## Steinsaltz on Chullin Daf 123a

###### Steinsaltz on Chullin 123a:1
[Steinsaltz on Chullin 123a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/123a:1)

לא ר' אבהו הוא שאמר דברים אלה של ריש לקיש, אלא החכם **איבו** הוא זה ש**אמרה** להלכה זו של ריש לקיש. **ו**לא שלושה דברים בלבד (גבל, תפילה, ונטילת ידים) הם שנאמרו בהלכה זו, כדרך שאמר ר' אבהו, אלא **ארבעי** [ארבעה] דברים **אמר בה, וחדא מינייהו** [ואחד מהם] הנוסף על השלושה שאמר ר' אבהו הוא משך זמן **עבודה** (עיבוד) העור, שאם הלך על העורות במשך זמן זה, הריהם בטלים מתורת בשר.


###### Steinsaltz on Chullin 123a:2
[Steinsaltz on Chullin 123a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/123a:2)

ועוד מעירים בהלכה זו שנאמרה מפי ריש לקיש, **אמר ר' יוסי בר' חנינא: לא שנו** שצריך להמתין מעשיית הדבר, מפני המים ומפני בית הכנסת, הנמצאים במרחק הפחות מארבעה מילים, **אלא** כאשר הם נמצאים **לפניו** בדרך הליכתו. **אבל** כאשר הם נמצאים **לאחריו** — **אפילו מיל אחד אינו חוזר. רב אחא בר יעקב אמר: ומינה** [וממנה] מלשון הדברים יש לדייק כי דווקא בשיעור **מיל הוא** ש**אינו חוזר** לאחוריו, **הא** [הרי] **פחות ממיל** — **חוזר** לאחוריו.


###### Steinsaltz on Chullin 123a:3
[Steinsaltz on Chullin 123a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/123a:3)

א מתוך שהובאו דברים בדינו של ההולך בדרך לענין טהרתו, מביאים עוד בענין דומה. **תנו רבנן** [שנו חכמים בברייתא]: **ליגיון** (חיל צבא) **העובר ממקום למקום** במלחמותיו, **ו**בתוך כך אחד מאנשיו **נכנס לבית** — **הבית טמא,** מפני **שאין לך כל ליגיון וליגיון שאין לו כמה קרקפלין** (קרקפות, עורות ראשיהם של מתים) הנישאים בידי החיילים. **ואל תתמה** שכן הוא, **שהרי קרקפלו** (עור ראשו) **של ר' ישמעאל** כהן גדול, מעשרה הרוגי מלכות, שנפשט מעליו בחייו, הריהו **מונח בראש מלכים.**


###### Steinsaltz on Chullin 123a:4
[Steinsaltz on Chullin 123a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/123a:4)

ב משנה עור הבהמה והחיה לאחר שהופשט מהן, אינו מיטמא ומטמא כבשרן. ואולם **המפשיט** את העור, בין **בבהמה ו**בין **בחיה,** ועדיין העור עליה בחלקו, בין **ב**עורה של ה**טהורה** (שנשחטה כדין) והמפשיט הוא אדם טמא, **ו**בין **ב**עורה של ה**טמאה** (נבילה, הטמאה בטומאת נבילות), והמפשיט הוא טהור. בין **ב**עור בהמה ה**דקה ו**בין **ב**עור בהמה ה**גסה** — בכל אלה, אם התכוון בהפשטת העור


###### Steinsaltz on Chullin 123a:5
[Steinsaltz on Chullin 123a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/123a:5)

**ל**שמש לו כ**שטיח** (להציעו על מיטתו לישיבה, או לפורשו על הקרקע להליכה, או לפורשו על שולחנו לאכילה). כיון שהפושט לצורך זה הריהו פושט באופן הפשוט, שבתחילה הוא חותך את העור לאורך גוף הבהמה והחיה, מראשה ועד זנבה, ואחר כך פושט את העור משני הצדדים — אם יש בעור זה שהופשט שיעור **כדי אחיזה,** הריהו נחשב עדיין כמחובר לבשר, וכל הנוגע בו נחשב כנוגע בבשר. ולכך אין הוא נטמא (מן האדם הטמא) ואין (עור בהמת הנבילה) מטמאת את הנוגע בו (אם הוא טהור).


###### Steinsaltz on Chullin 123a:6
[Steinsaltz on Chullin 123a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/123a:6)

**ו**אולם אם התכוון בפשיטת העור **ל**עשות ממנו **חמת** (נאד, כלי לאיחסון נוזלים), ולצורך זה אין הוא חותך לאורך גוף הבהמה אלא בתחילה הוא חותך כעין עיגול בצד צוואר הבהמה, ופושט את עור הבהמה כלפי מטה — נחשב העור כמחובר לבשר, **עד שיפשיט את החזה.** ומשעה שפשט את עור החזה, שוב אין עור הבהמה והחיה נחשב כמחובר לבשר.


