## Steinsaltz on Chullin Daf 105a

###### Steinsaltz on Chullin 105a:1
[Steinsaltz on Chullin 105a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/105a:1)

**אילימא** [אם תאמר] שכוונת הדברים היא ש**בית שמאי אומרים** שהריהו **מקנח** את פיו בדבר מוצק, **ולא בעי** [ואינו צריך] שיהא **מדיח** את פיו במים, שכן לדעתם הקינוח מועיל יותר מן ההדחה. **ו**אילו **בית הלל אומרים** שהריהו **מדיח** את פיו במים, **ולא בעי** [ואינו צריך] שיהא **מקנח** את פיו, שלדעתו אין הקינוח מועיל כדרך שההדחה מועילה — אין לומר כן, שכן **אלא** מעתה **הא דאמר** [זו שאמר] **ר' זירא: אין קינוח פה אלא בפת, כמאן** [כמי] אם כן אמר זאת? לכאורה **כ**דעת **בית שמאי** הסבורים שהאוכל בשר צריך לקנח פיו לפני אכילת גבינה, ושלא כשיטת בית הלל הסבורים שנצרך הוא להדחה, ולא לקינוח, ואין זה מסתבר שיורה ר' זירא הלכה כבית שמאי ולא כבית הלל!


###### Steinsaltz on Chullin 105a:2
[Steinsaltz on Chullin 105a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/105a:2)

**אלא** צריכים לפרש כך את מחלוקתם של בית שמאי ובית הלל, ש**בית שמאי אומרים** כי די בכך שיהא **מקנח** את פיו לאחר אכילת בשר, **ולא בעי** [ואינו צריך] שיהא גם **מדיח** את פיו. **ו**אילו **בית הלל אומרים** כי מלבד שהוא מקנח הריהו **אף מדיח** — ואולם אף זאת אין לומר, שכן **הוי ליה** [הרי זה] מחלוקת בית שמאי ובית הלל, שיש בה אם כן **מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל, ולתנייה** [וצריך שישנה אותה התנא במסכת עדיות] **גבי** [אצל] שאר מחלוקותיהם השנויות שם כ**קולי בית שמאי וחומרי בית הלל!**


###### Steinsaltz on Chullin 105a:3
[Steinsaltz on Chullin 105a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/105a:3)

**אלא** צריך לפרש כך את מחלוקתם, ש**בית שמאי אומרים** בדינו של האוכל בשר, שהריהו **מקנח** את פיו לפני אכילת גבינה, **והוא הדין למדיח,** שנצרך הוא לקינוח ולהדחה. **ובית הלל אומרים** שהריהו **מדיח והוא הדין למקנח,** שנצרך הוא אף לכך. ונמצא לפי זה כי **מר** [חכם זה] **אמר חדא** [דבר אחד], **ומר** [וחכם זה] **אמר חדא** [דבר אחד], **ו**למעשה הם **לא פליגי** [ואינם חלוקים] זה עם זה.


###### Steinsaltz on Chullin 105a:4
[Steinsaltz on Chullin 105a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/105a:4)

א למעלה הובאה הלכה בשם ר' זירא, אגב בירור שיטות בית שמאי ובית הלל, ועתה דנים בה **גופא** [עצמה]. ש**אמר ר' זירא: אין קינוח הפה אלא בפת.** ומפרטים: **והני מילי** [ודברים אלה] אמורים דווקא **ב**פת העשויה מקמח **דחיטי** [של חיטים], **אבל ב**פת העשויה **מקמח** **דשערי** [של שעורים] — **לא,** שכן פת זו מתפוררת בתוך הפה, ואינה מוצקה דייה כדי לקנח יפה את הפה.


###### Steinsaltz on Chullin 105a:5
[Steinsaltz on Chullin 105a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/105a:5)

**ו**מוסיפים: אף פת **דחיטי נמי לא אמרן** [של חיטים גם כן לא אמרנו] שהריהי מועילה לקינוח הפה **אלא** דווקא **ב**זו שהיא **קרירא** [קרה], **אבל ב**פת חיטים שהיא **חמימא** [חמה] אינה מועילה לקינוח, כי **משטר שטרי** [מתרככת ונדבקת] היא בחיך, ואינה מקנחת כראוי. **ו**עוד מוסיפים כי אף בפת חיטים קרירה **הני מילי ברכיכא** [דברים אלה אמורים דווקא בפת רכה], **אבל באקושא** [בקשה] — **לא, ש**אינה מקנחת כראוי. ומסכמים: **והלכתא** [והלכה] היא כי **בכל מילי הוי** [בכל דבר הרי זה] **קינוח, לבר מקמחא תמרי וירקא** [חוץ מקמח, תמרים וירק].


