## Steinsaltz on Chullin Daf 126b

###### Steinsaltz on Chullin 126b:1
[Steinsaltz on Chullin 126b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/126b:1)

המת שאמרו שמטמא הריהו בבשרו (ובלבד שיש בו שיעור כזית) ובאבר (שלם), ובעצמותיו (בשיעור כרובע) וברוב מנין ובנין שלו. וכל אלה מטמאים באחת משלושת אופנים: במגע, במשא, ובאוהל. ואולם יש **שלש טומאות** ה**פורשות מן המת,** שרק **שתים** מדרכי ההיטמאות נוהגות **בכל אחת** מהן, **ו**אולם דרך ההיטמאות ה**שלישית אין בהן.** ומפרטים: **ואלו הן: מלא תרווד** (כף גדולה שיש בה שיעור מלוא חפניים) **רקב** מבשר המת, **ועצם** מן המת ששיעורה הוא **כשעורה, ו**אבני ה**גולל ו**ה**דופק** המשמשות לקבורת המת.


###### Steinsaltz on Chullin 126b:2
[Steinsaltz on Chullin 126b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/126b:2)

**מלא תרווד רקב** — אמנם **מטמא במשא ובאהל, ואינו מטמא במגע,** שהרי מאחר שהרקב הוא אוסף פירורים, אין אפשרות לגעת בכולו כאחת. **והיכן** נוהגת טומאת **מגעו** של המת בשלוש הטומאות הללו? **עם אחת מהן** מהשתים האחרות (עצם כשעורה, וגולל **ודופק).**


###### Steinsaltz on Chullin 126b:3
[Steinsaltz on Chullin 126b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/126b:3)

**עצם כשעורה** — אמנם **מטמא במשא ובמגע, ו**אולם **הוא** **אינו מטמא באהל,** הלכה למשה מסיני. **והיכן** נוהגת טומאת **אהלו** של המת בשלוש הטומאות הללו? **עם אחת מהן,** מהשתים האחרות (מלא תרוד רקב וגולל ודופק).


###### Steinsaltz on Chullin 126b:4
[Steinsaltz on Chullin 126b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/126b:4)

ה**גולל ו**ה**דופק** — אמנם **מטמא במגע ובאהל, ו**אולם **אינו מטמא במשא,** הלכה למשה מסיני. **והיכן** נוהגת טומאת **משאו** של המת בשלוש הטומאות הללו? **עם אחד מהן** מהשתים האחרות (מלוא תרווד רקב ועצם כשעורה). הרי נמצאנו למדים כי לדעת ר' שמעון מלוא תרווד רקב מטמא באוהל אך לא במגע, ומכאן שלדעתו אין המאהיל נקרא **נוגע, ושלא כר' יוסי.**


###### Steinsaltz on Chullin 126b:5
[Steinsaltz on Chullin 126b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/126b:5)

א שנינו במשנתנו כי הנוגע ב**קולית נבלה וקולית השרץ** **כשהן סתומות (ואי אפשר לגעת במוח שבתוכן) — הריהו טהור. שכן אין עצמותיהן כשלעצמן מטמאות. ובענין זה עוד** **תנו רבנן** [שנו חכמים] בברייתא על הכתוב בטומאת נבילה "הנוגע בנבלתה יטמא עד הערב" (ויקרא יא, לט). ובאה המלה **"בנבלתה"** להדגיש: דווקא זה הנוגע בנבלתה, **ולא** זה הנוגע **בקולית סתומה.**


###### Steinsaltz on Chullin 126b:6
[Steinsaltz on Chullin 126b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/126b:6)

מעתה יש לשאול: **יכול** יהא כן הדין **אפילו** הנוגע בקולית ש**ניקבה?** לכך **תלמוד לומר** (מלמדנו הנאמר) **"הנוגע** בנבלתה **יטמא",** ללמדנו: דווקא **את** זה הנוגע במה **שאפשר ליגע** בו — הרי הוא **טמא, ו**אולם **את** הנוגע בדבר **שאי אפשר ליגע** בו, וכגון בקולית שאי אפשר לגעת במוח שבתוכה — הריהו **טהור.** שאף הנוגע ב"שומר" (כקולית זו השומרת על המוח שבתוכה) בדבר שאי אפשר לגעת בו, אין הוא נטמא בכך.