###### Steinsaltz on Chullin 123a:7
[Steinsaltz on Chullin 123a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/123a:7)

ואילו זה **המרגיל,** הפושט את העור גם כן לצורך עשיית חמת ממנו, אלא שבתחילה הוא חותך באיזור הרגלים, ומשם הוא פושט את העור כלפי מעלה — כל עוד לא הופשט העור **כולו** מן הגוף הריהו נחשב **חבור** לבשר **ל**ענין ה**טומאה,** וכל הנוגע בו הריהו נחשב כנוגע בבשר, בין **ליטמא** על ידי העור (שכל שנגעה טומאה בעור המופשט של בהמה טהורה, נטמא בכך אף בשר הבהמה), **ו**בין **לטמא** (שעור בהמת נבילה המחובר לבשר, מטמא את הנוגע בו כדרך שהבשר מטמא). ואם הפשיט את העור לחמת, מן הרגלים כלפי מעלה הגוף ("המרגיל"), ועדיין לא הפשיט את ה**עור שעל הצואר** — נחלקו חכמים בדבר, ש**ר' יוחנן בן נורי אומר** כי מעתה העור **אינו** נחשב עוד כ**חבור** לבשר, **ו**אילו **חכמים אומרים** כי אף בזה נחשב העור **חבור** לבשר, **עד שיפשיט את** העור **כולו** מעל הגוף.


###### Steinsaltz on Chullin 123a:8
[Steinsaltz on Chullin 123a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/123a:8)

ג גמרא שנינו במשנתנו כי באופן הפשטה הרגיל של עור הבהמה והחיה, נחשב העור המופשט כמחובר לבשר כל עוד שיעורו הוא כדי אחיזה. ושואלים: **מכאן ואילך** (והלאה), כאשר הפשיט יותר מזה, **מאי** [מה] דינו של העור?


###### Steinsaltz on Chullin 123a:9
[Steinsaltz on Chullin 123a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/123a:9)

**אמר רב: טהור** כל חלק העור **המופשט,** שהרי שוב אין הוא משמש כ"יד" לבשר, ואילו חלק העור שלא הופשט עדיין נחשב כ"שומר" לבשר, ולכך הוא מכניס טומאה לבשר ומוציא ממנה טומאה, וכן מצטרף לבשר להשלים לשיעור כביצה, לענין שיקבל הבשר טומאת אוכלים. ו**ר' אסי אמר** כי **טפח** מן העור שהופשט **הסמוך לבשר** הוא **טמא** כ"יד" לבשר, שכן האדם הפושט את העור אוחז בטפח זה לצורך הפשטת העור


###### Steinsaltz on Chullin 123a:10
[Steinsaltz on Chullin 123a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/123a:10)

**.** **מיתיבי** [מקשים] על דברי ר' אסי ממה ששנינו בברייתא: **המפשיט כשיעור הזה** ("כדי אחיזה"), **מכאן ואילך,** לאחר שחתך לאורך הגוף כולו והפשיט כדי אחיזה סביב מקום החתך, **הנוגע ב**חלק העור **ה****מופשט** של גוף בהמת הנבילה, הריהו **טהור,** שאין טומאת הנבילה יוצאת דרך עור זה שנגע בו. ומציעים: **מאי לאו** [האם אין] המדובר בכל העור המופשט, ו**אפילו בטפח הסמוך לבשר,** שלא כר' אסי! ודוחים: **לא,** אין להוכיח מכאן, שכן אפשר לומר כי הכוונה היא לעור המופשט, **לבד מטפח הסמוך לבשר.**


###### Steinsaltz on Chullin 123a:11
[Steinsaltz on Chullin 123a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/123a:11)

ומציעים עוד: **תא שמע** [בוא ושמע] ראיה כנגד שיטת ר' אסי ממה ששנינו בברייתא בזה שהפשיט יותר מכדי אחיזה, ונגע **בעור שכנגד** (שעל) **הבשר,** שטרם הופשט ממנו — הריהו **טמא.** ונדייק: דווקא זה שנגע **ב****עור שכנגד הבשר** — הריהו **טמא** בכך, **הא** [הרי] מכאן נלמד כי זה שנגע בעור המופשט **בטפח הסמוך לבשר** — הריהו **טהור,** ושלא כר' אסי! ומשיבים: אין זו ראיה, שכן ה**תנא** לעור הנמצא ב**כל** ה**טפח הסמוך לבשר** — **"עור שכנגד הבשר" קרי ליה** [קורא לו].


###### Steinsaltz on Chullin 123a:12
[Steinsaltz on Chullin 123a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/123a:12)

ומציעים עוד: **תא שמע** [בוא ושמע] ראיה שלא כשיטת רב אסי ממה ששנינו בברייתא: **המפשיט בבהמה ובחיה, בטהורה ובטמאה, בדקה ובגסה,** אם היתה זו הפשטה שנועדה **ל**עשיית **שטיח** מן העור — העור שהופשט מן הבשר בשיעור **כדי אחיזה** נחשב כ"יד" ומכניס ומוציא טומאה על ידו. **ו**אולם העור שב**טפח הסמוך לבשר** — הנוגע בו הריהו **טהור,** ושלא כר' אסי!