###### Steinsaltz on Chullin 105a:6
[Steinsaltz on Chullin 105a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/105a:6)

ב ועוד בבירור דין אכילת גבינה לאחר אכילת בשר, **בעא מיניה** [שאל אותו] **רב אסי מר' יוחנן: כמה** זמן **ישהה בין** אכילת **בשר ל**אכילת **גבינה? אמר ליה** [לו]: **ולא כלום,** שאינו צריך להמתין כלל. ותוהים: **איני** [כן הוא] הלכה, **והא** [והרי] **אמר רב חסדא:** מי ש**אכל בשר** — **אסור** לו **לאכול** מיד **גבינה,** מי שאכל **גבינה** — **מותר** לו **לאכול** מיד **בשר** אחריה! **אלא** יש לומר שכך שאל רב אסי את ר' יוחנן: **כמה** זמן **ישהה בין** אכילת **גבינה ל**אכילת **בשר?** ועל כך **אמר ליה** [לו] ר' יוחנן בתשובה: **ולא כלום,** שאינו צריך להמתין כלל.


###### Steinsaltz on Chullin 105a:7
[Steinsaltz on Chullin 105a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/105a:7)

ג למעלה הובאה הלכה משמו של רב חסדא בבירור הוראתו של ר' יוחנן, ועתה דנים בה **גופא** [עצמה], ובנוסחה המורחב. **אמר רב חסדא: אכל בשר** — **אסור לאכול** מיד אחר כן **גבינה,** ומשום שהבשר מפריש שומן הנדבק בפה והמשמר עדיין בפיו את טעם הבשר. אבל אם אכל **גבינה** — **מותר לאכול בשר. אמר ליה** [לו] **רב אחא בר יוסף לרב חסדא** בשאלה: **בשר שבין השינים מהו** דינו לענין אכילת גבינה אחרי כן, האם הריהו נחשב כבשר, ואין לאכול גבינה כל עוד הוא נתון בתוך פיו?


###### Steinsaltz on Chullin 105a:8
[Steinsaltz on Chullin 105a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/105a:8)

**קרי** [קרא] רב חסדא את המקרא הזה **עליה** [עליו, כתשובה לשאלתו זו של רב אחא בר יוסף] **"הבשר עודנו בין שיניהם"** (במדבר יא, לג) — הרי שאף הבשר שבין השיניים נקרא "בשר", וממילא אין לאכול גבינה כל עוד הוא נתון בין השיניים.


###### Steinsaltz on Chullin 105a:9
[Steinsaltz on Chullin 105a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/105a:9)

ד ועוד נאמר בענין שיעור המתנה שבין אכילת בשר לבין אכילת גבינה, **אמר מר עוקבא: אנא, להא מלתא, חלא בר חמרא** [אני, לענין זה, כמו חומץ בן יין] **לגבי אבא** [אצל אבי], ש**אילו אבא** [אבי] **כי הוה אכיל בשרא האידנא, לא הוה אכל** [כאשר היה אוכל בשר היום, לא היה אוכל] **גבינה עד למחר עד השתא** [עתה, באותה שעה]. **ואילו אנא** [אני] **בהא סעודתא** [בסעודה זו] שאכל בה **בשר** **הוא דלא אכילנא** [שאין אני אוכל] גבינה, ואולם **לסעודתא אחריתא** [לסעודה אחרת] היום — **אכילנא** [אני אוכל] גבינה.


###### Steinsaltz on Chullin 105a:10
[Steinsaltz on Chullin 105a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/105a:10)

ה בדרך דומה **אמר שמואל: אנא, להא מלתא, חלא בר חמרא לגבי אבא** [אני, לענין זה, כחומץ בן יין לגבי אבי], ש**אילו אבא** [אבי] **הוה סייר נכסיה תרי זמני ביומא** [היה מסייר, עובר ובודק נכסיו שתי פעמים ביום], **ואנא לא סיירנא אלא חדא זימנא** [ואני איני מסייר אלא פעם אחת ביום]. ומעירים: בענין זה **שמואל** הולך **לטעמיה** [לטעמו, לשיטתו], שכן **אמר שמואל: מאן דסייר נכסיה כל יומא משכח אסתירא** [מי שמסייר נכסיו בכל יום מוצא מטבע].


###### Steinsaltz on Chullin 105a:11
[Steinsaltz on Chullin 105a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/105a:11)

וכן מסופר כי **אביי הוה סייר נכסיה כל יומא ויומא** [היה מסייר נכסיו כל יום ויום], **יומא חד פגע באריסיה דדרי פתכא דאופי** [יום אחד פגש את אריסו שנושא משא של עצים] שהתכוון לקחת לעצמו, **אמר ליה** [לו] אביי לאריס: **הני להיכא** [אלה העצים להיכן] אתה נושאם? **אמר ליה** [לו] האריס: **לבי מר** [לבית אדוני], **אמר ליה** [לו] אביי, שידע באריס שרצה לקחת את העצים לעצמו, **כבר קדמוך רבנן** [חכמים] שאמרו הוראה זו שצריך לסייר נכסיו, ומשום כך לא הצליחה לך מחשבתך הראשונה לגנוב את העצים.


