## Steinsaltz on Chullin Daf 120a

###### Steinsaltz on Chullin 120a:1
[Steinsaltz on Chullin 120a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:1)

**אמתניתין** [על מה ששנינו במשנתנו] כי **העור והרוטב והקיפה** והאלל והעצמות והגידים והקרנים והטלפים **מצטרפין** להשלים את שיעורו של הבשר לשיעור כביצה, **לטמא טומאת אוכלין.**


###### Steinsaltz on Chullin 120a:2
[Steinsaltz on Chullin 120a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:2)

ועל כך **אמר ריש לקיש** כי **לא שנו** שמצטרפים אלה עם הבשר **אלא** דווקא **עצם** והדברים האחרים המנויים עימה, ומשום **דהוי** [שהריהי] משמשת כ**שומר** לבשר, **אבל נימא** [שערה] אינה מצטרפת לבשר להשלים שיעורו לטומאה, שכן **לא הויא** [אין היא] משמשת כ**שומר** לבשר. **ו**אילו **ר' יוחנן אמר** כי **אפילו נימא נמי הויא** [שערה גם כן הינה] **שומר** לבשר, ולכך מצטרפת להשלים שיעורו לטומאה.


###### Steinsaltz on Chullin 120a:3
[Steinsaltz on Chullin 120a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:3)

**אמר ליה** [לו] **ריש לקיש לר' יוחנן:** והרי השערה נמצאת על העור (המשמש כשומר לבשר), ומעתה השערה היא שומר על גבי שומר, **ומי איכא** [והאם יש] דין **שומר על גבי שומר?** השיב לו ר' יוחנן: **חלחולי מחלחל** [מחלחלת] השערה מבעד לעור ומגיעה עד לבשר, ואף היא שומרת על הבשר בחלקה.


###### Steinsaltz on Chullin 120a:4
[Steinsaltz on Chullin 120a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:4)

**מתקיף לה** [מקשה על כך, על תשובה זו] **רב אחא: אלא מעתה** שאמרנו כי יש נקבים בעור שדרכם השערה מחלחלת מבעד לעור ומגיעה לבשר עצמו, **תפילין היכי כתבינן** [איך אנו כותבים]? **הא בעינן** [הרי אנו צריכים] בכתיבת התפילין שתהא זו **כתיבה תמה** (רצופה ושלימה), שלא יהיה דבר המפסיק בתוכה, **וליכא** [ואין כאן] שכן נקבי השערות בעור מפסיקים בתוך הכתיבה!


###### Steinsaltz on Chullin 120a:5
[Steinsaltz on Chullin 120a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:5)

ומעירים: **אשתמיטתיה** [נשמט ממנו, מרב אחא שהקשה כן] **הא דאמרי במערבא** [הלכה זו שאמרו בארץ ישראל] כי **כל נקב שהדיו עובר עליו** ומכסה אותו — **אינו** נחשב **נקב** לענין זה.


###### Steinsaltz on Chullin 120a:6
[Steinsaltz on Chullin 120a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:6)

**איתיביה** [הקשה לו] **ר' יוחנן לריש לקיש** ממה ששנינו כי **עור שיש עליו כזית בשר, הנוגע בציב** (סיב, חוט בשר) **היוצא ממנו,** מן הבשר, **ו**כן זה הנוגע **בשערה ש**נמצאת **כנגדו,** מעברו האחר של העור שבו נמצאת חתיכת הבשר — **טמא.** ויש לדייק: **מאי לאו** [האם לא] הסיבה שהנוגע בשערה נטמא הרי זה — **משום שומר,** ושלא כדברי ריש לקיש שאמר שאין השערה נחשבת שומר לבשר! ודוחה ריש לקיש: **לא,** אין טעם הדבר משום שהשערה משמשת כשומר לבשר, אלא **משום** שהיא משמשת כ**יד** לבשר.


