## Steinsaltz on Chullin Daf 129a

###### Steinsaltz on Chullin 129a:1
[Steinsaltz on Chullin 129a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/129a:1)

ועל כך קשה לי, כיצד נטמא הבשר באבר זה, והרי מקום מגעו טרם חיתוכו, נסתר, ו**טומאת בית הסתרים היא, ו**כלל הוא ש**טומאת בית הסתרים לא מטמא!**


###### Steinsaltz on Chullin 129a:2
[Steinsaltz on Chullin 129a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/129a:2)

**אמר ליה** [לו] ר' זירא לר' אסי: **אף לדידי קשיא** [לי עצמי היה קשה] **לי** כך, **ושאילתיה** [ושאלתי אותה] **לר' אבא בר ממל, ואמר לי** בתשובה כי **הא** [זו] הברייתא כשיטת **מני** [מי היא]? כשיטת **ר' מאיר היא,** ש**אמר** כי **טומאת בית הסתרים מטמא.**


###### Steinsaltz on Chullin 129a:3
[Steinsaltz on Chullin 129a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/129a:3)

**אמר ליה** [לו] ר' אסי לר' זירא: **ולאו זימנין סגיאין** [והאם לא פעמים רבים] **אמרה** ר' אבא בר ממל את תירוצו זה **קמאי** [לפני], **ואמרי ליה** [ואמרתי לו] שאין זה מתרץ את דברי הברייתא, שהרי **שני ליה** [שונה לו] הדין בטומאת בית הסתרים **לר' מאיר בין טומאה דבעיא** [שצריכה] **הכשר** כדי שתחול, וכגון במקרה שבברייתא, שבשעה שחתך את הבשר מן האבר, עדיין לא הוכשר הבשר.


###### Steinsaltz on Chullin 129a:4
[Steinsaltz on Chullin 129a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/129a:4)

**ובין טומאה דלא בעיא** [שאינה צריכה] **הכשר. אמר רבא** בתמיהה על דברי ר' אסי: **ומאי קושיא** [ומה שאלה] היא זו? **דלמא** [שמא] אף בברייתא זו מדובר **בשהוכשר** הבשר לפני שנחתך האבר?


###### Steinsaltz on Chullin 129a:5
[Steinsaltz on Chullin 129a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/129a:5)

**אמר ליה** [לו] **רבה בר רב חנן לרבא** בדחיית דבריו: **למה לי הכשר** לבשר הזה שנחתך מן האבר מן החי, ו**הרי** הבשר הזה בשעה שהיה מחובר לאבר, היה **מטמא טומאה חמורה** מתוקף היותו באותו זמן **אגב** [אצל] **אביו** (כלומר, אבר מן החי, שהבשר היה חלק ממנו, ולאחר מכן פרש מאתו). ובאותה עת היתה זו טומאה חמורה כטומאת נבילה (המטמאת אדם וכלים). ודין הוא בהלכות טומאה כי כל שסופו לטמא טומאה חמורה, הריהו מטמא עתה טומאה קלה (כטומאת אוכלים) אף בלא שהוכשר בנתינת משקה עליו!


###### Steinsaltz on Chullin 129a:6
[Steinsaltz on Chullin 129a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/129a:6)

**אמר ליה** [לו] רבא לרבה בר חנן: לא נאמר הכלל הזה אלא כאשר הטומאה החמורה והטומאה הקלה שתיהן מטמאות כ"אוכל". ואולם לפנינו מדובר **כששימש** הבשר את האבר רק על מנת שיוכל האבר להיקרא "אבר מן החי" (שהרי אין אבר נקרא כן אלא אם כן יש בו בשר גידים ועצמות), ונמצא איפוא כי הבשר כ**מעשה עץ שימש** את האבר, ולא כ"אוכל". ובמקרה שכזה אין אנו אומרים שזקוק הבשר להכשר כדי שתחול עליו טומאת אוכלים.


###### Steinsaltz on Chullin 129a:7
[Steinsaltz on Chullin 129a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/129a:7)

א למעלה הובאה קביעתו של רבא שכל דבר מאכל ששימש כ"מעשה עץ" את הטומאה החמורה, נזקק להכשר שיקבל טומאה קלה. ומביאים עוד עניינים המוסברים על ידי קביעה זו. שכן **אמר אביי: הרי אמרו** חכמים בברייתא כי **כופת** (גוש) של **שאור ש**התקשה ועמד ו**יחדה** (הועיד אותה) **ל**צורך **ישיבה** עליה — בכך **בטלה** מלהיחשב עוד כ"חמץ" האסור בימי הפסח, ומותר לקיימה בתוך הבית. ששוב אין זה "אוכל" אלא כלי מושב. אכן מעתה שנחשב גוש השאור ככלי מושב, יש בו דין טומאת מדרס (שאם ישב עליו הזב — נטמא בכך).


