## Steinsaltz on Chullin Daf 110a

###### Steinsaltz on Chullin 110a:1
[Steinsaltz on Chullin 110a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/110a:1)

**שבשלה בחלבה** (החלב שינק הגדי מאמו) — הריהי **אסורה,** ש**אפילו** ב**דיעבד נמי** [שנעשה הדבר גם כן] **לא** יאכלנה, לכך **תנא נמי רישא** [שנה גם כן בהתחלה] **שבשלה** בלשון בדיעבד, ואולם מעיקר הדין, אף לכתחילה מותר לצלות את הכחל בחלבו.


###### Steinsaltz on Chullin 110a:2
[Steinsaltz on Chullin 110a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/110a:2)

א למעלה הובאה שיטת רב (בלשון השניה) האוסר את הכחל שנצלה בלא קריעה, ובענין זה מוסרים: **כי סליק** [כאשר עלה] **ר' אלעזר** מבבל לארץ ישראל, **אשכחיה** [מצא אותו] את החכם **זעירי, אמר ליה** [לו] ר' אלעזר לזעירי: האם **איכא תנא דאתנייה** [יש פה שונה משניות ששנה לו] **לרב** דין זה ש**כחל** שנצלה בלא קריעה הריהו אסור? **אחוייה** [הראה לו] זעירי את **רב יצחק בר אבודימי,** שהוא ששנה כן לרב. **אמר ליה** [לו] רב יצחק בר אבודימי לר' אלעזר: **אני לא שניתי לו** דין **כחל כל עיקר,** כלומר, אני לא אמרתי לו שום דבר לאסור בזה. אלא **רב** ששנה להם כי הכחל שנצלה בחלבו הריהו אסור, משום ש**בקעה,** כלומר, מקום פרוץ (בלא גדרות), **מצא** בבבל, שראה שהריהם מזלזלים באיסור בשר בחלב, **ו**לכך **גדר בה גדר,** הוסיף סייג, להחמיר עליהם באיסור זה, שיהא הכחל אסור, וכדי שלא יבואו לעבור על איסור תורה בבשר וחלב.


###### Steinsaltz on Chullin 110a:3
[Steinsaltz on Chullin 110a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/110a:3)

שכן מסופר כי **רב איקלע** [הזדמן] **ל**מקום בבבל ששמו **טטלפוש, שמעה לההיא איתתא דקאמרה** [שמע את אישה אחת שאומרת] **לחבירתה: ריבעא דבשרא** [רבע, ליטרא, של בשר] **כמה חלבא בעי לבשולי** [חלב היא צריכה לבשל אותה]? **אמר** רב: מכאן אני רואה כי **לא גמירי** [אין אלה למודים] ש**בשר בחלב** הריהו **אסור,** ולכך **איעכב** [התעכב] רב באותו מקום, **וקאסר להו כחלי** [ואסר להם גם כחלים], כדי לעשות הרחקה במקום שזילזלו באיסור בשר בחלב. קודם הובאה מסורת בעניינו של ר' אלעזר שעלה לארץ ישראל, ושאל מי הוא התנא ששנה לרב שכחל הריהו אסור. ומציינים:


###### Steinsaltz on Chullin 110a:4
[Steinsaltz on Chullin 110a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/110a:4)

**רב כהנא מתני הכי** [היה שונה כך] את הדברים, וכפי שהובא למעלה. ואולם **ר' יוסי בר אבא מתני** [היה שונה] את הדברים באופן שונה, שאמר לו רב יצחק בר אבודימי לר' אלעזר: **אנא** [אני], רק ב**כחל של** בהמה **מניקה** (שחלב רב כנוס בכחל שלה) **שניתי לו** לרב שהריהו אסור, **ומפלפולו של רב חייא** מפני שר' חייא היה חריף ומפולפל, לכך סבור היה רב יצחק בר אבודימי (שונה המשניות בבית מדרשו של ר' חייא) כי אף תלמידי ר' חייא חריפים כרבם, ולכך **שנה ליה** [לו] **כחל סתם,** ובלא לפרט שמדובר דווקא בכחל של מניקה, כי סבור היה שונה המשניות שאין צורך לציין זאת. ואילו רב הבין מתוך כך שהכוונה לכל כחל שהוא, אף של הבהמה שאינה מניקה.


###### Steinsaltz on Chullin 110a:5
[Steinsaltz on Chullin 110a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/110a:5)

ב ועוד בדינו של הכחל מסופר כי **רבין ורב יצחק בר יוסף איקלעו לבי** [הזדמנו לביתו] של **רב פפי. אייתו לקמייהו תבשילא דכחל** [הביאו לפניהם לאכול תבשיל של כחל], **רב יצחק בר יוסף אכל** ממנו, ו**רבין לא אכל. אמר אביי: רבין תכלא** [השכול], **אמאי לא אכל** [מדוע אינך אוכל]? **מכדי, דביתהו** [הרי, אשתו] של **רב פפי ברתיה** [בתו] של **ר' יצחק נפחא הואי** [הינה], **ור' יצחק נפחא, מריה דעובדא הוה** [בעל מעשים, מדקדק במצוות, היה], ומעתה, **אי לאו דשמיע לה מבי נשא, לא הוה עבדא** [אם לא ששמעה כן בבית אביה שמותר הכחל באכילה, לא היתה עושה כן], ואפשר לסמוך עליה!