###### Steinsaltz on Chullin 120a:7
[Steinsaltz on Chullin 120a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:7)

ושואלים על הסבר זה: **נימא** [שערה] **אחת למאי חזי** [למה לאיזה שימוש היא ראויה] שתיחשב כיד לבשר? ומשיבים: אין המדובר בשערה בודדת, אלא בקבוצת שערות, שהרי אלה משמשות כיד לחתיכת הבשר, שאפשר לאחוז בהן את הבשר, בלא שתינתקנה. **כ**דרך ש**אמר ר' אלעא** בהסבר המשנה המזכירה "מלאי" והסביר ר' אלעא שאין הכוונה לאחת בודדת, אלא **במלאי שבין המלאין, הכא נמי** [כאן גם כן] אפשר לומר שאין המדובר בשערה בודדת אלא **בנימא שבין הנימין.**


###### Steinsaltz on Chullin 120a:8
[Steinsaltz on Chullin 120a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:8)

ואומרים: **והיכא אתמר** [והיכן נאמרו] דבריו אלה של **ר' אלעא** במקורם? ומשיבים: **אהא דתנן** [על משנה זו ששנינו] בה כי **המלאי** (השערות שבראש השיבולת) **שבשבלין מיטמאין** מן האוכל, שאם נגעה טומאה בשיבולים נטמאו גם שערותיהן, **ומטמאין** את השיבולים אם נגעה במלאי טומאה, **ו**אולם הם **אינן מצטרפין** לשיבולים להשלימן לשיעור טומאה, וכדין יד. ושאלו בבירור משנה זו: **מלאי למאי חזי** [למה לאיזה שימוש הוא ראוי] שייחשב בו ליד לשיבולים? ועל כך **אמר ר' אלעאי:** בתשובה: אין המדובר במלאי בודד, שאמנם אין הוא כשלעצמו ראוי לשמש כיד לשיבולת, אלא **במלאי שבין המלאין,** בקבוצה מרוכזת של שערות שבראשי השיבולת, ואלה מסוגלות לאחוז בהן את השיבולת בלא שתינתקנה ממנה.


###### Steinsaltz on Chullin 120a:9
[Steinsaltz on Chullin 120a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:9)

א **ו**עוד שנינו במשנתנו ש**הרוטב,** מצטרף לבשר להשלים שיעורו לכביצה לענין טומאת אוכלים, אבל הוא עצמו אינו מקבל טומאה. ושואלים: **מאי** [מה טיבו] של **רוטב** זה? **אמר רבא:** הכוונה ל**שומנא** [השומן] שעל המרק בו התבשל הבשר.


###### Steinsaltz on Chullin 120a:10
[Steinsaltz on Chullin 120a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:10)

**אמר ליה** [לו] **אביי** לרבא: אם כך הדבר, **הוא** (הרוטב) **עצמו יטמא טומאת אוכלין,** שהרי הוא נאכל! **אלא** יש לומר כי הכוונה ב"רוטב" ל**חלב דקריש** [הנוזל היוצא מן הבשר, שקרש], שהוא אינו נאכל לעצמו, ואולם הוא מצטרף לבשר.


###### Steinsaltz on Chullin 120a:11
[Steinsaltz on Chullin 120a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:11)

ושואלים: **מאי איריא קריש** [מדוע דווקא קרש]? **כי לא קריש נמי** [כאשר לא קרש גם כן] יצטרף לבשר. ואין לומר שמשום שהנוזל אינו **קרוש, הריהו משקה, ואין משקים מצטרפים למאכלים —** שהרי **אמר ריש לקיש** כי ה**ציר** (הנוזל היוצא בשעת בישול) מן הירק **ש**נמצא **על גבי ירק מצטרף לכ** שיעור **כותבת ביום הכפורים,** לחייב את האדם האוכל ביום זה כשיעור הזה, אף על פי שהוא נוזל!


