## Steinsaltz on Chullin Daf 100b

###### Steinsaltz on Chullin 100b:1
[Steinsaltz on Chullin 100b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/100b:1)

**אפילו תימא** [תאמר] שאמר רב את דבריו באופן זה ש**לא קדם וסלקו** את חתיכת האיסור מן הקדירה לפני שנתן בה את חתיכות ההיתר, בכל זאת שאר החתיכות אסורות, כי **הוי** [הרי זה] המקרה שלפנינו תערובת **מין ומינו** (החתיכה הנבילה וחתיכת ההיתר שבלעה ממנה) **ודבר אחר** (התבלין והרוטב).


###### Steinsaltz on Chullin 100b:2
[Steinsaltz on Chullin 100b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/100b:2)

**ו****כלל הוא כי ב****כל** תערובת שיש בה **מין ומינו ודבר אחר** שאינו ממינו — **סלק את מינו,** וראה אותו **כמי שאינו** לפנינו, **ו**אותו דבר ההיתר **שאין** הוא מ**מינו** של דבר האיסור — אם הוא **רבה עליו, ו**הרי הוא **מבטלו.** ובמקרה שלפנינו, אף שחתיכת הנבילה כשלעצמה היתה יכולה להתבטל ברוטב ובתבלין, ואולם מאחר שהיא אסרה את חתיכת ההיתר בבליעתה (לפני שעדיין לא התרבו בתבשיל התבלינים והרוטב), הרי הן מעתה כשתי **חתיכות נבילה, ואינן מתבטלות.**


###### Steinsaltz on Chullin 100b:3
[Steinsaltz on Chullin 100b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/100b:3)

א משנה איסור גיד הנשה **נוהג** דווקא **ב**בהמה ובחיה **טהורה, ואינו נוהג ב**בהמה ובחיה **טמאה.** ואילו **ר' יהודה אומר:** איסור גיד הנשה נוהג **אף בטמאה.** ו**אמר ר' יהודה** בטעם דבריו: **והלא** כבר **מ**זמנם של **בני יעקב** אבינו **נאסר גיד הנשה,** וכמבואר בתורה בעקבות מלחמת יעקב במלאך "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה" (בראשית לב, לב), **ו**באותה עת **עדיין בהמה טמאה** היתה **מותרת להן** לישראל, ונאסר מאז גם גיד הנשה של הבהמה (והחיה) הטמאה. **אמרו לו** חכמים לר' יהודה: איסור גיד הנשה בעת מתן תורה **בסיני נאמר,** ואף הכתוב "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה" נאמר אז, **אלא שנכתב במקומו,** במלחמת יעקב, אבל לא שהאיסור התחיל באותם הזמנים.


###### Steinsaltz on Chullin 100b:4
[Steinsaltz on Chullin 100b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/100b:4)

ב גמרא שנינו במשנתנו כי נחלקו חכמים בדין גיד הנשה בבהמה ובחיה הטמאה, שלדעת ר' יהודה נוהג איסור זה אף בטמאה. ומשמע כי לדעת ר' יהודה האוכל גיד הנשה של הטמאה חייב משום איסור גיד הנשה, מלבד שחייב משום אכילת טמא? ושואלים על כך: **וסבר** [והאם סבור] **ר' יהודה** ש**איסור חל על איסור,** ולכך איסור גיד הנשה חל על הדבר שאסור כבר באכילה משום טומאה? **והתניא** [והרי שנויה ברייתא], **ר' יהודה אומר: יכול תהא** אכילת **נבלת עוף טמא מטמא** את ה**בגדים** שעל האדם האוכל בזמן שהיא נמצאת **בבית הבליעה** שלו, וכדין האוכל נבלת עוף טהור?


###### Steinsaltz on Chullin 100b:5
[Steinsaltz on Chullin 100b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/100b:5)

**תלמוד לומר** (מלמדנו הנאמר) **"נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה"** (ויקרא כב, ח) — להורות כי אין טומאה זו נוהגת אלא ב**מי שאיסורו** הוא **משום "בל תאכל נבלה", יצא זה** (עוף טמא) **שאין איסורו משום "בל תאכל נבלה", אלא משום "בל תאכל טמאה"!** הרי שלדעת ר' יהודה אין איסור חל על איסור, וכיצד חל איסור גיד הנשה בדבר שיש עליו איסור בהמה טמאה?


###### Steinsaltz on Chullin 100b:6
[Steinsaltz on Chullin 100b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/100b:6)

**וכי תימא** [ואם תאמר] בהסבר שיטת ר' יהודה כי **קסבר** [סבור הוא] ש**אין בגידין בנותן טעם,** שהריהם יבשים כעץ, ואינם בכלל מאכל, **ו**לכך **בטמאה נמי** [גם כן], **איסור גיד** — **איכא** [יש] בה, שהרי האיסור הזה הוא איסור לעצמו, שאינו כשאר איסורי אכילה האמורים דווקא בדבר הנאכל, ואולם **איסור** אכילת דבר **טומאה** — **ליכא** [אין כאן], משום שגיד הנשה הוא דבר שאין בו טעם. ואולם האם אכן


###### Steinsaltz on Chullin 100b:7
[Steinsaltz on Chullin 100b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/100b:7)