###### Steinsaltz on Chullin 123a:13
[Steinsaltz on Chullin 123a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/123a:13)

ומתרצים: **הכא במאי עסקינן** [כאן במה אנו עוסקים]? **בטפח** ה**ראשון** מהעור שב"כדי אחיזה". וכגון שפשט שני טפחים בלבד, שבאופן זה אין אוחזים באותו הטפח הסמוך ל"כדי אחיזה", שכן נוח יותר לאחוז בשפת העור ולמשוך. ואולם הדרך הטובה ביותר היא להמשיך לחתוך בסכין, בלא לאחוז בעור המופשט. ובטפח זה אכן מודה ר' אסי שאין הוא נחשב כ"יד". ואולם לאחר מכן כשהופשטו כבר שלושה וארבעה טפחים מן העור, אוחזים באותו טפח הסמוך ל"כדי אחיזה", לצורך ההפשטה, ולכך הריהו נחשב כ"יד".


###### Steinsaltz on Chullin 123a:14
[Steinsaltz on Chullin 123a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/123a:14)

ד במשנתנו שנינו דינו של העור, ששיעורו הוא עד "כדי אחיזה" כדי שייחשב כמחובר עדיין לבשר, לענין טומאה. ובענין שיעור זה **תנא** [שנה החכם בברייתא]: **כמה** הוא שיעור **"כדי אחיזה"? טפח.** ומקשים: **והא תניא** [והרי שנויה ברייתא אחרת] האומרת כי שיעור "כדי אחיזה" הוא


###### Steinsaltz on Chullin 123a:15
[Steinsaltz on Chullin 123a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/123a:15)

**טפחיים! אמר אביי:** כוונת הברייתא הראשונה היא ל**טפח כפול** שמחזיק אותו מקופל בידו, ובכללו הריהו טפחיים. ומעירים: **תניא נמי הכי** [שנויה ברייתא גם כן כך, כהסברו של אביי]: **כמה "כדי אחיזה"? טפח כפול.**


###### Steinsaltz on Chullin 123a:16
[Steinsaltz on Chullin 123a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/123a:16)

ה מתוך שנידון עניינו של עור שהופשט בחלקו מגוף הבהמה, מביאים כיוצא בזה. **תנן התם** [שנינו שם במשנה] בדינה של **טלית** (בגד) טמאה **שהתחיל בה לקורעה** (שכאשר תיקרע תצא בכך מכלל "בגד", ותיטהר מטומאתה), ש**כיון שנקרע רובה** של הטלית — **שוב אינו חבור** בחלקיה השונים, ששוב אינה ראויה לתשמישה הקודם, וסר מעליה בכך שם "טלית", **וטהורה.**


###### Steinsaltz on Chullin 123a:17
[Steinsaltz on Chullin 123a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/123a:17)

**אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו אלא בטלית** שהיתה **טבולת יום** (שכבר נטבלה במקוה טהרה באותו יום, ואולם יש להמתין עד הערב שמש, כדי לאכול בה טהרות).


###### Steinsaltz on Chullin 123a:18
[Steinsaltz on Chullin 123a:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/123a:18)

שלענין אכילת טהרות מועילה קריעת הטלית, **דמיגו** [שמתוך] שרואים ש**לא חס עלה ואטבלה** [עליה והטביל אותה], על אף שהטבלתה במים מקלקלת אותה, אומרים אנו כי **לא חייס עלה וקרע לה רובה** [לא יחוס עליה ויקרע אותה ברובה], שהוא האופן הראוי לביטולו של בגד. **אבל טלית שאינה טבולת יום** — **לא** נטהרת בקריעת רובה, אלא רק בקריעת כולה. וטעם הדבר: **גזרה דלמא לא אתי למיקרעה** [שמא לא יבוא לקרוע את] **רובה,** אלא רק מחציתה.


###### Steinsaltz on Chullin 123a:19
[Steinsaltz on Chullin 123a:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/123a:19)

**אמר רבה: שתי תשובות** (דחיות) יש **בדבר** זה, על האופן בו העמיד רבה בר אבוה את דברי המשנה: **חדא** [האחת], אין מקום לומר שמדובר במשנה בטלית טבולת יום, שנטהרת בקריעה, כיון שיש לגזור עליה טומאה אף באופן זה, מפני החשש **שמא יאמרו** האנשים הרואים שמשתמשים בטלית זו לטהרות, כי **טבילה בת יומא** [יומה, בטרם הערב שמש] **עולה** (נחשבת) כטבילה לענין שיוכל להשתמש בה עוד באותו יום, קודם הערב שמש. **ועוד** טעם שאין לומר כהסברו זה של רבה בר אבוה, שגזרו חכמים בטלית שאינה טבולת יום על קריעת רובה, שלא תטהר משום החשש שגיבואו לקרוע רק מחציתה,