## Steinsaltz on Chullin Daf 128a

###### Steinsaltz on Chullin 128a:1
[Steinsaltz on Chullin 128a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/128a:1)

שכן הלכה היא שכל הדברים שאוחזים בהם כשנוטלים את האוכל ("ידות האוכלים") נחשבים כחיבור לגוף האוכל לענין הטומאה, שאם נגעה בהם הטומאה, נטמא גוף האוכל בכך. ואף אם נגע ב"יד" מי שטבל לטומאתו ואולם עדיין לא העריבה שמשו ("טבול יום"), נפסל בכך הפרי עצמו. וכן אם נגע בפרי, נפסלה בכך ה"יד". ואולם באוכל שנחלק **ר' מאיר אומר: אם** כשהוא **אוחז ב**חלק ה**קטן ו**באותה עת החלק ה**גדול עולה עמו** — **הרי הוא כמוהו, ואם לאו** — **אינו כמוהו.** והרי זה שלא כשיטתו של ר' מאיר במשנתנו שאין האבר המדולדל צריך הכשר, משום שהריהו כחלק מגוף הבהמה, אף שכשאוחז בחלק הקטן אין החלק הגדול עולה עמו.


###### Steinsaltz on Chullin 128a:2
[Steinsaltz on Chullin 128a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/128a:2)

**ואמר ר' יוחנן** בתשובה לסתירה זו: **מוחלפת השיטה,** במסכת טבול יום החליף ר' מאיר את שיטתו, ואולם בכלל שיטתו היא שבמקרה של חלק קטן שאוחזים בו ובאותה עת אין החלק הגדול עולה עמו, הריהו כמותו. הרי שר' יוחנן מפרש את שיטת ר' מאיר שבמשנתנו כדרך שפירשה אביי.


###### Steinsaltz on Chullin 128a:3
[Steinsaltz on Chullin 128a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/128a:3)

ושואלים על הסתירה שהראה ר' יוחנן בדברי ר' מאיר במשנתנו לבין דבריו במסכת טבול יום: **ומאי קושיא** [ומה קושיה] היא זו? **דילמא שני ליה** [שמא שונה לו] **לר' מאיר** הדין **בין** טומאתו של **טבול יום** שהיא קלה ביותר (שהרי כבר טבל מטומאתו, ואין הוא ממתין אלא להערב שמש בלבד, כדי לאכול מן הקדשים), ולכך יש מקום להקל ולומר שכאשר נגע הטבול יום בחלק האחד, אין החלק האחר נפסל בכך. **ל**בין **שאר טומאות,** כבמשנתנו בנגיעת אדם בטומאה חמורה, שסבור ר' מאיר שנגיעה בחלק האחד נחשבת כנגיעה בחלק האחר. ומשיבים: אין להבחין בין זה לזה, שכן


###### Steinsaltz on Chullin 128a:4
[Steinsaltz on Chullin 128a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/128a:4)

**תניא** [שנויה ברייתא], **רבי אומר: אחד** (בין) **טבול יום ואחד** (ובין) **שאר טומאות** דינם שווה, שהדבר שנחשב כנגיעה בזה (בטומאה החמורה), הריהו נחשב כנגיעה גם בזה (בטומאה הקלה, כטבול יום).


###### Steinsaltz on Chullin 128a:5
[Steinsaltz on Chullin 128a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/128a:5)

**ו**מקשים עוד: מה תשובה היא זו, **דילמא** [שמא] אמנם **ל**דעת **רבי לא שני ליה** [אין שונה לו] בין טבול יום (הקל) לשאר טומאות (החמורות), **ו**אולם **ל**דעת **ר' מאיר שני ליה** [שונה לו] בין זה לזה, ואין איפוא מקום לסתירה שהראה ר' יוחנן?


###### Steinsaltz on Chullin 128a:6
[Steinsaltz on Chullin 128a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/128a:6)

**אמר ר' יאשיה, הכי** [כך] **אמר ר' יוחנן: לדברי רבי** הסבור ששוות הן טומאת הטבול יום ושאר הטומאות לענין זה, נמצא שלפנינו סתירה בדברי ר' מאיר, ולכך יש צורך לומר ש**מוחלפת השיטה** של ר' מאיר במשנה במסכת טבול יום, ממה ששנה במסכתנו.


###### Steinsaltz on Chullin 128a:7
[Steinsaltz on Chullin 128a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/128a:7)

א ועוד הסבר במחלוקת ר' מאיר ור' שמעון שבמשנתנו. **רבא אמר:** אין המדובר במשנתנו אלא כשנזל דם השחיטה על גוף הבהמה ולא על האבר המדולדל, וכמו כן הכל מודים כי הבהמה נעשית יד אף לאבר מסויים שבה, ואולם **ב**שאלה האם **יש "יד"** דווקא **ל**ענין הבאת והוצאת **טומאה ו**אילו לענין הכשר לטומאה אומרים אנו ש**אין יד להכשר, קמיפלגי** [חלוקים הם].