###### Steinsaltz on Chullin 126b:7
[Steinsaltz on Chullin 126b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/126b:7)

**אמר ליה** [לו] **ר' זירא לאביי** בשאלה: **אלא מעתה,** שאין מטמאת הנגיעה ב"שומר" של דבר שאי אפשר לגעת בו, גם **בהמה** נבילה, כשהיא עדיין נתונה **בעורה** (בטרם הופשטה ממנו), **לא תטמא** שהרי בשלב זה אי אפשר לגעת בבשר, ואילו הנגיעה היא רק ב"שומר", הוא העור! השיב לו אביי: **פוק חזי** [צא וראה] **כמה נקבים יש בה** בבהמה (פה, אף ועיניים) שדרכם אפשר לגעת בבשר.


###### Steinsaltz on Chullin 126b:8
[Steinsaltz on Chullin 126b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/126b:8)

וכיוצא בזה **אמר ליה** [לו] **רב פפא לרבא: אלא מעתה** שאין מטמאת הנגיעה ב"שומר" **דבר שאי אפשר לגעת בו,** נגיעה ב**כוליא** [כליה] המכוסה כולה **בחלבה לא תטמא!** השיב לו רבא: אין זה נחשב כדבר שאי אפשר לגעת בו, שהרי **תא חזי** [בוא וראה] **כמה חוטין נמשכין הימנה** מהכליה אל מחוצה לה, וניתן לגעת בהם.


###### Steinsaltz on Chullin 126b:9
[Steinsaltz on Chullin 126b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/126b:9)

ב שנינו במשנתנו שישנה הבחנה בדין טומאה בין קולית הנבילה והשרץ הסתומות לבין הנקובות, ובענין זה **בעי** [שאל] **רב אושעיא:** אם הבעלים **חישב עליה לנוקבה, ו**עדיין **לא ניקבה,** **מהו** דינה של קולית זו לענין טומאה. האם נחשבת היא כסתומה או כנקובה. וצדדי השאלה: האם דבר ה**מחוסר נקיבה כמחוסר מעשה דמי** [נחשב], והרי קולית זו דינה כסתומה, **או לא?**


###### Steinsaltz on Chullin 126b:10
[Steinsaltz on Chullin 126b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/126b:10)

**הדר** [חזר] רב אושעיא ו**פשטה** [פתרה] לשאלתו: **מחוסר נקיבה לאו** [לא] **כמחוסר מעשה דמי** [נחשב], ולכן גם אם רק חשב עליה לנוקבה, הרי היא כנקובה.


###### Steinsaltz on Chullin 126b:11
[Steinsaltz on Chullin 126b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/126b:11)

ג משנה **ביצת השרץ המרוקמת** שהתחיל להתרקם בה עובר — אף שהשרץ שבתוכה הינו טמא, מכל מקום הנגיעה בביצה הרי היא **טהורה,** שכן בשלב הזה אי אפשר לגעת בשרץ עצמו. ואולם אם **ניקבה** הביצה, ואפילו בנקב **כל שהוא** — הנוגע בביצה הריהו **טמא.** מין ה**עכבר** הגדל מהקרקע, הנמצא בשלב **ש**בו **חציו** האחד הוא **בשר, ו**אילו **חציו** האחר **הוא** **אדמה, הנוגע ב**חלק ה**בשר** — הריהו **טמא,** ואילו הנוגע **ב**חלק ה**אדמה** — הריהו **טהור. ר' יהודה אומר: אף הנוגע ב**חלק ה**אדמה שכנגד הבשר** — הריהו **טמא.**


###### Steinsaltz on Chullin 126b:12
[Steinsaltz on Chullin 126b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/126b:12)

ד גמרא שנינו במשנתנו כי ביצת השרץ המרוקמת שניקבה מטמאת את הנוגע בה. ובענין זה **תנו רבנן** [שנו חכמים] בברייתא נאמר "אלה הטמאים לכם בכל השרץ כל הנוגע בהם במותם יטמא עד הערב" (ויקרא יא, לא), ובאה המלה **"הטמאים"** — **לרבות** בכלל טומאה זו אף **את** **ביצת השרץ וקולית השרץ. יכול** יהא


###### Steinsaltz on Chullin 126b:13
[Steinsaltz on Chullin 126b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/126b:13)

כך הדין **אפילו לא ריקמה** הביצה? לכך **תלמוד לומר** (מלמדנו הנאמר) **"השרץ"** — **מה שרץ** הריהו דבר **ש**כבר **רקם, אף ביצת השרץ** המטמאת אינה אלא זו **ש**כבר **רקמה. יכול** יהא הדין שביצת השרץ שרוקמה שהיא


###### Steinsaltz on Chullin 126b:14
[Steinsaltz on Chullin 126b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/126b:14)

מטמאת **אפילו** אם **לא ניקבו?** לכך **תלמוד לומר** **"הנוגע** בהם במותם **יטמא",** להורות: נגיעה **את** זה **שאפשר ליגע** בו — הריהו **טמא, ואת** זה **שאי אפשר ליגע** בו — הריהו **טהור.**


###### Steinsaltz on Chullin 126b:15
[Steinsaltz on Chullin 126b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/126b:15)

**וכמה** הוא **נקיבתה,** שעל ידה הנוגע בביצת ובקולית השרץ הריהו נטמא? **כחוט השערה, ש**כן **אפשר ליגע** בדבר שבתוך הביצה ובתוך הקולית **כ**אדם ש**חוט השערה** נכנס מבעד לנקב כזה.


