר של השוואה: **מה קימה** — **קריאת שמע סמוך למטתו,** ו"בקומך" משמעו — סמוך ככל האפשר לשעת הקימה, **אף שכיבה נמי** [גם כן] — **קריאת שמע סמוך למטתו,** שתהא חובת קריאת שמע של "בשכבך" אף היא סמוכה ככל האפשר לזמן השכיבה ממש.


###### Steinsaltz on Berakhot 4b:13
[Steinsaltz on Berakhot 4b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/4b:13)

לדעת ר' יוחנן מצוה לסמוך אף ברכת הגאולה שאחרי קריאת שמע של ערבית לתפילה, ואולם **מתיב** [מקשה] על כך **מר בריה** [בנו] של **רבינא,** כיצד יתכן לעשות זאת? שהרי שנינו במשנה להלן: **בערב מברך שתים,** שתי ברכות, **לפניה,** לפני קריאת שמע, **ושתים לאחריה. ואי אמרת** [ואם אומר אתה] כי **בעי** [צריך] **לסמוך** גאולה לתפילה, **הא** [הרי] **לא קא סמך** [סמך] **גאולה לתפלה, דהא בעי למימר** [שהרי צריך לומר] **"השכיבנו"** שהיא הברכה השניה הבאה לאחר ברכת הגאולה, ומפסיקה בין ברכת הגאולה לבין התפילה!


###### Steinsaltz on Berakhot 4b:14
[Steinsaltz on Berakhot 4b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/4b:14)

על כך **אמרי** [אומרים] כתשובה לשאלה: **כיון דתקינו רבנן** [שתיקנו חכמים] לומר **"השכיבנו"** — **כגאולה אריכתא דמיא** [ארוכה היא נחשבת], וכהמשכה של ברכת הגאולה, ולא כהפסק. **דאי** [שאם] **לא תימא הכי** [תאמר כך] שחלקים שהוסיפו חכמים נחשבים כגוף התפילה ממש ולא כהוספות, גם בתפילת **שחרית היכי מצי סמיך** [איך יוכל לסמוך] גאולה לתפילה? **והא** [והרי] **אמר ר' יוחנן** עצמו : **בתחלה,** בתחילתה של כל תפילה, **אומר** המתפלל: **"ה' שפתי תפתח** ופי יגיד תהלתך" (תהלים נא, יז) כהכנה לתפלה, **ולבסוף הוא אומר: "יהיו לרצון אמרי פי** והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי**"** (תהלים יט, טו). והרי הפסוק "ה' שפתי תפתח" מפסיק בין גאולה לתפילה!


###### Steinsaltz on Berakhot 4b:15
[Steinsaltz on Berakhot 4b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/4b:15)

**אלא התם** [שם] **כיון דתקינו רבנן למימר** [שתיקנו חכמים לומר] **"ה' שפתי תפתח"** — **כתפלה אריכתא דמיא** [הריהי נחשבת לתפלה ארוכה], ולא כהפסק חיצוני. **הכא נמי** [כאן בתפלת ערבית גם כן], **כיון דתקינו רבנן למימר** [שתיקנו חכמים לומר] **"השכיבנו"** — **כגאולה אריכתא דמיא** [ארוכה התפילה נחשבת].


###### Steinsaltz on Berakhot 4b:16
[Steinsaltz on Berakhot 4b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/4b:16)

ב אגב דברי ר' יוחנן שהסומך גאולה לתפלה מובטח לו שהוא בן עולם הבא, צירפו אימרה דומה ש**אמר ר' אלעזר, אמר ר' אבינא: כל האומר "תהלה לדוד"** (פרק קמה בספר תהלים) **בכל יום שלש פעמים** — **מובטח לו שהוא בן עולם הבא.**


###### Steinsaltz on Berakhot 4b:17
[Steinsaltz on Berakhot 4b:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/4b:17)

מאמר זה בשבחו של פרק זה בתהלים המכונה כרגיל "אשרי" משום שמקדימים לאמירתו את הפסוק "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה" (תהלים פד, ה) עורר את השאלה: **מאי טעמא** [מה הטעם] אשר בגללו מחשיבים כל כך מזמור זה?


