## Steinsaltz on Chullin Daf 112b

###### Steinsaltz on Chullin 112b:1
[Steinsaltz on Chullin 112b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/112b:1)

ובאופן זה הדם היוצא מחתיכת הבשר הנצלית נגרר למלח בשולי הכלי, ואילו השומן היוצא מחתיכת הבשר צף מעליו, **ומשפייה** [ומטהו] את הכלי בנחת, לעבר כלי אחר שמתחתיו, ומערה בזהירות את השמנונית אל הכלי האחר, מבלי שיתערב בה הדם שבשולי הכלי.


###### Steinsaltz on Chullin 112b:2
[Steinsaltz on Chullin 112b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/112b:2)

**אמר ליה** [לו] **רב אחא בריה** [בנו] של **רב איקא לרב אשי** בשאלה על דברי רב נחמן בשם שמואל כי לאחר שכלה מראה האדמומית מן הבשר מותר להניח כלי מתחתיו לאסוף את שומניו: **ומי** [והאם] **אמר שמואל הכי** [כך]? **והאמר** [והרי אמר] **שמואל** כי **ככר שחתך עליה בשר אסור לאכלה,** הרי משמע שאף שלאחר שכבר נצלה הבשר עדיין יש בו דם! השיב לו רב אשי: אכן משעה שנצלה הבשר ואין ניכר עוד מראה אדמומית בנוזל היוצא ממנו — אין אותו נוזל דם אסור. ואולם **שאני התם** [שונה שם, בחיתוך בשר בסכין], משום **דאגב דוחקא דסכינא,** **פליט** [שמתוך דוחק, לחץ הסכין, הבשר פולט דם ממש].


###### Steinsaltz on Chullin 112b:3
[Steinsaltz on Chullin 112b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/112b:3)

א ועוד בהלכות אלה, **אמר רב נחמן: דגים ועופות שמלחן זה עם זה** — הדגים **אסורין** באכילה, מפני דם העופות שנבלע בהם. ושואלים: **היכי דמי** [כיצד בדיוק מדובר]? **אי** [אם] הם מונחים **בכלי שאינו מנוקב,** שאין לדם היוצא מהעופות אפשרות לזוב אל מחוץ לכלי — לא רק בדגים ועופות, אלא **אפילו עופות ועופות נמי אסירי** [גם כן אסורים], שהרי הדם היוצא מעוף אחד נבלע בעוף האחר! ו**אי** [אם] מדובר **בכלי מנוקב** ויש אפשרות לדם לזוב החוצה — **אפילו דגים ועופות נמי שרי** [גם כן מותר]!


###### Steinsaltz on Chullin 112b:4
[Steinsaltz on Chullin 112b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/112b:4)

ומשיבים: **לעולם** מדובר **בכלי מנוקב,** ולכן דווקא ה**דגים** אסורים **משום דרפו קרמייהו** [שרפוי הוא הקרום שלהם] שאין להם עור קשה, ולכך כשהם מומלחים הריהם **קדמי ופלטי** [מקדימים ופולטים], את דמם, **ו**אילו ה**עופות** הינם **קמיטי** [נוקשים], ואין הם ממהרים לפלוט דם. וכך קורה, כי **בתר דניחי** [אחרי שנחים, מסיימים] ה**דגים** מלפלוט את דמם, **פליטי** [פולטים] ה**עופות** את דמם, **והדר בלעי מיניה** [וחוזרים הדגים ובולעים ממנו, מדם העופות]. ולכן בעופות ועופות אינם נאסרים כיון שכל העופות פולטים דמם בזמן אחד.


###### Steinsaltz on Chullin 112b:5
[Steinsaltz on Chullin 112b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/112b:5)

ומסופר **כי** **רב מרי בר רחל אימלח ליה** [נמלח לו] בכלי מנוקב כדרך מליחת הבשר, **בשר שחוטה בהדי** [יחד עם] **בשר טרפה, אתא לקמיה** [בא לפני] **רבא** לשאול בדינו של בשר השחוטה. שכן יש מקום לומר שמאחר וחתיכת הבשר הכשירה היתה עסוקה בפליטת דמה על ידי המליחה, לא בלעה באותה עת מבשר הטריפה, ולא נאסרה על ידה.


###### Steinsaltz on Chullin 112b:6
[Steinsaltz on Chullin 112b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/112b:6)

**אמר ליה** [לו] רבא: מה שנאמר בפרשת מאכלות אסורות "אלה **הטמאים** לכם" (ויקרא יא, לא), ובצורת ריבוי בה"א הידיעה ("הטמאים") — הרי זה בא **לאסור** באכילה לא רק את בשרם של אלה, אלא אף את **צירן** והציר (שיוצא מהם על ידי המלח), **ורוטבן** ואת המרק שלהם, **וקיפה שלהן** (תבלין שבקדירה). ומאחר וצירם אסור, נאסר גם הבשר השחוט שנמלח אתם. שכן נבלע הציר בבשר, אף שהבשר פולט באותה עת את דמו. שהרי הציר נוח להיבלע יותר מן הדם.