###### Steinsaltz on Chullin 120a:12
[Steinsaltz on Chullin 120a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:12)

ואומרים: בעיקרו של דבר אין המשקים מצטרפים למאכלים להשלימם לשיעור קבלת טומאת אוכלים. וטעם הדבר **התם** [שם] באכילה ביום הכיפורים, שכן ביום הכיפורים גם בדבר שאין הוא אוכל מתחייבים על אכילתו **משום יתובי דעתא** [ישוב הדעת] **הוא.** שהרי אמרה התורה בדין צום יום הכיפורים "כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה" (ויקרא כג, כט), ולכך אף **ב**אכילה **כל דהו** [כל שהיא] שבה **מיתבא דעתיה** [מתיישבת דעתו], הריהו חייב.


###### Steinsaltz on Chullin 120a:13
[Steinsaltz on Chullin 120a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:13)

מה שאין כן **הכא** [כאן, לענין צירוף להשלמת שיעור לקבלת טומאה] — **משום איצטרופי** [צירוף] **הוא** זה, ולכן **אי** [אם] הנוזל היוצא מן הבשר הוא **קריש** [קרוש] — הריהו **מצטרף** לבשר, ואולם **אי לא קריש** [אם הוא לא קרוש] — הוא **לא מצטרף.**


###### Steinsaltz on Chullin 120a:14
[Steinsaltz on Chullin 120a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:14)

ב **ו**עוד שנינו במשנתנו ש**הקיפה** מצטרפת לבשר להשלים שיעורו לכביצה לענין טומאת אוכלים, ואולם היא עצמה אינה מקבלת טומאה. ושואלים: **מאי** [מה טיבה] של **קיפה** זו? **אמר רבה:** הכוונה היא ל**פירמא** [המשקע המורכב מחלקיקים דקים של הבשר המתבשל].


###### Steinsaltz on Chullin 120a:15
[Steinsaltz on Chullin 120a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:15)

**אמר ליה** [לן] **אביי** לרבה בשאלה על הסברו: אם כך הדבר, **הוא** (הקיפה) **עצמו יטמא טומאת אוכלין,** שהרי הוא נאכל! **אלא אמר רב פפא:** הכוונה היא ל**תבלין** המתבשל עם הבשר. שהוא עצמו אינו נאכל, ואולם הוא מצטרף לאכילת הבשר, ולכך הוא משלים את שיעורו.


###### Steinsaltz on Chullin 120a:16
[Steinsaltz on Chullin 120a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:16)

ג מתוך שנידון עניין הקיפה, מביאים בדינו של זה שהקפה (הקריש על ידי חימום ממושך) דברים האסורים באכילה, שכן **תנן התם** [שנינו שם]: מי ש**הקפה את הדם,** שעשאו מוצק, **ואכלו** באופן זה, **או שהמחה** (המיס) **את החלב,** והפכו לנוזל, **וגמעו** — **חייב** כרת על אכילה ושתייה זו, ככל השותה דם והאוכל חלב.


###### Steinsaltz on Chullin 120a:17
[Steinsaltz on Chullin 120a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:17)

ומבררים: **בשלמא** [נניח, זה מובן] מדוע מי ש**הקפה את הדם ואכלו,** שחייב עליו כי **כיון דאקפיה** [שהקריש אותו] — **אחשובי אחשביה** [החשיב אותו] בכך כאוכל, ובאיסור דם נאמר לשון אכילה ("כל חלב וכל דם לא תאכלו". ויקרא ג, יז). **אלא** זה **ש****המחה את החלב וגמעו** מדוע הוא חייב, והרי באיסור חלב **אכילה כתיבא ביה** [נאמרה בו] ולא שתיה ("כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו". שם ז, כג), **והא לאו** [וזו לא] **אכילה היא!**


###### Steinsaltz on Chullin 120a:18
[Steinsaltz on Chullin 120a:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:18)

**אמר ריש לקיש:** אף השותה חלב (שהומס) חייב על כך, שכן **אמר קרא** [המקרא] באיסור אכילת חלב "כי כל אוכל חלב מן הבהמה... ונכרתה הנפש האוכלת מעמיה" (שם, כה), ובאה המלה "ה **נפש"** — **לרבות את השותה.**


###### Steinsaltz on Chullin 120a:19
[Steinsaltz on Chullin 120a:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:19)

ומעירים: **תניא נמי** [שנויה ברייתא גם כן] **גבי** [אצל] איסור אכילת **חמץ** בפסח, **כהאי גוונא** [כגון זה]. שכן שנינו כי אם **המחהו** את הלחם **וגמעו** כנוזל, **אם חמץ הוא** לחם זה — הריהו **ענוש כרת** על שתיה זו, כאוכל חמץ בפסח. ו**אם מצה היא** לחם זה — **אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח,** שאין זו נחשבת כאכילת מצוה.