###### Steinsaltz on Chullin 128a:8
[Steinsaltz on Chullin 128a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/128a:8)

ש**מר סבר** [חכם זה, ר' שמעון, סבור] ש**יש "יד"** דווקא **ל**ענין ה**טומאה ו**אולם **אין "יד" להכשר, ו**אילו **מר סבר** [חכם זה, ר' מאיר סבור] ש**יש "יד"** הן **ל**ענין ה**טומאה ו**הן **ל**ענין **הכשר.**


###### Steinsaltz on Chullin 128a:9
[Steinsaltz on Chullin 128a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/128a:9)

ב ומציעים עוד הסבר במחלוקת ר' מאיר ור' שמעון שבמשנתנו. **רב פפא אמר:** לדעת הכל יש "יד" להכשר כשם שיש "יד" לטומאה, ואולם במשנתנו מדובר במקרה שכבר הוכשר האבר המדולדל בדם השחיטה, אך היה ההכשר לפני שחשב על אבר זה להאכילו לגוי. ו**ב**שאלת **הכשר קודם מחשבה** אם נחשב להכשר, **קמיפלגי** [חלוקים הם]. שר' שמעון סבור שכיון שבשעת ההכשר עדיין לא היה ראוי אבר זה לקבל טומאה (שהרי באותה עת עדיין לא חשב עליו לאכילה), ומן הסתם אינו עומד לאכילה (שהרי אף לבן נח אסור הוא), לכך אין זה הכשר ראוי. ואילו ר' מאיר סבור שחל ההכשר לענין זה שכאשר יחשוב על האבר לאכילה, יהא זה ראוי לקבל טומאה.


###### Steinsaltz on Chullin 128a:10
[Steinsaltz on Chullin 128a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/128a:10)

**דתנן** [שכן שנינו] בדינו של חלב בהמה טהורה, ש**אמר ר' יהודה: כך היה ר' עקיבא שונה,** ה**חלב** של בהמה **שחוטה בכפרים,** שבהם מעטים הם האנשים, **ורב הוא הבשר, ולכך אין אנשים שבכפרים אוכלים מן החלב** — אין החלב מוגדר כ"אוכל" לענין קבלת טומאה. ולכך על מנת שיקבל טומאת אוכלים **צריך מחשבה** להאכילו. **ו**אולם **אין** החלב **צריך הכשר** כדי לקבל טומאה, משום **שכבר הוכשר בשחיטה,** אף שהוכשר לקבל טומאה לפני שהוגדר כ"אוכל".


###### Steinsaltz on Chullin 128a:11
[Steinsaltz on Chullin 128a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/128a:11)

**אמרתי לפניו: למדתנו רבינו** כי עשבי **ה****עולשין שלקטן** מן השדה **והדיחן** במים כדי לתיתם כאוכל **לבהמה** (ואין דבר העומד למאכל בהמה נחשב כ"אוכל" לענין קבלת טומאת אוכלים), **ו**אחר כך **נמלך עליהן ל**מאכל **אדם** — הרי אלה **צריכות הכשר שני.** שיחזור ויתן עליהם אחד משבעת המשקים המכשירים לקבל טומאה, שכן אין ההדחה הראשונה נחשבת לכך. וטעם הדבר: משום שההכשר צריך להיות אחרי המחשבה ולא לפניה. **וחזר ר' עקיבא** מהדרך שבה שנה את דבריו הקודמים, **להיות שונה כר' יהודה.**


###### Steinsaltz on Chullin 128a:12
[Steinsaltz on Chullin 128a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/128a:12)

ובכך נחלקו ר' מאיר ור' שמעון: ש**מר סבר לה** [חכם זה, ר' מאיר, סבור הוא] **כ**דרך ששנה ר' עקיבא **מעיקרא** [מתחילה], **ומר סבר לה** [וחכם זה, ר' שמעון, סבור הוא] **כ**דרך ששנה ר' עקיבא לאחר **חזרה.**


###### Steinsaltz on Chullin 128a:13
[Steinsaltz on Chullin 128a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/128a:13)

ג ומביאים הצעת פירוש חמישית בהסבר מחלוקת ר' מאיר ור' שמעון. **רב אחא בריה** [בנו] של **רב איקא אמר:** מדובר במשנתנו כאשר אמנם נזל מדם השחיטה על האבר המדולדל, ודם שחיטה מכשיר את דבר המאכל לקבל טומאה. ואולם כאן מדובר **ב**זמן ש**נתקנח** (התנגב, הוסר) **הדם בין** שחיטתו של **ה****סימן** הראשון **ל**שחיטתו של ה**סימן** השני. שהרי אין השחיטה המכשרת את הבהמה אלא זו שנשחטו בה שני הסימנים (קנה וושט) או רובם. שבזאת **קמיפלגי** [חלוקים הם],


###### Steinsaltz on Chullin 128a:14
[Steinsaltz on Chullin 128a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/128a:14)

**מר סבר** [חכם זה, ר' מאיר, סבור] כי **ישנה ל**שם **"שחיטה"** במשך כל זמן שחיטתם של שני הסימנים, **מתחלה ועד סוף, ו**לכן **האי** [זה] הדם של הסימן הראשון שנזל על האבר **"דם שחיטה" הוא** נחשב. **ו**אילו **מר סבר** [חכם זה, ר ' שמעון, סבור] כי **אינה ל**שם **"שחיטה" אלא לסוף, ו**לכן **האי** [זה] הדם של הסימן הראשון בלבד, אין זה דם שחיטה אלא **דם מכה הוא,** שאינו מכשיר.