**סבר** [סבור] **ר' יהודה** ש**אין בגידין בנותן טעם? והתניא** [והרי שנויה ברייתא]: **האוכל גיד הנשה של בהמה טמאה** — **ר' יהודה מחייב שתים** (שתי סדרות של מלקות), **ור' שמעון פוטר.** משמע שדעת ר' יהודה היא שיש בגיד בנותן טעם! ומשיבים:


###### Steinsaltz on Chullin 100b:8
[Steinsaltz on Chullin 100b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/100b:8)

**לעולם** תאמר ש**קסבר** [סבור הוא ר' יהודה] כי **יש בגידין בנותן טעם,** אלא **קסבר** [סבור הוא] שאיסור גיד הנשה **נוהג** גם **ב**שלב שבו בעל החיים הוא **שליל,** ומעתה, **איסור גיד ואיסור טומאה בהדי הדדי קאתי** [ביחד, זה עם זה, הם באים].


###### Steinsaltz on Chullin 100b:9
[Steinsaltz on Chullin 100b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/100b:9)

ושואלים: **ומי מצית אמרת** [והאם יכול אתה לומר] שלדעת ר' יהודה איסור זה **נוהג בשליל, והתנן** [והרי שנינו במשנה שבראש פרקנו] שלדעת חכמים גיד הנשה **נוהג בשליל,** ואילו **ר' יהודה אומר** ש**אינו נוהג בשליל,** **אלא משעת לידה,** **ו**כן **חלבו** של השליל **מותר!**


###### Steinsaltz on Chullin 100b:10
[Steinsaltz on Chullin 100b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/100b:10)

ומשיבים: **הני מילי** [דברים אלה] בשיטת ר' יהודה אמורים דווקא **גבי** [אצל] בהמה **טהורה, דרחמנא אמר** [שכן התורה אמרה]: "ו **כל... בבהמה** אותה **תאכלו"** (דברים יד, ו) — ללמדנו שכל מה שיש בתוך בעל החיים הטהור הנשחט (ובכלל זה העובר), מותר באכילה, ובכלל זה אף גיד הנשה שבשליל. **אבל בטמאה נוהג** איסור גיד הנשה אף בשליל.


###### Steinsaltz on Chullin 100b:11
[Steinsaltz on Chullin 100b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/100b:11)

ושואלים על הסבר זה בשיטת ר' יהודה: **ומי מצית אמרת דתרוייהו בהדי הדדי קאתו** [והאם יכול אתה לומר ששניהם, איסור טומאה ואיסור גיד הנשה, ביחד, זה עם זה הם באים], שהם נוצרים באותה עת? **והתנן** [והרי שנינו במשנה], **על אלו טומאות** מת **הנזיר** שנטמא **מגלח** (וסותר את נזירותו, ומונה נזירות חדשה): **על ה**טומאה ב**מת, ועל** הטומאה ב**כזית** בשר **מן המת.**


###### Steinsaltz on Chullin 100b:12
[Steinsaltz on Chullin 100b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/100b:12)

**וקשיא לן** [והיה קשה לנו] כשלמדנו זאת: אם **על כזית** בשר **מן המת** הריהו **מגלח, על ה**טומאה ב**מת כולו לא כל שכן** שהריהו מגלח, ומה טעם שנינו אף זאת? **ואמר ר' יוחנן** בהסבר הדברים: **לא נצרכא** [נצרכה] הלכה זו **אלא ל**ענין ה**נפל ש**עדיין **לא נתקשרו אבריו בגידין** והוא קטן מאד. שאין בכולו כזית בשר, ואולם כיון שהריהו יצור שלם הריהו מטמא באוהל כמת. ומכאן למדים אנו כי יצירת האיברים קודמת ליצירת הגידים. **אלמא** [מכאן עולה] ש**איסור טומאה קדים** [קודם], לאיסור גיד הנשה!


###### Steinsaltz on Chullin 100b:13
[Steinsaltz on Chullin 100b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/100b:13)

משיבים: **אף על גב** [אף על פי] ש**איסור טומאה קדים** [קודם] לאיסור גיד הנשה, **אתי** [בא] **איסור גיד** ו**חייל עליה** [חל עליו]. וטעם הדבר, **שכן איסורו** של גיד הנשה חמור ביותר, שהרי הוא **נוהג** אפילו **בבני נח.**


###### Steinsaltz on Chullin 100b:14
[Steinsaltz on Chullin 100b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/100b:14)

ומעירים: **דיקא נמי** [מדויק גם כן] הסבר זה, **דקתני** [שכן שנה] במשנתנו, **אמר ר' יהודה: והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה, ועדיין בהמה טמאה מותרת להם.** משמע שטעם שיטת ר' יהודה באיסור גיד הנשה אף בטמאה, הינו משום שהרי זה איסור חמור, שכן הוא נוהג גם בבני נח.


###### Steinsaltz on Chullin 100b:15
[Steinsaltz on Chullin 100b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/100b:15)

ג למעלה הובאה מחלוקת ר' יהודה ור' שמעון בדין האוכל גיד הנשה של בהמה טמאה, ועתה דנים בהלכה זו **גופא** [גופה, עצמה]. שנינו: **האוכל גיד הנשה של בהמה טמאה** — **ר' יהודה מחייב שתים,**