###### Steinsaltz on Chullin 120a:20
[Steinsaltz on Chullin 120a:20](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:20)

ומבררים: **בשלמא** [נניח, זה מובן] מה שאמרו **ש****אם מצה היא אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח** — שכן במצות מצה בפסח נאמר "לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני" (דברים טז, ג), הרי שדווקא **"לחם עוני" אמר רחמנא** [אמרה התורה] שמקיימים בו מצוה זו, **ו**אילו **האי** [זה] לחם שהומס — **לאו** [לא] **לחם עוני הוא. אלא** מה שאמרו **ש****אם חמץ הוא,** הריהו **ענוש כרת,** קשה, שהרי **אכילה כתיבא ביה** [נאמרה בו, באיסור חמץ בפסח], וזה לא אכל אלא שתה!


###### Steinsaltz on Chullin 120a:21
[Steinsaltz on Chullin 120a:21](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:21)

**אמר ריש לקיש** בתשובה: אף השותה חמץ (שהומס) חייב על כך, שכן **אמר קרא** [המקרא] באיסור אכילת חמץ בפסח "כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל" (שמות יב, טו), ובאה המלה "ה **נפש"** — **לרבות את השותה. ו**מוסיפים:


###### Steinsaltz on Chullin 120a:22
[Steinsaltz on Chullin 120a:22](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:22)

**תניא נמי** [שנויה ברייתא גם כן] **גבי** [אצל] טומאת האוכל **נבלת עוף טהור כהאי גוונא** [כגון זה]. שכן שנינו שאם **המחהו** (המיס אותו את נבלת העוף) **באור** (באש), ושתה את הנוזל — הריהו **טמא** בכך. ואולם אם המיס אותו **בחמה** (בחום השמש) ושתה את הנוזל, הריהו **טהור. והוינן** [והיינו עסוקים התקשינו] **בה,** הלא **אכילה כתיב ביה** [כתובה בו, בטומאת נבלת העוף] ולא שתיה ("וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה... וטמא עד הערב". ויקרא יז, טו)!


###### Steinsaltz on Chullin 120a:23
[Steinsaltz on Chullin 120a:23](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:23)

**אמר ריש לקיש:** אף השותה נבלת עוף (שהומסה) נטמא בכך, שכן **אמר קרא** [הכתוב] בטומאה זו "וכל **נפש"** — **לרבות את השותה.** ושואלים: **אי הכי** [אם כך], שריבתה התורה אף את השותה נבלת עוף שהומסה, מעתה זו שהומסה **בחמה נמי** [גם כן] ייטמא בה, ולא רק בזו שהומסה באש! ומשיבים: אין נטמאים מנבילה שהומסה **בחמה** משום שבהמסה זו הנמשכת זמן רב **איסרוחי מסרח** [נסרחת] הנבילה, ואינה ראויה עוד לשתיה.