###### Steinsaltz on Chullin 129a:8
[Steinsaltz on Chullin 129a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/129a:8)

ואולם **טומאתה** זו היא **לאו דאורייתא** [אינה מן התורה], אלא מדברי חכמים. ומנמק אביי את דבריו: **דאי סלקא דעתך דאורייתא** [שאם עולה על דעתך לומר שטומאה זו היא מן התורה], מעתה **מצינו** [מוצאים אנו] **לאוכלין** שיש אופן **ש**בו הם **מטמאין טומאה חמורה** (כאב הטומאה), והרי אמרו חכמים כי לא נאמר דין הכשר אלא בדברי אוכל, **ומשום שהאוכל לעולם אינו בא לכלל טומאה חמורה.** ומעתה נמצא שגם אוכל (שחישב עליו לישיבה) בא לידי טומאה חמורה. לכך צריך לומר שטומאה זו היא מדברי חכמים, ולא מדין תורה. ואולם עתה, עם קביעתו של רבא, יש לדחות את דברי אביי: אכן טומאת גוש השאור שיוחד לישיבה היא מן התורה, ואולם **כששימש** גוש השאור הזה כדי לקבל **טומאת מדרס מן התורה —** לא כ"אוכל" שימש, אלא כ**מעשה עץ** הוא **שימש,** לצורך הישיבה עליו.


###### Steinsaltz on Chullin 129a:9
[Steinsaltz on Chullin 129a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/129a:9)

ב כיוצא בדבר **אמר אביי, הרי אמרו** חכמים במסכתנו (לעיל יג,ב) ש**תקרובת** (הדברים הבאים כקרבן) ל**עבודה זרה של אוכלין** הריהם **מטמאין באוהל** כטומאת המת. ואף בזו יש לומר כי **טומאתה** היא **לאו דאורייתא** [אינה מן התורה], אלא מגזירת חכמים היא. ומנמק אביי את דבריו: **דאי סלקא דעתך דאורייתא** [שאם עולה על דעתך לומר שטומאה זו היא מן התורה], מעתה **מצינו** [מוצאים אנו] **לאוכלין** שיש אופן **ש**בו הם **מטמאין טומאה חמורה** (כאב הטומאה)! ודוחים: אף כאן יש לומר שטומאת תקרובת עבודה זרה של אוכלין היא אכן מן התורה, ואולם **כששימש** דבר מאכל זה כתקרובת עבודה זרה **—** לא כאוכל שימש, אלא כ**מעשה עץ** הוא **שימש** את העבודה זרה.


###### Steinsaltz on Chullin 129a:10
[Steinsaltz on Chullin 129a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/129a:10)

ג כיוצא בדבר **אמר אביי, הרי אמרו** חכמים כי **חבורי אוכלין** (דברי מאכל שמחוברים לכלים, כבצק הנמצא בסדקיו של הכלי, ומשמש בכך את הכלי, ומעונין הבעלים שישאר שם חמץ זה בשימושו את הכלי — **ככלים** **דמו** [נחשבים], ולפיכך, אם נגע כזית מן המת בהם, הריהם נטמאים כ"אב הטומאה" ככל כלי, וחוזרים ומטמאים כטומאה חמורה, אדם וכלים. אף בזו יש לומר כי **טומאתן** היא **לאו דאורייתא** [אינה מן התורה], אלא מגזירת חכמים היא. ומנמק אביי את דבריו: **דאי סלקא דעתך דאורייתא** [שאם עולה על דעתך לומר שטומאה זו היא מן התורה], מעתה **מצינו** [מוצאים אנו] **לאוכל** שיש אופן **ש**בו הוא **מטמא טומאה חמורה** (כאב הטומאה)! ודוחים: אף כאן יש לומר שטומאת חבורי האוכלים היא אכן מן התורה, ואולם **כששימש** דבר מאכל זה כחיבורי הכלי **—** לא כאוכל שימש, אלא כ**מעשה עץ שימש** את הכלי.


###### Steinsaltz on Chullin 129a:11
[Steinsaltz on Chullin 129a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/129a:11)

ד ומביאים עוד כיוצא בזה, מה ש**אמר ליה** [לו] **רב פפא לרבא: הא דתניא** [זו ששנינו בברייתא] כי **חלב נבלה** הבא מן הבהמה הטהורה, **בכפרים** על מנת שיקבל טומאת אוכלים הריהו **צריך** גם **מחשבה** של הבעלים שייאכל החלב (על ידי גוי, ובכך הריהו מוגדר כאוכל), **ו**הריהו צריך גם **הכשר** במתן אחד המשקים המכשירים עליו. ועל כך אמר רב פפא כי חלב הכליה **טומאתו אגב כוליא** [אצל הכליה] היא **לאו דאורייתא** [אינה מן התורה], אלא מגזירת חכמים היא. ומנמק רב פפא את דבריו: **דאי סלקא דעתך דאורייתא** [שאם עולה על דעתך לומר שטומאה זו היא מן התורה], מעתה **מצינו** [מוצאים אנו] **לאוכל** שיש אופן **ש**בו הוא **מטמא טומאה חמורה** (כאב הטומאה)!