###### Steinsaltz on Chullin 105a:12
[Steinsaltz on Chullin 105a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/105a:12)

וכן מסופר כי **רב אסי הוה סייר נכסיה כל יומא** [היה מסייר נכסיו כל יום], **אמר: היכא נינהו כל הני אסתירי** [היכן הם כל אותן המטבעות] של **מר שמואל?** שהסיור לא הועיל לי דבר. **יומא חד חזא צינורא דבדקא בארעיה** [יום אחד ראה אמת המים שנפרצה, וזורמים מים בשדהו]. **שקליה לגלימיה** [פשט את גלימתו], **כרכיה אותביה בגוה** [כרך אותה ושם אותה בתוכה, כדי לסוכרה]. **רמא קלא, אתו אינשי סכרוה** [הרים את קולו לעזרה, באו אנשים וסכרוה את הפירצה], אמר רב אסי: **אשכחתינהו לכולהו איסתרי** [מצאתי עכשיו את כל המטבעות הללו] של **מר שמואל,** שאלמלא סיירתי בשדה, הייתי מאבד ממון רב.


###### Steinsaltz on Chullin 105a:13
[Steinsaltz on Chullin 105a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/105a:13)

ו בעמוד הקודם הוזכר דין נטילת ידים שבתוך הסעודה, ועתה מרחיבים דברים בענין זה. **אמר רב אידי בר אבין,** **אמר רב יצחק בר אשיין:** נטילת ידים של **מים ראשונים,** שלפני **אכילת פת** — הריהי **מצוה** מדברי חכמים. **ו**אילו נטילת ידים במים **אחרונים** בסוף הסעודה, לפני ברכת המזון — הריהי **חובה,** החמורה מן המצוה.


###### Steinsaltz on Chullin 105a:14
[Steinsaltz on Chullin 105a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/105a:14)

**מיתיבי** [מקשים] על דברי רב אידי בר אבין ממה ששנינו בברייתא: **מים ראשונים ואחרונים** — הריהם **חובה,** ואילו מים **אמצעיים** שבתוך הסעודה, בין מנות תבשילי האוכל — הריהם **רשות.** הרי איפוא שגם מים ראשונים הריהם חובה, ולא מצוה! ואומרים: אין זו סתירה, כי **מצוה לגבי** [אצל, ביחס] **רשות** — **"חובה" קרי לה** [קורא אותה], ולכך קרא התנא למים ראשונים "חובה" בהשוואה למים אמצעיים. ואולם הגדרתה העצמית של נטילת מים ראשונים היא כ"מצוה" ולא כ"חובה".


###### Steinsaltz on Chullin 105a:15
[Steinsaltz on Chullin 105a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/105a:15)

ז למעלה הובאו דברי הברייתא בבירור דברי רב אידי בר אבין, ועתה דנים בה **גופא** [עצמה], ובנוסחה המורחב: **מים ראשונים ו**כן מים **אחרונים** — הריהם **חובה,** ואילו מים **אמצעיים** — הריהם **רשות.** ועוד הבדל בין סוגי המים הללו: מים **ראשונים** — **נוטלין בין ב**אופן שישפכו המים אל תוך **כלי, בין** שישפכו **על גבי קרקע.** ואילו מים **אחרונים** — **אין נוטלין אלא ב**אופן שישפכו המים אל תוך **כלי, ואמרי לה** [ויש אומרים] הלכה זו בנוסח שונה: מים אחרונים **אין נוטלין על גבי קרקע.**


###### Steinsaltz on Chullin 105a:16
[Steinsaltz on Chullin 105a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/105a:16)

ושואלים: **מאי בינייהו** [מה ההבדל להלכה ביניהם, בין שני הנוסחים]? ומשיבים: **איכא בינייהו** [יש ביניהם] הבדל לענין נטילת מים אחרונים על **קינסא** [קיסמי עץ קטנים] המונחים על הארץ. לנוסח שמים אחרונים ניטלים רק לתוך כלי — אין נוטלים מים אחרונים על קסמי עץ. ואילו לנוסח שמים אחרונים אינם ניטלים על גבי קרקע — נוטלים מים אחרונים על קסמי עץ.


###### Steinsaltz on Chullin 105a:17
[Steinsaltz on Chullin 105a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/105a:17)

ועוד בהבדל שבין סגי נטילות הידים הללו, **מים ראשונים** — **נוטלין בין ב**מים **חמין בין בצונן,** ואילו מים **אחרונים** — **אין נוטלין אלא בצונן,** ומדוע אין נוטלים במים חמים למים אחרונים? **מפני ש**מים **חמין מפעפעין** (עושים כנקבים) **את הידים, ואין** הם **מעבירין את הזוהמא** (הלכלוך) שעל הידים. ח שנינו בברייתא זו כי **מים ראשונים נוטלין בין בחמין בין בצונן.** ובהסבר הדברים **אמר רב יצחק בר יוסף, אמר ר' ינאי: לא שנו** שנוטלים למים ראשונים במים חמים **אלא** בזמן **שאין היד**