###### Steinsaltz on Chullin 120a:24
[Steinsaltz on Chullin 120a:24](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:24)

ד למעלה הובאו שלוש דרשות מפי ריש לקיש, ושלושתן מלמדות מן הכתוב "נפש" לרבות אף את השותה. **ו**עתה מסבירים כי **צריכי** [צריכים] אנו את כל שלוש הדרשות הללו. משום **דאי כתב רחמנא** [שאילו היתה כותבת התורה] כן רק בענין אכילת **חלב** שהומס — **חמץ** שהומס **לא אתי מיניה** [לא היה בא, נלמד ממנו], **שכן** איסור אכילת חלב חמור מאיסור אכילת חמץ, שהרי לחלב מעולם **לא היתה לו שעת הכושר** (זמן שבו הוא היה מותר באכילה). וכמו כן גם אכילת **נבלה** שהומסה **לא אתי מיניה** [לא היתה באה, נלמדת ממנו] — **שכן** איסור אכילת חלב חמור מאיסור אכילת נבילה, שהרי האוכלו **ענוש כרת,** בעוד שהאוכל נבילה אינו אלא


###### Steinsaltz on Chullin 120a:25
[Steinsaltz on Chullin 120a:25](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:25)

בלאו. **ו**כן **אי כתב רחמנא** [אם היתה כותבת התורה] כן רק בענין אכילת **חמץ** שהומס — **חלב** שהומס **לא אתי מיניה** [לא היה בא, נלמד ממנו] **שכן** יש צד חומרה בחמץ בהשוואה לחלב, שהרי החמץ **לא הותר מכללו,** שכן כל דברי החמץ אסורים, ואילו בחלב יש המותרים, כחלב חיה. **ו**כמו כן גם **נבלה** שהומסה **לא אתיא מיניה** [לא היתה באה, נלמדת ממנו] — **שכן** יש בה צד חומרה בהשוואה לאכילת נבלת עוף, שהרי האוכלה **ענוש כרת,** בעוד שהאוכל נבלת עוף אינו עובר אלא בלאו.


###### Steinsaltz on Chullin 120a:26
[Steinsaltz on Chullin 120a:26](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:26)

**ו**כמו כן **אי כתב רחמנא** [אם היתה כותבת התורה] כן רק **ב**אכילת **נבלה** שהומסה — **הנך לא אתיא מינה** [אלה, חמץ שהומס וחלב שהומס, לא היו באים נלמדים ממנה], שהרי יש בה חומרה אחרת שאין בהם, **שכן** היא **מטמאה** את האוכלה, מה שאין כן אלה. ומשום כך נצרכו כל שלוש הדרשות הללו.


###### Steinsaltz on Chullin 120a:27
[Steinsaltz on Chullin 120a:27](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:27)

ושואלים: אכן הלכה **חדא** [אחת] **מ**הלכה **חדא** [אחת] אמנם **לא אתיא** [אינה באה, נלמדת], וכפי שנתפרט למעלה, ואולם **תיתי חדא מתרתי** [תבוא, תילמד הלכה אחת משתים האחרות]! ותוהים: **הי תיתי** [איזו הלכה היא שתבוא, תילמד]? אם **לא לכתוב רחמנא** [לא תכתוב התורה] **בנבלה** שהומסה, **ותיתי מהנך** [ותבוא, תילמד מאלה, חמץ וחלב] — יש פירכה בדבר, שכן יש לומר **מה להנך** [לאלה] שיש בהם צד חומרה שאינו באכילת נבילה, **שכן ענוש כרת** עליהם!


###### Steinsaltz on Chullin 120a:28
[Steinsaltz on Chullin 120a:28](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:28)

ואם **לא לכתוב רחמנא** [לא תכתוב התורה] **בחמץ** שהומס, **ותיתי מהנך** [ותבוא, תילמד מאלה, חלב ונבילה] — יש פירכה בדבר, שכן יש לומר **מה להנך** [לאלה], שיש להם צד חומרה שאינו באכילת חמץ, **שכן לא היתה להן שעת הכושר,** מה שאין כן בחמץ שהיתה לו שעת היתר (לפני הפסח).


###### Steinsaltz on Chullin 120a:29
[Steinsaltz on Chullin 120a:29](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:29)

ואם **לא לכתוב רחמנא** [לא תכתוב התורה] **בחלב** שהומס, **ותיתי מהנך** [ותבוא, תילמד מאלה, חמץ ונבילה] — יש פירכה בדבר, שכן יש לומר **מה להנך** [לאלה] **שכן לא הותר מכללן, תאמר בחלב שהותר מכללו!** ולכך נצרכו כל שלוש הדרשות הללו להיאמר.