###### Steinsaltz on Chullin 110a:6
[Steinsaltz on Chullin 110a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/110a:6)

ג למעלה נמסר על מנהגו של ר' יצחק נפחא בענין אכילת כחל, ועתה מוסרים על מנהגם של ערים שונות בבבל. שכן היהודים ש**ב**עיר **סורא לא אכלי כחלי** [לא היו אוכלים כחל] כלל, אף זה שנצלה ואף זה שנקרע. ואילו **ב**עיר **פומבדיתא אכלי כחלי** [היו אוכלים כחל]. ובענין זה מסופר כי **רמי בר תמרי** ש**הוא** זה המכונה **רמי בר דיקולי** שהיה **מ**העיר **פומבדיתא** (שבה היה הכחל נאכל) **איקלע** [הזדמן] **לסורא** (שבה אין הכחל נאכל), **במעלי יומא דכפורי** [בערב יום הכיפורים], שבו מצווים על אכילה ושתיה, והתבשלו באותו יום מאכלי בשר מרובים, **אפקינהו כולי עלמא לכחלינהו שדינהו** [הוציאו כולם את הכחלים שלהם וזרקו אותם], שהרי אינם נאכלים במקום זה, **אזל איהו, נקטינהו אכלינהו** [הלך הוא, רמי בר תמרי, אסף אותם את הכחלים, צלאם ואכל אותם], שהרי במקומו הכחל נאכל.


###### Steinsaltz on Chullin 110a:7
[Steinsaltz on Chullin 110a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/110a:7)

**אייתוה לקמיה** [הביאו אותו לפני] **רב חסדא** לדין על שאכל אכילה האסורה במקום זה. **אמר ליה** [לו] רב חסדא לרמי בר תמרי: **אמאי תעביד הכי** [מדוע אתה עושה כך], שהרי במקומנו אסורה אכילת הכחל? **אמר ליה** [לו] רמי בר תמרי: **מאתרא** [ממקומו] של **רב יהודה אנא** [אני], **דאכיל** [שאוכל] רב יהודה את הכחל, וכך הכל נוהגים במקומי, בפומבדיתא. **אמר ליה** [לו] רב חסדא לרמי בר תמרי: **ולית לך** [ואין לך, אין אתה מקבל] את ההלכה הקובעת כי אדם שיצא ממקום שיש לו מנהגים מסויימים למקום אחר שנוהגים בו באופן שונה, ש**נותנין** (מטילים) **עליו** על אותו אדם **חומרי המקום שיצא משם, וחומרי המקום שהלך לשם,** והיה לך איפוא לנהוג כחומרות העיר סורא, ולא לאכול את הכחל! **אמר ליה** [לו] רמי בר תמרי לרב חסדא בתשובה: לא נאמר כלל זה אלא לאדם הנמצא בתוך תחומה של העיר שאליה הוא הגיע, ואילו אני **חוץ לתחום** העיר **סורא** **אכלתינהו** [אכלתי אותם], ואין חלים עלי חומרות המקום הזה.


###### Steinsaltz on Chullin 110a:8
[Steinsaltz on Chullin 110a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/110a:8)

הוסיף ושאל אותו רב חסדא: **ובמה טויתינהו** [צלית אותם, את הכחלים]? **אמר ליה** [לו] רמי בר תמרי: **בפורצני** [בחרצנים של ענבים] מן היקבים המצויים שם. שאל אותו רב חסדא: כיצד צלית בחרצנים אלה, **ו**הרי היה לך לחשוש **דלמא** [שמא] **מיין נסך הויא** [היו] החרצנים הללו, שאסורים בהנאה? **אמר ליה** [לו]: רמי בר תמרי: ישנים היו החרצנים, ש**לאחר שנים עשר חדש הוו** [היו], ובטל מעליהם איסורם.


###### Steinsaltz on Chullin 110a:9
[Steinsaltz on Chullin 110a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/110a:9)

הוסיף ושאל אותו רב חסדא: ועדיין כיצד צלית בחרצנים אלה, **ו**הרי היה לך לחשוש **דלמא** [שמא] **דלמא** [שמא] של **גזל הוה** [היו] החרצנים, ששייכים הם לאדם מסויים, ויש איסור גזל בלקיחתם! **אמר ליה** [לו] רמי בר תמרי: לא היה מקום לחשש זה, שכן **יאוש בעלים הוה** [היה] בהם, **דקדחו בהו חילפי** [שכבר צמחו בהם עשבים], משמע שהרבה זמן עבר מאז, והתייאשו מהם הבעלים, שלא באו לקחתם בזמן מרובה כל כך.


###### Steinsaltz on Chullin 110a:10
[Steinsaltz on Chullin 110a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/110a:10)

**חזייה דלא הוה מנח** [ראהו רב חסדא שרמי בר תמרי אינו מניח] **תפילין,** וכדרכם של תלמידי חכמים שתפילין בראשיהם, **אמר ליה** [לו]: **מאי טעמא לא מנחת** [מה טעם אין אתה מניח] **תפילין? אמר ליה** [לו] רמי בר תמרי לרב חסדא: **חולי מעיין הוא** (אני), **ואמר רב יהודה** כי זה שחולה ב**חולי מעיין** הריהו **פטור מן התפילין,** שכן תפילין דורשות גוף נקי, ואילו אדם זה שנזקק תכופות לצרכיו, הריהו צריך לחולצן פעמים רבות.


###### Steinsaltz on Chullin 110a:11
[Steinsaltz on Chullin 110a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/110a:11)

ועוד **חזייה דלא הוה קא רמי חוטי** [ראהו רב חסדא לרמי בר תמרי שהוא לא הטיל חוטי ציצית בבגדו], **אמר ליה** [לו]: **מאי טעמא לית לך חוטי** [מה טעם אין לך חוטי ציצית בבגדך]? **אמר ליה** [לו] רמי בר תמרי לרב חסדא: **טלית שאולה היא** זו, **ואמר רב יהודה**