###### Steinsaltz on Chullin 126b:16
[Steinsaltz on Chullin 126b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/126b:16)

ה שנינו במשנתנו כי ה**עכבר שחציו** בשר וחציו אדמה, הנוגע בחלק הבשר שבו נטמא בכך. ובענין זה **אמר ר' יהושע בן לוי: והוא** (ובלבד) **שהשריץ** (שנוצר חציו הבשרי של העכבר) **על פני כולו** (לכל אורכו, מראשו ועד רגליו). שכל הנוגע בצד זה של השרץ נטמא, שכל שבצד זה נחשב כשרץ. **איכא דמתני לה אסיפא** [יש ששונים אותה על סוף משנתנו], ש**ר' יהודה אומר: אף הנוגע באדמה שכנגד בשר** — **טמא,** ועל כך **אמר ר' יהושע בן לוי: והוא שהשריץ על פני כולו.**


###### Steinsaltz on Chullin 126b:17
[Steinsaltz on Chullin 126b:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/126b:17)

ומעירים: **מאן דמתני לה ארישא** [מי ששונה את דברי ר' יהושע בן לוי על ראש המשנה], שסבור הוא כי הנוגע בחלק הבשר של העכבר נטמא רק אם היה חלק הבשר לכל אורכו של העכבר — **כל שכן** שכך הוא הדין **אסיפא** [על סוף המשנה, על דברי ר' יהודה], שבוודאי שהנוגע בחלק האדמה שכנגד הבשר נטמא רק אם החלק הבשר של העכבר היה על כל אורכו. **ו**אולם **מאן דמתני לה אסיפא** [מי ששונה אותם על סוף המשנה] — דווקא הנוגע בחלק האדמה שכנגד הבשר נטמא רק כאשר השריץ העכבר על פני כולו, **אבל** בדין הנזכר ב**רישא** [ראש המשנה] — הנוגע בחלק הבשר הריהו נטמא, **אף על גב** [אף על פי] ש**לא השריץ** על פני כולו.


###### Steinsaltz on Chullin 126b:18
[Steinsaltz on Chullin 126b:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/126b:18)

ו ועוד בדין טומאת העכבר. **תנו רבנן** [שנו חכמים] בברייתא: **מתוך שנאמר** בתורה בכלל שמונת השרצים **"עכבר"** ("וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ החולד והעכבר והצב למינהו". ויקרא יא, כט), **שומע אני** שמטמא **אפילו עכבר שבים, ש**גם **שמו** הוא **"עכבר". ו**לכאורה דבר הנלמד מן **ה****דין** (היקש) **הוא: טימא בחולדה וטימא בעכבר, מה חולדה** המטמאת היא דווקא **מין הגדל על הארץ, אף עכבר** המטמא הוא דווקא **מין הגדל על הארץ,** ואין עכבר של ים מטמא.


###### Steinsaltz on Chullin 126b:19
[Steinsaltz on Chullin 126b:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/126b:19)

**או כלך** (הלך) **לדרך זו: טימא בחולדה וטימא בעכבר, מה חולדה** המטמאת הריהי **כל ששמה** הוא **"חולדה". אף עכבר** המטמא הוא **כל ששמו "עכבר",** ובכלל זה **אפילו עכבר שבים** הריהו מטמא, **ש**כן **שמו "עכבר".** לכך **תלמוד לומר** **"על הארץ"** — זה שעל הארץ, של יבשה, ואין עכבר של ים מטמא.


###### Steinsaltz on Chullin 126b:20
[Steinsaltz on Chullin 126b:20](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/126b:20)

ועדיין יש לשאול: **אי** [אם] למדים אנו מן הכתוב **"על הארץ", יכול** שכך בא הכתוב ללמדנו: שאם היה העכבר **על הארץ,** בין עכבר של יבשה ובין עכבר של ים — **יטמא,** ואולם אם **ירד לים,** בין עכבר של יבשה ובין עכבר של ים — **לא יטמא,**