###### Steinsaltz on Berakhot 4b:18
[Steinsaltz on Berakhot 4b:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/4b:18)

**אילימא** [אם תאמר] **משום דאתיא** [שהוא בא, נסדר] **באל"ף בי"ת,** שבמזמור זה מסודרים ראשי הפסוקים לפי סדר האל"ף בי"ת, **נימא** [יאמר] אם כן **"אשרי תמימי דרך"** (פרק קיט בתהלים) **דאתיא בתמניא אפין** [הבא בשמונה פנים], שבו סדורים ראשי הפסוקים בסדר של כל האל"ף בי"ת כולו שמונה פעמים, ולפרק זה איפוא היתרון בכך על כל פרק אחר.


###### Steinsaltz on Berakhot 4b:19
[Steinsaltz on Berakhot 4b:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/4b:19)

**אלא** תאמר שהסיבה לאמירת פרק זה דווקא היא **משום דאית ביה** [שיש בו, בפרק זה] את מלות השבח בענין הספקת מזון לכל יצור **"פותח את ידך** ומשביע לכל חי רצון" (תהלים קמה, טז), אם כן **נימא** [יאמר] **"הלל הגדול"** (כך מכונה מזמור קלו שבתהלים) **דכתיב ביה** [שנאמר בו] **"נתן לחם לכל בשר** כי לעולם חסדו**"** (תהלים קלו כה) נוסף לשאר שבחים שיש בו!


###### Steinsaltz on Berakhot 4b:20
[Steinsaltz on Berakhot 4b:20](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/4b:20)

**אלא** מעלתו של מזמור "תהלה לדוד" היא **משום דאית ביה תרתי** [שיש בו שתים], גם סדר אל"ף בי"ת, וגם שבח הספקת המזון לכל יצור.


###### Steinsaltz on Berakhot 4b:21
[Steinsaltz on Berakhot 4b:21](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/4b:21)

ועוד על מזמור תהלים זה **אמר ר' יוחנן: מפני מה לא נאמר** פסוק המתחיל באות **נו"ן ב"אשרי"** — **מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל,** שבאות זו נאמר פסוק שיש בו הדגשה יתירה של מפלת ישראל ("שונאי ישראל" הוא ביטוי בלשון סגי נהור) **דכתיב** [שנאמר]: **"נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל** נטשה על אדמתה אין מקימה **" (עמוס ה, ב), ולכן, הושמט הפסוק המתחיל בנו"ן גם מ"אשרי".**


###### Steinsaltz on Berakhot 4b:22
[Steinsaltz on Berakhot 4b:22](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/4b:22)

כדי לרכך את משמעות פסוק זה עצמו היו **במערבא מתרצי לה הכי** [בארץ ישראל מיישבים אותו כך], על ידי שינוי בפיסוק: **"נפלה ולא תוסיף לנפול עוד, קום** (קומי) **בתולת ישראל", אמר רב נחמן בר יצחק: אפילו הכי** [כך ], **חזר דוד וסמכן ברוח הקדש,** שאף שלא הכניס דוד המלך במזמור זה פסוק הפותח באות נו"ן המרמזת על נפילה, צפה דוד ברוח הקודש פסוק זה במקום שהוא עצמו השמיט את הנו"ן במזמורו, והפסוק הבא המתחיל בסמ"ך הריהו **"סומך ה' לכל הנפלים** וזוקף לכל הכפופים**"** (תהלים קמה, יד), ואם כן סמכן דוד ברוח הקודש לנופלים ועודדם, שאף כי נפלה בתולת ישראל — סומך ה' לנופלים.