###### Steinsaltz on Chullin 129a:12
[Steinsaltz on Chullin 129a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/129a:12)

ודוחים: אף כאן יש לומר שטומאת חלב הנבילה בכפרים היא אכן מן התורה, ואולם **כששימש** החלב את הכליה, שימוש זה שבגללו הוא מטמא **—** לא כאוכל הוא שימש, אלא כ**מעשה עץ** הוא **שימש** את הכלי, וכאילו היה זה עצם השומר על הכליה.


###### Steinsaltz on Chullin 129a:13
[Steinsaltz on Chullin 129a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/129a:13)

ה ומביאים עוד כיוצא בזה, מה ש**אמר רב מתנה, הרי אמרו** חכמים כי **בית שסככו בזרעים** (צמחים שונים), שהשתמש בהם כתקרה לביתו, אם היתה באותם צמחים טומאת אוכלים — **טהרו** בסיכוכם מידי טומאתם. שכן שוב אין הם בכלל אוכל אלא כחלק מן הבית. ולכך אם תפרח צרעת באותו בית — כל הבית טמא, על כתליו ואהלו. ועל כך אמר רב מתנה כי **טומאתו** זו היא **לאו דאורייתא** [אינה מן התורה], ומנמק רב מתנה את דבריו: **דאי סלקא דעתך דאורייתא** [שאם עולה על דעתך לומר שטומאה זו היא מן התורה], מעתה **מצינו** [מוצאים אנו] **לזרעים** שיש אופן **ש**בו הוא **מטמא טומאה חמורה** (כאב הטומאה)! ודוחים: אף כאן יש לומר שטומאת הזרעים שסוככו היא אכן מן התורה, ואולם **כששימש** הזרע את הבית כתקרה **—** לא כאוכל הוא שימש, אלא כ**מעשה עץ שימש** את הבית.


###### Steinsaltz on Chullin 129a:14
[Steinsaltz on Chullin 129a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/129a:14)

ו ושבים להסבר משנתנו, ששנינו בה שאם מתה הבהמה, נחשבים הבשר והאבר המדולדלים כאילו נפלו ממנה בחייה, ואין הם נעשים נבילה עם מותה של הבהמה. ולכך הבשר המדולדל צריך הכשר כדי לקבל טומאה (שהרי דינו כבשר מן החי, שטהור הוא), ואילו האבר המדולדל מטמא משום אבר מן החי, ואינו מטמא משום אבר נבילה. אלה הם דברי ר' מאיר, ואילו **ר' שמעון מטהר.** ונראים דברי ר' שמעון כמוסבים על מה שאמר ר' מאיר במתה הבהמה, שבניגוד לר' מאיר המטמא את האבר טומאה חמורה, ר' שמעון מטהר את האבר מטומאה חמורה זו.


###### Steinsaltz on Chullin 129a:15
[Steinsaltz on Chullin 129a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/129a:15)

ושואלים: **מה נפשך** [מה רצונך] לומר בהסבר שיטתו של ר' שמעון? **אי** [אם] אתה אומר שטעמו הוא משום שה**מיתה** של הבהמה **עושה ניפול** (מחשיבה את האבר כאילו הוא נפל ממנה קודם למותה) — **ליטמא** [שיטמא] האבר **משום אבר מן החי,** וכדינו של כל אבר הפורש מן הבהמה בחייה! ו**אי** [אם] תאמר בטעמו של ר' שמעון ש**אין מיתה עושה ניפול,** וזו הסיבה מדוע אין האבר מטמא משום אבר מן החי, ומשום שהריהו כחלק מגוף הבהמה — מעתה **ליטמא** [שיטמא] **משום אבר מן הנבלה!** וכיצד לדעת ר' שמעון הוא טהור לגמרי?


###### Steinsaltz on Chullin 129a:16
[Steinsaltz on Chullin 129a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/129a:16)

ומשיבים: אין דברי ר' שמעון מוסבים על סוף משנתנו, בזמן שמתה הבהמה, אלא **ר' שמעון ארישא קאי** [על ראשה של המשנה עומד, מתייחס], שכן שנינו בה בדינם של **האבר והבשר המדולדלין בבהמה** — **מטמא טומאת אוכלין במקומן וצריכין הכשר, ו**על זה שונים אנו בסוף המשנה כי **ר' שמעון מטהר** מטומאת אוכלים.


###### Steinsaltz on Chullin 129a:17
[Steinsaltz on Chullin 129a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/129a:17)

ובהסבר שיטתו של ר' שמעון, **אמר ר' אסי, אמר ר' יוחנן: מאי טעמא** [מה הטעם, מקור דעתו] של **ר' שמעון?** שכן **אמר קרא** [הכתוב] בפרשת טומאת האוכלים **"מכל האוכל אשר יאכל** אשר יבוא עליו מים יטמא" (ויקרא יא,לד) — בא כפל הלשון ("האוכל אשר יאכל") ללמדנו כי רק **אוכל שאתה יכול להאכילו** בהיתר **לאחרים,** אף לגוים — הוא זה ה**קרוי** (הנקרא, הנחשב) **אוכל** לענין קבלת טומאת אוכלים. אבל **אוכל שאי** (שאין) **אתה יכול להאכילו**