###### Steinsaltz on Chullin 120a:30
[Steinsaltz on Chullin 120a:30](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:30)

**ו**מבררים: **מאי ניהו** [מה הוא] חלב שהותר מכללו? **אילימא** [אם תאמר] שהכוונה ל**חלב בהמה** שהותר **לגבוה** (להקרבה בבית המקדש) — אין זה דבר שקיים רק באיסור חלב, שהרי אכילת **נבלה נמי אשתראי** [גם כן הותרה] ב**מליקת** קרבן ה**עוף לגבוה.** שכן המליקה של העוף עושה אותו לנבילה לאכילת אדם, ובכל זאת קרבנות העוף מצוותן היא במליקה!


###### Steinsaltz on Chullin 120a:31
[Steinsaltz on Chullin 120a:31](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:31)

**ואלא** תאמר כי הכוונה היא ל**חלב חיה** שהותרה אכילתו (מכלל כל החלבים) **להדיוט,** מה שאין כן בחמץ ובנבילה — אף זו אינו צד חומרה המיוחד רק לאיסור חלב, שהרי אכילת **נבלה נמי אשתראי** [גם כן הותרה] לאכילת אדם, ב**מליקה** של קרבן **חטאת העוף** שנאכל העוף (שהוא נבילה, כיון שנמלק ולא נשחט) **לכהנים!**


###### Steinsaltz on Chullin 120a:32
[Steinsaltz on Chullin 120a:32](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:32)

ומשיבים: **לעולם** צריך לפרש כי הכוונה היא שהותרה אכילתו של **חלב חיה להדיוט, ודקא קשיא** [ומה שהיה קשה] **לך** שגם באכילת נבילה מוצאים אנו שהותרה מכללה, שהרי ה**כהנים** אוכלים מחטאת עוף שנמלק — אין זו פירכה, כיון שלא נחשב דבר זה כאכילת הדיוט, כי **כהנים משלחן גבוה,** משולחנו של הקדוש ברוך הוא, **קא זכו** [הם זוכים], וכיון שהותר קרבן זה למזבח, הותר גם להם.


###### Steinsaltz on Chullin 120a:33
[Steinsaltz on Chullin 120a:33](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:33)

ושואלים עוד: **והא דתניא** [וזה ששנינו בברייתא] על הכתוב באיסור אכילת השרצים "אלה הטמאים לכם בכל השרץ" (ויקרא יא, לא), שבאה המלה **"הטמאים"** בלשון ריבוי **לאסור** אף את **צירן ורוטבן וקיפה שלהן, למה לי** פסוק מיוחד ללמדנו כן? **ליגמר מהני** [שילמד מאלה, חלב וחמץ ונבילה שהומסו]!


###### Steinsaltz on Chullin 120a:34
[Steinsaltz on Chullin 120a:34](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/120a:34)

ומשיבים: **צריכי** [צריכים] הדברים להיכתב, **דאי לא כתב רחמנא** [שכן אם לא היתה כותבת התורה] כך באכילת שרצים, והיינו למדים זאת מאלה — **הוה אמינא** [הייתי אומר] כי **דיו לבא מן הדין** (הדבר הנלמד באחת מדרכי הלימוד, כהיקש) **להיות כנדון** (כדבר המלמד). ומעתה הייתי אומר: **מה התם** [שם, באכילת חלב וחמץ ונבילה שהומסו] אינו חייב על אכילתו אלא **עד דאיכא** [שיש] שיעור **כזית, אף הכא נמי** [כאן, באכילת צירם ורוטבם של השרצים] אינו חייב אלא **עד דאיכא** [שיש] **כזית,** לכן נכתבה דרשה מיוחדת לעניינם של הציר והרוטב והקיפה היוצא מן השרצים, ללמדנו שחייבים על אכילתם אף בשיעור כעדשה, כאכילת השרץ עצמו.