###### Steinsaltz on Berakhot 4b:23
[Steinsaltz on Berakhot 4b:23](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/4b:23)

ג אגב דברי ר' אלעזר בר אבינא, קשרו למאמר זה עוד מאמר אחר בשמו. **אמר ר' אלעזר בר אבינא: גדול מה שנאמר ב**מלאך **מיכאל יותר ממה שנאמר ב**מלאך **גבריאל.** ש**אילו במיכאל כתיב** [נאמר]: **"ויעף אלי אחד מן השרפים"** (ישעיהו ו, ו), כלומר, שבפריחה אחת של מעופו הריהו מגיע ועושה את שליחותו. **ואילו גבי** [אצל] **גבריאל כתיב** [נאמר]: **"והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מעף ביעף** נוגע אלי כעת מנחת ערב" (דניאל ט, כא), שמן הביטוי "מועף ביעף" נלמד שאין הוא מגיע למטרתו במישרין במעוף אחד, כי אם בשתי פריחות "מועף" ו"ביעף".


###### Steinsaltz on Berakhot 4b:24
[Steinsaltz on Berakhot 4b:24](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/4b:24)

לר' אלעזר בר אבינא, ברור היה ש"אחד מן השרפים" הוא מיכאל, ושואלים: **מאי משמע דהאי** [מה היא המשמעות, כיצד מוכיחים, שאותו] **"אחד"** האמור בכתוב **מיכאל הוא?**


###### Steinsaltz on Berakhot 4b:25
[Steinsaltz on Berakhot 4b:25](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/4b:25)

**אמר ר' יוחנן:** דבר זה **אתיא** [בא, נלמד] בדרך השוואת המילים **"אחד" "אחד"** כעין גזירה שווה; **כתיב הכא** [נאמר כאן] **"ויעף אלי אחד מן השרפים"** (ישעיהו ו, ו), **וכתיב התם** [ונאמר שם]: **"והנה מיכאל אחד השרים הראשונים בא לעזרני"** (דניאל י, יג), וכשם שבפסוק בדניאל מיכאל הוא "אחד" (ומשמעו במדרשי חז"ל: אחד—מיוחד), כן גם "אחד מן השרפים" האמור בישעיהו, הוא בוודאי המיוחד שבהם — מיכאל. ולהשלמת הדברים מובאת תוספתא על דרגותיהם של המלאכים, על פי מספר הפריחות שצריך המלאך לעשות כדי להגיע למחוז חפצו.


###### Steinsaltz on Berakhot 4b:26
[Steinsaltz on Berakhot 4b:26](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/4b:26)

**תנא** [שנינו בתוספתא]: **מיכאל** — **ב**פריחה **אחת,** וכפי שנאמר, **גבריאל** — **בשתים, אליהו** הנביא — **בארבע, ומלאך המות** — **בשמנה. ו**אולם **בשעת המגפה** כשמלאך המוות נראה כמצוי בכל, הרי גם הוא מגיע לכל מקום **באחת.**


###### Steinsaltz on Berakhot 4b:27
[Steinsaltz on Berakhot 4b:27](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/4b:27)

ד **אמר ר' יהושע בן לוי: אף על פי שקרא אדם קריאת שמע בבית הכנסת** — **מצוה לקרותו על מטתו** כדי שיקיים בפועל "בשכבך". **אמר ר' יוסי: מאי קרא** [מהו הכתוב] הרומז שיש לקרוא את שמע על מטתו כתוספת לחובת הקריאה בערב — **"רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה"** (תהלים ד, ה), המתפרש כאן: אמרו את קריאת שמע שכתוב בה "על לבבך", על משכבכם, ואחר "דומו" — שתקו ונוחו בשינה.


###### Steinsaltz on Berakhot 4b:28
[Steinsaltz on Berakhot 4b:28](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Berakhot/r/4b:28)

על דברי ר' יהושע בן לוי **אמר רב נחמן:**