###### Steinsaltz on Chullin 128a:15
[Steinsaltz on Chullin 128a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/128a:15)

ד ועוד הצעת פירוש, שישית במספר, למחלוקת ר' מאיר ור' שמעון. **רב אשי אמר:** מדובר **ב**מקרה שבו דם השחיטה אכן נזל על האבר המדולדל, ואולם נחלקו ר' מאיר ור' שמעון בשאלה העקרונית האם ה**שחיטה** עצמה היא ה**מכשרת** את בשר הבהמה לקבל טומאה, **ולא דם** השחיטה הוא המכשיר, בכך **קמיפלגי** [חלוקים הם]. שלדעת ר' שמעון אין דם השחיטה מכשיר לקבל טומאה (שאין הוא נחשב כ"משקה"), אלא השחיטה מתוך שהיא מכשירה את הבשר לאכילה הריהי גם מכשירתו לקבל טומאה (בכך שנקרא הוא מעתה "אוכל"). והאבר המדולדל, שאינו מותר לאכילה על ידי שחיטת הבהמה, כמו כן אין הוא מוכשר לטומאה בשחיטתה. ואילו ר' מאיר סבור שדם השחיטה נקרא "משקה" והריהו מכשיר את האבר לקבל טומאה.


###### Steinsaltz on Chullin 128a:16
[Steinsaltz on Chullin 128a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/128a:16)

ה למעלה הובא הסברו של רבה שר' מאיר סבור שבהמה נעשית "יד" לאבר שבתוכה. ובבירור דעתו זו של ר' מאיר **בעי** [שאל] **רבה: בהמה** שיש בה אבר אחד מדולדל ונגעה בה טומאה **בחייה,** ולא בשעת שחיטתה, **מהו** דינה לענין **שתעשה "יד" לאבר** שבה, להעביר אליו את הטומאה? שהרי הבהמה עצמה אינה נטמאת (כיון שחיה היא), ואילו האבר המדולדל שבה ראוי לקבל טומאת אוכלים. בעיה זו לא נפתרה ו**תיקו** [תעמוד] במקומה.


###### Steinsaltz on Chullin 128a:17
[Steinsaltz on Chullin 128a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/128a:17)

ו ועוד בעיה דומה, לשיטת ר' שמעון. **אמר אביי: הרי אמרו** חכמים במשנה כי ה**קישות** (קישוא) טמאה **שנטעה בעציץ** שאינו מנוקב, והריהי נחשבת כתלושה, וראויה איפוא לקבל טומאה ככל דבר מאכל אחר, **והגדילה** בעציץ, **ויצאת** (יצאה) אל מ**חוץ לעציץ** והריהי נוטה מעל הקרקע — כל הקישות כולה **טהורה.** שכן הצמח כולו (אף החלק שבתוך העציץ) כיונק מן הקרקע, ונחשב כמחובר לקרקע, ונטהר מטומאתו.


###### Steinsaltz on Chullin 128a:18
[Steinsaltz on Chullin 128a:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/128a:18)

**אמר ר' שמעון: וכי מה טיבה** (עניינה) של טומאת הקישות שבעציץ **לטהר** בכך? **אלא** החלק **הטמא** שבעציץ ישאר **בטומאתו, ו**החלק ה**טהור** שיצא לחוץ ישאר **בטהרתו.**


###### Steinsaltz on Chullin 128a:19
[Steinsaltz on Chullin 128a:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/128a:19)

ומעתה **בעי** [שאל] **אביי** לדעת ר' שמעון: **מהו** הדין לענין **שתעשה** חלק הקישות שיצאה אל מחוץ לעציץ **"יד" לחברתה** (לחלק שבתוך העציץ), שאם נגעה טומאה בחלק הקישות שמחוץ לעציץ ייטמא בכך החלק שבתוך העציץ? אף שאלה זו לא נפתרה ו**תיקו** [תעמוד] במקומה.


###### Steinsaltz on Chullin 128a:20
[Steinsaltz on Chullin 128a:20](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/128a:20)

ז עוד בעיה לשיטת ר' שמעון, **אמר ר' ירמיה: הרי אמרו** חכמים כי **המשתחוה לחצי דלעת** — **אסרה** לחצי דלעת זו בהנאה, משום עבודה זרה, ואולם חציה השני של הדלעת לא נאסר בהנאה. ומעתה **בעי** [שאל] **ר' ירמיה:**